24 אוקטובר 2021

לפני:

כב' הרשמת מרב חבקין

החלטה

1. מטעם הנתבע הוגשה בקשה להפקדת ערובה ביחס לתובע בהליך זה וכן בתיק הקשור שמספרו 25884-02-20 (להלן גם – התיק הקשור).
2. יצוין כי החלטה זו מתייחסת לשני התיקים הקשורים.
3. במסגרת הבקשה נטען, כי התובעים הם צמד "נוכלים" שנכנסו למדינת ישראל בדרך לא דרך והגישו כנגד הנתבע תביעות בסכום של מעל 140,000 ₪ כל אחת. נטען, כי משעה שלתובעים אין רכוש או זיקה לישראל ומנגד לפי הודעתם בתיק הם עובדים כיום בתחום הבניין, יש ביכולתם לשאת בערובה ונדרש להורות על חיובם כאמור. הנתבע טען, כי הפקדת ערובה נדרשת על מנת שיהיה לו מהיכן לגבות הוצאותיו הרבות בהליך. עוד צוין בבקשה, כי גרסת התובעים, לפיה לכאורה עבדו אצל הנתבע שנתיים, נסתרת מתוך מסמכים שהוצגו בדיון קדם משפט שהתקיים ביום 1.7.21.
4. התובעים מתנגדים לבקשה וטוענים, כי משלא נתמכה בתצהיר דינה דחייה על הסף . עוד נטען, כי תמוה כיצד הנתבע טוען שלא העסיק את התובעים ומנגד יודע לומר שאין להם אשרת עבודה. נטען גם שעל פי הפסיקה חיוב בערובה שמור למקרים נדירים והבקשה נעדרת תום לב והוגשה בשיהוי.
5. בהחלטתי מיום 22.9.21 הופנו הצדדים לכך שבמסגרת החלטה בקדם משפט נדרשה הגשת תגובת התובעים לטענות כתב ההגנה, וכן ניתן צו למשרד הפנים בקשר לתובעים. נקבע בהחלטתי זו כי בטרם החלטה בנושא ערובה כל צד נדרש להשלים את המידע בהתאם להחלטה בדיון.
6. התובעים לא הגישו כל התייחסות במועד שחלף זה מכבר.
7. הנתבע הגיש את העתק המסמכים שהתקבלו ממשרד הפנים. לגבי התובע שבכותרת הוגשה תעודת משרד הפנים ממנה עולה, כי מועד הכניסה לישראל הוא 8.2.18 ומועד היציאה הוא 4.3.21. לגבי התובע בתיק הקשור מועד הכניסה הוא 17.1.18 ומועד היציאה 29.3.20.
8. לאחר ששקלתי את הבקשה לחיוב בערובה והתגובה ועיינתי במסמכים בתיק מצאתי לנכון להיעתר לה מנימוקים שיפורטו להלן.
9. בבקשה לא הובהר האם היא מוגשת הוגשה מכוח תקנה 116 א (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 (להלן – התקנות) או שמא מכוח תקנה 116א(ב) לתקנות המתייחסת למי שאינם תושבי ישראל, או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, כאשר הכלל הקובע במקרה זה הוא חיוב תובע בהפקדת ערובה, למעט אם הוכיח את החריגים המנויים בתקנות.

1. במקרה זה, התובעים אזרחי אוקראינה ולא הובהר בבקשה אם מדובר במדינה שהיא בבחינת "בעלת האמנה" כהגדרת מונח זה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969 (להלן – תקנות האג).
2. לדידי, בהתחשב בעובדה, כי אוקראינה אינה מנויה בתוספת לתקנות האג נדרש היה כי התובעים יראו שאוקראינה היא "מדינה בעלת האמנה" בהתאם לתקנה 116 א (ב) לתקנות. כך בפרט בשים לב לכך שקיימות החלטות לכאן ולכאן בנושא זה (לדוגמה ראה: כב' הש' גאולה לוין בעניין תא (ב"ש) 45194-03-15 פרידנזון שרותים לוגיסטים הובלה פרוייקטים בתעשיה בע"מ נ' ניקולאי לזבניק (11.8.19); כב' הש' שרה מאירי (ת"א) 18349-12-18 דב שמירה, נקיון וכח אדם בע"מ - DENYS KOTNIUK (29.12.19)).
3. עם זאת, משלא נטען בבקשה, כי יש לדון בה על פי תקנה 116 א(ב) לתקנות, אדון בבקשה בהתאם לתקנה 116 א(א) לתקנות שהיא התקנה הכללית.
4. בהתאם לאישורי משרד הפנים שהוצגו, שני התובעים יצאו מישראל. התובע בתיק הקשור עשה כן בסמוך לאחר הגשת תביעתו. שני התובעים יצאו מישראל מבלי שנשמעה עדותם המוקדמת. אף לא ידועה כתובתם העדכנית של התובעים כיום כמודגש בכותרת הבקשה לערובה.
5. בנסיבות בהן תובע עזב את ישראל ואין לו כתובת ידועה קמה הצדקה לחייב בהפקדת ערובה. תושבות חוץ ואי ציון מען עדכני בכתב התביעה הוכרו בפסיקה כטעם עצמאי לחיוב בהפקדת ערובה ( רע"א 2142/13 שויהדי נעמאת יצחק קרמין (13.11.14) וכן בש"א (ארצי) 768/06 חנה לביא נ' פררה סונט (26.11.06)).

1. בנוסף, בהקשר לעילת התביעה וסיכוייה, נראה, כי גרסת התובעים כאילו עבדו אצל התובע משך שנתיים החל מיום 1.1.17 עד 1.1.19 נסתרת לחלוטין מתוך אישורי משרד הפנים המלמדים, כי שני התובעים נכנסו ארצה בחודשיים הראשונים לשנת 2018.
2. כמו כן, במסגרת דיון קדם משפט נטען, כי הנתבע היה בשירות צבאי סדיר עד 10.6.18 והוצג דרכון התובע בכותרת שהונפק באוקראינה בחודש 5/2017 היינו במועד שלשיטת התובע עבד בישראל. התובעים נדרשו להתייחס לטענות הללו וחרף החלטה נוספת שניתנה כמפורט לעיל לא עשו כן. הדבר אומר דרשני ומלמד על כך שלתובעים אין טענה ממשית כנגד טענות ההגנה.
3. אמנם, הנתבע הודה, כי העסיק את התובעים תקופה קצרה שלא ברצף בשנת 2018. לכאורה נוכח הודאה זו והעובדה שלא הונפקו תלושי שכר ולא ניתנה הודעה לעובד יש להעביר את הנטל בנוגע לתקופת העבודה לכתפי הנתבע. ברם, העברת נטל זו כפופה להגשת תצהיר בעניין מצד התובע. תצהירים כאמור אין. זאת ועוד, בשלב הנוכחי כאשר חלק משמעותי מגרסת התובעים נסתר באופן ברור מתוך מסמכים רשמיים, והתובעים לא טרחו להתייחס לטיעונים שהועלו בדיון בקדם משפט על פי החלטה שיפוטית, נראה כי כתב התביעה (שממילא אינו ראייה ואף לא ראשית ראייה) מבוסס על גרסה שספק רב לכאורה אם מוצדק לסמוך עליה.
4. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה, כי לא זו בלבד שהתובעים עזבו את ישראל לאחר הגשת התביעה מבלי להגיש על כך הודעה לתיק אלא שביום 1.7.21 הוגשה בקשה לפטור את התובעים מהתייצבות בטענה, כי אינם יכולים להתייצב לדיון משום שעובדים באתר בנייה. לכאורה הנטען בהודעה זו סותר את הנתונים בתדפיס משרד הפנים.
5. גם התנהלות דיונית כמתואר לעיל מצדיקה לטעמי חיוב בערובה.
6. אשר לטענת התובעים, כי יש לדחות את הבקשה על הסף משלא צורף לה תצהיר אין בידי לקבלה. בתיק מצוי תצהיר הנתבע התומך בכל העובדות שצוינו בכתב ההגנה וגם בבקשת הערובה. הואיל והחלטה בעניין ערובה ניתנת על יסוד מלוא המסמכים שבתיק אין כל הצדקה לטענת התובעים בנושא אי הגשת תצהיר. יתר על כן, התובעים הם אלה שהגישו תגובה ללא תצהיר ומכאן כי אין לקבל את טענות העובדה שנטענו במסגרת תגובתם ומדובר בטעם נוסף לקבלת הבקשה. לא מצאתי גם כי הבקשה הוגשה בשיהוי שכן התקנות אינן מציינות מועד להגשת הבקשה ואין כל מניעה להגיש בקשה מסוג זה לאחר דיון קדם משפט.
7. לסיכום, הבקשה מתקבלת.
8. אשר לגובה הערובה - לאחר שנתתי דעתי מחד גיסא לזכות התובעים לגישה לערכאות שהיא זכות יסוד, ומאידך גיסא לזכות הנתבע שלא לצאת בחיסרון כיס, ועל מנת שיהא לו ביטחון - ולו חלקי - לכך שהוצאותיו ישולמו, מצאתי לנכון, ובשים לב לסכום המשמעותי עליו הועמדה התביעה בכל תיק לחייב כל תובע בהפקדת ערובה בסך של 7,500 ₪ (שני התובעים נדרשים להפקיד 15,000 ₪).
9. אני מורה כי כל תובע יפקיד סך של 7,500 ₪ בקופת בית הדין כערובה לתשלום הוצאות הנתבעת בתוך 30 ימים שאם לא כן תימחק התביעה ללא התראה נוספת.
10. בנוסף, נוכח התוצאה התובעים יישאו יחד ולחוד בהוצאות הבקשה בסך 2,500 ש"ח.
11. המזכירות תעביר את ההחלטה לעיון כב' השופטת דרוקר.
12. התיק יובא לעיוני ביום 28.11.21 לבדיקת הפקדת ערובה.

ניתנה היום, י"ח חשוון תשפ"ב, (24 אוקטובר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.