1. בפני בקשה מטעם הנתבע 2 (להלן: "המבקש") להורות על ביטול העיקול על משכורתו שניתן במסגרת תיק ההוצאה לפועל שמספרו 512873-11-19 (להלן: "תיק ההוצל"פ").
2. תיק ההוצל"פ נפתח על ידי התובעת (להלן: "המשיבה") כנגד המבקש, על יסוד שטר חוב בסך של 28,341 ₪ שמסרה הנתבעת 1 לידי המשיבה, כאשר המבקש ערב לשטר החוב.
3. המבקש הגיש התנגדותו ביום 11.02.20 וכחודש לאחר מכן, ביום 12.2.20 הוגשה בקשה לעיכוב ההליכים במסגרת תיק ההוצל"פ. בהחלטתי מיום 22.03.20 קבעתי כי לנוכח הסכמת המשיבה, ההליכים בתובענה יעוכבו באופן זמני ולמשך 60 יום. ביום 27.7.20 הגיש המבקש בקשה נוספת לעיכוב הליכים, ושוב, לאור הסכמת המשיבה, עוכבו ההליכים באופן זמני ול-60 יום נוספים. ומכאן הבקשה דנן.

טענות הצדדים:

1. המבקש טען כי קיבל לאחרונה הודעה כי העיקול על משכורתו חודש והינו כורע תחת הנטל היות ואנו נמצאים בתקופה קשה במיוחד לאור נזקי מגפת הקורונה. כמו כן טען המבקש כי ניהל בעברו סופר ונחשב לאדם ישר ואמין מול כלל הספקים, אך בשל מצבה הרפואי של אשתו, נאלץ לעזוב הכל ולהקדיש את כל כולו להציל את חייה והיום המבקש עובד למחייתו כשכיר.
2. המבקש הוסיף כי יש להורות על ביטול העיקול גם היות ורשמת ההוצל"פ הורתה על עיכוב ההליכים בעניינו. עוד טען המבקש כי לאור העובדה כי המשיבה הינה חברה גדולה החולשת על שוק הבשר בישראל, הרי שלא ייגרם לה כל נזק.
3. מאידך, המשיבה טענה בתגובתה כי בקשתו של המבקש אינה כוללת כל טענה רלוונטית ומדובר בטענות כלליות וסתמיות, ללא כל קשר לביטול העיקול. המשיבה הוסיפה כי המבקש מציג בפני בית המשפט החלטה מוטעית בדבר עיכוב ההליכים המתייחסת לנתבעת 1 ואשר לגביה אכן הייתה החלטה של רשמת ההוצל"פ על עיכוב ההליכים, ואולם, לגבי המבקש לא קיים עיכוב הליכים ואין כל סיבה לעכב את ההליכים לגביו. עוד טענה המשיבה כי המבקש אינו מפרט את גובה משכורתו, את הסכום שיעוקל ואינו מביא כל ראיה בקשר למצבו הכלכלי שיכול להשליך על סיכויי גביית החוב ממנו לאחר שתידחה התנגדותו. כן טענה המשיבה כי העובדה כי המבקש טוען לקשיים כלכליים והעובדה כי ההליכים קיימים ושרירים מובילה למסקנה כי יש להותיר את העיקול על כנו שכן ביטול העיקול עלול לגרום לו לפעול להברחת נכסים ולסיכול כל הליך גבייה עתידי ממנו.

דיון והכרעה:

1. כאשר ניתן סעד זמני בהליך הוצאה לפועל יעמוד הסעד בעינו כל עוד לא החליט ביהמ"ש אחרת (תקנה 108(ג) לתקנות ההוצל"פ). על אף שהסעד ניתן מלכתחילה בהתאם לחוק ההוצל"פ, הרי שהבקשה לביטולו, אשר נדונה לפני ערכאה הנשלטת על ידי תקנות סדר הדין האזרחי, תידון בכפוף לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") ובהתאם להוראות המצויות בהן, כדי להחיל על הנתבע את מכלול ההגנות שמקנות לו התקנות (רע"א 7815/09 אופיר יונתן דוד נ' אקסלנס נשואה שירותי בורסה בע"מ (פורסם בנבו)).
2. בבוא בית המשפט לבחון האם יש מקום למתן צו עיקול זמני, וככל שמדובר בבקשה לביטול צו עיקול זמני- האם יש מקום להותיר את צו העיקול הזמני על כנו או שמא יש להורות על ביטולו, עליו להשתכנע "על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה" (תקנה 362(א) לתקנות). לדון במאזן הנוחות ולבחון את "הנזק שיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן הנזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר" (תקנה 362(ב)(1) לתקנות). לבחון האם מתקיימים תום הלב ומידתיות- "אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש" (תקנה 362(ב)(2) לתקנות). כן יש לבחון את יסוד ההכבדה בביצוע פסק הדין ככל שלא יינתן הצו- "בית המשפט רשאי לתת צו עיקול זמני ... ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין" (תקנה 374(ב) לתקנות).
3. נטל השכנוע בבקשה מסוג זה רובץ על שכמו של מבקש צו העיקול ובית המשפט דן בבקשה לצו העיקול, כאילו הוזמנו הצדדים מלכתחילה לדיון בבקשה בצו המקורי שניתן במעמד צד אחד (רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ (פורסם בנבו)). עם זאת, במהלך הדיון בבקשה, נע נטל הראיה כמטוטלת מצד לצד. כך, בעל דין המעלה טענה עובדתית כלשהי בתצהירו, נטל הראיה והשכנוע להוכחתה מוטל על כתפיו הוא ולא משנה אם הוא מבקש צו העיקול או הצד המבקש להסירו. בית המשפט קובע האם מבקש העיקול עמד בנטל השכנוע המוטל עליו, לאור מכלול הראיות והעדויות שהוצגו בפניו.
4. על המבקש את ביטול צו העיקול לטעת ספק ואף ספק ניכר בלב בית המשפט לגבי צדקתה של התביעה, ואפילו אם ניתן צו עיקול זמני כדין ובמסגרת בקשת הביטול עלה ספק לגבי סיכויי הצלחת התביעה הרי שיש מקום לבטלו. אין להטיל על הנתבע מעמסה של עיקול נכסיו כאשר קיים ספק, או ספק ניכר, אם אכן יצליח יריבו בתביעה כנגדו (אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה עשירית, תשס"ט, הוצאת סיגא, עמ' 5).

ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה:

1. הכלל הבסיסי בעניין זה הוא כי המבקש סעד ארעי אינו חייב להוכיח את תביעתו, אם כי מותר לבית המשפט לבחון אם התובענה בגינה מתבקש הסעד הזמני אינה מחוסרת יסוד וסיכויים. מכל מקום, די שהוכח שהתביעה אינה טרדנית וקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה, מבלי לפסוק באופן סופי בצדקתו של אחד הצדדים (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' שביעית, עמ' 401).
2. בענייננו, המשיבה הינה בגדר "אוחז שטר" ומכאן עומדת לזכותה החזקה הקבועה ברישא סעיף 29(ב) לפקודת השטרות: "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה". אולם, על פי הסיפא של סעיף 29(ב) לפקודת השטרות, אם הוכיח הנתבע שהקיבול או הוצאת השטרות הייתה פגועה ברמאות בכפיה או באלימות ופחד או באי חוקיות, אז חובת הראיה מוחלפת עד שיוכיח התובע כי לאחר אותה רמאות או אי חוקיות, ניתנו השטרות בתום לב ובערך בעד השטרות (ראו: ע"א 425/78 המועצה המקומית מגדל העמק נ' חרושת ברזל בע"מ, פ"ד לג(1) 304 (1979)).
3. אמנם המבקש טען בהתנגדותו כי החתימה על שטר החוב נשוא ההתנגדות דנן זויפה ואיננה חתימתו, אולם, המדובר בשלב מאוד מקדמי כך שלא ניתן בשלב זה לקבוע מסמרות בנושא הזיוף ועל כן, שוכנעתי בדבר קיומה של עילה תביעה לכאורה.

יסוד ההכבדה:

1. ככלל, ההכבדה על ביצוע פסק הדין נבחנת על רקע נסיבותיו של כל מקרה, ובהתחשב אף בסכום התביעה, במצב הכלכלי של הנתבע, ובחשש מפני הברחת נכסים. על המבקש להטיל צו עיקול זמני להצביע על "חשש סביר" להכבדה על ביצוע פסק הדין, כפוף לסיכויי התביעה גופה (ראו רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות נ' גיי (מיום 29/1/07)).
2. הפסיקה בעניין ההכבדה קובעת כדלקמן:

"ראוי להדגיש, בעניין זה, כי בעל הדין מבקש העיקול אינו צריך לשכנע את בית המשפט כי אין סיכוי לכך שפסק הדין יבוצע. די בכך שישכנע את בית המשפט כי אי הענות לבקשה תכביד על ביצוע פסק הדין, כגון שיהיה צורך בנקיטת הליכי הוצאה לפועל כדי לגבות את סכום פסק הדין, או לעשות פעולות לאיתור רכוש כדי להיפרע ממנו את סכום פסק הדין, וכיוצא בזה. הא ותו לא". (בשא (חי') 4961/98 שלום אוחנה נ' יוסף מזור [פורסם בנבו] (02.12.1998)).

1. נטל השכנוע לקיומו של חשש סביר להכבדה מוטל על המשיבה, וכל ספק לקיומו צריך שיפעל לטובת המבקשת בהתחשב בפגיעה בזכות החוקתית שלה בקניינה לפי סעיף 3 לחוק יסוד : כבוד האדם וחירותו, בגין צו העיקול הזמני (רע"א 9736/07 קראוס נ' הראל השקעות בע"מ [פורסם בנבו] 5.12.07 ).
2. בענייננו, המשיבה טענה בתגובתה כי לאור מצבו הכלכלי של המבקש, כפי שהוא עצמו תיאר בבקשתו לביטול העיקול, הרי שביטול העיקול עלול לגרום למבקש לפעול להברחת נכסים ולסיכול כל הליך גבייה עתידי ממנו. אשר על כן, נוכח טענת המבקש בבקשתו כי מצבו הכלכלי בכי רע, מצאתי כי קיים חשש סביר להכבדה על ביצוע פסק הדין, באם יינתן הוא.

מאזן הנוחות:

1. בבוא בית המשפט לבחון את מאזן הנוחות בין הצדדים עליו לשקול "האם בהערכת מכלול הסיכויים והסיכונים הנלווים לתביעה העיקרית עלול אי מתן הצו להסב נזק גדול יותר למבקש מכפי הנזק העלול להיגרם ממתן הצו למשיב המתנגד לו". בחינת מאזן הנוחות הינו בעיקרו "מעשה של איזון אינטרסים ובענין זה נתון שיקול דעת רחב לערכאה הדיונית לשקול ולהחליט..." (רע"א 5288/07 דוד נפטי עזבון בנימין ושולמית נפטי ז נ' באר טוביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית; פורסם במאגרים משפטיים).
2. לאחר בחינת מאזן הנוחות, נוכח העדר התייחסות הן מצד המבקש והן מצד המשיבה לתנאי זה והואיל ובקשת המבקש אינה נתמכה בתצהיר ולא צורפו לה כל אסמכתא היכולה להעיד על מצבו הכלכלי של המבקש ועל הנזק אשר הותרת העיקול תגרום לו, לא מצאתי כי יש להורות על ביטול צו העיקול משיקולים הנוגעים למאזן הנוחות.

תום לב ומידתיות:

1. בנסיבות העניין אינני סבורה כי התנגדותה של המשיבה לביטול צו העיקול הוגשה בחוסר תום לב, אך נראה כי האיזון הראוי הוא להורות כי צו העיקול על משכורתו של המבקש ויתר ההגבלות המוטלות בתיק ההוצל"פ תבוטלנה ככל שיפקיד המבקש סך של 3,500 ₪ בקופת בית המשפט.

סיכום:

1. לאור האמור לעיל, אני מורה כי עיקול משכורתו של המבקש ויתר ההגבלות המוטלות בתיק ההוצל"פ תבוטלנה ככל שהמבקש יפקיד סך של 3,500 ₪ בקופת בית המשפט.

הוצאות הבקשה תילקחנה בחשבון בפסק הדין לפי התוצאה.

ניתנה היום, ב' טבת תשפ"א, 17 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.