תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעים בתאונה שבה היה מעורב רכב הנתבעת 2 שהיה נהוג על ידי הנתבע 1.

בכתב התביעה נטען כי הרכב בו נהג התובע 1 נפגע על ידי הנתבע. התובע טוען כי הנזק שנגרם לו עומד על סך של 40,844 ₪. חברת הביטוח שלו שיפתה אותו בסכום של 31,952 ₪, והוא תובע את ההפרש בסך של 8892 ₪ ( 500 ₪ עוגמת נפש, 3000 ₪ אובדן ימי עבודה, 5392 ₪ עבור יתרת הנזק).

הנתבעים טוענים להגנתם כי האשמה לתאונה רובצת לפתחו של התובע אשר נהג בחוסר זהירות, נסע לאחור ולפתע נסע קדימה מבלי להבחין ברכב הנתבעים אשר עבר מולו. עוד טענו כי התובעים מתנהלים בחוסר תום לב מובהק, וכל תביעה זו הוגשה על בניסיונם של התובעים לעשיית עושר ולא במשפט, וכי הם לא הוכיחו שנגרם להם נזק בגין אובדן ימי עבודה ועוגמת נפש.

על נסיבות המקרה העיד התובע 1:

"עיינתי בכתב ההגנה. מה שקרה, ביום בהיר, לא יום סגריר, שמש, אין בעיה של ראות וכלום. רחוב הרצוג, אני מחנה, יש שם חניה כחול לבן, ואני מחנה שם את רכבי. אני מסיים כבר את כל ההליך של החניה, מסתכל אחורה, הכל בסדר. כל הרכב למעשה בחנייה בין שני רכבים. מסיבה לא ברורה לי, אולי דיבר בטלפון, לא יודע, פתאום הרגשתי חבטה מקדימה, ולא כפי שנכתב בכתב ההגנה, פגע בי. זה רכב שהיה די חדש, רכב יקר, אני מאד התרגזתי. הרכב רשום על שם התובעת 2. יצאתי אליו, הייתי די נסער, אדם שעושה תאונה כזו, זה מסומם או מדבר בטלפון, הוא לא נראה מסומם וכנראה דיבר בטלפון. נאמר לי שיפצו אותי מחברת הביטוח ושהכל יהיה בסדר. החלפנו פרטים, ואף אחד לא התקשר אלי מחברת הביטוח. לגופו של עניין, גם דוח השמאי שצירפתי לתביעה, מצביע שכל הנזק הוא בחלק הקדמי של הרכב. הגרסה שלהם, קצת מוזרה, מפנה לסעיף 3 שקראתי עכשיו, שאני נסעתי לאחור, הם לא כותבים למה, למה שבן אדם נורמלי באמצע נסיעה, "נסע לאחור לפתע", זו התנהגות סבירה של בן אדם? אני לא ילד. זה מוזר. מה זה "לפתע נסע קדימה", "...מבלי להבחין ברכב הנתבעים אשר עבר מולו" הרחוב הזה הוא חד סטרי, המקום שבו אירעה התאונה, הוא לא יכול היה לבוא מולי. אין מצב כזה. אם הוא בא מולי, על אחת כמה וכמה שנסע באין כניסה. אני מפנה לכתב התביעה שלי לגבי סכום הנזק. אדם שפתאום מקבל בום כזה ברכב, ומתחיל להתרגז ולהתעצבן, ולהתנהל בעניינים של להגיש תביעה, וזה זמן, וזה לא דבר נעים. לגבי יתר הסעיפים, אני מפנה לפירוט בכתב התביעה.

במהות אציין, בגדול, הנזק הוערך ע"י חברת הביטוח, הם שילמו לי פחות השתתפות עצמית, ולא שילמו שמאי, יש שם סכום קטן שהשכרתי רכב + אובדן ימי עבודה ועוגמת נפש, וזה הסכום בתביעה. "

וזוהי גרסת הנתבע לתאונה:

"אכן נסעתי ברחוב הרצוג, חד סטרי. הבחנתי בנהג נוסע ברוורס, המתנתי, ראיתי שיש מספיק מקום והוא עוד נוסע אחורה, התחלתי להתקדם לאט ובזהירות, תוך כדי שאני מתקדם, הוא יצא מהחניה, צפרתי לו, והוא לא עצר עד ששמענו את הבום. באותו רגע יצאתי מהרכב, עצרתי את התנועה מאחורי, לפי התמונות רואים שהוא באמצע הכביש. יש לי תמונות מהמקום. אני מציג את התמונות. הרכב השחור זה רכב התובע.... הייתי נסער, הוא יצא מהרכב בעצבים. לא הודיתי בנזק ולא אמרתי שאני אחראי לנזק. כן אמרתי לו שזה רכב של חברת אוויס והם יצרו איתו קשר לגבי המשך הטיפול.

יש תביעה שאוויס הגישה נגד התובע."

לכתב התביעה צורפה הודעת התובע 1 לחברת הביטוח שלו ובה צוין כי ביצע נסיעה לאחור לחניה תוך כדי הדלקת 4 אורות איתות אך הנהג הפוגע לא המתין ועבר בין המדרכה לבין הרכב ופגע בו. בעדותו אמר כי סיים למעשה את החניה וכי רכבו עמד כבר בין שני הרכבים שהיו חונים עוד קודם לכן.

לפי עדות הנתבע הוא אכן המתין עד שרכב התובעים יסיים את החניה ורק אז התקדם, ובשלב זה יצא רכב התובעים מעט מהחניה לעבר הכביש וכך נגרמה התאונה.

גרסת התובע לא היתה עקבית. בעדותו אמר תחילה:

"....אני מסיים כבר את כל ההליך של החניה, מסתכל אחורה, הכל בסדר. כל הרכב למעשה בחנייה בין שני רכבים...."

אך לאחר ששמע את עדות הנתבע שינה מדבריו וטען:

"...אני כבר נכנסתי לחנייה, החלק הקדמי של הרכב היה בחוץ על מנת שאשלים החנייה ואכנס פנימה..."

מדובר בגרסאות עובדתיות שאינן מתיישבות זו עם זו, שכן, או שרכבו מצוי כולו בחניה והוא סיים לחנות, כמו שטען תחילה, או שהרכב היה בולט מכתחילה מאחר שהחניה טרם הושלמה.

ככל שכל הרכב היה מצוי בחניה, לא היתה כל סיבה לתאונה שכן אז יכול היה רכב הנתבעים לעבור בצורה חופשית מבלי לפגוע ברכב התובעים. אמנם פגיעה היתה יכולה להתרחש אילו היה רכב הנתבעים סוטה לעבר רכב התובעים שכבר היה בחניה, אולם טענה שכזו לא נטענה ולא הוכחה.

חוסר העקביות בגרסאות, כאמור לעיל, פוגע במשקלה ומהימנותה של גרסת התובעים.

לעומת זאת, גרסת הנתבע היתה מהימנה עליי והיא עולה בקנה אחד עם תמונות הרכבים שצולמו על ידי הנתבע מיד לאחר התאונה והוגשו לתיק. ניתן להבחין כי רכב התובעים נפגע במוקד הקדמי ימני ורכב הנתבעים נפגע במוקד הקדמי שמאלי, כלומר פגיעה נקודתית יחסית. כמו כן ניתן לראות כי רכב התובעים אינו מיושר בחניה באופן מלא, אלא נוטה מעט ימינה ביחס למדרכה. תמונות אלו מחזקות את גרסת הנתבע כי התאונה נגרמה עקב יציאת רכב התובעים, בשנית, ממקום החניה.

הנתבע מתאר בעדותו כי ראה שרכב התובעים מבצע חניה לאחור ולכן המתין, ורק כאשר נוכח כי יש מספיק מקום לעבור החל שוב בנסיעה. גרסה זו לא נסתרה על ידי התובעים, וסביר בעיניי כי הנתבע לא היה מתחיל שוב בנסיעה אילו הכביש היה חסום ואילו לא היתה הדרך מאפשרת מעבר מלא של רכבו.

על כן, נסיבות התאונה מתיישבות עם המסקנה כי רכב התובעים החל בחניה, רכב הנתבעים המתין ולאחר שהדרך היתה פנויה החל רכב הנתבעים בנסיעה, ואז יצא שוב רכב התובעים ממקומו ופגע ברכב הנתבעים. מכאן, שהאחריות היא על התובעים.

לאור מכלול האמור התביעה נדחית. התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות משפט בסך 500 ₪ בתוך 30 יום.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מיום פסק הדין.

ניתן היום, ח' שבט תשפ"א, 21 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.