בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתביעות קטנות בטבריה

(כב' הרשם הבכיר מ' חליאלה) בת.ק. 40304-09-19 מיום 16.01.2020

המשיבה תבעה את המבקשים לפיצויים על נזק שנגרם למכוניתה בתאונת דרכים בה היתה מעורבת מכוניתם. המבקשים טענו להגנתם, כי המשיבה היא האחראית לתאונה.

בית המשפט קמא קיבל את התביעה וחייב את המבקשים לשלם למשיבה דמי הנזק לפי הערכת שמאי, לאחר שקבע כי המבקשים הם האחראים לתאונה בשל נהיגתם הרשלנית.

על פסיקה זו מלינים המבקשים, ושוטחים שלל טענות שרובן ככולן מכוונות לממצאים שבעובדה אותם קבע בית המשפט קמא, מהם הוא גזר את אחריותם של המבקשים להתרחשות התאונה. בתוך כך הם טוענים להעדר אמינות של המשיבה בעדותה בבית המשפט, לאמינותם שלהם בהעידם בפני כב' הרשם הבכיר, לכך שהרשם הבכיר לא נתן דעתו לכלל הטענות שהעלו, לא נתן בידיהם לחקור עדים, ועוד כיו"ב.

לאחר שעיינתי בכלל החומר שבתיק בית המשפט קמא, ובתוך כך פסק הדין שניתן על ידי כב' הרשם הבכיר, ולאחר ששקלתי בטענות המבקשים בבקשתם שלפניי, מצאתי שבקשת הרשות לערער אינה צריכה תשובה, ולכן אדחנה בגידרה של תקנה 406(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בקצירת האומר אציין, כי הבקשה מכוונת רובה ככולה לקביעתם של ממצאים שבעובדה, ובכגון דא אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב, להוציא מקרים היוצאים מגדר הרגיל. המקרה שלפנינו אינו נמנה על מקרים חריגים אלה. זה הוא מקרה מובהק של הימנעות מהתערבות במלאכתה של הערכאה הדיונית, מקום שנודעת חשיבות יתר להתרשמותה הבלתי אמצעית מן העדים, על האמינות שהיא מייחסת לעדויות, ולכך מיתוספות ראיות נוספות שהונחו לפני בית המשפט קמא (כגון תמונות) שחיזקו את בית המשפט קמא במסקנותיו. בכל אלה אין כל עילה להתערבות של ערכאת הערעור.

סוף דבר הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות בבקשה שלפניי.

ניתן היום, כ"ב שבט תש"פ, 17 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.