לפני: כב' הרשמת רעות אייד בזיני

החלטה

1. לפני בקשת הנתבעים לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם ככל ותביעת התובע כנגדם תדחה. אציין כי בגוף הבקשה התייחסו הנתבעים לנתבעת 1 ו-2 בלבד, ועל כן אדון בבקשה ביחס לאלו.

2. הרקע להגשת הבקשה הינו בתביעת התובע לתשלום זכויותיו בסך של 228,613 ₪. לטענתו הוא העוסק ברציפות על ידי הנתבעת 1 (להלן – אולמי גיל) 51 חודשים החל מחודש 09/2014 ועד לחודש 11/2018 במתכונת עבודה של 6 ימים בשבוע כ-13 שעות ביום, ובשכר קבוע של 35 ₪ לשעה וכי שכרו שולם במזומן וללא שניתנו בידיו תלושי שכר. כמו כן לטענתו יש להרים את מסך ההתאגדות כנגד הנתבע 2 אלברט בן שטרית (להלן – אלברט) והנתבעת 3 אלינה בן שטרית (להלן - אילנה, לצורך הנוחות הנתבעים 1, 2 ו-3 להלן – הנתבעים) שהם בעלי המניות של מהנתבעת 1.

3. מנגד טענה הנתבעת 1 כי התובע מעולם לא הועסק על ידה שכן את שירותי הניקיון במקום, ביצע עבורה קבלן משנה (להלן – אלי לוק), אתו התקשרה בהסכם, והיכרותם היחידה עם התובע מסתכמת בכך שהשכירו לו חדר על בסיס תשלום חודשי בין התאריכים 23.11.2016 ועד 23.10.2017 וכן מיום 23.11.2017 ועד ליום 23.10.2018. עוד טען הנתבע 2 כי העמיד הלוואה ע"ס 6,000 ₪ לטובת התובע, הלוואה שלטענתו לא נפרעה על ידי התובע עד היום.

4. במסגרת בקשתם טענו הנתבעת 1 והנתבע 2 כי יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה שכן התובע הוא תושב זר שכתובתו לא ידועה וכי סיכויי התביעה אינם גבוהים שכן אין הם נתמכים בראיות להוכחת תביעתו של התובע.

5. מנגד טען התובע כי יש לפטור אותו מהפקדת ערובה שכן הנתבעים לא צרפו תצהיר תומך לטענותיהם וכי בהתאם להלכה הפסוקה, התובע הציג ראשית ראיה בדמות פלט שיחות טלפון, לפיו היה בקשר עם הנתבעים עוד הרבה קודם לתקופה הנטענת על ידיהם, דבר אשר יש בו כדי לסתור הכחשתם בדבר היכרותם את התובע והעסקתו על ידיהם; כן טען כי העדר תיעוד בדבר העסקתו של התובע יכול לשמש גם "כטעמים מיוחדים שירשמו" לצורך דחיית הבקשה וזאת כאשר הנתבעים לא הציגו תלושי שכר, הודעה לעובד על תנאי עבודה. כמו כן טען התובע כי ההפרות שביצעו הנתבעים כנגד התובע לרבות הפרות הקשורות בחוק הגנת השכר תשי"ח-1958, מקימות את ההצדקה להרמת מסך ההתאגדות כנגד הנתבעים.

6. בתשובת הנתבעת 1 ו-2, חזרו הם על טענותיהם לרבות טענתם כי מדובר בתביעת סרק אשר בגינה לא הוצגה ראשית ראיה, וכן צירפו תצהיר החתום על ידי הנתבע 2 מסגרתו הצהיר הנתבע 2 כי הטלפון אליו בוצעו שיחות הטלפון לכאורה בפלט השיחות שצירף התובע, כלל אינו מספר הטלפון שלו או של בנו או של הנתבעת 3. משכך, יש לחייב את התובע שכן גם פלט השיחות שצירף התובע אין בו ראשית ראייה לתביעתו.

דיון והכרעה

7. לאחר שקראתי את טענות הצדדים ועיינתי בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את התובע בהפקת ערובה. להלן נימוקיי.

8. תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 היא התקנה הרלוונטית לעניין שבפנינו. התקנה קובעת כך:

(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה.

9. בהתאם לתקנה 116א(ב) לתקנות, תובע אשר אינו תושב ישראל או אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג, יחויב בהפקדת ערובה, אלא אם עמד באחד מהחריגים הקבועים בתקנה. דהיינו הכלל בהתאם לתקנה 116א(ב) הינו חיוב תובע כאמור בהפקדת ערובה, והנטל להוכיח כי התובע עומד באחד מן החריגים הקבועים בתקנה מוטל על כתפיו של התובע.

10. ביום 11.2.2021 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה אשר קבע את אמות המידה והשיקולים המנחים בהפעלת סמכותו של בית הדין על פי התקנה. (ראו: ע"ע (ארצי) 2385-02-17 אחמד אבו מוחסן - קיבוץ בית הערבה (פורסם בנבו, 11.02.2021) (להלן אבו מוחסן)) כך ובאשר לחריג הראשון הקבוע בתקנה 116א(ב) לתקנות בדבר ראשית ראיה, קבע בית הדין הארצי בפרשת אבו מוחסן כי ראשית ראיה אינה מחייבת את התובע להציג בכתב התביעה או בתגובה לבקשה להפקדת ערובה ראיות שיתמכו בכל רכיבי התביעה לכל פרטיה, אלא נדרשת רק ראשית ראיה להוכחת תביעתו באופן כללי, כך שהתובע אינו נדרש להגיש ראיה לכל רכיב ורכיב בתביעתו או לכל תקופת העבודה הנטענת, כאשר התשובה לשאלה האם הראיות שהציג התובע "כראשית ראיה" תלויה בראש ובראשונה בחזית המחלוקת בהליך, כעולה מכתב התביעה ומכתב ההגנה וכן זו כפופה לחובות הרישומיות כמו גם לנטלים הקבועים בחקיקה.

11. אשר לחריג השני, העוסק בהוכחת יכולת פירעון של התובע, קבע בית הדין הארצי כי על התובע להוכיח כי יש לו כספים או רכוש בישראל, שניתן להיפרע מהם, ועל בית הדין לשקול גם אפשרויות אחרות של הפקדת ערובה מטעמו של התובע בישראל כגון ערבות צד ג' שיש בה כדי להבטיח תשלום הוצאות הנתבע.

12. באשר לחריג השלישי הקבוע בתקנה העוסק ב"טעמים מיוחדים" אשר יש בהם לפטור את התובע מהפקדת ערובה, נקבע בפרשת אבו מוחסן כי לא ניתן לשרטט מראש את המתחם שבו יחול הסדר זה אולם העדר תיעוד להיקף עבודתו של התובע או העסקה בתבנית העסקה מורכבת, יכולים להוות "טעמים מיוחדים" לפטור תובע מהפקדת ערובה.

13. בעניינו אין חולק כי התובע הינו אזרח אריתריאה, מדינה אשר אינה אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדרי דין), התשכ"ט 1969. משכך בעניינו של התובע חל האמור בתקנה 116א(ב) ולאורה תיבחן הבקשה.

14. אשר לנתבעת 1 – התובע בתגובתו לבקשה סומך טענותיו לעניין הצגת ראשית ראיה וסתירת טענתם של הנתבעים להעדר יחסי עובד ומעסיק על פלט השיחות שצרף לתגובה. אמנם פלט שיחות יכול ויהווה ראשית ראייה לעצם קיומם של יחסי עובד ומעסיק עת דנים בבקשה להפקדת ערובה (ראו הלכת אבו מוחסאן) אולם הדבר כפוף לכך כי אכן פלט השיחות הוא רלבנטי לזהותם של הצדדים, ולא כל פלט שיחות שיוצג על ידי התובע, יביא למסקנה כי המדובר בראשית ראייה לקיומם של יחסי עובד ומעסיק.

15. בכדי לקבוע כי הפלט המוצג אכן מהווה קשר לכאורי בין התובע לבין הנתבע, על התובע לצרף תצהיר לבקשה אשר במסגרתו יפרט של מי מספרי הטלפון המופיעים בפלט האמור.(ראו והשוו בר"ע 44473-06-15 ABRAHA ARAFAINI MEBBERHATUM - פסגות פ.ס חברת בניה קבלנית בע"מ (07.09.2015)). בעניינינו, התובע לא הגיש תצהיר לתמוך בתגובתו ולא הצהיר של מי הם מספרי הטלפון הנטענים, כאשר מנגד, הנתבע 2 הגיש תצהיר כתמיכה לתשובה, ובו הצהיר כי מספרי הטלפון הנטענים אינם שייכים לנתבעת 1 או למי מהנתבעים האחרים. משכך אין בפלט השיחות שהוצג כראשית ראייה לטענות התובע או בכדי לסתור את טענותיהם כי לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בתקופה הנטענת על ידו.

16. מלבד האמור לא הציג התובע כל ראשית ראייה ולו בתצהיר שלו או של עובד אחר שעבד עימו לקיומם של יחסי עובד ומעסיק. גם טענותיו בדבר העדר רישום ותיעוד כמהווים טעם מיוחד, אין בידי לקבלם, כאשר וכאמור המחלוקת העיקרית היא עצם קיומם של יחסי עובד ומעסיק, כאשר לעניין מהותי זה לא הציג התובע כאמור ראשית ראייה, ואין לזקוף לחובת הנתבעים, אשר טוענים כי לא העסיקו את התובע, כי העדר התיעוד יהווה טעמים מיוחדים שיש בהם לפטור את התובע מהפקדת ערובה, כאשר עצם קיומם של יחסי העבודה מוכחש. ערה אני לכך כי בית הדין פסק בפרשת אוב מוחסאן כי תבנית העסקה מורכבת יכול ותהווה טעמים מיוחדים אשר יש בהם לפטור את התובע מהפקדת ערובה. אולם בענייננו, אין המדובר בתבנית העסקה מורכבת, כאשר התובע בעצמו לא טען למתכונת שכזו, אלא להעסקתו באופן ישיר על ידי הנתבעים.

17. אשר לנתבע 2, הרי שהתובע טוען לחבותו של זה האחרון מכוח דוקטרינת הרמת מסך. סעיף 6(א)(1) לחוק החברות קובע כי:

"בית המשפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

1. באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
2. באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובתיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע חובותיה...".

18. בהתאם לפסיקת בתי המשפט ובית הדין הארצי בפרט, הרמת מסך ההתאגדות נועדה למקרים חריגים וקיצוניים ותעשה במשורה וזאת נוכח עקרון האישיות המשפטית הנפרדת. נכון הוא כי עת דנים אנו בהרמת מסך בהקשר של יחסי העבודה, אין לראות בעובדים משום נושים "רגילים" וכי להם מעמד מיוחד. יחד עם זאת, עדיין עומד לו עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, ובית הדין ירים את מסך ההתאגדות במקרים קיצוניים, כאשר שוכנע כי בעלי המניות עשו שימוש לרעה בחברה, כאשר השתמשו בחברה במטרה ובכוונה לרמות או להונות את נושיה ועובדיה ועל מנת להתחמק מתוצאות מעשיהם או כאשר נטלו סיכון בלתי סביר באשר ליכולת פירעונה של החברה ובלבד שהיו מודעים ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

כך למשל פסק בית הדין הארצי כי ניכוי בגין תשלומי פנסיה משכרו של העובד ואי העברתם לקופה, הינו מעשה המצדיק הרמת מסך ההתאגדות וחיוב בעלי החברה באופן אישי. עוד נפסק למשל כי אי תשלום הזכויות הסוציאליות כשלעצמו אינו מצדיק הרמת מסך, כאשר לא הוכח כי החברה נוהלה תוך נטילת סיכון בלתי סביר, אפילו נקלעה לקשיים כלכליים, או כאשר לא הוכח שהחברה נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיו של העובד (ראו לעניין זה בר"ע (ארצי) 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ – NEGOUSE (ניתן ביום 13.11.16).

19. מן האמור עולה כי בהתאם לתקנה 116א(ב) בדבר ראשית הראיה הנדרשת, והוראות סעיף 6 לחוק החברות ופרשנות בית הדין שניתנה לסעיף האמור, הרי שעל התובע להראות ראשית ראיה כי עסקינן במקרה חריג וקיצוני, כאשר הנתבע 2 פעל תוך שימוש לרעה בנתבעת 1, על מנת לרמות או להונות את התובע או כי נטל סיכון בלתי סביר בניהולה תחת מודעות באשר ליכולת פירעונה.

התובע לא הציג כל ראשית ראייה לאמור, ולפיכך לא עמד בנטל המוטל עליו כדי לפטור אותו מהפקדת ערובה ביחס לנתבע 2. טענות התובע כי אי תשלום שכרו מהווה עבירה פלילית המצדיקה הרמת מסך, נשענת על הנחת המוצא כי הנתבעים היו חייבים בתשלום שכרו כמעסיקיו. ואולם וכאמור התובע לא הציג ראשית ראייה לקיומם של יחסי עובד ומעסיק ועל כן הנחת המוצא והמסקנה אותה מבקש התובע ללמוד ממנה, דינה להידחות.

20. משהתובע לא טען ליכולת כלכלית וכי הנתבעים יוכלו להיפרע ממנו אם תביעתו כנגדם תדחה אינני נדרשת לדון בחריג זה הקבוע בתקנה.

יובהר למען הסר ספק, כי אין באמור כדי לקבוע מסמרות באשר להליך דנן וקביעותיי הן לכאוריות בלבד.

21. לאור כל המפורט לעיל, באיזון שבין זכות הגישה לערכאות של התובע ומאידך זכותם של הנתבעים שלא להיגרר להליך סרק וכי יוכלו להיפרע הוצאותיהם ככל שהתביעה כנגדם תידחה, כמו כן בשים לב לסכום התביעה ומיהות הצדדים, מצאתי כי יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה בסך 4,000 ₪.

22. התובע יפקיד את הערובה כאמור וזאת תוך 45 ימים ממועד קבלת החלטה זו, אחרת התביעה תימחק.

23. המזכירות תשלח ההחלטה לבאי כוח הצדדים גם באמצעות הפקסימיליה.

ניתנה היום, כ"ו סיוון תשפ"א, (06 יוני 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.