1. לפני תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש לרכב התובע שהיה מעורב בתאונת דרכים ביום 27.10.19 ברח' דב הוז בחולון לכיוון בת ים.

2. בכתב התביעה נטען כי התובע -נהג אופנוע הקוואסאקי, נסע בנתיב הימני בכביש חד סטרי בעל שני נתיבים ולפתע הגיח הנתבע 1 (להלן- הנתבע) מהנתיב השמאלי בחוסר זהירות, סטה לנתיב הימני ופגע בו.

עפ"י עדות התובע, נסע במהירות סבירה של 40 קמ"ש כשהנתבע נסע לפניו בנתיב לשמאלו. לפתע החל הנתבע בסטייה לנתיב נסיעתו כשהוא מאט נסיעתו ,ורק אז אותת לפניה ימינה. לדידו ,היה זה הנתבע "שעלה עליו" .לכשנשאל לפשר מעשיו מיד לאחר שראה את הנתבע עושה כן, השיב (עמ' 2 לפרו'):

"לא ניסיתי לעבור אותו. אם היה לי מקום לעבור אותו הייתי עובר אותו... הוא פגע בי בדלת שלו."

התובע הכחיש ניסיון שייחס לו הנתבע להשתחל בין רכבו של האחרון לבין המדרכה. לשיטתו

האיתות הופעל ע"י הנתבע רק לאחר שכבר היה בנתיב הימני בכוונה לפנות ימינה.

התובע התכחש גם לדברים שנרשמו בהודעתו למבטח בהקלדה ונשען על הודעה בכתב יד, שם נאמר כי רכב רנו סטה בעת שנסע בנתיב ימני ופגע באופנוע בסמוך לפניה מצד ימין של דב הוז.

למרות טענתו שהנתבע החל לאותת רק כשהוא בנתיב הימני אליו סטה , הודה כי הוא הבחין בו רק לאחר שהתחיל לאותת .

3. התובע הסתייע בעד לתאונה אשר עמד קרוב מאוד למקום התרחשותה, וראה לטענתו את שני כלי הרכב כל אחד נוסע בנתיב שלו. דא עקא שלא נמצא סיוע מלא בעדותו של העד לגרסת התובע.

אמנם מחד העיד כי הנתבע "כאילו התבלבל, החל לפנות ימינה מהנתיב השמאלי תוך שהוא פוגע באופנוע", אולם מאידך אמר: "פתאום ראיתי את הרכב בולם בפתאומיות, מתחיל לבלום בפתאומיות .........נראה לי שהוא אותת בסוף בסוף , לקח איתו את האופנוע."

מלבד העובדה שהעדות סותרת את גרסת התובע ,שכלל לא ייחס לנתבע בלימה פתאומית עולה מדברי העד שהנתבע האט טרם סטה לנתיב הימני ,וכי אותת במהלך המשך פנייתו. בסוף עדותו אישר למול תמונות המקום כי רכב הנתבע כבר הספיק לעבור בחלקו לנתיב הימני טרם התאונה ובסיום העדות טען : " זה היה לפני שנתיים ומשהו, אני לא סגור מה היה".

4. הנתבע תיאר את נסיעתו בנתיב ימני בכביש הסמוך לביתו שאותו הוא מכיר, ובעת שהוא התכוון לפנות ימינה (עמ' 6 לפרו'):

"שמעתי את העצירה, הוא נסע מהר מדי בנתיב הימני, הוא ניסה כנראה לחתוך ביני לבין המדרכה, הוא לא קלט שאני פונה ימינה".

5. ב"כ התובע ביקש לתת אמון בגרסת התובע כפי שהובאה בביהמ"ש, ולאו דווקא בטופס ההודעה המודפס של חברת הביטוח בו נפלה טעות סופר. לטענתו תמונות המקום מצביעות על סטיית הנתבע לנתיב נסיעת התובע כשחלקי האופנוע היו פזורים על המדרכה.

ב"כ הנתבעים מנגד הצביע על שלש גרסאות שונות שהציג התובע, כשהאחרונה מהן שנמסרה באולם ביהמ"ש, לא מתיישבת עם קודמותיה. יתר על כן, גם התובע עצמו ואף לא העד מטעמו העידו על חלקים שנשברו על הכביש, ואילו הנתבע סתר טענה זו בעדותו ומסר גרסה המתיישבת עם תמונות המקום שצולמו מיד לאחר התאונה המחזקת את גרסתו ,שהתובע ניסה לעקוף את רכבו מימין תוך יצירת הסיכון וגרימת התאונה.

6. לאחר עיון בכלל הראיות הרבות שהוצגו ובמבחן טענות הצדדים לא שוכנעתי כי עלה בידי התובע להוכיח את אחריות הנתבעים לתאונה.

למעשה הוכח כי הנתבע ,כפי שנשקף מהתמונות החל בפניה ימינה. מסקנה זו עולה ממכת המעיכה בדלת ימין ברכב הנתבע ומעדות התובע ,שראה אותו מאותת כשהוא כבר מצוי בנתיב הימני ומתכוון לפנות ימינה משם.

לעומת זאת התובע שנסע מאחוריו הספיק אף לדבריו לראות את ההאטה ואת האיתות של הנתבע עובר לתאונה, ולמרות זאת לא טרח לעצור ברגע המתאים ונמצא לימינו של הנתבע המצוי כבר במהלך פנייה בנתיב הימני. במצב דברים זה גם מבלי לייחס לו ניסיון לעקוף את הנתבע, לא הייתה נהיגתו זהירה מספיק כדי להימנע מתאונה.

7. לאור האמור אני דוחה את התביעה.

אני משיתה על התובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 1800 ₪.

ניתן היום, ז' שבט תשפ"א, 20 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.