התביעה שלפניי עניינה בנזק שנגרם לרכב התובע במסגרת תאונה שהתרחשה ביום 26/7/19.

הצדדים חלוקים בנוגע לסוגיית האחריות, ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים מצאתי כי יש לקבל את עיקר התביעה.

אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לכך שהתאונה התרחשה בכביש שבו שני נתיבים אשר מיועדים לנסיעה לאותו כיוון, כאשר רכב התובע נסע משמאל לרכב הנתבעת 2, אשר היה נהוג באותה עת ע"י הנתבעת 1.

עיון בתמונות הנזק מלמד על כך שרכב התובע נפגע החל מאמצע הדלת הימנית-קדמית ועד לאזור בית הכנף האחורית-ימנית.

מיקום הפגיעה מלמד על כך שהרכב שסטה (בין אם זה רכב התובע ובין אם זה רכב הנתבע), סטה רק לאחר שהחלק הקדמי ברכב התובע עבר את רכב הנתבעת.

מהשרטוטים אשר הוצגו לפני בית המשפט, עולה כי לצדי הכביש מקומות חניה, קטע הכביש שבו שני נתיבים הוא קטע קצר יחסית, תחילתו בשני כבישים שמתמזגים לכביש אחד וסופו ברמזור המסדיר את התנועה בצומת שלפניו.

אין מחלוקת כי עובר להתרחשות התאונה נסע רכב התובע בנתיב השמאלי, ומסרטון שהוצג לעיון בית המשפט עולה כי רכב הנתבעת יצא ממקום חניה מימין לנתיב הימני (ככל הנראה אזור עצירת אוטובוסים) והחל בנסיעה.

מעדות עד התובע, מר דהן, ועדות הנתבעת 1 עלה כי הרכבים נסעו במהירות איטית וכי בהתאמה בסמוך לאחר הפגיעה נעצר כל אחד מהם בצד הדרך, כאשר רכב התובע עצר בצד שמאל (בתוך מתחם חניה) ואילו רכב הנתבעת נעצר בצד ימין (על פי הסרטון - בין שני רכבים חונים).

סרטון שהוצג לעיוני מלמד על כך שהנתבעת 1 אותתה טרם יציאתה מהחניה וסטתה שמאלה תוך כדי נסיעה, תוך שהיא עוקפת רכב חונה מימין ונכנסת באמצאות החלק הקדמי-שמאלי שלה אל תוך הנתיב השמאלי, אז התרחשה התאונה.

דומה אם כן כי הגם שהנתבעת 1 אותתה טרם יציאתה והחלה בנסיעה שאיננה מהירה, הרי שסטייתה אל הנתיב השמאלי בשעה שהנתיב שלפניה פנוי, ומבלי לוודא תחילה כי הנתיב השמאלי פנוי מרכבים, יש בה כדי לתרום תרומה מכרעת להתרחשות התאונה.

למעשה, דומה בעיניי כי הנהגת ברכב התובע לא צפתה ולא יכולה היתה לצפות שהרכב היוצא מחניה המצויה מעבר לנתיב הימני שמימינה, תסטה עד כדי כניסה לתוך הנתיב השמאלי, בה בשעה שרכבה קרוב עד כדי כך שחלקו הקדמי כבר עבר את רכב הנתבעת.

במצב דברים זה, אני סבורה כי האחריות לתאונה רובצת לפתחה של הנתבעת 1 וכי אין מקום בנסיבות אלו להשית אחריות או אשם תורם על כתפיה של הנהגת ברכב התובע.

כאן המקום להבהיר כי במסגרת הודעת הדחיה (וכך גם במסגרת כתב ההגנה) נטען כי יש לדחות את תביעת התובע, שכן לשיטת הנתבעות רכבו של התובע "סטה לנתיב נסיעת נהגנו, לאחר שסיים השתלבות בכביש".

בנסיבות אלו וכאשר שוכנעתי מעיון בסרטון כי רכב התובע לא סטה מנתיבו, אינני סבורה כי הנתבעות, אשר לא העלו טענות הגנה נוספות, רשאיות להעלות טענות לעניין אשם תורם בשל מהירות נסיעת רכב התובע ו/או בשל אי מניעת התאונה על ידי נהגת התובע.

אשר לשיעור הנזקים, התובע צירף חוות דעת שמאית ממנה עולה כי מלבד הנזקים הדורשים תיקון ו/או החלפה, הרי שנגרם לרכבו נזק בדמות ירידת ערך. עוד כלל התובע בכתב התביעה את שיעור האגרה בגין ההליך כאן, רכיב שמקומו במסגרת הדיון בסוגיית הוצאות המשפט.

מכל אלו, אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את מלוא נזקיו בסך של 12,964 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 13/2/20, ועד ליום התשלום בפועל.

כמו כן, אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, בהוצאות התובע בגין ההליך כאן, בסך כולל של 750 ₪.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח העתק מפסה"ד לצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום, כ"ד אלול תש"פ, 13 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.