החלטה בבקשה לביטול פסק דין ועיכוב ביצוע פסק הדין

התובע הגיש תביעה לפינוי מושכר נגד הנתבעים. נגד הנתבעים ניתן פסק דין בהעדר הגנה. הנתבעים הגישו בקשה לביטול פסק הדין ובקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

ההליכים שקדמו להגשת התביעה:

הסכם המכר:

1. ביום 11.4.2013 נחתם חוזה מכר בין התובע לבין מר ידיד שמואל (להלן-"שמואל" או "המוכר"), בנם של הנתבעים, על פיו מכר שמואל לתובע בית צמוד קרקע הנמצא ברחוב סגלון 7 בלוד הידוע כגוש 4012 חלק מחלקה 42 מגרש 77 (להלן-"הבית").

בסעיף 8 לחוזה המכר נקבע כי תמורת הבית ישלם התובע לשמואל את הסך 1,850,000 ₪, כאשר בחוזה המכר מאשר שמואל כי קיבל מהתובע את הסך 1,402,600 ₪. תשלום שני בסך שבין 400,000 לבין 420,000 ₪ שיהיה זהה בשיעורו לסכום החוב העדכני של המשכנתא לבנק לאומי שרבצה על הבית, ישלם התובע לשמואל ביום 30.4.13 ובלבד שקודם למועד זה פרע המוכר את המשכנתא לטובת הבנק. את יתרת התמורה על התובע היה לשלם ביום 1.5.13

1. הקשר של הנתבע 1 לבית והסיבה למכירת הבית לתובע מפורטים בסעיפים 13 לחוזה כדלקמן:

"13.3 במוכר מצהיר כי ידוע לו כי אביו מר ברוך ידיד לווה מאת הקונה את הסך של 1,402,600 ₪ (לא כולל רבית) וכבטוחה בגין הלוואה זו שנטל אביו מאת הקונה, משכן המוכר את זכויותיו בבית המגורים על פי הסכם מיום 24.4.12 לטובת הקונה. ידוע למוכר כי אביו לא עמד במועד החזר ההלוואה ומבקש הלוואה נוספת, ולכן המוכר מוכר לקונה את זכויותיו בנכס כנגד סילוק החוב של אביו לקונה, כאשר סכום ההלוואה הכולל שנטל אביו של ברוך ידיד מקוזז במעמד חתימת הסכם זה מסכום התמורה המוסכם, ועל הקונה יהיה לשלם למוכר בהתאם להוראות הסכם זה את סכום התמורה בקיזוז סכומי ההלוואה שנטל אביו מאת הקונה (דהיינו את ההפרש שבין התמורה הכוללת הקבועה בהסכם בקזוז סכום ההלוואה הכולל הנזכר בסעיף זה.

13.4. מוסכם כי היה וברוך ידיד אביו של המוכר ישיב לקונה את סכומי ההלוואות שנטל ממנו בצרוף ריבית בסך שלא יפחת מ – 1,400,000 ₪ עד ליום פרעון המשכנתא לבנק לאומי הנזכרת לעיל, יוכל המוכר לדרוש את בטול הסכם המכר, אך ככל שרשויות המס יסרבו מכל סיבה שהי להשבת תשלום דמי הרכישה בהם נשא הקונה, יהיה על המוכר לשאת בתשלום והשבת סכום זה לידי הקונה בתוך 48 שעות מקבלת דרישת הקונה בעניין. השגה או ערעור שיוגש ע"י הקונה והמוכר בעניין לא יהיה בהם כדי לעכב את בצוע השבת תשלום דמי הרכישה לקונה."

בסעיף 12.4 לחוזה המכר הסכימו הצדדים כדלקמן:

"הקונה מתחייב כלפי המוכר כי יאפשר לו לשכור את בית המגורים הנמכר לתקופה של 12 חודשים החל מיום 1.5.13 בעבור תשלום דמי שכירות חודשיים בשיעור של 5,000 ₪ לכל חודש ובלבד שייחתם בין הצדדים חוזה שכירות לא יאוחר מיום 30.4.13. לא ייחתם בין הצדדים הסכם שכירות יהיה חייב המוכר הפנוי (!) הממכר מכל אדם וחפץ בתאריך מועד מסירת החזקה ובגין כל יום אחור בפינוי ובמסירת החזקה ישלם המוכר לקונה סך שך 600 ₪ החל מהיום השלישי לאחור בפינוי."

1. לאחר שהתובע רכש את הבית מאת שמואל, ולאחר שתמה תקופת השכירות הקבועה בחוזה המכר, נחתם חוזה שכירות בין התובע לבין הנתבעים לפיו שכרו הנתבעים את הבית מאת התובע.

תביעת הפינוי בתיק אז' 41532-06-15 בבימ"ש שלום בפ"ת:

1. לאחר שהנתבעים לא פינו את הבית, הגיש התובע נגד הנתבעים תביעה לפינוי מושכר לבית משפט השלום בפתח-תקוה בתיק אז' 41532-06-15. ביום 21.9.15 התקיים דיון בתביעת התובע הנ"ל, והצדדים הגיעו להסכם פשרה, כפי הרשום בפרוטוקול הדיון, כדלקמן:

"שמענו את הצעת בית המשפט, והגענו להבנה לפיה הנתבעים יפנו את המושכר מכל אדם וחפץ, וזאת עד ליום 21.1.16. מוסכם כי אין בהסכמה האמורה כדי לפגוע בכל טענה מטענות הצדדים, לרבות טענות הנתבעים ביחס לנסיבות כריתת הסכם המכר, הסכם השכירות וטענות כספיות אותן טענו הנתבעים..."

לאור הסכמה זו נתן בית המשפט פסק דין בנוסח כדלקמן:

"בהתאם להסכמת הצדדים, ניתן בזאת פסק דין לפינוי המושכר המצוי ברחוב סגלון 7 בלוד (גוש 4012, חלק מחלקה 42 מגרש 77) מכל אדם וחפץ, וזאת עד ליום 21.01.16 שעה 12:00, כאשר אין באמור כדי לפגוע בכל טענה מטענות הצדדים."

מהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין עולה שפינוי הדירה אינו קשור לטענות הנתבעים אודות הסכם המכר, וכי ניתן לדון בטענות אלו לאחר שהנתבעים יפנו את הדירה.

תביעה לביטול הסכם המכר בתיק אז 48971-10-15 בבימ"ש מחוזי מרכז:

1. בחודש אוקטובר 2015, לאחר פסק הדין לפינוי שניתן בבית משפט השלום בפתח-תקוה, הגישו הנתבע 1 ושמואל תביעה לבית המשפט המחוזי מרכז תביעה בתיק אז' 48971-10-15 בה עתרו לבית המשפט להכריז על בטלות הסכם המכר, ותביעה כספית בגין השבה ונזקים שנגרמו להם לטענתם. בדיון שהתקיים בתביעה זו בבית המשפט המחוזי ביום 23.11.15 התברר כי שמואל לא נתן כל יפוי כוח לאף עו"ד לייצג אותו בתביעה זו בבית המשפט המחוזי. בסופו של יום, תביעה זו של נמחקה ללא צו להוצאות.
2. הנתבעים לא קיימו את פסק הדין לפינוי שנתן בית משפט השלום בפתח-תקוה ב- 2015, ולכן ביום 9.2.16 הגיש התובע את פסק הדין לפינוי לביצוע בלשכת ההוצל"פ בתל-אביב בתיק הוצל"פ 508190-02-16 (להלן-"תיק ההוצל"פ(".

תביעה לפס"ד הצהרתי על בטלות עסקת המכר בתיק אז' 24192-05-17 בבימ"ש מחוזי מרכז:

1. לאחר שהתובע פתח בהליכי הפינוי בהוצל"פ הגישו הנתבעים לבית המשפט מחוזי מרכז את תביעתם בתיק אז' 24192-05-17 ובו עתרו לבית המשפט ליתן פסק דין הצהרתי כי עסקת המכר מיום 11.4.13 הופרה ובוטלה כדין. ביום 29.6.17 התקיים דיון בתביעה זו בפני כב' השופט ארז יקואל, ובה הגיעו הצדדים להבנות ולהסכם פשרה. ההבנות והסכם הפשרה רוכזו בפסק הדין של כב' השופט יקואל, שתוכנו כדלקמן:

"ניתן תוקף של החלטה להסכמות הצדדים, לאחר ששקלתי כי התובעים שאינם מיוצגים הבינו את משמעותה והן על דעתם החופשית.

התביעה נמחקת ללא צו להוצאות בהסכמת הצדדים, טענות הקיימות לצדדים תתבררנה במסגרת בוררות.

מובהר כי ניתן תוקף של החלטה להסכמות הצדדים הן לעניין דמי השכירות והן למועד הפינוי. למען הסדר הטוב יובהר, כי הדירה מושא המחלוקת תפונה מכל אדם וחפץ עד ליום 31.12.17 עד השעה 14:00.

אשר לדמי השכירות, החוב עד להיום ישולם בתוך 90 ימים מהיום, המדובר בתחשיב של 6,000 ₪ כפול 16 חודשים.

החוב בגין דמי השכירות מהיום ועד לחודש דצמבר 2017 (כולל, תחשיב זהה של 6,000 ₪ לחודש), ישולם בתשלום אחד טרם המועד הראשון שייקבע במסגרת ישיבת הבוררות בין הצדדים או עד ליום 1.2.18, לפי המוקדם. תשלומי דמי השימוש יכללו גם תשלומים מלווים – חשבונות וועד.

אני מורה על מינוי עו"ד רן בלקין לשמש כבורר במחלוקת בין הצדדים. הצדדים יפנו לבורר כבר כעת, יעבירו לידיעתו את פרוטוקול הדיון ויבהירו כי קיום הליך הבוררות תלוי בתשלומים ובמועד הפינוי מושא הסכמתם וכי הם מתכננים לקיים את הליך הבוררות לאחר יום 31.12.17

התוספת לחוק הבוררות תחול על הליך הבוררות בין הצדדים. הבהרתי לתובעים שאינם מיוצגים את משמעותה.

פרוטוקול זה מהווה הסכם בוררות בין שני הצדדים.

המזכירות תסגור את התיק."

1. הנתבעים, משפ' ידיד, הגישו לכב' השופט יקואל בקשה לבטל את החלטתו (למעשה-פסק דינו) הנ"ל מיום 29.6.17. בהחלטתו מיום 8.1.18 דחה כב' השופט יקואל את בקשת משפ' ידיד לבטל את פסק דינו מיום 29.6.17, ובסעיף 8 להחלטתו זו, לאחר שבסעיף 7 סקר את ההלכות לעניין ביטול הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, כתב כדלקמן:

"בהתאמת הדברים למקרה הנדון, התרשמתי כי הסכמת הצדדים, כפי שעוגנו בהחלטה, נעשו מתוך מודעות מלאה לכלל נסיבות העניין ולא מצאתי טעם המצדיק התערבות בהן. אין יסוד לטענה כי הסכמות הצדדים נעשו שלא מדעת, שלא בהסכמה מלאה, מתוך טעות, הטעייה, עושק, כפייה, או בניגוד לדין. לא מצאתי טעם המצדיק התערבות בהחלטה אף עקב שינוי נסיבות קיצוני היוצר מצב של אי צדק בעליל.

עיון בפרוטוקול הדיון מלמד כי הצדדים הגיעו להסכמה מלאה ומדעת, לפי הבית יפונה מכל אדם וחפץ עד ליום 31.12.17 בשעה 14:00. אשר לדמי השכירות, נקבע כי חוב העבר ישולם בתוך 90 יום ממיועד ההחלטה ואילו דמי השכירות בין התקופה שממועד ההחלטה ועד ליום הפינוי – ישולמו בתשלום אחד טרם ישיבת הבוררות הראשונה או עד ליום 1.2.18, לפי המוקדם. עוד נקבע, כי הצדדים יפנו לבורר כבר בסמוך למועד ההחלטה. אולם, ככל שדמי השכירות לא ישולמו במועדם – לא יחלו הליכי הבוררות . בנוסף, נקבע כי אם דמי השכירות לא ישולמו עד ליוני 2018, לא יוכלו המבקשים להוסיף ולהעלות טענותיהם כנגד המשיבים.

מבלי לקבוע מסמרות ביחס לטענת הקיזוז שהעלו המבקשים, אינני סבור כי יש בטענה זו, בשלב הנוכחי, כדי לגרוע מהתחייבויות הצדדים כפי שנוסחו בהחלטה. לא איתרתי תימוכין ממשי המלמד כי המסמכים שביסוד טענת הקיזוז לא היו ידועים למבקשים מבעוד מועד, או כי לא היה בידם להשיגם באמצעות שקידה סבירה. ומכאן, שטענת הקיזוז אינה יכולה לעמוד בניגוד להסכמות הצדדים מושא ההחלטה....

אוסיף ואבהיר, כי תכליתה של ההחלטה להוביל לכך שכלל טענות הצדדים במישורים החוזיים והכספיים תתבררנה במסגרת הליך הבוררות. ההחלטה ניתנה בהסכמה הדדית של שני הצדדים ולאחר שהוסברה למבקשים משמעותה. מכאן, שדינן של כלל הטענות הכספיות והחוזיות שבין הצדדים – להתברר במסגרת הליך הבוררות."

1. מהסכם הפשרה בבית המשפט המחוזי שקיבל תוקף של פסק דין ומהחלטתו של כב' השופט יקואל בבקשה לביטול פסק הדין עולה שעל הנתבעים לפנות את הבית ולשלם את דמי השכירות ללא כל קשר לטענותיהם בגין עסקת המכר, ורק לאחר שהנתבעים יפנו את הבית וישלמו את דמי השכירות שנקבעו בפסק הדין, יוכלו להעלות טענותיהם בקשר לעסקת המכר, וטענות אלו תתבררנה בפני הבורר שמינה כב' השופט יקואל. דהיינו, את טענותיהם נגד עסקת המכר על הנתבעים להביא בפני הבורר ולא בפני בית המשפט.
2. הנתבעים לא פינו את הבית בהתאם לפסק הדין של כב' השופט יקואל, ועל כן החל התובע לנקוט בהליכי פינוי בהוצל"פ. לאחר שהתובע החל בהליכי פינוי בהוצל"פ נגד הנתבעים, פנו אליו הנתבעים בבקשה להסדיר את חוב העבר ולקבלת ארכה לפינוי המושכר. ואכן ביום 15.4.18 נחתם הסכם בין הצדדים בו הודו הנתבעים כי התובע הוא בעל הזכויות בבית, כי הפרו את פסק הדין לפינוי שניתן בתיק אז' 24192-05-17 הנ"ל, וכי אם יעמדו הנתבעים בהוראות ההסכם, יפנו הצדדים לבוררות. בחוזה ניתנה לנתבעים ארכה להתגורר בבית עד ליום 30.6.18, ונקבעו מועדי תשלום לתשלום חובם של הנתבעים לתובעים בגין דמי השכירות.

ובאשר לפינוי הבית, נקבע בהסכם כדלקמן:

"5. ביום 30.6.2018 יחזיר השוכר למשכיר את המושכר כשהוא פנוי מכל חפץ וכשהמושכר במצב טוב ותקין.

6. אם השוכר יפנה את המושכר וישאיר בו חפצים, רהיטים או ציוד אחר כלשהו, רשאי יהא המשכיר, והשוכר מסכים לכך מראש, להיכנס למושכר בתוך 3 ימים מיום הפינוי ולהוציא כל מה שהשאיר השוכר במושכר הנ"ל, ולעשות בהם כפי שימצא לנכון על חשבון השוכר.

7. ....

8. השוכר מצהיר ומאשר כי במידה ולא יפנה את המושכר ביום 30.6.18 ימומש באופן מיידי צו הפינוי העומד ותלוי נגד יחידי השוכר. השוכר ו/או מי מיחידיו ו/או מי מטעמו יהיו מנועים ומושתקים מלטעון טענה כנגד פינוי המושכר ו/או להתנגד להליך הפינוי, בין היתר באמצעו פניה לערכאות משפטיות כלשהן."

מכל האמור לעיל עולה כי ההסכם מיום 15.4.18 לא ביטל את פסק הדין לפינוי שנתן כב' השופט יקואל, אלא אך ורק האריך בהסכמה את המועדים שקבע כב' השופט יקואל בפסק דינו.

התביעה לפינוי בתיק אז' 40394-02-20 בבימ"ש שלום ברמלה:

1. מאחר והנתבעים לא פינו את הבית למרות שני פסקי הדין לפינוי וההסכם מיום 15.4.18, הגיש התובע תביעה לפינוי הבית.
2. ביום 1.4.20 הגישו הנתבעים בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה. בקשה זו מלמדת כי נכון ליום 1.4.20 קיבלו הנתבעים את כתב התביעה וההזמנה לדין.
3. הנתבעים לא הגישו כתב הגנה עד ליום 31.8.20. ב"כ התובע ביקש ליתן פסק דין לפינוי נגד הנתבעים בהעדר הגנה, וביום 6.9.20 ניתן פסק דין לפינוי נגד הנתבעים בהעדר הגנה.

הבקשה לביטול פסק הדין:

1. ביום 29.10.20 הגישו הנתבעים בקשה לביטול פסק הדין תוך שהם טוענים נגד עסקת המכר, טענות שכב' השופט יקואל קבע שניתן יהיה לדון בהן בבוררות רק לאחר שהנתבעים יפנו את הבית ולאחר שישלמו את כל דמי השכירות בגין מגוריהם בבית. בבקשתם זו הנתבעים מתעלמים לחלוטין מפסקי הדין לפינוי שניתנו כנגדם בהסכמה, ובמיוחד התעלמו מפסק דינו של כב' השופט יקואל.

בד בבד הגישו הנתבעים לבית המשפט בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן כנגדם בתביעה זו, וניתנה החלטה לעיכוב ביצוע הפינוי. לאור ההליכים הקודמים שתוארו לעיל, הותנה עיכוב הביצוע בהפקדת הסך 200,000 ₪. על החלטה זו הגישו הנתבעים בר"ע לבית המשפט המחוזי מרכז.

1. התובע התנגד לביטול פסק הדין בנימוקים כדלקמן:
2. הבקשה לביטול הוגשה באיחור, לאחר חלוף המועד יותר מ-30 ימים , בלי הסבר סביר לאיחור ובלי בקשה להארכת מועד;
3. אין בבקשה לביטול הסבר למחדל המבקשים מלהגיש כתב הגנה במועד;
4. אין בבקשה לביטול טענות שיש בהן להקים למבקשים "זכות" להחזיק במושכר, ובהתאם "הגנה" בפני התביעה;
5. כנגד הנתבעים קיימים שני פסקי דין לפינוי שניתנו בהסכמתם, אותם אינם מקיימים.
6. נקבע דיון בבקשה לביטול פסק הדין ובבקשה לעיכוב ביצוע ליום 16.11.20. בבוקרו של יום 16.11.20 הגיש ב"כ הנתבעים העתק מכתב ששלח בשמו של שמואל ביום 15.11.20 ובו הודעה על ביטול חוזה המכר. ב"כ הנתבעים הגיש הודעה זו על מנת לתמוך בטענת הנתבעים על כך שחוזה המכר אינו תקף.
7. ביום 16.11.20 התקיים דיון בבקשה לביטול פסק הדין ועיכוב ביצוע פסק הדין, והצדדים השלימו טיעוניהם על פה.

דיון ומסקנות:

ביטול משיקול דעת בית המשפט:

1. הנתבעים הגישו לבית המשפט בקשות להארכת מועד להגשת כתב ההגנה מטעמם, כאשר הראשונה שבהן הייתה ביום 1.4.20. בעת שהגישו הנתבעים את הבקשה לארכת מועד, הודו בקבלת כתב התביעה וההזמנה לדין. על כן, לא קמה לנתבעים הזכות לביטול פסק הדין מחובת הצדק, והם היו רשאים להגיש את הבקשה לביטול פסק הדין משיקולי בית המשפט.
2. הפסיקה קבעה כי כאשר בא בית המשפט לשקול האם לבטל פסק דין משיקולי בית המשפט, עליו לבחון שתי נקודות, והן:
3. מהי הסיבה שגרמה לנתבעים לא להגיש כתב הגנה?
4. האם עומדת לנתבעים הגנה ראויה העומדת להם כנגד התביעה?

המועד בו נודע לנתבעים על פסק הדין:

1. התובע טוען שהנתבעים הגישו את הבקשה מעבר לתקופת 30 הימים הקבועה בתקנה 201 לתקנות סד"א.

סבור אני שיש לדחות טענה זו של הנתבעים, שכן התובע לא הוכיח מתי הומצא פסק הדין לנתבעים. כן יש לקחת בחשבון את פגרת הקיץ שהסתיימה ביום 5.9.20 ואת פגרת סוכות המוארכת שהייתה השנה.

הסיבה מדוע לא הגישו הנתבעים את כתב ההגנה במועד:

1. לבקשה לביטול פסק הדין צורף העתק התכתבות ווטסאפ של הנתבע 1 עם מר נסים בריח, ממנו עולה כי הנתבעים קיבלו את כתב התביעה וההזמנה לדין ביום 17.2.20.
2. ביום 1.4.20 הגישו הנתבעים בקשה להארכת מועד להגדת כתב הגנה בטענה שעו"ד יולזרי שאת שירותיו הם מבקש לשכור אינו מגיע למשרד עקב נגיף הקורונה. בהחלטה על בקשה זו נכתב שלאור תקנות הקורונה ישנן הארכות מועד אוטומטיות.
3. התביעה הייתה קבועה לדיון ליום 19.4.20. ביום 17.4.20 נתתי החלטה יזומה בה דחיתי את מועד הדיון בתביעה ליום 30.9.20, והוריתי כי כתב ההגנה יוגש עד לסוף חודש מאי 2020.
4. ביום 21.5.20 הגישו הנתבעים בקשה להארכת מועד להגשת כתב ההגנה מטעמם, בלי לציין תאריך בו הם מבקשים להגיש את כתב ההגנה. בבקשתם כתבו הנתבעים כדלקמן:

"אנחנו קיבלנו הודעה מבית המשפט הנכבד באמצעות הדואר כי הדיון בתיק נדחה ליום 30.9.20 שעה 09:00.

באותה הודעה אכן נכתב בצורה ברורה: "כי כתב ההגנה יוגש עד לסוף חודש מאי 20."

לצערנו הרב, לא שמנו לב לתוספת על מועד הגשת ההגנה, ולתומנו חשבנו שגם במועד החדש צריך להגיש כתב הגנה חודש לפני מועד הדיון, ממש בתמימות, בקלות דעת, ומבלי לשים לב.

אני מודים ומתוודים כי התנהלותנו זו בקלות דעת הינה טעות."

כאשר מעיינים בהחלטה מיום 17.4.20 נוכחים לדעת שההוראה להגיש כתב הגנה עד לסוף חודש מאי 2020 כתובה במרכז ההחלטה, באופן בולט ומופרדת משאר חלקי ההחלטה, ועל כן אין בידי לקבל את דברי הנתבעים מדוע לא הגישו את כתב ההגנה במועד שנקבע.

לאחר קבלת תגובת ב"כ התובעת ותשובת הנתבעים, לפנים משורת הדין, בהחלטה מיום 8.6.20 קבעתי כדלקמן:

"גישתו של בית המשפט היא ליתן לבעל הדין את יומו בבית המשפט. ניתנת ארכה לנתבעים להגיש כתב הגנה עד ליום 15.7.20."

1. ביום 25.6.20 הגישו הנתבעים בקשה לבית המשפט שכותרתה "הצעה לחסכון זמן יקר, אמצעים ועלויות לסגירת התיק מיידית". הצעתם של הנתבעים הייתה כדלקמן:

"היה ויציגו התובעים ובא כוחם בפני בית המשפט הנכבד מסמכים, אסמכתאות ועובדות (לא בציטוטים של אמירות ושיחות, ולא באמתלות שונות), כי שולמה התמורה לרכישת הדירה ברחוב סיגלון 7 בלוד במלואה כפי שמופיע בהסכם המכר, אנו מתחייבים להיכנע מיידית !!!!!, ויחליט כבודו מתי נפנה את הדירה."

למעשה זו תמצית ההגנה של הנתבעים אותה הם מציגים בבקשה לביטול פסק הדין, כך שכבר לפני חודש יוני 2020 יכולים היו הנתבעים להגיש את כתב ההגנה עם טענות אלו.

1. ביום 15.7.20 הגיש הנתבע 1 בקשה לדחיית מועד כתב ההגנה, מכיוון שאובחן כחולה קורונה מאומת. לאור בקשה זו והאישור שהציג הנתבע 1, דחיתי את מועד הגשת כתב ההגנה ליום 29.7.20.
2. ביום 4.8.20 הגיש הנתבע 1 בקשה לדחות את מועד הגשת כתב ההגנה מטעמו, שכן רק ביום 31.7.20 סיים את חופשת המחלה מהקורונה, וכי בתוך ימים ספורים הוא אמור לשבת עם עו"ד יולזרי ולהגיש את כתב ההגנה. בהחלטה מאותו יום בקשתי מהנתבע 1 שיגיש את יפוי הכוח שחתם לעו"ד יולזרי לייצגו בתביעה, אך יפוי כוח זה לא הוגש עד לעצם היום הזה.
3. מאחר ואת הבקשה לביטול פסק הדין לא הגיש עו"ד יולזרי אלא עו"ד אחר, סבור אני שדבריו של הנתבע 1 שעו"ד יולזרי ייצג את הנתבעים בתיק זה אינם נכונים.
4. לנתבעת מס' 2 אין כל סיבה מדוע לא הגישה כתב הגנה מטעמה במועד.
5. לאור האמור לעיל, סבור אני שלנתבעים אין כל הסבר סביר למחדלם שלא הגישו כתב הגנה במועד, למרות שהם ידעו מה טענות ההגנה שלהם, כפי העולה מבקשת הנתבעים מיום 25.6.20.

האם יש לנתבעים טענת הכנה נגד תביעת הפינוי?

1. נגד הנתבעים קיימים שני פסקי דין לפינוי, שניתנו בהסכמתם, ואשר אותם הם מפרים ברגל גסה. בשני פסקי הדין ההלו נקבע שעל הנתבעים לפנות את הבית למרות טענותיהם בגין עסקת המכר, ושני פסקי דין אלו הינם חלוטים.
2. כב' השופט יקואל קבע כי על הנתבעים תחילה לפנות את הבית ולשלם את דמי השכירות בגין מגוריהם בבית, ורק לאחר מכן לדון בטענותיהם בגין עסקת המכר. דהיינו, פינוי הדירה ותשלום דמי השכירות מהווים תנאי בל יעבור לדיון בטענותיהם בגין עסקת המכר. בטענות ההגנה שטענו הנתבעים בבקשה לביטול פסק הדין מבקשים הם להפוך את היוצרות, ולמעשה לבטל את פסק דינו החלוט של כב' השופט יקואל.
3. ההסכם מיום 15.4.18 לא בא לשנות את הקביעות העקרוניות של כב' השופט יקואל, אלא בא, לפנים משורת הדין, להאריך לנתבעים את המועד לפינוי הבית ולתשלום דמי השכירות, זאת ותו לא. ההסכם מיום 15.4.18 מתייחס לכך במפורש, ולא ניתן לטעות בפרשנות ההסכם מיום 15.4.18.
4. הנתבעים שמים את יהבם בהודעת הביטול מיום 15.11.20 ששלח שמואל לתובע על ביטול עסקת המכר. סבור אני שהודעת ביטול זו לא יכולה לסייע לנתבעים בבקשת הביטוח, מהסיבות שיפורטו להלן:
5. שמואל הינו צד ג' לתביעת הפינוי שהגיש התובע נגד הנתבעים, וטענה זו הינה טענה המוגדרת כטענת "ius tertii". בית המשפט העליון שלל טענת הגנה זו. ראה לעניין זה את רע"א 5518/98 יצחק יוסף נ. אביגדור עוקשי, פ"ד נה(3) 294, 305-306. את הלכת עוקשי סיכם כב' השופט רובינשטיין ב- בע"מ 523/14 פלוני נ. פלוני (פורסם בנבו, 9.3.2014) (בסוף סעיף ט' להחלטה), כדלקמן:

"בעניין עוקשי נפסק עוד כי "ההגנה על החזקה המתרחבת גם על המחזיק בפועל בנכס כלפי מי שמבקש לנשלו, הולידה את הכלל שלפיו הנתבע לא יוכל להעלות כנגד התובע טענת הגנה שלפיה לתובע אין זכות טובה לנכס, אלא צד שלישי הוא בעל הזכויות בו. זו היא טענת ה- ius tertii אשר נשללה בשיטתנו כטענת הגנה אפשרית בפי מסיג גבול כנגד מחזיק בפועל במקרקעין, גם אם הוא תפס את המקרקעין בעוולה"... יש לציין כי פסק דין בעניין עוקשי עסק בזכותו של המחזיק הראשון לדרוש את פינויו של המחזיק השני".

בענייננו, מאחר והנתבעים החזיקו בבית מכוח חוזה השכירות שנחתם בינם לבין התובע, וניתנו פסקי דין לפינוי נגד הנתבעים, אזי מסיגי הגבול הינם הנתבעים, ואינם יכולים להעלות את הטענה של זכות של צד ג';

1. בחוזה מיום 15.4.20 הודו הנתבעים כי התובע הינו בעל הזכויות בבית;
2. בטענה הנ"ל מבקשים הנתבעים לשנות פסק דין חלוט של כב' השופט יקואל, דבר שלא ניתן לעשותו. לכל היותר ניתן להעלות טענה זו במסגרת הליכי הבוררות שיתקיימו בית הצדדים לאחר שיפנו את הבית וישלמו את כל דמי השימוש הראויים בגין מגוריהם בבית.

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, סבור אני שלנתבעים את סיבה של ממש מדוע לא הגישו את כתב ההגנה במועד, ואין להם הגנה מפני תביעת הפינוי. על כן אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין ומורה על ביטול ההחלטה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

למען הסר ספק אני קובע כי פסק הדין לפינוי שניתן נגד הנתבעים ביום 6.9.20 נותר על כנו.

הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע כדלקמן:

1. את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן ההחלטה ועד ליום התשלום בפועל;
2. שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן ההחלטה ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום, א' כסלו תשפ"א, 17 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.