בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים שניתנה על ידי הדיינת ב. תם, מיום 25.2.20 בערר 1564-20 והדוחה את בקשת המבקשים להפחית את גובה דמי הערבות שקבע בית הדין קמא להפקדה כתנאי לצו ארעי שימנע הליכי אכיפה כלפי המבקשת 2 בגדרו של ערר שהוגש על ידם.

לאחר עיון בכתבי הטענות ונספחיהם נמצא לדחות את הבקשה.

ראשית, סעיף 13 לא (ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב -1952, קובע כי החלטה אחרת של בית הדין לעררים ניתנת לערעור לפני בית משפט לעניינים מנהליים אם ניתנה רשות לכך ולעניין זה "החלטה אחרת" – החלטה לעניין עיכוב ביצוע לפי סעיף 33 לחוק בתי דין מנהליים וכן החלטה בעניין סמכות עניינית".

החלטה בעניין ערבות אינה מנויה לפיכך על ההחלטות עליהן ניתן להגיש בקשת רשות ערעור.

שנית, המבקשים הגישו לבית הדין קמא שתי בקשות להפחתת ערבות ובשתיהן נקבע כי לא הובאו נתונים מספקים בדבר יכולתם של שני המבקשים, עת בבקשה הראשונה הוגש תצהיר המבקש 1 בלבד ללא אסמכתאות. ואילו בבקשה השנייה לא נכללו פרטים מספקים. הובהר למבקשים כי ככל שיגישו תצהירים של שניהם, הכוללים את מלא הפירוט הנדרש יוכלו להגיש בקשה חדשה בעניין זה לבית הדין לעררים .

הבקשה לרשות ערעור לפיכך נדחית.

אין צו להוצאות. הפיקדון יוחזר למבקשים באמצעות בא כוחם.

המזכירות תסגור את התיק.

ניתנה היום, ט"ו אדר תש"פ, 11 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.