בפני | כבוד השופט חיים פס | |
המבקשים | 1. לקומאן מחאג'נה 2. אוקיינוס לוגיסט א.מ. למסחר בע"מ 3. מחמד מחמיד 4. מ.ס גלובל אקולוגיה בע"מ 5. סלי קבוע | |
נגד | ||
המשיבים | 1. מדינת ישראל - המשטרה הירוקה 2. עבדאל ג'אבר מחמיד - המשיב בה"ת 49481-02-20 3. פארג' מחמיד -המשיב בה"ת 49546-02-20 | |
החלטה |
1. לפניי שתי בקשות להחזרת תפוסים ושתי בקשות לניהול רכוש תפוס.
2. בקשות אלו הוגשו בפני כב' השופט ג'. אמוראי במסגרת ת"פ 293-10-19, אולם הועברו להכרעתי וזאת על מנת שבית המשפט הדן בתיק העיקרי לא ייחשף לראיות וחומר חקירה בתיק העיקרי שעה שזה מצוי בראשיתו.
3. עניינם של תפוסים אלו מוכר לי מהחלטה שניתנה על ידי בעניינו של המבקש 6, בה"ת 45681-04-19 ביום 15.5.19, שם קבעתי כי באיזון בין תכליות התפיסה לבין הפגיעה בזכות הקניין של המבקש, לא ניתן להחזיר את התפוסים למבקש.
4. המבקשים 1-6 הגישו בקשה לשחרור תפוסים, משאיות ונגררים, אשר נתפסו על ידי המשיבה 1 במסגרת חקירה בגין עבירות סביבתיות. כאמור, ביום 2.10.19 הוגש כתב אישום (ת"פ 293-10-19) נגד 16 נאשמים, ובהם המבקשים 3 ו-6, בגין ביצוע עבירות של הפעלת עסק ללא רישיון עסק, לפי סעיפים 4 ו-14 לחוק רישוי עסקים (ביחס למבקש 6 בלבד) וכן עבירה של השלכת פסולת ולכלוך ברשות הרבים לפי סעיפים 2, 4 ו-13 (ב)(1) לחוק שמירת הניקיון תשמ"ד - 1984 ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 - אלפי עבירות.
על פי העולה מעובדות כתב האישום, עניינו של כתב האישום הינו ברשת שפעלה להובלת פסולת מעורבת (ביתית) מצפון הארץ והשלכתה באופן שיטתי ומתמשך במספר אתרים לא חוקיים, באזור הפזורה הבדואית, תוך פגיעה קשה בסביבה ובציבור ובניגוד לכל דין.
על פי כתב האישום - הפסולת הובלה על ידי הנאשמים במשאיות של המבקש 6 (נאשם 1 בכתב האישום), הושלכה בשטח פתוח ברשות הרבים באתרי פסולת לא מוסדרים, בסמוך לישוב אבו קרינאת, בשטח הישוב אבו קרינאת, ובתוך מחצבת הר מרבץ ליד דימונה, כאשר אתרים אלו אינם יעד מאושר לסילוק פסולת והם פועלים ללא רישיון עסק כדין.
עוד עולה מעובדות כתב האישום, כי ממועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, אך מחודש מרץ 2018 לכל המוקדם ועד למועד הגשת כתב האישום, היה המבקש 6 הבעלים והמפעיל של עסק לא חוקי שעניינו איסוף והובלות פסולת מעורבת, כאשר העסק פעל משכונת עין איברהים באום אלפחם.
כתב האישום גם מפרט את חלקם של הנאשמים האחרים, כאשר נאשם 11, שהוא המבקש 3 כאן, עבד כנהג אצל המבקש 6.
עוד עולה מכתב האישום, כי בכל המועדים הרלוונטיים, היו התפוסים נשוא הבקשות שבפניי, היינו 16 משאיות ו-15 נגררים, בבעלותו של המבקש 6.
עוד עולה, כי במועדים הרלוונטיים לכתב האישום שכר המבקש 6 את שירותיו של קבלן הפסולת מחאג'נה לוקמאן, שהוא המבקש 1 בבקשה זו ועד תביעה בכתב האישום, לצורך שינוע וסילוק הפסולת כאמור בכתב האישום.
בהמשך נכתב בכתב האישום, כי במועד שאינו ידוע במדויק אך מחודש יוני 2018 לכל המוקדם ועד לתחילת חודש אפריל 2019, הוביל המבקש 6 באמצעות הנאשמים בכתב האישום ובאמצעות המבקש 1 אשר בפניי, פסולת מעורבת אלפי פעמים מתחנות מעבר והשליכו אותה באתרים הפירטיים. הפסולת שונעה והושלכה בהתאם להוראות שקיבלו הנאשמים בין היתר מהמבקש 6.
בנוסף, נטען בכתב האישום כי המבקש 6 ליווה ופיקח מעת לעת את המשאיות ועל ההשלכות כאמור לעיל, באמצעות רכב מסוג BMW מס' רישוי 17-586-30, המצוי בבעלותו, אולם רשום על שם חמו.
5. ביום 19.2.2020 הוגשה בקשה על ידי המבקשים 1-5 להורות על שחרורם של כלל המשאיות והנגררים, אשר לטענתם נמצאים בבעלותם.
על פי העולה מהבקשה, המבקשים 1-5 למעשה השכירו/מכרו למבקש 6 משאיות ונגררים לצורך הפעלת העסק, כאשר למעשה המשכיר שהוא המבקש 6, נותר חייב כספים למבקשים 1-5.
עוד טוענים המבקשים 1-5 כי כלל התפוסים מוחזקים בתנאים מחפירים ללא כל טיפול, ואלו פוגעים בכל יום שעובר בערך הכספי של התפוסים.
לדברי באי כוח המבקשים, תפיסת התפוסים אינה פרופורציונלית לעבירה, והמבקשים דכאן אינם חלק מכתב האישום.
עוד טוענים באי כוח המבקשים כי אין כל אינטרס ציבורי להחזקת התפוסים מלבד "רוע טהור של המשיבה" (כך ממש!!! - הערה שלי ח.פ.).
עוד טוענים באי כוח המבקשים כי משאיתו של המבקש 1 אינה כלולה בכתב האישום ובהודעת החילוט וכך גם של מבקשים 2 ו-3.
באי כוח המבקשים מפנים לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ולפגיעה האנושה ברכושם של המבקשים 1-5, ומפנים למעשה לחוזים שנערכו בין המבקשים 1-5 למבקש 6, וטוענים כי משלא הושלמו התשלומים לפי החוזים, הרי שגוברת זכותם הקניינית של המבקשים 1-5 על פני האינטרס הציבורי.
כאמור, באשר למשאית מ.ר 6119770 הרשומה על שמו של מבקש 1, וכן רכב מספר
4943531 הרשות על שמה של המבקשת 2, וכן משאית מ.ר. 4949431 הרשומה על שמו של המבקש 3, מבקשים באי כוח הצדדים כי אלו ישוחרר לאלתר שכן לא נכללו בבקשת החילוט בכתב האישום.
6. ביום 21.2.2020, ניתנה על ידי החלטה לפיה יקבע דיון בבקשה ליום 1.3.2020 והמשיבה תגיש תגובתה עד ליום 27.2.2020.
7. ביום 27.2.2020 הגישה המשיבה תגובתה המפורטת.
8. בראשית תגובתה טענה המשיבה כי קיימת מניעה מצידו של ב"כ המבקשים, עו"'ד נמיר, ליצגם שכן, הוא מייצג גם את הנאשם 1 (המבקש 6 דכאן) בתיק העיקרי, וכן לאור העובדה כי המבקש 1 בבקשה זו הוא עד תביעה מספר 49 בכתב האישום, וכן הבעלים ומנהלה היחיד של המבקשת 2 בבקשה זו הוא עד תביעה מספר 47 לכתב האישום, והבעלים ומנהלה של המבקשת 4 בבקשה זו הוא נאשם 3 לכתב האישום. לדברי המשיבה, במצב דברים זה עולה חשש לניגוד עניינים בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין.
בהמשך מפרטים באי כוח המשיבה את נימוקיהם לדחיית הבקשה.
לדבריהם, במהלך חודשים ארוכים ניהלה המשיבה, יחד עם משטרת ישראל, חקירה סמויה בעקבות חשד לשינוע פסולת מצפון הארץ וקבירתה באתרים לא חוקיים באזור הפזורה הבדואית. ממצאי החקירה העלו תמונה קשה של רשת ארצית, ארגון פשיעה של ממש, להובלת פסולת מעורבת מצפון הארץ לדרומה תוך פגיעה קשה בסביבה ובציבור, כאשר אלפי טונות של פסולת ביתית שונעה על ידי המשאיות והנגררים והושלכה והוטמנה בשטח פתוח ברשות הרבים באתרי פסולת לא מוסדרים.
לדברי באי כוח המשיבה, התפוסים ששימשו לביצוע העבירות תועדו בעת ביצוע העבירה, בין אם על ידי אמצעים חזותיים ובין אם על ידי גביית עדויות וראיות נוספות אשר הובילו למעשה לתפיסת כלל התפוסים ולהגשת כתב האישום החמור.
עוד טוענים באי כוח המשיבה כי בקשה לשחרור התפוסים כבר נדונה והוכרעה כאשר המבקש 6, שהוא הנאשם 1 בכתב האישום, למעשה הגיש פעמיים בקשה לשחרור התפוסים ובקשות אלו נדחו בהחלטות מפורטות של בית המשפט.
עוד טוענים באי כוח המשיבה כי במסגרת הדיון שהתקיים בבקשות אלו, הציגה המשיבה לבית המשפט מסמכים מהם עלה באופן חד וברור כי הבעלות על התפוסים הינה של המבקש 6 (ראו פרוטוקול הדיון בה"ת 45681-04-19).
באי כוח המשיבה מפנים להחלטתי באותה בקשה, שניתנה כאמור ביום 15.5.19, ובה דחיתי כאמור את הבקשה להחזרת התפוסים. על החלטה זו לא הוגש ערר, אולם בחודש אוגוסט הגיש המבקש 6 בקשה לעיון חוזר אשר נדונה ביום 25.8.19 בפני כב' השופט עטר.
באי כוח המשיבה מדגישים כי לאור תפיסת כלים נוספים בין מועד החלטתי בחודש מאי 2019 לבין מועד הדיון אצל כב' השופט עטר בחודש אוגוסט 2019, הרי שהבקשה לעיון חוזר שהוגשה על ידי המבקש 6 כללה את התפוסים הנוספים אשר עניינם לא נדון בפניי במסגרת הבקשה המקורית, אולם, המבקש 6 התייחס לכלל התפוסים כבעלים, גם אלו שנתפסו כאמור מאוחר יותר.
9. גם הבקשה לעיון חוזר שהוגשה כאמור על ידי המבקש 6 נדחתה על ידי כב' השופט עטר.
לדברי ב"כ המשיבה, המבקש 6 הגיש שתי בקשות לשחרור התפוסים אשר נדחו על ידי בית המשפט, כאשר בשתי הבקשות לא טען כי יש להשיב את התפוסים בשל הטעם כי הוא אינו הבעלים.
לטענת באי כוח המשיבה, בקשה זו מהווה למעשה פלטפורמה למקצה שיפורים לבקשות אותן הגיש המבקש 6 ונדחו.
לטענת ב"כ המשיבה, למעשה מדובר בבקשה נוספת לעיון חוזר אולם זו תיעשה רק כאשר ישנן נסיבות שונות וחדשות שיש בהן כדי לשנות מהחלטות בית המשפט ולא כך הוא בענייננו .
10. באי כוח המשיבה מדגישים כי העובדה שהתפוסים רשומים על שם המבקשים 1-5, אינה נסיבה חדשה שלא הייתה ידועה למי מהצדדים עד כה, וההחלטות עד כה ניתנו על אף היות שהתפוסים רשומים על שם המבקשים כאמור.
11. בית המשפט היה מודע לכך שמדובר בתפוסים הרשומים על שם המבקשים ולא על שם המבקש 6, אולם, לדברי באי כוח המשיבה, קבע בית המשפט את אשר קבע בהחלטותיו מאחר וראה במבקש 6 כמי שנוהג בתפוסים כמנהג בעלים.
12. באי כוח המשיבה טוענים כי בהתאם לסעיף 6(2) לחוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע"א - 2011 (להלן: "חוק הגנת הסביבה"), רשאית המאשימה לתפוס חפץ אם יש לה יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה עבירה או עומדים לעבור עבירה או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה.
עולה כי על פי הסעיף האמור, אין דרישה כלשהי כי התפוס יהיה בבעלות החשוד אלא הקשר של החפץ הינו לעבירה בלבד.
לדברי באי כוח המשיבה, בשלב זה של ההליך, שאלת הבעלות, על אף שיש להתייחס אליה, איננה מהווה נימוק בלעדי לעניין המשך החזקת התפוס, ודיון בהמשך החזקת התפוסים נדון לפי שלושת תכליות התפיסה שהם: תפיסה למטרת מניעה עתידית של ביצוע עבירות, תפיסה למטרת חילוט ותפיסה לצורך הצגת החפץ כראיה בבית המשפט.
כאמור, טענת המבקשים 1-5 לעניין הבעלות התפוסים אינה רלוונטית לשלב זה של ההליך אלא להליך של חילוט התפוסים אשר יתרחש בסיומו של ההליך הפלילי, במידה ויורשעו הנאשמים בהתאם להוראות הדין.
לדברי באי כוח המשיבה, תפיסת התפוסים כעת נעשית משני טעמים והם: מניעת הישנות העבירה והבטחת חילוטם של התפוסים בבואו של יום.
13. באי כוח המשיבה אף מפנים לסעיף 15(ב) לחוק שמירת הניקיון תשמ"ד - 1984, מכוחו יידון החילוט בענייננו, שם קובע הסעיף כי: "הורשע אדם בעבירה לפי חוק זה, רשאי בית המשפט, נוסף על כל עונש, לצוות על חילוט חפץ ששימש לביצוע עבירה כאמור".
משמע, שאלת חילוט החפץ כמו גם הבעלות בחפץ עניינם לאחר הרשעת נאשם.
14. באי כוח המשיבה מדגישים כי למעשה טרם ביקשו לחלט את התפוסים אלא אך הזהירו על כוונתם לעשות כן וזאת ככל שיורשע המבקש 6 במסגרת התיקים הפליליים התלויים ועומדים נגדו.
15. לעניין הבעלות על התפוסים, הפנו באי כוח המשיבה לפסיקה לפיה, רישום הבעלות ברכב במשרד הרישוי אינו רישום קונסטיטוטיבי וניתן להוכיח בראיות כי הבעלות ברכב שייכת לאחר אשר אינו רשום כבעלים.
16. באי כוח המשיבה אף מעלים תהיות באשר להתמהמהות של המבקשים 1-5 בהגשת הבקשה להחזרת התפוסים, כאשר עשו זאת רק לאחר שהחלו להיות מוגשים כתבי אישום בפרשה זו, וזאת כאשר התפוסים נמצאים בחזקת המשיבה כבר חודשים ארוכים.
17. בבקשתו האמורה, מלין המבקש 6 על פרק הזמן הממושך בו מחזיקה המשיבה בתפוסים, ועל הפגיעה הקשה בזכויותיו הקנייניות.
המשיבה בתגובתה לבקשה זו, טענה, כי אין מקום להורות על שחרור התפוסים, שכן, האינטרס הציבורי במניעת עבירות במקרה זה גובר על אינטרס המבקש 6. לדבריה, מדובר בשור מועד ואין זו הפעם הראשונה בה המשיבה נוקטת בהליכים נגד המבקש.
18. בת"פ 19396-02-17 (שלום חיפה), הורשע המבקש ביום 19.7.18 בעבירה של עיסוק בעסק טעון רישוי ללא רישיון עסק כדין (בהקשר של השלכת פסולת), ושם גזר בית המשפט על המבקש ביום 4.12.18 קנס בסך 15,000 ₪ והתחייבות בסך 30,000 ₪ להימנע במשך שלוש שנים לעבור עבירה בה הורשע.
19. עוד מוסיפה המשיבה כי ביום 10.3.19 הוגש בבית המשפט השלום בבאר-שבע כתב אישום נוסף נגד המבקש ואחרים, ת"פ 20057-03-19, המייחס לו יחד עם אחרים עבירות של השלכת פסולת ברשות הרבים וניהול עסק ללא רישיון עסק.
20. באי כוח המשיבה מפנים להליך הטיעונים לעונש במסגרת ת"פ 19396-02-17, שם טען ב"כ המבקש 6 כי המבקש למד את הלקח מעצם ניהול ההליך, והנה, עולה כי גם לאחר שהמבקש הורשע בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון וחרף דבריו לבית המשפט, לא הפסיק המבקש 6 להוביל פסולת בידיעה שהוא עובר על החוק ומפעיל עסק ללא רישיון, וכן המשיך לעבור עבירות סביבתיות חמורות, ולפיכך המסקנה היא כי מדובר בעבריין סביבתי, חסר מעצורים, אשר אינו ירא מהחוק ומבית המשפט ולא ניתן לתת בו אמוןו.
21. באי כוח המשיבה אף מפנים בתגובתם לבקשה זו לערך החברתי של הגנה על הסביבה, כאשר לדבריהם בעשורים האחרונים הפכה בעיית הפסולת לאחת הסוגיות החשובות והמטרידות בעולם ובישראל, כאשר טיפול לא נכון בפסולת עשוי להביא ליצירת מפגעים וסיכונים סביבתיים ובהם זיהום קרקעות ומי תהום, התרבות מזיקים והתפשטות מחלות, זיהום אוויר, פגיעה אסטטית ואובדן קרקעות ומפגעים בטיחותיים בנתיבי תעופה.
22. באי כוח המשיבה אף הפנו לפסיקה אשר דנה בנזקים הסביבתיים הקשים הנגרמים ממפגעי פסולת.
לדברי באי כוח המשיבה, בעבירות מסוג זה טמון רווח כלכלי רב ותפיסת כלי הרכב מסייעת במניעת עבירות נוספות ומהווה כלי הרתעה צופה פני עתיד. לדבריהם, התפוסים שימשו לביצוע עבירות של הובלת פסולת מהצפון והשלכתה בדרום הארץ ומהראיות בתיק עולה כי המבקש 6 עשה שימוש זמן רב בתפוסים לצורך ביצוע העבירות.
23. המשיבה אינה חולקת על כך כי בתפיסת התפוסים והחזקתם בידי המדינה קיימת פגיעה קניינית ברכושו של אדם, אולם לדבריה, ההלכה היא כי בנסיבות מסוימות יש בתפיסה כדי לקדם תכליות חשובות הגוברות על זכותו הקניינית של הבעלים. לדבריה, המבקש 6 הוא הבעלים בפועל של התפוסים באמצעותם בוצעו העבירות, כאשר לגבי חלק מהתפוסים כבר הורשע בעבר בעבירות דומות.
מדובר למעשה במבקש רצידיוויסט עם היקף עבירות גדול ומשמעותי של השלכות פסולת ברשות הרבים ובניהול עסק ללא רישיון, אשר שב וחוזר ומבצע עבירות סביבתיות ביודעין ואין כל מקום לשחרור הכלים אף לא בתנאים, שכן, קיים חשש ממשי שהמבקש ימשיך בביצוע העבירות וזאת לאור העובדה כי ניסיון העבר מלמד כי הליכי משפט שהתנהלו נגד המבקש בעבירות דומות לא הרתיעו אותו מלחדול ולבצע עבירות אלו.
24. באי כוח המשיבה מפנים לע"ח 32840-11-19 בן עזרי ואח' נ' המשטרה הירוקה, שם נקבע על ידי בית המשפט המחוזי, כי כאשר עולה מחומר הראיות כי המבקש פעל בשיטתיות, באופן אינטנסיבי ובהיקפים גדולים לביצוע עבירות סביבתיות, יש בכך להצביע על עזות מצח מצדו ועל חוסר מורא בפני החוק ועל הכדאיות הכלכלית שבביצוע העבירות, ובכך יש להקים חשש סביר ביותר לפיו לא יהא די בקביעת ערבויות לשם הבטחת התכלית המניעתית.
עוד הפנו באי כוח המשיבה להחלטות נוספות מבית המשפט המחוזי בחיפה (סעיף 46 לתגובתם), המבכרות את האינטרס הציבורי על פני אינטרס היחיד כאשר אין מדובר בעבירות אקראיות של השלכת פסולת.
עוד הפנתה המשיבה להחלטות של בית המשפט העליון המאשרות המשך החזקת תפוסים עד לתום ההליכים, כאשר מדובר ברצידיוויסטים (ראו: סעיפים 46.1-46.6 לתגובת המשיבה).
25. באשר לטענת חלוף הזמן טוענת המשיבה כי על אף שטענה זו יכולה להיות שובת לב במבט ראשון, הרי שאין בכוחה לשנות מהעובדה כי לא ניתן ליתן במבקש 6 אמון ובכל מקרה, בחלוף הזמן הוגש נגד המבקש כתב אישום נוסף וזאת בנוסף להרשעתו הקודמת.
26. מדובר בבקשה שהגישה המשטרה הירוקה במסגרת ת"פ 293-10-19, וזאת לפי סעיפים 34 ו-38 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)(נוסח חדש), התשכ"ט – 1969 (להלן: הפקודה), ליתן למבקשת צו לנהל את הרכוש התפוס ולמכירתו לצורך שמירת ערכו לפי שיקול דעתה.
27. המבקשת מחזיקה בתפוסים רבים, משאיות ונגררים, אשר נתפסו במסגרת החקירה נשוא כתב האישום.
28. בקשות מטעם המשיב 6 להשבת התפוסים נדחו בעבר, והתפוסים נותרו בידי המדינה.
29. כאמור, ביום 2.10.19 הוגש כתב האישום הראשון בפרשה נגד המבקש 6 ואחרים, ובמסגרתו הודיעה המבקשת כי במידה ויורשע המבקש 6 (להלן: המשיב בבקשה זו) היא תבקש לחלט את התפוסים.
לדברי המבקשת, אין חולק כי כלי רכב הינו חפץ מתכלה או מתקלקל כלשון סעיף 38 לפקודה, ולפיכך יש צורך בשמירת ערכו לצורך הגשמת תכלית החילוט.
המבקשת טוענת כי בשל נטיית רכב לאבד מערכו ואף להתקלקל כאשר הוא חונה חודשים רבים ולעיתים מספר שנים במגרש עד תום ההליכים, הכירו בתי המשפט באפשרות למוכרו כבר בשלב הזמני, בנסיבות המתאימות, וזאת על מנת להבטיח את שמירת ערכו כפי שהיה ביום התפיסה ותמורת המכר תופקד בקופת בית המשפט עד אשר יוכרע דינו של הנאשם.
בנסיבות אלו, טוענת המבקשת כי נוכח העובדה כי התפוסים מוחזקים מעל חצי שנה בידי המדינה וערכם יורד מיום ליום, מתבקש בית המשפט הנכבד ליתן צו בהתאם להוראות סעיפים 34 ו-38 לפקודה, ולאפשר למבקשת לנהל את הרכוש התפוס ולמוכרו על מנת לשמור על ערכו.
30. מדובר בבקשה נוספת לניהול רכוש תפוס, רכב BMW מ.ר 1758630, אשר הוגשה על ידי המבקשת במסגרת ת"פ 293-10-19.
31. להשלמת התמונה יודגש כי בקשה להחזרת תפוס זה הוגשה בבית משפט השלום בחדרה, ה"ת 22444-07-19, ונדונה בפני כב' השופט מ. גינות, וביום 7.8.19, לאחר דיון בנוכחות הצדדים, הורה בית המשפט על שחרור התפוס בכפוף לעמידה במספר תנאים ובהם הפקדה כספית, חתימה על התחייבות עצמית, חתימה על ערבות צד ג', עיקול לטובת מדינת ישראל, איסור דיספוזיציה ושעבוד הביטוח המקיף לטובת המדינה. ביום 23.9.19 הגיש המשיב בבקשה זו בקשה לעיון חוזר בטענה כי אין ביכולתו לעמוד בתנאים שנקבעו על ידי בית המשפט, וביום 31.10.19 נדחתה בקשתו לעיון חוזר ונקבע כי תנאי השחרור כפי שנקבעו ביום 7.8.19, יעמדו בתוקפם.
המבקשת טוענת כי מדובר ברכב אשר סייע לבצע חלק מן העבירות המיוחסות למשיב בכתב האישום, וכעת מבקשת היא כי יינתן צו לניהול ומכירת התפוס וזאת בשל נטיית רכב לאבד מערכו ואף להתקלקל כאשר הוא חונה חודשים רבים ולעיתים מספר שנים במגרש עד תום ההליך הפלילי.
32. ביום 1.3.2020 התקיים דיון בפניי במעמד כלל הצדדים, כאשר בפתח הדיון ביקשו הצדדים כי הדיון בכלל הבקשות יאוחד.
33. בפתח הדברים העלה בא כוח המבקש 6 עו"ד גיל נמיר, מספר טענות, הן ביחס לתגובת המשיבה לעניין ניגוד העניינים בו הוא מצוי והן ביחס לעובדה כי לטענתו, תגובת המשיבה לבקשה זו הוגשה באיחור ובניגוד להחלטת בית המשפט. בסוף דבריו ביקש ב"כ המשיב 6 כי אשית הוצאות לדוגמא על המשיבה בשל התנהלותה.
34. לאחר ששמעתי טענות הצדדים בעניינים אלו, התרשמותי היא כי היה קיים "קצר" ואי הבנה בין הצדדים באשר לעניין הייצוג, ובכל מקרה, ברור שלא מדובר בטענות שהועלו על ידי המדינה בחוסר תום לב.
35. באשר לטענת ב"כ המבקש 6 לעניין הגשת התגובה באיחור, הרי שלא מצאתי כי טענה זו אכן מגובה בעובדות, שכן, עיון בתיק בית המשפט מעלה, כי תגובת המשיבה הוגשה לתיק בית המשפט ביום 27.2.2020 וזאת בהתאם להחלטתי מיום 21.2.2020.
גם בעניין זה, לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשת ב"כ המבקש 6 ולהטיל הוצאות על המשיבה.
בית המשפט סבור כי הלשון אשר נקט ב"כ המבקש 6, הן בבקשותיו הכתובות והן בדיון בפניי, כלפי המשיבה ונציגיה ראוי היה לה שלא תינקט ולו מן הטעם של "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" ודי לחכימא ברמיזא.
36. בא כוח המבקשים 1-5, עו"ד שמעון בוחבוט, טוען כי למבקשים אין כל קשר לעבירה, המשאיות והנגררים רשומים על שמם, המשאיות נתפסו ב-23.4.19 ועבר פרק זמן ארוך, כאשר נגרם נזק כבד למשאיות מעצם החזקתם בחניוני המשיבה, ולטענתו, הצטבר נזק של מיליון וחצי ₪ עד עתה (הוגשו הערכות שמאי אשר סומנו מב/1-מב/5).
37. לדברי עו"ד בוחבוט, ההליך הפלילי צפוי לארוך זמן רב שכן מדובר ב-16 נאשמים ו- 66 עדים, כאשר שניים מהמבקשים הם עדי תביעה בתיק העיקרי.
ב"כ המבקשים 1-5 הפנה להחלטתו של כב' השופט מ. מזרחי, ה"ת 66421-10-18, גלי נ' מדינת ישראל, ומבקש לגזור גזירה שווה למקרה זה, ובסופו של יום טען כי ניתן לאזן את שחרור התפוסים בערבויות ואיסור דיספוזיציה.
38. ב"כ המבקש 6 טען כי מדובר במבקש בן 35, נשוי ואב לשני ילדים, אשר בעשר אצבעות הקים חברה המפרנסת למעלה מ-10 עובדים, כאשר התפוסים נתפסו ב-23.4.19, כתב האישום הוגש רק ב-2.10.19, ודיון המענה נקבע רק לסוף חודש אוקטובר 2020.
לדבריו, נסיבות אלו הביאו את המבקש למצב כלכלי קשה, אשר פגע גם ביציבות התא המשפחתי של המבקש עד אשר הוא נזקק לשירותים רפואיים. לדברי ב"כ המבקש קיים חוסר פרופורציה בין העבירה לבין המשך החזקת התפוסים.
עוד טען ב"כ המבקש כי לטעמו קיימת אכיפה בררנית בפרשה זו, שכן, לגבי אחד מהנאשמים, שחררה המשיבה שני כלים שהיו באזור ובבעלותו ועוד חברה שגם בעניינה שחררה המשיבה כלים.
ב"כ המשיב הפנה להפסדים הכספיים שנובעים מהמשך החזקת התפוסים ומהפגיעה הנמשכת הנגרמת להם עקב אי טיפול המדינה בהם.
לטענתו של ב"כ המבקש, לאחר שעבר על חומרי החקירה הוא סבור שקיים סיכוי טוב לזיכוי בתיק זה, ולכן בקשות המשיבה לניהול התפוסים, דינן להידחות.
39. באי כוח המשיבה מסרו בדיון כי ביחס לטענות האכיפה הבררנית הרי שגם בפרשיות אלו עומדים להיות מוגשים כתבי אישום ובכלל טענה של אכיפה בררנית דינה להתברר במסגרת ההליך העיקרי.
40. באשר להתנהלותם של המבקשים 1-5, טוענת המשיבה כי לא ברור כיצד זה נזכרו המבקשים 1-5 להגיש בקשתם רק כעת, כאשר הם נחקרו בתיק זה כעדים, ורק בחלוף שנה הם מגישים בקשה להחזרת התפוסים בעוד המבקש 6 הגיש במרוצת הזמן שתי בקשות לשחרור הכלים וטען, כי הם בבעלותו .
התנהלות זו למעשה מעידה על כך כי התפוסים, הגם שרשומים במשרד הרישוי על שמות המבקשים האחרים, הם למעשה של המבקש 6.
41. המשיבה שבה על טענותיה ביחס לעברו הפלילי של המבקש 6 וכן ביחס לכתב האישום הנוסף שהוגש נגדו, המעידים כי לא ניתן ליתן בו אמון, כאשר בתיק נשוא בקשה זו מדובר באלפי עבירות של השלכת פסולת שלא כדין.
42. לטענת באי כוח המשיבה, המבקש 6 בביצוע העבירות האמורות בכתב האישום, חלף השלכת והטמנת הפסולת באתרים מורשים, תוך תשלום האגרות, חסך למעלה מ-16 מיליון ₪.
באי כוח המשיבה הפנו להחלטה שניתנה בה"ת 46878-08-19, בבית המשפט השלום בחדרה בעניין "מובילי פרפר", שם נדחתה בקשה להחזרת משאיות של המבקש לאחר הגשת כתב אישום בטענה של חלוף הזמן.
43. באשר לטיעוניהם של המבקשים לעניין איבוד מערכם של המשאיות, מפנים באי כוח המשיבה לבקשותיהם לניהול התפוסים ומכירת כלל המשאיות והנגררים ורכב ה- BMW לצורך שמירת ערכם.
44. בסיום הדיון אפשרתי לצדדים להגיש השלמת טיעונים בכתב. כמו כן, אפשרתי לנציגי המשיבה להגיש את חומרי החקירה ביחס לבעלות על התפוסים.
ביום 12.3.2020, הגיש ב"כ המבקש 6, השלמת טיעון מטעמו. בהשלמת טיעוניו חזר על עיקר דבריו, הן ביחס לבקשתו להטלת הוצאות על המשיבה בשל חוסר תום לב והטעיית בית המשפט לעניין הגשת תגובתה במועד והבקשה כי יפסול עצמו מלדון, והן לעניין חוסר הסמכות המקומית והעניינית לדון בעניין הרכב התפוס מסוג BMW, שכן עניינו של רכב זה נדון בבית משפט השלום בחדרה. כמו כן, חזר ב"כ המבקש 6 על טיעוניו לעניין האכיפה הבררנית וכן לעניין הפגיעה הקשה בפרנסתו וקניינו של המבקש, שעה שמשפטו כלל לא החל, שכן דיון המענה בתיק העיקרי נקבע לסוף חודש אוקטובר 2020.
ב"כ המבקש 6 הוסיף וטען ביחס לקביעת זהות הבעלות בתפוסים וטען כי המשיבה טענה לראשונה ביום 1.3.2020 כי כלל המשאיות התפוסות הינן בבעלות המבקש, וזאת על אף שבכתב האישום לא הועלו טענות לעניין זה ובעלות המשאיות נכתבה לפי הבעלות במשרד הרישוי.
ביום 19.3.2020, הוגשה תגובת המשיבה להשלמת טיעוני המבקש. בראשית דבריה ביקשה המשיבה כי אדחה את כלל טענות ב"כ המבקש 6 נגדה, שכן, אלו אינן רלוונטיות להליך זה. עוד טענה כי אין בהשלמת הטיעונים שהגיש ב"כ המבקש 6 כדי לחדש דבר מטיעוניו שנמסרו בהרחבה בדיון מיום 1.3.2020.
המשיבה התייחסה לטענותיו הספציפיות של ב"כ המבקש 6 לעניין התגובה על ידה ולעניין בקשתה כי זה יפסול עצמו.
ביחס לטענות הקשורות לרכב ה-BMW המשיבה מפנה לבקשה לניהול התפוס שהוגשה על ידה (ה"ת 49546-02-20), שם פורטה השתלשלות האירועים ביחס לתפוס האמור ואף צורפו הפרוטוקולים וההחלטות מבית משפט השלום בחדרה בכל הקשור לרכב זה. בהקשר לתפוס זה ציינה המשיבה, כי על פי החלטות בית משפט השלום בחדרה, הרי שהיה ניתן לשחרר רכב זה בתנאים, אולם תנאים אלו לא קויימו ואף בקשה לעיון חוזר לשינוי תנאי השחרור נדחתה על ידי בית המשפט.
משהוגש התיק העיקרי (ת"פ 293-10-19) בבית משפט זה, הרי שהוגשה גם בקשה לניהול הרכוש התפוס חלף אי עמידה בתנאי שחרור.
ביחס לטענת האכיפה הבררנית - טוענת המשיבה כי בפרשה זו המשיבה בחנה את עניין התפוסים ביחס לכל חשוד והחליטה ביחס אליהם בהתאם לראיות ולנסיבות ביצוע העבירה בהתאם לחומרי החקירה. המשיבה מפרטת בתגובתה את השיקולים שהביאו אותה לשחרר תפוסים ביחס לחשודים אחרים בפרשה.
לדבריה, מעורבותו של המבקש 6 בפרשה חמורה משמעותית ביחס לאחרים כמו גם נסיבות ביצוע העבירות. לדבריה, הראיות אשר נאספו במהלך החקירה מצביעות כי המבקש 6 הוא הגורם העיקרי והחוליה המקשרת בין המעורבים השונים בפרשה, אשר יחד גרמו למפגעים הקשים והחמורים לסביבה.
ממצאי החקירה העלו כי המבקש 6 עשה שימוש בעלים בתפוסים הרלוונטיים בהליך זה, ומשכך לא ניתן לגזור גזירה שווה לכלל המעורבים בפרשה.
עוד טוענת המשיבה בהשלמת טיעוניה, כי עברו של המבקש 6 בעבירות דומות והעובדה כי תלויים ועומדים נגדו כתבי אישום נוספים בגין ביצוע עבירות סביבתיות מחודש מרץ 2019 (ת"פ 20057-03-19 (באר-שבע) וכן ת"פ 39542-02-20 (ראשון לציון), מהווים משקל נוסף המטה את הכף לחובתו של המבקש 6.
המשיבה טוענת, כי העובדה כי חלק מהתפוסים הקשורים בפרשה זו שוחררו, דווקא מעידה על תום הלב והמקצועיות של המשיבה שכן זו בוחנה כאמור כל תיק ותיק בנפרד ומחליטה על פי הנסיבות העולות ממנו, הן של העושה והן של המעשה.
46. כאמור, המשיבה הגישה חומרי חקירה גם ביחס לשאלת הבעלות בתפוסים. לדבריה, עולה כי הרכבים התפוסים הרשומים על שם המבקשים 1-5, במשרד הרישוי, הינם בשימוש ובהחזקת המבקש 6.
ביחס למרבית התפוסים - המבקש 6 קנה ואף שילם את מלוא התשלום עבורם אולם, מאחר והכלים משועבדים לבנקים, הבעלות לא הועברה והכלים לא נרשמו על שם המבקש 6, יחד עם זאת, אין בכך כדי לשנות את התנהלותו של המבקש 6 ביחס לאותם כלים, שכן עולה בבירור כי המבקש 6 עשה בהם מנהג בעלים; שילם את הביטוחים, את הנסיעות בכביש 6, עבור חברת "איתורן", את חלקם רשם תחת רישיון המוביל שלו, הצהיר לרשויות המס כי הרכבים בשימושו ובחזקתו וקיבל בגינם החזרים. כל אלה, לטענת המשיבה, בנוסף לעדויות שנגבו במהלך החקירה, די בהן כדי להוות ראיות לכאורה לעניין הבעלות כנדרש בשלב זה של הדיון.
לדברי המשיבה, בשים לב להתנהלות המבקשים 1-5 והמבקש 6, אם לעניין הגשת הבקשות להחזרת התפוסים מיד ובסמוך לתפיסת הכלים על ידי המבקש 6 בלבד ואם לעניין המסמכים שצירפו המבקשים לבקשתם אשר אינם עולים בקנה אחד עם הראיות שפורטו לעיל, מביאים למסקנה כי הבעלות המהותית והאמיתית בכלים הינה של המבקש 6 ולא של המבקשים 1-5.
ביחס לטענות ב"כ המבקש לעניין התנהלות המשיבה באשר לבקשה לפסילתו מלייצג בהליך זה והגשת תגובות באיחור הרי שלא מצאתי ממש בתגובות אלו, כאמור בנימוקיי לעיל.
לעניין המצב הראייתי ביחס לעברות הרי שב"כ המבקשים 1-6 לא בחרו לטעון לעניין זה מלבד אמירה בודדת של ב"כ המבקש 6 כי הוא סבור כי קיים סיכוי לזיכוי, יחד עם זאת, ובהכירי את כלל חומרי הראיות ביחס לפרשה זו אשר נסקרו על ידי עוד בהחלטתי הקודמת בה"ת 45681-04-19 הרי שאני סבור כי קיים סיכוי סביר להרשעה בתיק זה.
א. הבעלות בתפוסים
47. לאחר שעיינתי בכלל חומרי החקירה המתייחסים לעניין הבעלות שהוגשו על ידי המשיבה וכן שמעתי את הצדדים, עולה, לטעמי, כי המשיבה הצליחה להוכיח כי למעשה הבעלות המהותית בתפוסים כולם, הינה של המבקש 6.
בבש"פ 10015/07 אביטל נ' מדינת ישראל (23.12.17), נקבע על ידי הנשיאה ד. בייניש, כי בכל הנוגע להליך החילוט הפלילי צריכה שאלת הבעלות ברכוש להיבחן בבחינה מהותית שנועדה לזהות את בעליו האמיתי של הרכוש הנדון והרישום הפורמלי של הבעלות יכול לשמש לכל היותר כאינדיקציה ראייתית ראשונית לזיהוי.
התנהלותו של המבקש 6 ביחס לתפוסים כעולה מחומר הראיות, מצביעה באופן ברור כי הוא זה אשר בהם את השימוש ושילם את התשלומים השונים הנוגעים להם. עוד עולה כי ביחס למרבית התפוסים השלים המבקש 6 את התשלום לגביהם.
48. יש לחזור ולתמוה על התנהלותם של המבקשים 1-5, ולשאול - מדוע אלו לא הגישו בקשות להחזרת התפוסים בסמוך לתפיסתם, כפי שנעשה על ידי המבקש 6 עצמו.
בבקשה שהגיש המבקש 6 במסגרת ה"ת 45681-04-19, להחזרת התפוסים, אשר נדונה בפניי, לא ציין המבקש 6 לא בבקשה ולא בדיון עצמו, ולו ברמז, כי מדובר למעשה בתפוסים שאינם שלו. כאמור לעיל, החלטתי לעניין תפוסים אלו ניתנה ביום 15.5.19, ובהמשך, בחודש יולי 2019, הגיש המבקש 6 בקשה לעיון חוזר בהחלטתי, וגם בה לא ציין ולו ברמז כי אין מדובר בתפוסים שהם שלו.
התנהלות זו של המבקשים 1-5, אשר נמנעו במשך כמעט שנה מלהגיש בקשה להחזרת התפוסים ושל המבקש 6 אשר עד כה ובבקשה קודמת שנדונה בבית המשפט לא ציין ולו ברמז כי מדובר בתפוסים שאינם שלו, בשילוב חומר הראיות שהוצג לעניין הבעלות המהותית כאמור לעיל, מבססים באופן ברור את העובדה כי למעשה למבקשים 1-5 אין זכות עמידה בבקשה זו.
ב. רצידיוויזם
49. אשר לבקשתו של המבקש 6 כי יוחזרו אליו התפוסים, שכן העסק אותו הוא מנהל קרס ומצבו הכלכלי קשה.
נתוניו האישיים של המבקש 6 ביחס לעבירות מסוג זה, מגלים תמונה בעייתית ביותר. מדובר במבקש אשר הורשע בעבר בעבירה של ניהול עסק של השלכת פסולת ללא רישיון עסק, וכן הוגשו נגדו כתבי אישום חמורים נוספים בעבירות דומות בחודש מרץ שנת 2019 וכן בחודש פברואר 2020, וזאת בנוסף לכתב אישום זה. נדמה כי המבקש הפך את ביצוע העבירות הסביבתיות לכאורה, לדרך חיים.
על פי העולה מחומרי החקירה, הרי שהמבקש 6 הרוויח כספים רבים מאוד (מיליוני שקלים) מהעובדה כי לכאורה השליך והטמין פסולת באתרים לא מורשים וכך חסך את תשלום האגרות הנדרשות לעניין זה.
בעשותו כן, לא רק שיצר לעצמו רווח כספי, אלא אף פגע באופן אנוש בסביבה.
לעניין הפגיעה הקשה בערכי הסביבה והחומרה הנודעת לכך, אין לי אלא להפנות להחלטתו של כב' השופט רובינשטיין (כתוארו אז) ברע"פ 6990/10 דדון חזי וציון 1992 בע"מ נ' מדינת ישראל, (להלן: פרשת דדון חזי וציון) אשר ציטט את דבריו של כב' הנשיא ברק:
"האדם הוא חלק מסביבתו. הוא מקיים עם סביבתו יחסי גומלין. הוא משפיע על סביבתו והוא מושפע ממנה. הקרקע, המים, האוויר, הם היסודות לקיום האנושי. במסגרתם "מנהלים הפרט והחברה את כל מעגל חייהם" (השופט אור בבג"ץ 244/00 עמותת שיח חדש למען השיח הדמוקרטי נ' שר התשתיות הלאומיות, פ"ד נו(5) 49, 62). הם הבסיס לקיום הפיזי. הם הבסיס לקיום הרוחני. איכות החיים נקבעת על פי איכות הסביבה. אם לא נשמור על הסביבה, הסביבה לא תשמור עלינו. מכאן החשיבות הרבה - לכל פרט ופרט ולחברה ככלל - בשמירה על איכותה של הסביבה בה מתנהלים חיינו. "איננו מדברים עוד - כבעבר - אך בשימושי קרקע למיניהם, אלא בתפיסה סביבתית כוללת של חברה, של כלכלה ושל איכות חיים בעיר ובכפר" (השופט מ' חשין בבג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה, פ"ד נ(3) 441, 454). אכן, אחד האתגרים החשובים ביותר של ימינו (בעולם ובישראל) הוא זה של איכות הסביבה. יש בו ביטוי לצורך של "שמירת הטבע והנוף - מעשה בראשית - בלא שיד אדם תקלקל את מעשה הבריאה" (השופט מ' חשין בבג"ץ 2920/94 הנ"ל, בעמ' 455). אחד הערכים החברתיים הראויים להגנה הוא זה של שמירה על משאבי הטבע. כך במישור הבינלאומי...כך גם במישור הלאומי שלנו, שכן "המדינה עוברת תהליכי פיתוח אשר משנים בצורה מהותית את תבניות הנוף" (פיש, שם, עמ' 8). בעניין זה טרם פותחה דייה המודעות שלנו לצורך לשמר את סביבתנו. בצדק ציין השופט אנגלרד כי "לצערי, המודעות בחברה הישראלית לאיכות הסביבה ולשמירה על נכסי הטבע למען הכלל ולמען הדורות הבאים עדיין אינה מפותחת. אנו מפגרים בנושא איכות הסביבה פיגור רב אחר רוב המדינות המפותחות" (ע"א 8116/99 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, שומרון, פ"ד נה(5) 196, 209). עם זאת, לאחרונה התגברה מודעות בעניין זה..." (בג"צ 4128/02 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ראש ממשלת ישראל, פ"ד נח(3), 503 ,עמ' 513-512).
50. בשורה של החלטות מבתי המשפט השונים, אושרו המשך תפיסתם של תפוסים כאשר היה מדובר ברצידיוויסטים, כאשר בתי המשפט שבים ומדגישים כי במקרים מעין אלו, הרי שהתכליות להמשך תפיסת התפוסים, היינו מניעת עבירות נוספות וחילוט בסוף ההליך, גוברות על אינטרס היחיד.
לעניין זה ראו רע"פ 9747/08 תחריר נ' מדינת ישראל (20.11.08), שם נדחתה בקשתו של המבקש להחזרת תפוסים מסוג משאית ונגרר, כאשר בית המשפט, כב' השופט ג'ובראן קובע כי כאשר למבקש קיים עבר פלילי בתחום השלכת פסולת ברשות הרבים, הרי שיש להעדיף את האינטרס הציבורי על פני טובת המבקש.
כמו כן ראו החלטתו של כב' השופט א. לוי ברע"פ 10301/07 עודה נ' מדינת ישראל (16.12.07), אשר דחה בקשה להשבת תפוס על ידי מבקש בעל עבר פלילי רלוונטי.
כמו כן ראו החלטתו של כב' השופט ג'ובראן 6292/10 הובלות עבוד בע"מ ואח' נ' המשטרה הירוקה (5.10.10), הדוחה בקשה להחזרת תפוס בנסיבות דומות.
עוד ראו החלטתו של כב' השופט רובינשטיין בפרשת דדון חזי וציון, שם נדחתה בקשה להחזרת תפוסים בנסיבות דומות לאחר הגשת כתבי אישום וזאת לאור עבר פלילי של בעלי המשאיות בעבירות דומות.
כן ראו החלטות בית המשפט העליון ברע"פ 607/11 אל חי דאוד עבודות עפר פיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו 24.3.11), וכן ברע"פ 8478/10 אליאס נ' מדינת ישראל ורע"פ 10104/16 סקר נ' מדינת ישראל (12.2.17).
בית המשפט העליון התייחס בהחלטות האמורות לעיל לצורך להחמיר עם עברייני סביבה רצידיוויסטים בבואם לבקש שחרור התפוסים שהיו מעורבים בביצוע העבירות וזאת בשל החומרה הנודעת לעבירות מסוג זה והפגיעה במשאבי הכלל על ידם והישנותם של העבירות היוצרת חשש לביצוע עבירות מסוג זה בעתיד (ראו גם רע"פ 15888/13 עיסא סובחי נ' מדינת ישראל ואח' (מרכז) 49745-01-11 מדינת ישראל נ' סולטן שם אף בחלוף 11 חודשים אושרה המשך התפיסה).
ג. רכב ה-BMW
51. כאמור, על פי הראיות המצויות בחומר החקירה, המבקש 6 עשה שימוש בעלים ברכב זה הרשום על שם חמיו, ולמעשה מודה כי הרכב הינו בשימוש הבלעדי ואך רשום על שם חמיו. הבקשה להחזרת תפוס זה נדונה בפני כב' השופט מ. גינות (בית משפט השלום בחדרה), בה"ת 22444-07-19, והתקבלה במובן זה שנקבעו תנאים לשחרור הרכב, אולם עד כה לא שוחרר הרכב.
52. גם בהקשר לרכב זה, יש לקבוע כי מדובר ברכב ששימש בביצוע העבירות והינו רכב השייך למבקש 6, ובכל מקרה, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטתו של כב' השופט גינות.
ברור כי משהוגש כתב אישום נגד המבקש 6, הרי שהרכב האמור בה בגדר התפוסים המצויים בתיק ויש לקבל גם בעניינו החלטה באשר לאופן המשך החזקתו.
ד. בקשות המשיבה לניהול הרכוש התפוס
53. כאמור, המשיבה הגישה בקשות לניהול הרכוש התפוס הן ביחס לכלל המשאיות והנגררים והן ביחס לרכב ה-BMW (ראו ה"ת 49501-02-20 ו-49546-02-20).
כעולה מהבקשות, המשיבה מפנה לסעיפים 34 ו-38 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש)(נוסח חדש) התשכ"ט - 1969, שם מוסדרת סמכותו של בית המשפט ליתן צו בדבר האופן בו ינוהלו תפוסים אשר קיים חשש כי ערכם ידרדר ואף יימחק.
לדברי המשיבה, אין חולק כי כלי רכב הינו נכס מתכלה או מתקלקל כלשון סעיף 38 לפקודה, ולפיכך יש צורך בשמירת ערכו לצורך הגשמת תכלית החילוט.
עוד מוסיפה המשיבה, כי בשל נטיית רכב לאבד מערכו ואף להתקלקל כאשר הוא חונה חודשים רבים ולעיתים שנים במגרש עד תום ההליך הפלילי, הכירו בתי המשפט למוכרו כבר בשלבים הראשונים בנסיבות המתאימות וזאת על מנת להבטיח את שמירת ערכו, כך שתמורת המכר תופקד בקופת בית המשפט עד שיוכרע דינו של הנאשם.
בנסיבות אלו, טוענת המשיבה כי בשל העובדה כי התפוסים, משאיות, נגררים ורכב פרטי מוחזקים בידי המדינה מעל חצי שנה וערכם יורד מיום ליום, מתבקש בית המשפט ליתן צו כאמור בהתאם לסעיפים 34 ו-38 לפקודה, לנהל את הרכוש התפוס ולמוכרו על מנת לשמור על ערכו.
המשיבה ביקשה כי תמורת המכר תופקד בקופת בית המשפט עד תום ההליכים.
54. כאמור, סעיפים 34 ו-38 לפקודה מסמיכים את בית המשפט ליתן צו לניהול רכוש תפוס כאשר מדובר ברכוש המוחזק בתיק וקיים חשש כי רכוש זה יתקלקל או ערכו יימחק.
חובת השמירה על ערכו של הנכס התפוס קשורה לזכות הקניין של הבעלים של החפץ וברור כי על המדינה לעשות ככל יכולתה לשמור ערכם של תפוסים אלו הן לצורך חילוט בערך ריאלי בסיום ההליך או לחילופין השבת התמורה הריאלית לנאשם במידה וזה יזוכה (ראו לעניין זה רע"פ 7600/08 אריה אברם נ' מדינת ישראל (7.4.09).
55. משקבעתי כי אין מקום להחזיר את התפוסים - המשאיות והנגררים ומשלא עמד המבקש בה"ת 22444-07-19 בתנאי השחרור שנקבעו ביחס לרכב ה-BMW, הרי שאני סבור שיש מקום לקבל את בקשות המשיבה ביחס למתן צו לניהול הרכוש התפוס.
56. על פי סעיף 34 לפקודה, לבית המשפט סמכות רחבה להורות כיצד יש לנהוג בנכס התפוס: "על פי בקשת שוטר שהוסמך לכך על ידי קצין משטרה... או על פי בקשת אדם התובע זכות בחפץ, רשאי בית משפט שלום לצוות כי החפץ יימסר לתובע הזכות או לאדם פלוני או שינהגו בו אחרת, כפי שיורה בית המשפט, הכל בתנאים שיקבעו בצו". הוראה זו מקנה לבית המשפט חופש פעולה רחב ביחס לדרך בה יש לנקוט בהגנת הנכס מפני פגיעה בשל ירידת ערכו.
סעיף 38 לפקודה, בעניין צו המכירה, נוגע לתפוסים שכאמור עלולים להתקלקל בשל טיבם המיוחד או בשל סיבה אחרת, שגם בעניינם מוסמך בית המשפט ליתן הוראות על פי סעיף 34.
57. המשיבה ביקשה למכור את כלל התפוסים ולהפקיד את תמורתם בקופת בית המשפט.
יכול ויש מקום לניהול הכספים בדרך אחרת על מנת שאלו ישמרו על ערכם הריאלי.
לפיכך, אני מורה למשיבה להודיע לבית המשפט עד ליום 1.6.2020, את המתווה לניהול הכספים האמורים לאחר מכירת התפוסים.
ביחס לרכב ה-BMW, אני מאפשר למבקש בה"ת 22444-07-19, לנסות ולעמוד בתנאי השחרור כפי שנקבעו לגבי רכב זה על ידי כב' השופט גינות עד ליום 15.6.2020. ככל שלא יעמוד המבקש בתנאים כאמור, אני מורה על מכירתו של רכב זה והמשיבה תודיע גם ביחס לרכב זה מהו המתווה להפקדת תמורת המכירה כך שזו תישא פירות.
סוף דבר
58. הבקשות להחזרת התפוסים נדחות והבקשות לניהול הרכוש התפוס מתקבלות.
המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.
זכות ערעור כחוק.
ניתנה היום, י"ח אייר תש"פ, 12 מאי 2020, בהעדר הצדדים.
| תפקיד | שם | בא כוח |
|---|---|---|
| מבקש 1 | לקומאן מחאג'נה | משה אלון, גיל נמיר |
| מבקש 2 | אוקיינוס לוגיסט א.מ. למסחר בע"מ | משה אלון, גיל נמיר |
| מבקש 3 | מחמד מחמיד | משה אלון, גיל נמיר |
| מבקש 4 | מ.ס גלובל אקולוגיה בע"מ | משה אלון, גיל נמיר |
| מבקש 5 | סלי קבוע | משה אלון, גיל נמיר |
| משיב 1 | מדינת ישראל | אסף תומר |