1. לפניי בקשת רשות לערער על החלטת רשם ההוצאה לפועל (כב' הרשם אוהד אשר) מיום 23.1.2020 וכן בקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.
2. בלב בקשת רשות הערעור – הליך לאכיפת חוזה מכר דירה ופסק דין שהורה על אכיפת החוזה. פסק הדין הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, ומונה כונס נכסים להשלמת העסקה. עם סיום הליך הכינוס, הגיש הכונס בקשה לפסיקת שכר טרחתו, ועתר לפסיקת שכר טרחה בשיעור של 10%, תוך שהצביע על היקף העבודה שנדרש לה – בין היתר על דרך של צורך להתמודד עם הליכים משפטיים שנקטו המבקשים, לרבות הליכי ערעור ביחס לבקשות שונות במהלך ההליך.
3. כב' רשם ההוצאה לפועל דן בבקשה, ולאחר שקיבל את עמדות הצדדים, ראה לפסוק לכונס הנכסים שכר טרחה בשיעור של 8% בתוספת מע"מ מתמורת המכר. המבקשים, הם החייבים בתיק ההוצאה לפועל, סבורים כי ראוי היה לפסוק שכר טרחה נמוך בהרבה, העומד על כ-2% מתמורת המכר, ואף סבורים כי היה על כב' רשם ההוצאה לפועל לחשב את שיעור שכר הטרחה לא מתוך תמורת המכר כולו, אלא מתוך הסכום שנדרש לגבות, וזאת מאחר ש-270,000 ₪ שולמו עוד לפני תחילת הליכי ההוצאה לפועל.
4. לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער, החלטתי לדחותה ללא צורך בתשובה, מכוח סמכותי לפי הוראות תקנה 119 (ז) לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם – 1979.
5. המבקשים אינם כופרים בכך, שעל פי ההלכה הפסוקה, ינוע שכר טרחת כונס נכסים שמונה בלשכת ההוצאה לפועל (שלא למימוש משכנתה) בין 6% ל-10% מתמורת המכר. אלא שהמבקשים סבורים, כי יש לחרוג מן השיעור שנקבע, ולראות בהליך "מעין הליך למימוש משכנתה". אלא שהשיעור שנקבו בו המבקשים אינו עולה בקנה אחד עם זה שנקבע בתקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי-דין וכונסי נכסים), תשס"ב – 2002, אשר נוקב שכר טרחה מדורג הנע בין 6% ל-8%. מכל מקום, אין ספק שאין מדובר בהליך למימוש משכנתה, כך שהתקנות אינן רלוונטיות, ושכר הטרחה שיש לפסוק נע בין 6% ל-10%.
6. עיון בהחלטת הרשם מלמד, כי כב' הרשם שקל את כל השיקולים, ובין היתר – את משכו הקצר של ההליך, ואת פשטותו היחסית מחד גיסא, אך גם את ריבוי ההליכים המשפטיים מאידך גיסא, ועל כן החליט לפסוק שכר טרחה המצוי בדיוק באמצע הטווח המקובל – קרי 8%. לא מצאתי כל טעות בשיקול דעתו של כב' הרשם המצדיק התערבות, בוודאי כאשר נשקלו השיקולים הנכונים, וכאשר כל טענות המבקשים עמדו לנגד עיניו של הרשם טרם מתן החלטתו. גם אילו סברתי שניתן היה להגיע לתוצאה אחרת (ואין בכך כדי לרמוז שכך), לא מצאתי כי הרשם שגה בהפעלת שיקול דעתו באופן המצדיק התערבות של ערכאת הערעור.
7. אשר לטענה השנייה, בדבר הסכום שממנו יש לחשב את שכר הטרחה – ההלכה הפסוקה קובעת כי שכר הטרחה מחושב ממלוא מחירו של הנכס הנמכר, ועל כן – גם בהיבט זה לא מצאתי מקום להתערב בקביעות הרשם.
8. בקשת רשות הערעור נדחית אפוא ללא צורך בתשובה. ממילא מתייתר הצורך בעיכוב ההליכים.

משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ה שבט תש"פ, 20 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.