לפניי תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונה שארעה ביום 24.1.19 במחלף סומך.

בכתב התביעה על נספחיו נטען שרכב התובעת נפגע מאחור כתוצאה מאי שמירת מרחק, ונהדף לעבר מעקה בטיחות. כתוצאה מהפגיעות האמורות, הוכרז הרכב "אובדן להלכה". לכתב התביעה צורפו, בין היתר, טופס הודעה של נהג התובעת, הגב' סחר חאיק (להלן: "נהגת התובעת").

בכתב ההגנה נטען שרכב הנתבעים הוסע בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים וכי רכב התובעת שהגיע לנתיב השתלבות מצד ימין החל לעקוף משאית שנסעה לפניו ובעת העקיפה פגע עם חלקו הקדמי שמאלי ברכב הנתבעים בפינה הקדמית ימנית. כתוצאה מהפגיעה האמורה, רכב הנתבעים נהדף שמאלה והתנגש במעקב הבטיחות. לכתב ההגנה צורף טופס הודעה של נהג הנתבעים, מר יניר מלדסי (להלן: "נהגת הנתבעת").

בגין הנזקים ברכבו, הגיש נהג הנתבעת תביעה שכנגד.

ביום 27.10.20 קיימתי דיון בתובענה ושמעתי את עדי הצדדים.

לאחר שעיינתי במכלול הראיות שהוצגו לפניי, לרבות תמונות הנזק, טופסי ההודעה והודעת נהגת התובעת במשטרה; שמעתי את עדויות הצדדים; צפיתי בהדגמותיהם באשר לאופן קרות התאונה; התרשמתי מהעדים באופן בלתי אמצעי וכן לאחר ששמעתי את סיכומי ב"כ הצדדים, מעדיפה אני את גרסת הנתבעים והתובע שכנגד באשר לאופן קרות התאונה. אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה העיקרית וקבלת התביעה שכנגד. אפרט את טעמיי לכך.

ראשית, כאשר נהגת התובעת התבקשה להדגים את התאונה היא הדגימה פגיעת חזית-אחור קלאסית (עמ' 1, שורה 24), שאינה מתיישבת עם מוקדי הנזק בכלי הרכב. רק לאחר מכן תיקנה נהגת התובעת את הדגמתה וטענה שהפגיעה הייתה בצדה האחורי שמאלי עם הפינה קדמית ימנית של רכב הנתבעים. גרסה זו אמנם מתיישבת עם מוקדי הנזק בכלי הרכב אך אינה מתיישבת עם גרסת נהג התובעת שלפיה לפיה היא נסעה בנתיב השמאלי (עמ' 2, שורה 28 ועמ' 3 שורות 11-1). בשלב זה טענה נהגת התובעת שהפגיעה נעשתה מהשול השמאלי, והמדובר בגרסה כבושה שלא נטענה עובר לכן.

שנית, בגרסת נהגת התובעת מזמן אמת, קרי בטופס ההודעה לחברת הביטוח מיום 31.1.19 וכן בהודעה למשטרה, לא טענה נהגת התובעת שנהדפה לעבר מעקה הבטיחות. עת נשאלה על כך נהגת התובעת בחקירתה הנגדית לא היה בפיה הסבר מניח את הדעת להשמטה חשובה שכזו, שמצופה שתבוא לידי ביטוי בגרסאות שמסרה (עמ' 2, שורות 19-12).

שלישית, נהגת הנתבעת לא זכרה לומר האם ברכבה קיימת מצלמת דרך, כפי שנמסר לנהג הנתבעים על ידי בעלה וכן לא ידעה להשיב מדוע בטופס ההודעה שנמסר כשבוע לאחר התאונה אין אזכור לעד מטעמה שהבחין, לטענתה, בתאונה (עמ' 4, שורות 4-2) או אף למהירות הנביעה הנטענת של רכב הנתבעים.

רביעית, אל מול העדות המהוססת והלא-קוהרנטית, לשון המעטה, של נהגת התובעת עומדת עדות נהג הנתבעים שהותירה רושם מצוין על בית המשפט. ניכר מעדותו הסדורה שהוא זוכר את התאונה היטב, ולראיה כל השאלות שנשאל בחקירתו הנגדית נענו באורח מפורש וברור. זאת ועוד, עדות נהג הנתבעים תואמת היטב למוקדי הנזק בכלי הרכב ולטופס ההודעה שמסר לחברת הביטוח בזמן אמת, ומטעם זה ראיתי ליתן לה משקל רב. אציין כי נהג הנתבעים אף הציג לבית המשפט תמונות של רכבו כחודש לפני התאונה וניכר מהן שברכבו לא היו כל פגיעות קודמות.

חמישית, באשר לעדות העד הניטראלי מטעם התובעת, ובהינתן הסתירות בעדותו אל מול עדות נהגת התובעת, הן באשר למוקדי הנזק, נתיבי הנסיעה של כלי הרכב וכן כיוון ההדיפה של רכב הנתבעים, ולאחר שכלל לא ידע לומר היכן נפגע רכב התובעת וציין שאינו זוכר בדיוק כיצד ארע המגע בין כלי הרכב – אבהיר שאינני מוצאת ליתן משקל כלשהו לעדות זו. זאת ועוד, בחקירתו הראשית אישר למעשה את גרסת הנתבעים באשר לאופן קרות התאונה (עמ' 5, שורות 4-1). בהינתן שבטופס ההודעה של נהגת התובעת כלל לא מוזכרים פרטי העד וכן בהינתן שנהג הנתבעים אף שולל הימצאותו במקום לאחר התאונה, לא שוכנעתי שהעד הנטען אכן היה עד להתרחשות התאונה.

בנסיבות האמורות, מעדיפה אני את גרסת הנתבעים והתובע שכנגד באשר לאופן קרות התאונה. אשר על כן, דין התביעה העיקרית להידחות ודין התביעה שכנגד להתקבל במלואה.

סיכומו של דבר; התובעת תשלם לתובע שכנגד סך של 37,134 ₪ בתוספת אגרה כפי ששולמה בפועל, הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 4,637 ₪.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' חשוון תשפ"א, 27 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.