1. ענייננו בתביעה בסדר דין מהיר לתשלום יתרת שכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ₪ בצירוף מע"מ, וכן פיצוי והוצאות. פסק הדין ינומק באופן תמציתי בהתאם לתקנה 82(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.
2. אין מחלוקת כי הנתבעים שכרו את שירותיו של התובע לצורך ייצוגם בבקשה לביטול פסק דין לפינויים ממושכר, אשר ניתן בהעדר כתב הגנה (ת"א 76400-01-19, להלן: תיק הפינוי). בגין שלב זה אין מחלוקת ששכר הטרחה שולם במלואו, אף שהצדדים חלוקים לגבי הסכום ששולם. המחלוקת בתיק זה נוגעת להמשך ניהול תיק הפינוי. בעוד לטענת התובע הוא נטל את הייצוג בתיק לאחר שסוכם על שכר טרחה של 8,000 ₪ בצירוף מע"מ, טוענים הנתבעים כי הסיכום היה לתשלום של 2,000 ₪ עבור הגשת כתב הגנה ולטענת בכך מסתכם חובם לתובע.
3. יצוין כי בין הצדדים לא נחתם כל הסכם שכר טרחה, לא בגין השלב הראשון (שירותים משפטיים לביטול פסק הדין) ולא בגין השלב השני (שירותים משפטיים להמשך ההליך בתיק הפינוי). בהקשר זה אציין כי בהתאם לפסיקה ראוי שהסכמי שכר טרחה בין עורך דין ללקוחו יערכו בכתב והעדר הסכם בכתב יכול שיעמוד לחובת עורך הדין (רע"א 4723/05 לוי נ' ברוש, 12.9.2015). עם זאת העדרו של הסכם בכתב אינו מונע מעורך הדין להוכיח את שהוסכם בעל פה (עא (חי') 24145-09-09‏ ברכה אבני נ' מאיר הפלר, 16.3.2010).
4. מבחינת ניהול ההליך בשלב שלאחר ביטול פסק הדין בתיק הפינוי, אין מחלוקת שהתובע הגיש כתב הגנה בשמם של הנתבעים וכן ניהל משא ומתן בשמם מול התובעים אשר לא הבשיל לפשרה (עמ' 19, ש' 12-18). באשר לדיונים שהתקיימו בתיק הפינוי ואליהם הופיע התובע, הרי שמשדובר היה בשני דיונים קצרים. בדיון הראשון שהתקיים ביום 18.2.22 הופיע התובע בהעדר הנתבעים וביקש ארכה ובדיון השני ביום 23.2.22 בו נכח הנתבע הודיע התובע כי פוטר מייצוג.
5. על רקע זה המחלוקת העובדתית בין הצדדים מוקדה בדיון קדם המשפט בשאלה "האם סוכם על שכ"ט של 2,000 ₪ או 8,000 ₪" (עמ' 2 ש' 34 לפרו' מיום 3.2.22). זוהי הפלוגתא העובדתית שבמחלוקת בתיק זה.
6. טרם אדרש למחלוקת זו אכריע בקצרה למחלוקת השניה שסוכמה באותו דיון והיא האם מסכום זה יש לנכות סכום של 1,000 ₪ ששולם במסגרת ההליך שלפני. לאור החלטת כב' הרשם בן סימון מיום 13.12.2020 שלפיה על הנתבעים לשלם הוצאות בסך 1,000 ₪ בגין ההוצאות שנגרמו לתובע טרם ביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה (בהליך זה), הרי שברור שסכום זה לא שולם בגין הייצוג בהליך הקודם.
7. באשר לשאלה העובדתית שבמחלוקת העיד התובע כי הסיכום היה לתשלום שכר טרחה של 8,000 ₪, בצירוף מע"מ לכל ההליך. לעומת זאת העיד הנתבע שהסיכום בפגישה התקיימה במשרד התובע היה לתשלום של סך של 2,000 ₪, כאשר סכום של 8,000 ₪ ישולם רק עם הנתבעים יבקשו ייצוג בהמשך ההליך והתובע ישלים את הייצוג בכל התיק. הנתבעת הוסיפה וטענה שהסיכום היה, כפי שהציע התובע, כי זה יגיע למועד הדיון הראשון בכל מקרה ויגיש את כתב ההגנה ואם לא יתבקש להמשיך בייצוג, ישולם לו שכר טרחה של 2,000 ₪ בלבד.
8. מצאתי תמיכה מסוימת לטענת התובע בכך שהנתבע אישר שהתובע פעל מטעם הנתבעים לניהול משא ומתן מול התובעים בתיק הפינוי ומכאן שהייצוג לא הסתכם בהגשת כתב הגנה בלבד. זאת ועוד, הטענה שלפיה סוכם כי התובע יגיע לדיון עם כתב הגנה ובמועד זה יוחלט אם ימשיך בייצוג אינה מתיישבת עם טבע ההליך בו מוגש כתב הגנה טרם דיון. אף אם יטענו הנתבעים שאינם מודעים לכך באופן כללי, הרי שבענייננו היו מודעים הנתבעים להגשת כתב הגנה כבר ביום 24.12.19 (תכתובת הודעות בין התובע לנתבע ת/1).
9. תמיכה נוספת לטענת התובע ניתן למצוא גם בתכתובת ההודעות שהוגשה. בתכתובת ההודעות בין התובע לנתבע ציין הנתבע ביום 24.12.19 שהוא "מארגן את התשלום" "עד ינואר". ככל שבאותה עת לא היה ברור אם התשלום הוא 2,000 ₪ או 8,000 ₪, כיוון שלא סוכם המשך הייצוג (כטענת הנתבעים), הרי לא ברור מהו התשלום שהיה אמור לעבור באותה עת ולא ברורה גם תשובה הנתבע שהתשלום יועבר בינואר. זאת ועוד, בהמשך ההתכתבות לא עולה טענה מצד הנתבע לגבי גובה התשלום ומחלוקת בענין.

גם בהתכתבות עם הנתבעת שצורפה כנספח 2 לכתב ההגנה מצאתי תמיכה מסויימת לטענת התובע. התובע ציין בתכתובת זו כי סוכם עם הנתבעים על תשלום של 8,000 ₪ ואף שהנתבעת ציינה בתגובה "לא התחייבנו", הרי תגובתה לגופו של ענין היתה כי "אמרת להביא צ'ק ונדבר על הכל". הנה כי כן, בתכתובת זו לא טענה הנתבעת שסוכם על שכר טרחה בסכום של 2,000 ₪ וכי הנתבעים לא מעוניינים להמשיך בייצוג מעבר לכך (כפי שנטען בעדויות הנתבעים בהליך זה). בנוסף עיון בכלל התכתובת – ת/2 ונספח 2 לכתב ההגנה – מעלה תמיכה כללית בטענת התובע שלפיה ניכר נסיון להתחמק מתשלום (להבדיל ממחלוקת על שכר הטרחה והעדר החלטה על ייצוג בהליך).

1. הנתבעים ביקשו לתמוך טענתם בדבר העדר מהימנות גרסת התובע, בטענה שלפיה בגין בשלב הראשון בהליך הפינוי גבה התובע שכר טרחה בסכום של 10,850 ₪ ולא כפי שנרשם בקבלה שנמסרה (5,850 ₪). לטענת התובע הסכום נמסר במזומן בפגיעה שהתקיימה עם התובע ועו"ד מרדכי אסרף, אשר ספרו את הכסף והתחלקו בו. התובע ועו"ד אסרף הכחישו מפגש זה והתובע העיד כי שולם לו אך ורק הסכום בגינו הנפיק קבלה (יצויין שבתחילת עדותו זכר עו"ד אסרף שהתובע סיפר לו על סיכום על סכום כולל של כ-10,000 ₪, ואולם לאחר מכן ציין שטעה ומכל מקום עו"ד אסרף הכחיש את טענת הנתבע שלפיה הוא עצמו קיבל את הכספים יחד עם התובע). מדובר, כאמור, במחלוקת החורגת מהמחלוקת בתיק זה ונראה שכוונת הנתבעים בהעלותה היא לסייע בטענתם כי עדות התובע גם לגבי השלב השני אינה אמינה. בהעדר תמיכה נוספת לטענת הנתבעים ונוכח העדויות הסותרות שנשמעו, אין באפשרותי לקבוע ממצא בהיבט זה, אשר כאמור אינו בליבת המחלוקת בתיק זה (יודגש שבין הצדדים אין מחלוקת כי שולם כל שכר הטרחה עבור שלב זה בהליך הפינוי, התובע לא מבקש השלמת שכר הטרחה בגינו והנתבעים לא מבקשים החזר שכר טרחה).
2. לאור כל האמור אני סבור שבמאזן ההסתברויות יש להעדיף את גרסתו של התובע ולפיכך קובע כי הוסכם בין הצדדים על ייצוג הנתבעים בהליך כולו עבור שכר טרחה בסכום של 8,000 ₪. כאמור אפשרויות זו מתיישבת טוב יותר עם האמור בהתכתבויות ובמיוחד עם פעולותיו של התובע לייצוג הנתבעים במשא ומתן מול התובעים בהליך הפינוי.
3. אלא שבהכרעה במחלוקת העובדתית אין כדי להכריע בדבר הסכום שיש לשלם, וזאת מאחר שאין חולק שהתובע פוטר מהייצוג טרם שהתקיים דיון מהותי בתיק הפינוי. בהתחשב בהלכה הפסוקה שלפיה זכותו של לקוח להביא לסיום הייצוג בכל עת וכאשר במקרה זה יש לשלם שכר ראוי עד להפסקת הייצוג. בהתאם להלכה הפסוקה בכל הסכם לשכר טרחת עורך דין ניתן לקרוא תנאי מכללא לפיו הלקוח רשאי להפסיק את הייצוג בכל שלב, אך זאת בכפוף לתשלום ראוי לפי העבודה שביצע עוה"ד עד אז (ע"א 136/92 ביניש-עדיאל - עורכי-דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, מז(5) 114 (1993)). בפרט אמורים הדברים כאשר לא נערך הסכם שכר טרחה בכתב ובמקרה זה מעין זה ובהעדר הוכחה אחרת יש להסיק תנאי המאפשר ללקוח להפסיק את השירות (ראו והשוו עא (חי') 24145-09-09‏ לעיל).

אוסיף שבענייננו לא מצאתי שנכון לחרוג מכך ולהורות על פיצויי קיום בהתאם להלכה המאפשרת קביעה זו מקום בו הוכח שלקוח פעל בחוסר תום לב על מנת להימנע מתשלום שכר טרחה (ע"א 8854/06 חיים קורפו, עו"ד נ' משה סורוצקי, 20.3.2008). אף אם בהינתן האמור בהתכתבויות ובעדותו של התובע ניתן לקבל את הטענה שהתובעים "התחמקו" מהתובע על מנת להימנע מתשלום, הרי שמנגד לא עולה מההתכתבויות שהתובע ציין בפני הנתבעים שבאפשרותם להפסיק את ההתקשרות ולשלם את שכר הטרחה בגין העבודה עד השלב האמור. בהתחשב בכך ובהעדר הסכם שכר טרחה בכתב המתנה על אפשרות זו, רשאים היו הנתבעים לסיים את ההתקשרות עם התובע.

1. בקביעת השכר הראוי במקרה דנן יש להתחשב בהסכם בגין שכר הטרחה בגין כלל הייצוג ולצד זאת במכלול נסיבות הייצוג עד להפסקתו ובהם ניהול משא ומתן מול הצד השני, הגשת כתב הגנה והתייצבות לשני דיונים קצרים. באשר לדיונים הקצרים ובהתחשב בתכתובות מצאתי כי התייצבותו של התובע לדיונים עד לסיום הייצוג היתה נדרשת. לגבי קביעת הסכום התחשבתי גם בטענת התובע שלפיה הסכום הכולל נבע מהנחה מיוחדת המתייחסת לניהול התיק כולו.

בנסיבות המקרה אני קובע כי השכר הראוי עומד על סך 4,500 ₪ בצירוף מע"מ (5,265 ₪). אציין כי אף בהנחה הנטענת על-ידי הנתבעת שלפיה שכר מתאים להגשת כתב הגנה הוא 2,000 ₪ בלבד, הרי בענייננו יש להוסיף התייצבות לשני דיונים וניהול מו"מ מול הצד שכנגד.

1. לכך יש לצרף את הוצאות ההליך שלפני (אגרה ושכר עד) בסך 1260 ₪. באשר לשכר טרחת עורך דין נתתי משקל לתוצאת ההליך, התנהלות הצדדים ופסיקת הוצאות בגין שלב מוקדם בהליך בסך של 1,000 ₪. בהקשר זה יש נתתי משקל הן לקושי שהתעורר בהעדר הסכם בכתב ומנגד להתנהלות הנתבעים אשר העלו במהלך הדיון טענות קשות שלא מצאתי לקבל. בשים לב לכל האמור אני קובע כי מעבר להוצאות ששולמו עד כה ישולמו הוצאות נוספות בסך 1,170 ₪ (השוו לעא (חי') 24145-09-09‏ ‏ ברכה אבני נ' מאיר הפלר לעיל).
2. המשמעות היא כי על הנתבעים לשלם לתובע סכום כולל בסך 7,695 ₪. לבקשת הנתבעים לפריסה לתשלומים, ובהסכמת התובע שהדבר יוותר לשיקול דעת בית המשפט, ובהתחשב בטענות בדבר מצב כלכלי קשה, ישולם הסכום ב-8 תשלומים החל מיום 15.7.22 ובכל 15 לחודש (7 תשלומים בסך 1,000 ₪ ותשלום אחרון בסך 695 ש"ח). במקרה שלא ישולם אחד התשלומים במועד ולאחר חלוף 7 ימים של "תקופת חסד", יעמוד הסכום הנותר לתשלום לפרעון מידי, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד מתן פסק הדין.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ו סיוון תשפ"ב, 14 יוני 2022, בהעדר הצדדים.