1. עניינו של תיק זה בתביעת שיבוב (נזקי פח) בסך של 69,184 ₪. ביום 2.8.2020, נעתרה בקשת התובעת להורות על מחיקת התובענה נגד הנתבע 1, וניתן פסק דין בהעדר הגנה נגד הנתבע 2.
2. ביום 11.8.2021 הגיש הנתבע 2 (להלן – המבקש), בקשה לביטול פסק הדין. לטענתו בזמנים הרלוונטיים לתובענה עבד כמכונאי בשירות הנתבע 1, וכי אכן היתה לו למבקש "אחריות מסוימת לקרות התאונה" (כלשון הבקשה), אך מיד לאחר שדיווח עליה לנתבע 1 הבהיר האחרון שיטפל בה. לטענת המבקש בנסיבות בהן מעסיק לא ביטח רכב שנמסר לשימוש העובד, אין לחייב את העובד בתביעה. התביעה נמסרה לאחיו של המבקש המתגורר ביחידת דיור נפרדת ממנו. אומנם כאשר הגיע המבקש לביתו, לחופשה משירותו הצבאי, נודע לו על התביעה, אך זו נמסרה ללא מספר הליך וללא הזמנה לדין. המבקש, צעיר כבן 19, הניח שהנתבע 1 הוא שיטפל בעניין ולכן לא הגיש כתב הגנה. משמעות הדבר נתבררה לו רק במחצית הראשונה של חודש יוני 2021 כאשר הגיע לביתו מוסר לצורך המצאת אזהרת הוצאה לפועל. לטענת המבקש מעבר לפגמים בהמצאה הרי שהסיבה לאי הגשת כתב הגנה במועד נעוצה באי הבנת משמעות ההליך, כאשר הוא סבר בתום לב שאכן הנתבע 1 יטפל בעניין כפי שנתחייב בפניו. עוד נטען כי היזקקותו לייצוג מאת הלשכה לסיוע משפטי, כמו גם גובה התביעה, מהווים טעמים להיעתר לבקשה. לחלופין ישנה הצדקה לבטל את פסק הדין לפי שיקול דעת בית המשפט, שכן למבקש סיכויי הגנה טובים נוכח העובדה שהנתבע 1 לא ביטח את הרכב בו נהג המבקש. בנוסף, הרכב שנרשם בדוח השמאי אינו הרכב בו נהג המבקש. סוגיות אלו כולן מחייבות בירור שאלות שנותרו פתוחות ומצדיקות את ביטול פסק הדין לפי שיקול דעת בית המשפט.
3. בתגובה לבקשה טענה המשיבה כי המבקש עצמו מודה שידע על התביעה עוד ביום 28.5.2020 שעה שפסק הדין ניתן ביום 2.8.2021, כך שאף לגישתו חדל מלפעול במועד. בתצהירו לא כתב מה עשה בפועל עם קבלת התביעה, מה שמחזק את העובדה כי לא עשה דבר. המבקש פגע ברכב המובטח על ידי הנתבעת כאשר הוא עמד בחנייה. יוצא כי אין לו כל סיכויי הגנה בנסיבות אלה. ככל שלמבקש טענות במישור היחסים שבינו לבין המעסיק, הרי שהדבר אינו נוגע למשיבה והמבקש ממילא רשאי לנקוט בכל הליך מתאים נגד המעסיק.
4. המבקש הגיש תשובה לתגובה, בה טען כי מבירור שערך מול הנתבע 1 עולה כי לרכב בו נהג היה ביטוח נזקי צד ג', זאת ועוד הרכב שפרטיו נרשמו בכתב התביעה ובדוח השמאי אינו פרטי הרכב בו נהג המבקש וטענותיו אלו ראויות להתברר במסגרת ההליך כאן.
5. "הלכה פסוקה היא כי בעת בחינתה של בקשה לביטול פסק-דין שניתן במעמד צד אחד, על בית המשפט ליתן דעתו לשני סוגים של שיקולים – הראשון נוגע לטעם שעמד ביסוד אי התייצבותו לדיון של מבקש הביטול. בהקשר זה יש לבחון האם הדבר משקף זלזול בבית המשפט, צירוף נסיבות אומלל, אי הבנה, היסח הדעת או אולי רשלנות. השיקול השני נוגע לשאלת סיכויי הגנתו (או תביעתו – לפי המקרה) של מבקש הביטול... לא אחת נפסק, כי מבין שני השיקולים הרלוונטיים, השיקול שעניינו בסיכויי ההגנה, זוכה למשנה חשיבות... באשר אין טעם להחזיר את ההליך לדיון מקום שברור כי הדבר יוביל בסופו של יום למתן אותו פסק-דין אשר יצא תחת ידי בית המשפט לראשונה" (רע"א 5904/10 אנדרסון מדיקל בע"מ נ' אוניפארם בע"מ (14.12.2012), מפי כב' השופטת (כתוארה אז) א' חיות).
6. במקרה שלפניי אין כל מקום לביטול פסק הדין מחמת הצדק. כתב התביעה הומצא כדין לכתובת המגורים של המבקש. ואדגיש, אפילו מתגורר הוא ביחידת דיור סמוכה, הרי שאף לשיטתו שהה בשירות צבאי בעת המסירה, אשר בוצעה לאחיו ועם הגיעו לביתו נודע לו דבר קיומה. כלומר למבקש עמד מניין הימים הקבוע בדין להגיש את הגנתו מרגע שקיבל את כתב התביעה אף לגרסתו ועד שניתן פסק הדין. אשר לשאלה אם יש לבטל את פסק הדין לפי שיקול דעת בית המשפט, ביחס לשאלה הראשונה, גם אם אקבל את גרסת המבקש כפשוטה, הרי מדובר ברשלנות המצויה ברף גבוה, כזו המשקפת זלזול בהליך, שכן המבקש כלל לא פירט האם פנה למעסיק כדי להבטיח שהאחרון אכן מטפל בהליך עבורו.

משעה שנוכח כי שמו מופיע על גבי התביעה, הרי שהוא נושא באחריות ישירה, עצמאי ונפרדת לטפל בה. אם לא באופן ישיר מול בית המשפט (כמתבקש), אז לכל הפחות אל מול המעסיק כדי לוודא שהדבר אינו נזנח. גם אם גילו הצעיר יכול להסביר כי לא הבין את משמעויות התביעה, אין בו כדי להסביר מדוע פשוט התעלם מקיומה לאחר שנתקבלה (למצער ביחס לפעולות שהיה עליו לנקוט מול המעסיק). אשר לשאלה השנייה, עיון בבקשתו ובתשובתו של המבקש מעלה כי טענותיו בהליך העיקרי נוגעות רובן ככולן ביחס לאחריותו של הנתבע 1 (המעסיק) וייתכן אף של המבטחת ככל שאכן קיים כיסוי ביטוחי (הבקשה מנוסחת באופן המטיל אחריות על הנתבע 1 משלא דאג לכיסוי ביטוחי ואילו בתשובה נטען כי מבירור שערך המבקש אצל המעסיק עולה כי היה כיסוי ביטוחי). המבקש מודה כי הוא נושא באחריות (מסוימת) לתאונה; אינו סותר את הטענה כי רכב הנתבעת עמד בחנייה; וסבור כי הוא פטור מחובה נזיקית משום שזו חלה רק על הנתבע 1. לא בכדי ביקש אורכה להגשת כתב הגנה והודעה לצד ג', אלא שמדובר בהליך המתברר במסלול דיון מהיר. הגשת הודעה לצד ג' טעונה אישור מבית המשפט, ונוכח אופי ההליך -המחלוקת שבין המבקש למעסיק (או לחברת הביטוח ככל שזו קיימת), אינה נוגעת למשיבה ובהחלט יכולה וצריכה להתברר בהליך נפרד.

1. לסיכום חלק זה, גם במקרה בו המעסיק של המבקש אחראי שילוחית למעשיו (בין אם רכש כיסוי ביטוח ובין אם לאו), הרי שאין בזאת כדי לפטור את המבקש מחיובו האישי כמזיק הישיר. בית המשפט העליון עמד על כך כי "בדיני ביטוח, מבטח של מעביד שעובדו גרם ברשלנות לנזק לצד שלישי, אינו רשאי לחזור על העובד בתביעת תחלוף. זאת, לאור סעיף 62(ד) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, השולל את זכותו של המבטח אם מקרה הביטוח נגרם 'בידי אדם שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצוי או שיפוי, מחמת קרבת משפחה או יחס של מעביד ועובד שביניהם'. אך לא מצאתי בדיני הנזיקין אפשרות לפטור עובד מאחריותו כלפי צד שלישי, אך בשל כך שמעבידו אחראי שילוחית למעשיו" (ע"א 7008/09‏ ג'אבר עדנאן עבד אל רחים נ' מוסבאח עבד אל קאדר (7.9.2010) מפי כב' השופט י' עמית). יוצא אם כן כי סיכוייו של המבקש במישור היחסים אל מול המשיבה קלושים.
2. המבקש הוסיף טענה נוספת לפיה גובה הנזק מופרז. לדבריו נאמר לו לאחר התאונה על ידי בעל הרכב הנפגע, כי הנזק לכל היותר מסתכם בסך של 10,000 ₪, כך שנדהם לגלות כי התביעה הוגשה בסך של כ- 70,000 ₪. אף טענה זו לוקה בחולשה של ממש. המבקש אינו מתייחס כלל ועיקר למוקדי הנזק, לסוג הפגיעה או לגוף חוות הדעת שהוגשה, כי אם רק למידע שנמסר לו, לטענתו, על ידי בעל הרכב. גם אם אכן היו הדברים, בעל הרכב אינו איש מקצוע (למצער לא נטען כך), ייתכן שהעריך את הנזק בשיעור מסויים שנתברר בבדיקה מקצועית כשגוי. מכל מקום מדובר בתביעת שיבוב שהוגשה על ידי חברת ביטוח אשר שילמה רק באופן חלקי בגין נזקי התאונה, לאחר שהפחיתה כ- 20,000 ₪ מהסכום הנתבע (ראו נספח ג' לכתב התביעה).
3. בשלב זה נכון הייתי לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין. הטעם למחדל אינו מניח דעת, סכויי ההגנה במישור האחריות קלושים, אף סיכויי ההגנה במשור הנזק אינם מן הגבוהים. בנוסף, קיימות דרכים דיוניות חלופות, הנראות על פניהן כבעלות סיכוי טוב יותר, ודאי יעילות יותר, בהן יכול המבקש לעמוד על זכויותיו. עם זאת, וכדי להותיר ביד המבקש הברירה סברתי כי אף אם בדוחק, ניתן להיעתר לבקשה בכפוף לתשלום הוצאות המשיבה בסך של 2,500 ₪ (נוכח מחדלו הדיוני) וכן הפקדת ערובה בסך של 35,000 ₪ (נוכח חולשת טענות ההגנה). אציין כי בקביעת סכום ההוצאות וסכום ההפקדה, נתתי דעתי לעובדה כי המבקש מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי. עובדה זו דוחקת למַַתֵּן את התנאים, אך אין בה - על רקע נסיבותיו של תיק זה - כדי לפטור את המבקש מהם כליל (השוו: רע"א (חי') 51589-11-20 ציון מרדכי נ' אשר בן משה (30.12.202), מפי כב' הנשיא רון שפירא).
4. סוף דבר בכפוף להפקדת 37,500 ₪ (מתוכם ישוחרר סך של 2,500 ₪ לידי המבקשת) בקופת בית המשפט והגשת כתב הגנה עד ליום 21.10.2021 יבוטל פסק הדין.
5. התיק יובא לעיוני ביום 22.10.2021.

ניתנה היום, כ"ט אלול תשפ"א, 06 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.