לפני המלצת הממונה למתן צו שיקום כלכלי למבקשת (להלן: "החייבת").

1. ביום 26.3.20 ניתן צו פתיחת הליכים בעניינה של החייבת. צו החיוב החודשי שהושת על החייבת הועמד תחילה על 1300 ₪ לחודש ולאחר מכן הופחת ל- 1100 ₪ החל מיום 26.10.20. עקב משבר הקורונה צברה החייבת פיגור ע"ח צו החיוב בתקופת הביניים בסך 5500 ₪ וזאת בהסכמת הנאמן.

החייבת, ילידת 65', אם לשתי קטינות על סף בגירות משתכרת מדי חודש 6920 ש"ל. הוצאותיה החודשיות מסתכמות בכ-10,451 ₪. הבירור שנערך לחייבת העלה כי הסתבכותה הכלכלית נגרמה מכך שהוצאותיה עלו על הכנסותיה. הנאמן מציין כי בבקשתה לצו פתיחת הליכים הצהירה החייבת על הכנסה חודשית של 8500 ₪ והוצאותיה החודשיות על סך 10,000 ₪. כיום, החייבת אינה עובדת ומתקיימת מקצבת מל"ל ועבודות ניקיון מזדמנות. לטענת החייבת, היא אינה מוצאת עבודות בתחום עיסוקה (מכירות). הנאמן סבור כי החייבת לא הראתה כי עשתה מאמצים על מנת לנסות ולהשתלב בעבודה בתחום עיסוקה על מנת למצות את כושר השתכרותה. בכל מקרה, סבור הנאמן, הוצאות החייבת אינן סבירות ואינן מותאמות להיותה בחדלות פירעון. כן צוין כי לחייבת 1/24 חלקים בעיזבון אביה הכולל דירת מגורים בירושלים אשר ערך פדיון הזכויות עומד על כ-120,000 ₪.

2. לאור כל האמור באה ההמלצה לקבוע לחייבת תכנית תשלומים במסגרתה תוסיף לקופת הנשייה 36 תשלומים חודשיים שווים סך 1300 ₪ כל תשלום ובנוסף תפדה את זכויותיה בעיזבון ותוסיף 120,000 ₪ עד השלמת דיבידנד בשיעור 100%.

בדיון שהתקיים הסכימה החייבת להאריך את תכנית התשלומים על מנת לאפשר לה לגלם לתכנית את שווי זכויותיה בעיזבון.

דיון והכרעה

3. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי לקבוע לחייבת תכנית תשלומים למשך 41 חודשים במסגרתה תוסיף מדי חודש לקופת הנשייה 1100 ₪ ובסך הכול 45,100 ₪. הסך האמור כולל את חוב הפיגורים שנוצר בתקופת הביניים, בהסכמת הנאמן. בנסיבות העניין, לא מצאתי להאריך את תכנית התשלומים למשך תקופה של כ-10 שנים (!!) על מנת לאפשר לחייבת לפדות את זכויותיה בעיזבון.

נקודת המוצא לדיון היא, כי החייבת התנהלה כראוי בהליך, זולת יצירת חוב פיגורים בהסכמת הנאמן. מטעם זה, אין עילה בדין לקבוע תכנית תשלומים שמשכה עולה על 36 חודשים בהתאם לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי תשע"ח – 2018 (להלן: "החוק"). עם זאת, ברור כי את חוב פיגורים על החייבת לסלק בתקופת התשלומים, אליה מתייחסת החלטה זו. הוספת חוב הפיגורים לסכום שעל החייבת לשלם בסך הכל לקופת הנשייה, מחייבת בשים לב ליכולת ההחזר החודשית של החייבת, את הארכת התקופה למשך מספר חודשים נוספים מעבר לקבוע בחוק. החלופה לכך היא קביעה כי החייבת תשלם תוך 36 חודשים הן את החיוב החודשי שיקבע לה והן את חוב הפיגורים באמצעות צו חיוב שיתכן ועולה על יכולת ההחזר החודשי שלה ומסכן את עמידתה בהצלחה בתכנית שתקבע ואת סיכויי שיקומה הכלכלי.

החייבת מציינת, ואני סבור כי לדברים יש הד בהתנהלות בתקופת הביניים, כי אין ביכולתה לעמוד בצו חיוב בסך 1300 ₪ לחודש. אני סבור כי צו תשלומים בסך 1100 ₪ לחודש משקף את פוטנציאל ההשתכרות של החייבת, אשר לפי שעה לא בא לידי ביטוי שעה שהחייבת לא הראתה כי היא עושה מאמץ למצות פוטנציאל זה. כמו כן, משקף צו החיוב את העובדה שהוצאות החייבת אינן סבירות ואינן מתיישבות עם הצורך להתנהל בצניעות המתבקשת ממי שעותר לפטור אותו מחובות שיצר כדת וכדין.

לעניין גילום זכויות החייבת בעיזבון בתכנית התשלומים. שקלתי את הדבר אך לא מצאתי לאפשר זאת. גילום זכויות החייבת בעיזבון (שווי מוערך של כ-120,000 ₪) בתשלום חודשי של כ- 1100₪ לחודש תביא לכך שידרשו לחייבת כ-9 שנים לפחות רק לצורך פדיון זכויות אלה. מדובר בתכנית שלמשכה אין אח ורע בעולם המערבי ולא בכדי. הניסיון שהצטבר, גם מתכניות קצרות יותר, מלמד כי משך התכנית עומד ביחס הפוך לסיכויי הצלחתה וסיכוי שיקום החייב.ת. (ראו: Jason Kilborn, Behavioral Economics, Overindebtdness And Comparative Consumer Bankruptcy: Searching For Causes And Evaluating Solutions, 22 Emory Bankr. Dev. J. 13 (2005)) וכן: Eric Posner, Should Debtors Be Forced into Chapter 13, 32 Loy. & L.A. L. Rev. 965 (1999)). מתן היתר לחייבת לגלם לתכנית התשלומים את זכויותיה בעיזבון תביא, ככל הנראה, לכישלון התכנית ותסכל את אפשרות שיקומה הכלכלי של החייבת. בנסיבות העניין אני סבור שיש להעדיף את האינטרס בהשאת סיכויי שיקומה הכלכלי של החייבת על פני מתן אפשרות לחייבת לפדות את שווי זכויותיה בעיזבון. מאליו יובן, כי הנאמן רשאי לנקוט בהליך המתאים לצורך קבלת תמורה כספית הולמת עבור חלק החייבת בעיזבון.

לסיכום, ניתן בזה צו שיקום כלכלי לחייבת לפיו תוסיף לקופת הנשייה 41 תשלומים חודשיים שווים בסך 1100 ₪. הסך האמור כולל את חוב הפיגורים שצברה החייבת בתקופת הביניים. לא מצאתי להתיר לחייבת לגלם לתכנית התשלומים את פדיון זכויותיה בעיזבון בשל החשש כי הדבר יכשיל את ביצועה המוצלח של התכנית ואת סיכויי שיקומה הכלכלי של החייבת. הנאמן רשאי, אם הוא מוצא טעם בדבר, לנקוט בהליך לצורך קבלת תמורה כספית הולמת עבור חלק החייבת בעיזבון. אני מתיר לחייבת להקדים תשלומים במסגרת התכנית כפוף להוראת סעיף 170 (ד) לחוק.

ניתנה היום, י"א ניסן תשפ"א, 24 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.