1. לפניי בקשת הנתבע 2 לחייב את התובעת בהפקדת ערובה בסך 10,000 ש"ח להבטחת הוצאותיו. התובעת השיבה והתנגדה לבקשה.

2. על-פי ההלכה המושרשת "בית המשפט יורה לתובע להפקיד ערובה במקרים נדירים ובנסיבות חריגות, וזאת בשל השאיפה לצמצם את הפגיעה בזכות הגישה לערכאות, שהיא זכורת חוקתית, אך למקרים המצדיקים זאת" (רע"א 1779/20 הולנדר נ' משרד עורכי הדין עמית פולק מטלון, פסקה 10 לפסק דינה של כבוד השופטת י' וילנר והאסמכתאות הנזכרות שם (23.6.2020)). בין השיקולים הרלבנטיים לענייננו לבחינת בקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה נמנה השיקול של סיכויי התביעה. אך נוכח הקושי להעריך את סיכויי התביעה כאשר עסקינן בהליך בערכאה ראשונה נפסק כי גם שיקול זה כשלעצמו לא יביא בדרך כלל לחיוב תובע בהפקדת ערובה; אלא אם מדובר בהליך סרק מובהק או שהבקשה הוגשה בשלב מתקדם של ההליך באופן שמאפשר לבית המשפט להתרשם מסיכויי התביעה (שם בפסקה 11 (פסקה שנייה) והאסמכתאות שם). שיקול מרכזי נוסף בבחינת הבקשה הוא מצבו הכלכלי של התובע, "ואולם, הלכה ידועה היא כי לא תיחסם גישתו של תובע דל אמצעים לערכאות רק מחמת עוניו, בשל חשיבות זכות הגישה לערכאות, ולפיכך גם היעדר יכולת כלכלית אינו עומד לבדו, כשיקול בלעדי לחיוב התובע בהפקדת ערובה" (שם בפסקה 11 (פסקה שלישית) והאסמכתא שם).

3. מן הכלל אל הפרט. גם אם מצבה הכלכלי של התובעת הצדיק מתן פטור מתשלום אגרה, אין בקשייה הכלכליים כדי להצדיק כשיקול בלעדי חיובה בהפקדת ערובה שעלולה להוות חסם לזכות הגישה של התובעת לערכאות. כמו כן בשלב זה של ההליך בטרם הגישה התובעת את רשימת עדיה ותמצית עדותם, ובמיוחד כאשר נקבע שהעדויות יישמעו בעל-פה, ואף לא הוגשו המסמכים שבדעתה להסתמך עליהם, לא מצאתי כי ניתן להעריך די הצורך את סיכויי התביעה ואף לא לומר כי מדובר בהליך סרק באופן מובהק. על כן לעת הזו איני מוצאת כי המקרה דנן בא בגדר אותם מקרים נדירים המצדיקים לחייב בהפקדת ערובה.

4. המזכירות תמציא לצדדים.

ניתנה היום, ה' חשוון תשפ"ב, 11 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.