1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 17.8.2019 בתל אביב. התובעת טוענת לזכותה לשיבוב נזקים בסך כולל של 9,264 ₪.

2. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים. התאונה ארעה אגב פנייה שמאלה של שני כלי הרכב, כששני נתיבים מאפשרים לעשות כן, והמגע היה בין הפינה הימנית-קדמית ברכב הנתבעת לפינה השמאלית-אחורית ברכב התובעת.

3. נהגת התובעת טוענת שהיתה בנתיב הימני, ושעם תחילת הנסיעה נפגעה מאחור. לטענתה, רכב הנתבעות היה אף הוא בנתיב הימני, אולם לא היה לה הסבר למגע הפינות, המצביע על מיקום שמאלי יותר של רכב הנתבעות. היא אמרה שלא בלמה, ואינה מוצאת הסבר הגיוני לעצם הפגיעה, למעט השערות.

4. נוסעת שהיתה ברכב לא התייצבה למסור עדות. לדברי הנהגת, מדובר בחברה שכבר אינה בקשר עמה, ושחרף כוונה מקורית להעיד, לא התייצבה לאחר דחיות רבות של הדיון. הנהגת הכחישה כי הנוסעת אישרה בזמן אמת כי נהגת התובעת אשמה בתאונה.

5. הנתבעת 1 טוענת, כי היתה בנתיב השמאלי, וכי הנתיב הימני, עליו היה רכב התובעת, היה חסום בשל תנועה שהגיעה משמאלן, ולא פינתה את הצומת. היא הסבירה, כי בעוד נהגת התובעת היתה ראשונה ברמזור, בנתיבה, היתה הנתבעת 1 מספר כלי רכב מאחור, בנתיבה-שלה, והתקדמה עקב זרימת התנועה בנתיב שלה, כשכל העת מנסה נהגת התובעת להיכנס לנתיב השמאלי, כדי להשלים את הפניה. היא עשתה כן מלפני רכב הנתבעות, ואז בלמה במפתיע, ועל כן פגעה בה הנתבעת. היא אמרה כי הופתעה מכל המהלך, הן של המעבר לנתיבה, והן של הבלימה. היא לא סיפרה דבר באשר לאמירה של הנוסעת ברכב התובעת, בזמן אמת, לעניין אשמת נהגת התובעת.

6. לאחר ששמעתי את העדויות, אני סבור שאין צורך להכריע במידה כלשהי של ודאות איזו משתי הגרסאות נכונה יותר, שכן גם לפי גרסת הנתבעת 1, עיקר האחריות להתרחשות התאונה רובץ לפתחה. הנתבעת 1, הרואה רכב המנסה להשתלב לנתיבה, בשל חסימה בנתיבו, אמורה היתה לאפשר לו לעשות כן בבטחה, ולאפשר לו להשלים את ההשתלבות. בלימה לא אמורה היתה להפתיע, שכן במצב זה של תחילת השתלבות (לפי גרסתה), גם המשך הנתיב מלפנים גלוי לעיני הנתבעת 1, וכל בלימה היתה אמורה להיות צפויה, וממילא היתה הנתבעת 1 אמורה לשמור על מרחק מספיק לשם עצירה במקרה הצורך. נדמה, כי אם אמת בסיפור הדברים מפי הנתבעת 1, כי אז המסקנה היא שהיא הקשתה על נהגת התובעת את המעבר מנתיב לנתיב, וגם נצמדה מדי. משכך, הרי לפי כל אחת מהגרסאות האחריות להתרחשות התאונה היא של הנתבעת 1. אימוץ גרסתה עשוי היה להוביל לקביעת אשם תורם מסוים של נהגת התובעת, אולם מאחר שגרסת הנתבעת 1 לא הוכחה, ואינה עדיפה על פני זו של נהגת התובעת, המכחישה מעבר נתיב, אין מקום לקבוע אשם תורם שכזה.

7. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת סך של 9,264 ₪, וכן את אגרת התביעה (לרבות המחצית השניה, ככל שתחויב ותשולם), כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום. כן אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת את שכר העדה (כפי שנפסק), ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

ניתן היום, ט"ו אייר תשפ"ב, 16 מאי 2022, בהעדר הצדדים.