23 אוגוסט 2020

ערעור על החלטת ועדה לעררים (אי כושר), מיום 4.2.20 (להלן –הוועדה), אשר הותירה על כנה את החלטתה לפיה המערערת איבדה 65% מכושרה להשתכר.

1. המערערת, ילידת 1981, הוכרה כבעלת נכות רפואית בשיעור 76%, שעיקריה הם 35% בגין תסמונת APLA, 20% בגין פיברומיאלגיה ו- 20% בגין ליקוי נפשי.
2. הועדה הרפואית התכנסה מתוקף פסק דין מיום 2.12.19 (הרשמת ק. ליבר-לוין) בתיק ב"ל 44811-09-19 (להלן – פסק הדין), ובו ניתן תוקף להסכמת הצדדים להודעת המשיב בכתב התשובה מטעמו, כמפורט להלן:

"המשיב סבור כי יש להשיב את עניינה של המערערת לדיון נוסף בפני הוועדה לעררים אי כושר בהרכבה הנוכחי על מנת שתדון בשאלת השפעת הליקויים הבלתי מנופים על כושרה של המערערת להשתכר בשים לב לנתוניה הסובייקטיביים הנוגעים להשכלה, גיל ועבר תעסוקתי ותשקול האם יש באלה כדי לשנות עמדתה. הוועדה תנמק החלטתה באופן שניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה."

1. הועדה התכנסה ביום 4.2.20, שמעה את המערערת וסיכמה מסקנותיה כדלקמן (הטעויות – במקור):

" פרטי הערר והנכות מפי התובע:

עורך הדין: לא ברור כיצד הוועדה הציעה עבודה כתצפיתנית משגיחה על מבחנים. מדובר בבחורה עם פיברומיאלגיה שמתקשה לקום בבקרים ונמצאת בבדיקות. יש בעיות אורטופדיות בנוסף יש בעיות של דלקת פרקים פעילה סובלת לא יכולה לשכב על הצד בלילה יותר מ-3 דקות בנוסף לכאב בראש יש צפצופים באוזניים. ...לכל הבעיות יש השפעות תפקודיות. עבודה אחרונה הייתה לפני שנתיים וחצי הייתי איש טכני במכללה וזו עבודה קלה. הלכתי להרבה בדיקות ולכן פוטרתי למעשה. יש לי 35% נכות על APLA 20% נכות נפש 25% נכות פיברומיאלגיה סך הכל 76% נכות רפואית אשר משפיעה על תפקוד מצב נפשי רגיש אני קמה בבוקר יכולה להיות "תקועה" 5 ימים. הפעולה להתלבש כואבת לי יש בעיות אורטופדיות ראומטלוגיות לא הייתי בקשר עם מחלקת שיקום לאחרונה הם רוצים שאלמד מנהל עסקים ואני לא רוצה לחזור לתחום הזה.

דיוני הועדה ונימוקים לקביעה:

הוועדה התכנסה מתוקף פסק דין מיום 2.12.19 הועדה האזינה לעוררת לבאת כוחה עיינה בפרוטוקול הרפואי ודוח שיקום. מדובר באישה בת 38 בעלת השכלה אקדמית בעלת תעודה הנדסאית תעשייה וניהול ובעלת ניסיון תעסוקתי כמנהלת חנות ספרים ובתפקיד טכני במכללה, בעבר ניהלה גם גלידריה ובמסעדה של אחיה. עפ"י הפרוטוקול הרפואי הנ"ל סובלת ממספר בעיות רפואיות ובהן תסמונת אפלה ופיברומיאלגיה. ד"ר פריד מרדכי פנימאי ורופא המוסד אשר בחן את מצבה ציין שהיא סובלת מכאב מפושט ללא עדות לסקלואיטיס לדעתו מדובר בפיברומיאלגיה. ללא עדות למחלה ראומטלוגית דלקתית פעילה וקבע שהיא כשירה לעבודה חצי יום ללא מאמץ גופני קשה.

בגין עמוד שדרה מותני 10% (הגבלה קלה בתנועות), הפרעת אישיות 20% מוגבלת בעבודה תחת לחץ ובמתן שירות לקהל. מ.א פקקת סינוס ורידי תוך גולגולתי 20% מוגבלת בחשיפה ממושכת לשמש. מ.א תסחיף ריאתי 10% רופא המוסד בחן את תפקוד הריאות ומצא שהם תקינים. עובדת השיקום שסקרה באריכות את מצבה וניסיונה תעסוקתי וקבעה שאיבדה 65% מכושרה לעבוד והייתה סבורה שתוכל לעבוד בעבודה משרדית על פי הכשרתה גילה ומצבה.

לסיכום: הוועדה סבורה שהנ"ל כשירה לעבוד בהיקף שנקבע בדרג I בעבודה מתאימה כגון מפעילת ציוד משרדי במוסדות וארגונים. יכולה לעבוד כתצפיתנית בחדר בקרה וכד.

לפיכך הוועדה דוחה את הערר."

1. על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

תמצית טענות הצדדים

1. המערערת טוענת כי הוועדה לא יישמה את פסק הדין. כל שעשתה הוועדה היה לסקור את עברה התעסוקתי של המערערת ואת בעיותיה הרפואיות. בנוסף הוועדה סקרה את עמדת הפנימאי, אשר סבור כי המערערת כשירה לעבודה של חצי יום ללא מאמץ גופני אולם הוועדה לא התייחסה למצבה הנפשי של המערערת ולטענות שהועלו בפניה לפיהן היא אינה ישנה בלילות, סובלת מכאבים מפושטים, כאבי ראש ומצב נפשי רעוע. ההחלטה שרירותית ואינה מתייחסת באופן נכון לליקוייה הרפואיים. על כן נפלה טעות משפטית בהחלטתה. משמדובר בוועדה שנראה כי היא מקובעת בהחלטתה, יש מקום להחליפה בהרכב חדש.
2. המשיב טוען כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה. הוועדה התייחסה לכל המפורט בפסק הדין באופן מלא. למערערת נכות רפואית בשיעור 76% ודרגת אי כושר בשיעור 65%. ועדת הערר בחנה את ההשפעה התפקודית של ליקוייה של המערערת על כושרה להשתכר ואף ציינה את גילה והשכלתה ועברה התעסוקתי. בשים לב לכל אלה הגיעה הוועדה למסקנתה כדבעי ועל כן יש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אל מול החומר שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.
2. יוזכר, כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור מסוג זה, רק בשאלות משפטיות. במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד - המל"ל פד"ע ל"ז 213).
3. בהתייחס לוועדה הדנה בעניינו של מערער מכוח פסק דין נקבע, כי עליה להתייחס אך ורק לאמור בפסק הדין, ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו בו. ביקורתו השיפוטית של בית דין זה בבוחנו ועדה במקרה זה מוגבלת לשאלה – האם מילאה הוועדה אחר מצוות פסק הדין (ראו: דב"ע (ארצי) נא/01-29 פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160; עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 8.1.18).
4. עוד נקבע כי הואיל והוועדה לעררים (אי כושר), להבדיל מוועדה רפואית לעררים, פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה, רשאי בית הדין להתערב בהחלטתה, אך רק במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק (דב"ע (ארצי) שם/01-1381 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60), תוך שהכלל הוא כי קביעת דרגת אי הכושר מסורה לוועדה המיומנת בכך ואין בית הדין מחליף את שיקול דעתה של הוועדה בשיקול דעתו, אלא אם מדובר בטעות משפטית הגלויה על פניה.
5. בית הדין לעבודה אינו נוהג כדבר שבשגרה להתערב בהחלטות על קביעת דרגת אי כושר שכן "המשימה של קביעת דרגת אי הכושר הינה מורכבת וסבוכה ולא בכל מקרה שבו נפל פגם כלשהו ולו זניח, בהנמקתה או בניסוח ההנמקה יהיה מקום להתערב בהחלטת הוועדה ולהחזיר את עניינו של המבוטח לדיון נוסף בפניה. זאת כל עוד שוכנע בית הדין כי החלטת הוועדה עונה לדרישות המהותיות של חובת ההנמקה ולתכליות המרכזיות של חובה זו והן: היכולת גם של מי שאינו מצוי ברפואה, לעמוד על השיקולים שהובילו להחלטה ולהתחקות אחר הלך מחשבתה; האפשרות המעשית להפעיל ביקורת שיפוטית בנוגע להחלטות הוועדה וכן, שיפור איכות ההחלטות של הוועדות הרפואיות והגברת האמון הציבורי בהתנהלותן" (בר"ע (ארצי) 39263-03-15 אופנר - המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.7.2016. להלן – עניין אופנר).
6. בעב"ל (ארצי) 327/03 עזאת מוהרה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 15.4.04 (להלן-הלכת מוהרה), נקבע בסעיף 5 כדלקמן:

"נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר כאמור צריכה להיות, כי ליקוייו הרפואיים של המערער כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים מבטאים דרגה אוביקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לקבוע את דרגת אי כושרו על פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל, יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית. שהרי אין דומה לדוגמא כושר העבודה של מי שמסוגל לעבוד עבודה עיונית משרדית לכושר העבודה של הסובל מאותם ליקויים שאינו מסוגל על פי השכלתו וכושרו האינטלקטואלי לעבודה שכזאת."

1. בזיקה להלכת מוהרה נפסק בעניין אופנר כי:

"המשמעות של הקביעה הנ"ל, בנוגע 'לנקודת המוצא' איננה כי ככל שקיים פער משמעותי בין שיעור הנכות הרפואית לבין זו התפקודית אזי שניתן ללמוד מכך על פגם משפטי שנפל בהחלטת הוועדה או על חוסר סבירות קיצוני העולה כדי פגם משפטי אלא – על החובה של הוועדה להתייחס לפער מעין זה, לנמק אותו וליתן לו הסבר. ככל שמדובר בפער משמעותי יותר כך יידרש הסבר מפורט ומנומק יותר".

1. כעולה מפסק הדין הוועדה הונחתה לשקול עמדתה מחדש תוך התייחסות להשפעת הליקויים הבלתי מנופים על כושרה של המערערת להשתכר בשים לב לנתוניה הסובייקטיביים לרבות נסיבות אישיות כגון גילה, השכלתה ועברה התעסוקתי.
2. עיון בהחלטת הוועדה מעלה כי הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין. הוועדה התייחסה לליקויים הרפואיים מהם סובלת המערערת, ציינה את שיעורם ואת השפעתם התפקודית על המערערת. ביחס לליקוי הנפשי צוין מפורשות כי הוא מגביל את המערערת בעבודה תחת לחץ ובמתן שירות לקהל. על כן איני מקבלת את טענת המערערת כי הוועדה התעלמה מהליקוי הנפשי. הוועדה מפרטת כי פנימאי שבחן את מצבה סבר כי היא כשירה לעבודה של חצי יום ללא מאמץ גופני קשה. עוד ציינה הוועדה כי פקידת השיקום סברה לאחר ניתוח מקיף כי המערערת איבדה 65% מכושרה לעבוד. הוועדה התייחסה לגילה של המערערת, לעברה התעסוקתי שאינו דל, להשכלתה האקדמית ולאור כל אלה קבעה, כפי שסברה פקידת השיקום, כי המערערת איבדה 65% מכושרה לעבוד. יצוין כי מדובר במשרה חלקית ביותר ולאור הפירוט שנמסר בהחלטה, ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה של הוועדה.
3. לא מצאתי בהחלטת הוועדה פגם משפטי, כל שכן כזה היורד לשורשו של עניין המצדיק בטלותה. הוועדה התייחסה באופן מפורט ומנומק לנדרש בפסק הדין בייחוד לאור הפער (הקטן) בין הנכות הרפואית לבין קביעת דרגת אי הכושר. הוועדה הצביעה על עבודות תואמות למצבה של המערערת ולא מצאתי בטיעוני המערערת טענה כי העבודות המפורטות בהחלטה אינה סבירות ביחס לכלל הנסיבות.
4. לאור המפורט לעיל, משלא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, הערעור נדחה.
5. כמקובל בהליכים מסוג זה - אין צו להוצאות.

ניתן היום, ג' אלול תש"פ, (23 אוגוסט 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.