24 אוגוסט 2020

לפניי תביעת התובעת כנגד החלטת הנתבע לדחות תביעתה לגמלת הבטחת הכנסה לפי חוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1980 (להלן – החוק) לאור בעלותה ברכב שערכו עולה על השווי המקסימאלי הנקוב בחוק.

הרקע לתביעה

1. התובעת ילידת 1977, נשואה ואם לארבעה קטינים.
2. מיום 3.5.17 עד 18.7.19 היא שהתה בחו"ל.
3. כאשר שבה לישראל, ביום 1.9.19, היא הגישה תביעה לגמלת הבטחת הכנסה.
4. ביום 23.9.19 נדחתה תביעתה הואיל ונמצא שבבעלותה מכונית ששוויה עולה על השווי המקסימלי שממנו והלאה נשללת הזכאות לגמלה – 41,249 ₪.
5. המדובר ברכב מסוג סוזוקי, שנת 2013.
6. שווי הרכב לפי מחירון לוי יצחק לחודש יולי 2019 הינו 56,050 ₪.

טענות הצדדים

1. התובעת אינה חולקת על העובדות העומדות בבסיס קביעתו של הנתבע. עם זאת, היא טענה כי במסגרת בחינת זכאותה היה מקום להתחשב במשתנים נוספים הנוגעים למצבה האישי ולשוויו של הרכב:

התובעת צירפה לתביעתה מכתב משירותי הרווחה בעיר נתניה ממנו עולה שהיא ומשפחתה מתקשים מבחינה כלכלית וכי היא מטופלת בשירותי הרווחה.

נוסף לכך, התובעת צירפה דוח שמאי ממנו עולה כי בהתחשב במכלול נתונים, ששווי הרכב הוא 35,717 ₪ בלבד. זאת שכן מדובר ברכב שעבר תאונה ומוגדר כ-"אובדן להלכה לשעבר".

עוד היא טענה כי הרכב זה נקנה בכספי אביה אשר שילם עבורו 26,500 ₪ בעוד שהיא הוסיפה עוד 3,000 ₪ בלבד.

1. הנתבע טען מנגד כי על פי הדין, שווי הרכב מחושב לפי הנתונים המופיעים ברישיון הרכב בלבד. אין מקום להתחשב בשמאות עצמית. כן, אין מקום להתחשב בשיקולים חיצוניים לעלות הרכב, שהוא בבחינת תנאי בלעדיו אין.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי טענות הצדדים מצאתי כי דין התביעה להדחות. להלן נימוקיי.
2. סעיף 9א(ב) לחוק הבטחת הכנסה קובע כי תובע שבבעלותו רכב שוויו עולה על סכום שנקבע בתקנות, אינו זכאי לגמלת הבטחת הכנסה – "תובע שהוא בעל שני כלי רכב או יותר או שהוא בעל רכב ששוויו עולה על סכום שקבע השר, לא יהיה זכאי לגמלה לפי חוק זה; הסכום האמור יעודכן באופן ובמועד שיקבע השר".
3. סעיף 10(ג) לתקנות הבטחת הכנסה, תשמ"ב-1982 מורה כי "שווי הרכב" ייקבע "לפי קביעת המוסד בהתחשב בשווי הנקוב במחירון רכב מקובל בשוק אשר פורסם ב-1 בינואר וב-1 ביולי של כל שנה, לפי המאוחר מביניהם, ותוך התחשבות במשתנים המופיעים ברישיון הרכב בלבד".
4. הפסיקה פירשה את ההוראה "ותוך התחשבות במשתנים המופיעים ברישיון הרכב בלבד" כך שהיא כוללת גם את המשתנים שהיו אמורים להיכלל ברישיון על פי דין, אף אם הם לא נכללו בו בפועל:

"חוק הבטחת הכנסה ותקנות הבטחת הכנסה תוקנו בעקבות הפסיקה בבג"צ חסן. תכליתו של התיקון הייתה לגבש קריטריונים חדשים שלפיהם תיבחן התחשבות בבעלות ברכב בהקשר של זכאות לגמלת הבטחת הכנסה. זאת, נוכח ההכרה שהמצב הקודם – שלילה גורפת של גמלת הבטחת הכנסה מבעלי רכב – פוגעת בזכות לקיום בכבוד פגיעה שאינה מידתית. כעולה מהתיקון לחוק ומדברי ההסבר, האמצעי שנבחר היה התחשבות בשוויו של הרכב, כך שהגמלה תישלל רק מבעל רכב ששוויו מעל הסכום שנקבע בתקנות. בכל הנוגע לקביעת שווי הרכב, קבע מחוקק המשנה כי לא תיערך שמאות פרטנית לכל רכב, המתחשבת במשתנים המקובלים לקביעת ערכו של רכב (מספר הקילומטרים, תאונות, וכו'), אלא שווי הרכב ייקבע על פי משתנים ברורים ומוגדרים, המופיעים ברישיון הרכב בלבד.

אנו סבורים, כי בנסיבות המקרה הנדון, התחשבות בנתון שהרכב שבבעלות המערער  היה עובר לרכישתו על ידי המערער רכב החכר (ליסינג), עולה בקנה אחד עם תכלית התיקון לחוק הבטחת הכנסה מחד, ואינה פוגעת בקביעת התקנות כי שווי הרכב ייקבע על יסוד קריטריונים ברורים ומוגדרים – משתנים המופיעים ברישיון הרכב בלבד – מאידך" (עבל (ארצי) 16234-03-15 יצחק בר זכאי - המוסד לביטוח לאומי (19.6.17)).

1. להשלמת התמונה יצוין כי רכב שהינו בגדר "אבדן גמור להלכה" הינו רכב שלא קיימת לגביו חובת הורדה מהכביש, אך מבחינה ביטוחית וזכאות לתשלום שיפוי מלא, הוא נחשב לרכב שאיבד את ערכו לחלוטין (ר' בעניין זה חוזר ביטוח מס' 12/2000 שפורסם ביום 13.11.2000).
2. בעניינינו, התובעת כלל לא צירפה כראיה את רישיון הרכב. אף אם נקבל את העובדה שהרכב אכן עבר תאונה והוא בגדר "אבדן גמור להלכה", אין זאת כשלעצמו, על פי הפסיקה שהובאה לעיל, משום משתנה רלבנטי בהערכת שווי הרכב לצורכי בחינת הזכאות להבטחת הכנסה. יצוין כי ישנם נזקים לרכב החייבים ברישום ברישיון (ר' תיקון מספר 5 לתקנה 309 לתקנות התעבורה התשע"ד-2014). אולם מדובר בנזקים בעלי השפעה על בטיחותו.
3. התובעת לא טענה כי מתקיימים נתונים נוספים המפורטים או צריכים להיות מפורטים ברישיון, היכולים להשפיע על שווי הרכב. מבלי להמעיט ממצבה האישי והכלכלי של התובעת, בהיעדר נתונים מן הסוג הנ"ל, לא ניתן להיעתר לתביעתה.
4. לאור קביעה זו באשר לבעלות ברכב שולל, איננו נדרשים לטענות התובעת בדבר מקורות המימון לרכישת הרכב. העובדה שנרכש בסיועו של אביה אין בו כדי לאיין בעלותה ברכב שולל כאמור.

סוף דבר

1. התביעה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ד' אלול תש"פ, (24 אוגוסט 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.