לפני תביעה לפיצוי בגין פגיעה ברכב.

1. במועד הרלוונטי לתביעה זו, יוני 2019, היה התובע הבעלים של רכב מסוג הונדה (מ.ר. 9561359) (להלן: "רכב התובע").

הנתבעת הינה חברה העוסקת בהשכרת רכבים, ובמועד הרלוונטי לתביעה זו הייתה הנתבעת הבעלים של רכב מסוג יונדאי (מ.ר. 50670171) (להלן: "רכב הנתבעת").

1. ביום 23.6.19 ארעה תאונה, במהלכה פגע רכב הנתבעת ברכב התובע ("התאונה"). בגין פגיעה זו נגרם לרכב התובע נזק ובגינו הוגשה התביעה. לטענת התובע, היקף הנזק שנגרם לרכב התובע במהלך התאונה מגיע כדי 9,787 ₪ ועל כך הוא מבקש להוסיף ולחייב את הנתבעת גם בשכר ששילם לשמאי ובגין "הוצאות ובזבוז זמן".
2. הנתבעת איננה מכחישה את טענת התובע באשר לנזק שנגרם לו, אך ממקדת טענותיה בהיקף הנזק לו טוען התובע, היקף אשר לטענתה מופרז ועולה על היקף הנזק האמתי שנגרם לתובע.
3. במהלך הדיון אשר התקיים בפני היום, חזר התובע על גרסתו, בעוד מטעם הנתבעת הופיע נציג אשר איננו זה שנהג ברכב הנתבעת בזמן האירוע ולמעשה, אין לו ידיעה אישית כלשהי על נסיבות התרחשות התאונה.
4. לפי גרסת התובע, ארעה התאונה ברחוב ש"י עגנון בקריית אונו, כאשר רכב הנתבעת, בו נהג אותה עת אדם בשם משה חזיזה, נסע לאחור בחוסר זהירות, ופגע ברכב התובע, בעוד רכב התובע במצב של עצירה מלאה. הנתבעת, כאמור, איננה מכחישה את גרסת התובע באשר לאופן התרחשות התאונה וכך גם לא את אחריותה לנזקי התובע בגין התאונה.
5. התובע תמך את גרסתו באשר להיקף הנזק, בחוות דעת שמאי. התובע אף העיד שלא הייתה לו כל היכרות קודמת עם השמאי, אותו מצא באקראי בגין קרבתו למקום מגוריו.

השמאות אותה הציג התובע כוללת, כמקובל, התייחסות להיקף הנזק שנגרם לרכב התובע והעלויות הנדרשות לתיקון הרכב, ולרבות עבודה וחלפים.

1. לפי טענת הנתבעת, עלות התיקון לפי גרסת התובע מופרזת. הנתבעת עשתה תחשיב שונה של עלויות תיקון רכב התובע ומצאה, לגרסתה, שעלות התיקון בפועל קטנה יותר וכי ממילא לא נעשה תיקון ולכן גם לא נשא התובע בתשלום מע"מ. כך מצאה הנתבעת שיש להפחית מתחשיב הנזק שנגרם לתובע סך של 2,808 ₪.

בפועל, למרות טענות אלו, לא הציגה הנתבעת חוות דעת של מומחה מטעמה. למעשה, הנתבעת אף לא טענה שמי מטעמה בחן את רכב התובע וערך חוות דעת אשר מפריכה את חוות הדעת שנערכה מטעמו של התובע. הנתבעת אף לא טענה שהציעה לתובע לתקן בעצמה את רכב התובע.

אפילו רכבו של התובע ישן (שנת ייצור 2005) וערכו הכולל לא גדול, וההשקעה בתיקון גבוהה ביחס לשווי רכב התובע, משנגרם לרכב התובע נזק באשמת רכב הנתבעת, עומדת לתובע הזכות לפיצוי אשר ישיב את מצב רכב התובע לקדמותו. ובהיעדר ראיה סותרת, אין בסיס לניסיון הנתבעת לדחות את הערכת השמאי מטעם התובע.

1. לטענת הנתבעת, לא תיקן התובע את הרכב בפועל. התובע הסביר כי כל עוד לא קבל את הפיצוי אין לו את המשאבים הנדרשים להשקעה בתיקון. לא מצאתי סיבה שלא לקבל טענה זו.

לטענת הנתבעת, יש להפחית את תשלום המע"מ מעלויות התיקון, שכן התובע לא נשא בתשלום זה. אף טענה זו איננה ברורה. רכיב המע"מ מהווה חלק מנזקי התובע ואין הרי באפשרותו לתקן את הרכב בלי לשאת גם בתשלום המע"מ הכרוך בכך.

1. לטענת הנתבעת, התשלום אשר שילם התובע לשמאי מטעמו מופרז. גם לטענה זו לא הוצגה כל ראיה התומכת בה. התשלום בו נשא התובע, לפי החשבונית שהציג, עומד על 1,000 ₪ (כולל מע"מ) ולא הובאו כל ראיה או נימוק שיסבירו מדוע סכום זה איננו סביר.
2. התובע עותר גם לחיוב הנתבעת בפיצוי על הטרחה שנגרמה לו בהגשת התביעה.

מעבר לסירוב הנתבעת להכיר במלוא הנזק לו טען התובע, התברר שאף תשלום אותו חלק בו לא כפרה הנתבעת, לא נעשה. התברר שהנתבעת התנתה תשלום הנזק בו לא כפרה, בחתימת התובע על "כתב סילוק" (נספח לכתב התביעה). גם התנהלות זו איננה ברורה. כאשר הנתבעת מכירה בנזק שגרמה, אפילו חלקי, היה באפשרותה לשאת בתשלום הנזק בו הכירה בלי כל תנאי, אלא שאף זאת לא עשתה הנתבעת. אומנם, לא מצאתי בטענות התובע בסיס לחיוב הנתבעת בנשיאה בפיצוי כללי על הזמן שהשקיע, אך יש מקום לחיוב הנתבעת בהוצאות ההתדיינות.

1. אשר על כן אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 10,787 ₪.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשאת באגרת בית המשפט וכן גם בהוצאות התובע בגין הגשת התביעה וההתייצבות לדיון בסך של 500 ₪.

ניתן היום, ה' אב תש"פ, 26 יולי 2020, בהעדר הצדדים.