זו החלטה לבקשה לביטול צו איסור שימוש שניתן נגד רכב מס' 2852962.

הצו ניתן על ידי קצין משטרה בעקבות רישום דו"ח תנועה בגין עבירה שבוצעה ביום 22.2.20 בשעה 04.09 כאשר המבקשת נהגה את רכבה בשיכרות בכך שבדיקת שיכרות נתגלה ריכוז של 561 מק"ג במקום המידה הקבועה לגביה שעומדת על 50 מק"ג בלבד, בהיותה "נהגת צעירה".

ב"כ המבקשת טוען בבקשתו כי נעשה שימוע שלא כדין וכי קיים כרסום בראיות המצדיק ביטול הצו.

במהלך הדיון , הרחיב ב"כ המבקשת את טיעוניו, תוך שמפנה לטופס השימוע, לפיו השימוע נערך ביום 22.2.20 בשעה 05.58 ואילו בהודעת איסור שימוש נרשמה שעה 05.30, קרי לפני השימוע.

נוכח המובא לעיל, טוען ב"כ המבקשת כי ההודעה ניתנה לפני השימוע.

לציין כי בטופס השימוע של פסילת הרישיון של המבקשת מופיע כי השימוע נערך בשעה 05.57.

המבקשת הינה נהגת חדשה, שהוציאה רישיון נהיגה רק בשנת 2018 וכבר צברה לחובתה 6 הרשעות קודמות, כולן מסוג ברירת משפט.

עולה – איוא – שבהיות המבקשת נהגת חדשה, מדובר בריכוז אלכוהול העולה פי 10 מהמידה הקבועה לגביה.

מאחר והטיעון העיקרי לגבי "הזמנים" לא נטענה באופן מפורש בבקשה, ניתנה אפשרות למשיבה לקבל התייחסות הקצין לטענות אלו.

אומנם צודק ב"כ המבקשת כי בהליך מנהלי, יש להקפיד כי כל ההליך ייעשה בצורה מסודרת אבל אין ברישום תחילת תקופת האיסור שימוש בשעה 05.30 כדי להראות – בהכרח - כי הרכב נאסר לשימוש לפני השימוע וכי הצו ניתן שלא כדין.

עיון בטפסים מראה כי השימוע לגבי פסילת רישיון נהיגה החל משעה 05.52, נגמר בשעה 05.57

ואילו בשעה 05.58 נערך השימוע בענין איסור השימוש לרכב.

עוד אוסיף כי לא צורף תצהיר מצד המבקשת שגם לא התייצבה לדיון לטעון את טיעוניה ולכן לא מונח בסיס ראייתי מצדה לענין בעיית "הזמנים", ואין זה בטוח באם היא בכלל מודעת לבעיה זו.

במהלך הכנת החלטה זו, הגישה המשיבה התייחסות בכתב של קצין הפוסל, לפיה ניתן ללמוד כי פער הזמנים נובע מרצון הקצין לחסוך מהמבקשת עלות הגרירה, בכך שלאחר שהודיע לה בשטח כי בכוונתו לאסור את השימוש ברכבה, הוא נהג את הרכב למגרש ואחר כך המשיך במילוי הטפסים.

לא מדובר בהחלטה שבטל מעיקרהVOID) ) ולכל היותר, על בית המשפט לקחת את הטענה בחשבון בעת מתן החלטה זו.

בהעדר כל טענה לגבי הראיות בתיק, נותרת טענת הזמנים והקושי הכלכלי של המבקשת לשאת בהוצאות האחסון.

נוכח חומרת העבירה וחובת בית המשפט ליטול חלק במאבק נגד נהגים שמסכנים את הציבור כאשר נוהגים בשיכרות, וכאשר המבקשת הינה גם בעלת הרכב וגם הנהגת שביצעה את העבירה, אני סבור כי האינטרס הציבורי חייב לגבור על נסיבותיה האישיות של המבקשת כי עם כל ההבנה לנסיבותיה האישיות, אין ביכולתו של ביהמ"ש לבטל איסור שימוש לנהגת, הנוהגת עם מידת אלכוהול כל כך גבוהה..

לסיכום, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ב אדר תש"פ, 08 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.