בפני תביעה על סך 9,000 ₪.

בתביעה נטען כי התובעת רכשה מהנתבעת פאה תמורת 5,500 ₪. לאחר כחצי שנה נוצר בפאה גוש באופן שלא ניתן להשתמש בה בצורה סבירה. התובעת פנתה לנתבעת וזאת דרשה תשלום של 2,000 ₪ כדי לתקן את הפאה, אך התובעת סירבה. לדבריה, נאלצה לקנות פאה חדשה תמורת 2,000 ₪.

בכתב ההגנה נטען כי הפאה נרכשה ביום 16.12.2018 בהתאם לחשבונית שצורפה כנספח 2 לכתב ההגנה. התובעת לא הודיעה על תקלה כלשהי כחצי שנה לאחר הרכישה כפי שהיא טוענת, אלא רק כשנה לאחר מכן. נטען כי הגוש שנוצר בפאה מקורו בתחזוקה לא תקינה מצד התובעת ולא באיכות הפאה. כן נטען כי האחריות לפאה הינה לשנה וגם זאת רק על איכות השיער ולא על ה"סקין" שבו לפי הטענה אירעה התקלה, בשל שימוש לא נכון בפאה.

לאחר ששמעתי את התובעת בדיון וכן את הנתבעת ואת בעלה שאף הוא טיפל בעניין, והתרשמותי הבלתי אמצעית מהעדויות, סבורני כי דין התביעה להידחות.

בניגוד לאמור בתביעה, התובעת העידה בדיון כי פנתה לנתבעת לפני כחצי שנה, כלומר בחודש ינואר 2020, כפי שנטען בכתב ההגנה. עולה מכך כי הטענה בדבר מועד הפנייה נמצאה לא נכונה. לכך יש חשיבות במספר היבטים. הדעת נותנת שלקוח אשר רוכש מוצר מסוג זה יפנה למוכר מיד בסמוך לאחר גילוי הבעיה ולא ימתין כחצי שנה.

הדברים נכונים ביתר שאת כאשר לשיטת התובעת בעדותה, לא יכולה הייתה לחבוש את הפאה שכן "זה גרם לי לכאבי ראש" (עמוד 1 לפרוטוקול, שורה 9). כאשר נשאלה מדוע פנתה לנתבעת רק אחרי שנה, השיבה כי חשבה שיכולה לתקן את הפאה (שם, שורה 20), תשובה לא ברורה ולא הגיונית בנסיבות העניין.

יתרה מזאת, התובעת העידה כי את הפאה החלופית קנתה לפני כחצי שנה (עמוד 2 לפרוטוקול, שורה 11), כלומר בתחילת שנת 2020. בהינתן הנוהג שעליו מקפידה התובעת על חבישת פאה, יוצא שהמשיכה לחבוש את הפאה שרכשה מהנתבעת במשך חצי שנה תמימה, מאז גילוי הבעיה בפאה ועד הרכישה של הפאה השניה, כאשר היא עצמה העידה כאמור שלא יכלה לחבוש את הפאה. אף גרסה זו איננה הגיונית בנסיבות העניין.

מועד הפנייה לנתבעת משליך גם על מהימנות גרסת התובעת בכל הקשור לסיבת הבעיה בפאה. התובעת אומנם הכחישה בדיון שעשתה שימוש לא זהיר בפאה כגון ניקוי במכונת כביסה, אך הדעת נותנת שאם תחזקה את הפאה באופן ראוי, הייתה פונה מיד לנתבעת וקובלת על התקלה, ואי הפנייה עם גילוי הבעיה מעיד על כך שמקור הבעיה לא היה נעוץ בליקוי בפאה.

מעבר לכך, אני מקבל את עדות הנתבעת ובעלה בכל הקשור לתקלה בפאה, שנובעת משימוש לא זהיר (עמוד 1 לפרוטוקול, שורות 29-32 ועמוד 2 שורות 17-18) ולא באיכות הפאה.

נוכח האמור, התביעה נדחית. בנסיבות העניין, לא ראיתי מקום לעשות צו להוצאות.

ניתן לבקש רשות ערעור מבית משפט מחוזי בתוך 15 ימים.

ניתנה היום, ב' אב תש"פ, 23 יולי 2020, בהעדר הצדדים.