1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט הבכיר מ. קליין) מיום 14.1.2020, בגדרו נפסקו למשיב 1 פיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק") בגין נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים מיום 1.10.2012.

הבקשה אינה כוללת כל עתירה ביחס לחיוביה של המבקשת כלפי המשיב 2 כפי שנקבעו בפסק הדין.

2. בבסיס הערעור מונחות טענות שעניינן בשומת הנזק (סעיף 3ב. לבקשה), כמו גם טענות שעניינן בניכוי תגמולי המל"ל (סעיפים 3א, 3ג-3ה לבקשה) ובלשון המבקשת-

"טעותו של בית המשפט הנכבד קמא בולטת במיוחד בשלוש נקודות: אחת- קביעת פיצוי כספי למשיב מבלי לנכות תגמולי המל"ל; שניה- קביעת סכומים גלובלים בראשי הנזק השונים מבלי לנמק ו/או להסביר ו/או לפרט את יסודות החישוב ו/או הקביעות, ושלישית- הלכה למעשה המערערת נדרשת לשלם בפסק-הדין של בית משפט קמא סכום גבוה משמעותית מ- 100% הנזק שנגרם למשיב"

לטענת המבקשת "סיכויי הערעור הינם בהחלט גבוהים" ומאזן הנוחות נוטה לטובתה מש"אין ולא יכולה להיות מחלוקת ... כי באם ... תזכה בערעורה, קיים חשש ממשי כבד ביותר, ויקשה עליה מאוד-עד בלתי אפשרי-להשיב את המצב לקדמותו, ןזאת לאור העובדה הפשוטה כי המשיב מדובר בסכומים גבוהים מאוד ואין לו נכס כלשהו ו/או בטוחה ממנו ניתן יהיה להיפרע – ועל כך אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי לאדם מן היישוב אין הסכומים האמורים להשיב במצב דברים זה" (ההדגשה במקור).

מכאן העתירה "לעכב ביצוע פסק הדין בכל סכום שמעבר לסך של 350,000 ₪ עד להכרעה בערעור.

3. המשיב 1 מתנגד למבוקש.

לעמדתו "המבקשת לא הוכיחה קיומם של התנאים למתן סעד חריג וקיצוני של עיכוב פסק דין כספי-לא כי סיכויי הערעור להתקבל ולא כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם באופן לא סביר הערעור יתקבל", מה גם שלא ניתן "כל הסבר מדוע יש לעכב כל סכום מעל 350,000 ₪ ומדובר בסכום שרירותי שעליו החליטה המבקשת ... כשלמעשה מדובר בעיכוב בלתי סביר של בסך 761,302 ₪ המהווה שני שליש מהפיצוי שנפסק בפסק הדין".

עוד ובנוסף נטען כי גם המשיב 1 הגיש ערעור (ע"א 69013-02-20) בו השיג על מיעוט הסכומים שנפסקו לזכותו ולטעות חישוב אריתמטית של הנכות הצמיתה שנקבעה לו.

4. כאן המקום לציין כי המבקשת והמשיב 1 הגישו לבית משפט קמא בקשות לתיקון סופר בפסק הדין, החופפות ולו באופן חלקי את הנטען על ידם בערעורים שהגישו. הבקשות נדחו בהחלטה מיום 10.3.2020,תוך קביעה כי אין המדובר בתיקונים הבאים בגדר הוראת סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984.

5. לאחר שנתתי דעתי לנימוקי הבקשה ולעמדת המשיב1, כמו גם לפסיקה הנוהגת, באתי לכלל דעה כי דין הבקשה להתקבל בחלקה.

6. הוראת תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 מעגנת את הכלל לפיו אין בהגשת ערעור כדי לעכב ביצועו של פסק דין. בעל דין זכאי לממש את פירות זכייתו מבלי שיידרש להמתין לתוצאות הערעור (ראו: ע"א 6149/18 קורש נ' הכונס הרשמי (15.11.2018)).

על המבקש לסטות מכלל זה לשכנע בשניים - סיכויי ערעור גבוהים ו"מאזן נוחות" הנוטה לטובתו, במובן זה שביצוע פסק הדין יביא לכדי מצב בלתי הפיך, עד כדי איון הליך הערעור.

היחס בין השניים הוכר בפסיקה כ"מקבילית כוחות", כאשר הדעה הרווחת היא ש"מאזן הנוחות" נחשב לשיקול העיקרי מביניהם (ראו: ע"א 4190/19 המוסד לביטוח לאומי נ' עו"ד ברגרזון ורו"ח קנה (21.7.2019), ע"א2444/19 רם נ' איילון חברה לביטוח בע"מ, (12.6.2019), ע"א 10013/17 אמסלם נ' קרול (20.2.2018)).

ככל שמדובר בפסק דין כספי על המבקש לשכנע כי קיים חשש ממשי שלא יוכל להיפרע מהזוכה ככל שערעורו יתקבל-

"כאשר מדובר בפסק דין כספי יתאפשר עיכובו במקרים חריגים בהם הוצגה תשתית איתנה כי המבקש לא יוכל לגבות ת כספו בחזרה בשל מצבו הכלכלי של המשיב משום שברגיל ההנחה היא כי אין בתשלום לגרום נזק בלתי הפיך"

(ע"א 4604/19 כיכר השבת בע"מ נ' פלונית (25.8.2019))

(ראו בנוסף: ע"א 4727/19 אבו מנה נ' ראוף (31.7.2019), ע"א 1655/18 מנדלסון נ' עו"ד שמעון אורי ואח' (13.9.2018), רע"א 2923/18 פרמינגר נ' אבני בועז בע"מ ואח' (5.7.2018 )).

בהתייחס לעיכוב ביצוע תשלום פיצויים בנזיקין בגין נזק גוף נקבע "כי כאשר מדובר בסעד כספי משמעותי וישנו חשש שמא התשלום ייצור מצב בלתי הפיך, הכף תיטה לעבר מתן עיכוב חלקי ככל שזה אינו צפוי לפגוע ברווחתו של הזוכה", הוא הנפגע (ע"א 934/20 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (11.2.2020)).

(ראו בנוסף: ע"א 2256/19 מקורות חברת מים בע"מ נ' פלוני (5.5.2019), ע"א 7288/18 המאגר הישראלי לביטוח רכב נ' פלוני (6.11.2018))

7. בהינתן הבכורה לשיקול של "מאזן הנוחות", סבורתני כי בשים לב לסכום הפיצויים הכולל שנפסק, אשר אך ניתן להניח כי בו כשלעצמו יש לבסס חשש בדבר הקושי להשיבו (ראו: ע"א 8619/19 המאגר הישראלי לביטוח רכב נ' פלוני (11.2.2020)), כמו גם לעובדה כי למשיב 1 נפסק פיצוי בשיעור לא מבוטל הצופה פני עתיד (בין השאר פיצוי בגין פגיעה ביכולת ההשתכרות בעתיד + הפסדי פנסיה), הרי שנכון יהא להורות על עיכוב ביצוע חלקי, אשר לא יהא בו כדי לפגוע ברווחתו של המשיב 1, וזאת אף מבלי להידרש לשיקול של סיכויי הערעור (ראו: ע"א 934/20 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (11.2.2020).

מבלי לגרוע מהאמור לעיל מוצאת אני לציין כי על פני הדברים דומה כי נפלה שגגה מלפני בית משפט קמא משלא הורה על ניכוי תגמולי המל"ל.

8. אשר על כן מורה אני על קבלת הבקשה בחלקה, כך שיעוכב תשלום סך של 400,000 ₪ מסך כל חיובי המבקשת כלפי המשיב 1 על פי פסק הדין עד להכרעה בערעור.

ייתרת התשלום (לרבותשכ"ט עו"ד והוצאות משפט) תועבר למשיב 1.

לאור זהות המבקשת אינני מוצאת להורות על הפקדת הסכום המעוכב בקופת בית המשפט.

ניתנה היום, כ"ז אדר תש"פ, 23 מרץ 2020, בהעדר הצדדים