לפני תביעה שעניינה טענת התובעת כי הנתבעת פרסמה כנגדה לשון הרע בשלושה פרסומים שונים.

1. התובעת משמשת כסייעת במועצת חבל מודיעין כ- 13 שנה, ובגן הילדים חרצית ובצהרון כארבע שנים. התובעת טוענת בכתב התביעה כי ביום 19.11.19 בזמן עבודתה זיהתה התובעת ילדה בגן אשר החלה לבעוט בילד אחר. התובעת ביקשה מהילדה לחדול, לאחר שראתה כי הילדה מסרבת להירגע, התובעת לקחה את הילדה מחוץ לגן כדי להתאוורר ולהירגע. לאחר מס' שניות ביקשה התובעת מסייעת נוספת בגן להשגיח עליה כדי שהתובעת תוכל להיכנס ולפקח על המתרחש בגן. תוך כדי שהתובעת קוראת לסייעת הנוספת, נסגרה דלת הגן לשניות בודדות בזמן שהילדה נותרה מחוץ לדלת אשר הינה דלת זכוכית שקופה. התובעת מיד הכניסה את הילדה בחזרה לגן. באותה שעה בגן הילדים בצד השני, גננת ואמא לילד מהגן כנראה ראו את המתרחש.

2. ביום 20.11.19 החלה הנתבעת להכפיש את התובעת ע"י הודעה ששלחה בקבוצת הוואטספ של הורי הגן בשם "גן חרצית", כאשר למען הנוחות יובא תוכנה: "מתי בפעם האחרונה ישבתם עם הילד ושאלתם איך היה לו בגן?? ניסיתם להקשיב לו?? הוא נהיה רגיש בתקופה האחרונה? הוא לא מספר לכם שאנג'לה לא כעסה עליו היום? נכון שיש גבול מאוד מאוד דק בין טון דיבור גבוה לבין צעקות לא יודעת אם שמת לב לזה.. המילה עונש חוזרת על עצמה כמה וכמה פעמים בתור אחת שבאה מהתחום ולמדה אותו המילה עונש אסורה!! ושאלתם אותו איזה עונש אנג'לה נותנת שהוא עשה משהו לא בסדר?? ורק להאיר עוד קצת את העיניים שלכם שהיא חברותית מידי אליכם בבוקר= אישה צבועה שמסתירה משהו. פשוט תתחילו לשים לב מה שקורה סביבכם ותקשיבו לילדים. עצה ממני אל תקשרו אליה יותר מדי הזמן שלה קצוב".

3. ביום 24.11.19 שלחה הנתבעת הודעת דוא"ל לגב' גליה ערד, מנהלת גני ילדים במועצה האזורית חבל מודיעין, שבה האשמות קשות נגד התובעת וביניהן:" אנג'לה כעסה עליו ואפילו נתנה לו מכה על היד", " מרגלית והאמא רואות את אנג'לה מוציאה ילדה בכוח, מושכת אותה מהיד ומוציאה אותה לחצר", "אני לא מוכנה שיתעללו בילדינו, לא הבאנו ילדים לעולם כדי שמישהו יהרוס לנו אותם", " מה שקורה בגן זה פשע לכל דבר".

4. ביום 21.11.19 שלחה הנתבעת שיחה שהקליטה הנתבעת עם סייעת נוספת מהגן בקבוצת הווצאפ של הורי הילדים, בה מכפישה את התובעת וכן שידלה את הסייעת לבקר את התובעת תוך שהיא מציגה כעובדות את הטענה שהתובעת היא גננת מתעללת ופושעת:

"אנחנו רוצות לשאול אותך שאלה קטנה על מה שקורה בגן כי אנחנו גילנו כל מיני דברים, אנחנו רוצות לוודא את זה עם עוד מישהי שנמצאת בגן.. ביום רביעי אמא של אחת הילדות מהגן השני ישבה עם מרגלית בחצר וראתה סיטואציה שהיא הולכת ככה, אנג'לה הוציאה ילדה מהכיתה בצעקות אל החצר, האמא שלה דרך אגב, גם פה על הקו, היא הוציאה אותה לחצר והיא נתנה לה להיות שם בעונש לדקה שתיים בצרחות, חוזרת לכיתה ואמרה לילדים שמי שעוד פעם יצרח יצטרף לאותה ילדה. רציתי לדעת אם זה קורה שוב ושוב ושוב ואת יודעת מזה אם ראית את זה? מדובר פה לא רק בילד שלי ובילד של ... אלא בכל הילדים. זו התעללות לכל דבר. שבוע שלם, שבוע שלם היא צריכה.. גם ככה היא לא באה לי בטוב, אבל כל השבוע האחרון מאז שגיליתי את זה אני לא ישנה, הבן שלי מפחד, רק תאמרי לו את המילה אנג'לה הוא עושה קקי. מה זאת אומרת אני...מי היא בכלל? מי היא? את אמורה לשמור לי על הילדים, את אמורה להגן עליהם..רק שתדעי אורנה שאני עם הדבר הזה לא שותקת והנה העברתי את זה למועצה ועכשיו זה עובר למשטרה ואת הולכת להיחקר. ודרך אגב זה נקרא שותפה לפשע".

5. התובעת טוענת כי הפרסומים מהווים לשון הרע חמורה נגד התובעת, הם מציגים אותה כסייעת אלימה ומתעללת, כפושעת של ממש. בעקבות הפצת הפרסומים התובעת סובלת מהתפרצויות בכי וקשיי שינה, דיכאון, ולא מצליחה לחזור לתפקוד המשפחתי.

פרסומים אלה של הנתבעת פורסמו במטרה להכפיש את שמה של התובעת ולהביא להדחתה מתפקידה כסייעת בגן, ומהווים לטענת התובעת לשון הרע המצדיקה פסיקת פיצוי אותו העמידה התובעת על סך של 70,000 ₪.

6. בכתב ההגנה טוענת הנתבעת כי בתאריך 19.11.19 מיכל אמא של אחת הילדות בגן הסמוך לגן שבו עבדה התובעת, שמעה צעקות מהגן וראתה את התובעת מוציאה את אחת הילדות מהגן, צועקת עליה ואומרת שהיא בעונש. התובעת סגרה את הדלת והשאירה את הילדה בחוץ ולאחר מכן אמרה לשאר הילדים שמי שיעשה ככה גם יצא החוצה. התובעת הותירה את הילדה ללא השגחה ולאחר מכן הורתה לילדה להיכנס.

ירדן אמא של הילדה מאי מאותו אירוע קיבלה דיווח על המקרה. בסמוך למקרה פנתה הגננת שרה למיכל שראתה את המקרה ושאלה אותה אודותיו. לנתבעת נודע על המקרה ממיכל.

הגננת מרגלית שראתה את המקרה ביחד עם מיכל, אמרה למיכל כי לא דיווחה על המקרה לגננת אך כי אמרה לתובעת כי התנהלותה שגויה. מרגלית סיפרה כי התובעת הודתה בפניה בטעותה. מיכל סיפרה למרגלית כי התובעת עברה שימוע בגן קודם על מקרה דומה. בנוסף מיכל טענה כי התובעת תקפה אותה וניסתה לאיים עליה שלא תדבר.

7. הנתבעת טוענת כי הורים נוספים התלוננו על הוצאת ילדים מהגן כעונש וילדיהם אמרו להם שהם מקבלים עונש בחוץ. בהיות הנתבעת וועד הורי הגן היא פנתה להורים בקבוצת הוואטספ של הורי הגן בלבד ושיתפה אותם.

הנתבעת טוענת כי באחד הימים הגיעה לאסוף את בנה יאיר מהגן, בעודה מגיעה התובעת התחילה לצעוק עליה שבנה מרביץ וזורק חול ושעליה לדבר איתו. הנתבעת טוענת כי הדברים הוחלפו לעיניהם של הורים אחרים בעוד היו אמורים להיאמר בפרטיות ובנעם.

הנתבעת וגליה מנהלת הגנים סיכמו כי הנתבעת וירדן אמא של הילדה יגישו תלונה במשטרה ויעבירו לגליה את האישור על הגשת התלונה. בתאריך 28.11.19 הוגשה תלונה במשטרה, ולאחר מכן נמסר לנתבעת כי התלונה נסגרה ללא פרטים נוספים.

8. הנתבעת טוענת כי הפרסומים נעשו מתוך אינטרס לשמור על הילדים והפרסומים היו הבעת דעה על התנהגות התובעת במילוי תפקידה הציבורי.

בדיוני ההוכחות שהתקיימו לפניי העידו התובעת והנתבעת וכן עדות נוספות, בהן הגננת בגן חרצית ואמהות נוספות לילדים בגן.

עדויות הצדדים בתמצית:

9. התובעת בתצהירה הבהירה כי הפצת הפרסומים נעשה בלא שהנתבעת שוחחה עימה טרם הפצתם ושבה והכחישה כי הילדה מאי נשארה ללא השגחה מחוץ לגן וכי עברה בעבר שימוע ביחס להעסקתה.

בעדותה הודתה כי אכן הילדה מאי נשארה לבד מחוץ לדלת הגן אך לשניות בודדות בעוד שדלת הגן עשויה מזכוכית והילדה הייתה תחת השגחה במשך כל הזמן. דלת הזכוכית נתמכת בשרשרת המקובעת לקיר ובמידה ונכנסים לגן הדלת נסגרת אוטומטית. התובעת טוענת כי פעלה בהתאם לאופן הפעולה שנלמד בהשתלמויות בהם השתתפה מטעם האחראים על הצהרונים אולם מרגלית עדכנה אותה כי לפי נהלי משרד החינוך לא מוציאים ילדים מהגן. כן העידה שהיא קראה לאורנה הסייעת לבוא להחליף אותה ונשארה ליד הילדה עד שהוחלפה. התובעת ציינה כי אינה מודעת לחילופי הדברים בין מיכל למרגלית וכל מה שנאמר ע"י מרגלית או מיכל באותה שיחה אינו מצוי בידיעתה והוא עניינן שלהן. לדבריה לא שוחחה עם מיכל וכי מרגלית ציינה לפניה את הוראות משרד החינוך ביחס להוצאה מהגן. כך שבה התובעת והבהירה כי לא השאירה את הילדה מאי לבדה אלא עמדה על ידה כשגבה לדלת. בנוגע להאשמות על מכות וצביטות, התובעת טוענת כי היא 14 שנים סייעת ומעולם לא הרימה יד על אף אחד מהילדים שהיו תחת אחריותה. התובעת בעדותה הרחיבה ותיארה את הקושי הנפשי בו הייתה עקב התנהגות הנתבעת. כן טענה התובעת כי השימוע שעברה והעדויות מטעמה מצביעות כי הדברים לא היו אמת ולא נכתבו בתום לב. התובעת אישרה כי לא חזרה לעבוד בגן חרצית אולם שבה לעבודה בגן אחר של המועצה הקרוב למקום מגוריה, לדבריה לבקשתה.

10. הנתבעת בתצהירה הבהירה כי התנהלותה הייתה בעקבות תלונה שהגיעה אליה מתוקף תפקידה כוועד הגן וכי בנה לא שהה בצהרון באותה שנה. בתצהירה מפרטת הנתבעת ביחס לשיחות שנוהלו בין מיכל, ממנה למדה על מקרה הילדה מאי, לבין מרגלית והתובעת. כן העידה כי נמסר לה כי הילדה תמר הושארה גם היא בחוץ וגם הילדים אוריאל וצוריאל. כן העידה כי באחת הפעמים שהגיעה לאסוף את בנה ראתה כי התובעת פנתה לאחד הסבים שהגיע לקחת את נכדו וצעקה שפספס וכי לא היו לה בגדים להחלפה ובאותו מקרה העירה לה התובעת כי בנה אינו חברותי ומרביץ תוך שהוא מגיע אליה בריצה כשהוא בוכה. לדברי בנה של הנתבעת התובעת כעסה עליו ואף הכתה אותו על ידו. לאחר מכן שוחחה עם נטלי הגננת המחליפה שהייתה במקום שביקשה להתנצל בשם התובעת וטענה כי התנהגותה לא הייתה ראויה. התובעת עצמה אף התנצלה לפני הנתבעת וטענה כי טון הדיבור הגבוה שלה הוא הבעייתי וכי לא התכוונה לצעוק על הילד. הנתבעת העידה כי הבחינה ברגרסיה בהתנהלותו של בנה ואף שמעה מאמא נוספת בשם אביטל על רגרסיה דומה אצל בנה. התרשמותה מהתובעת הייתה כי התנהגותה צבועה. לדבריה הייתה בקשר עם גליה מנהלת הצהרונים על מנת לוודא שהתלונה תטופל וממנה למדה על השעיה בת 10 ימים של התובעת ולאחר מכן הופסקה עבודת התובעת בגן ובנה יחד עם הילדה מאי חזרו לפקוד את הגן. הרגרסיה ממנה סבל השתפרה ואך בשל חוסר יכולת כלכלית לא פנתה לטיפול נפשי לילד אולם נעזרה בסיוע והדרכה של מכרים ע"מ לסייע לו. פעולותיה היו לדבריה מתוך ראיית חובתה כנציגת ועד ההורים, לטובת הילדים, וע"פ ייעוץ משפטי שקיבלה עומדות לה הגנת אמת דיברתי והגנת תום הלב לפי החוק.

בעדותה אישרה הנתבעת כי היא שלחה את הפרסומים עליהם הצביעה התובעת וכי בתאריך 24.11.19 שלחה דוא"ל לגב' גליה מנהלת גני ילדים במועצה. הנתבעת העידה כי בנוסף שלחה הודעות בקבוצת הוואטספ של הורי הגן ובהן כתבה כי זמנה של התובעת קצוב, הנתבעת טענה כי התנסחה כך במסגרת תפקידה בוועד ובתור הורה תדאג כי מישהי כמו התובעת לא תישאר לעבוד בגן. כן העידה כי העלתה לקבוצת ההורים חלק מהשיחה שניהלה על אורנה הסייעת בצהרון. לדבריה עשתה כן ע"מ שההורים שהשתלחו ישמעו כי אורנה מאשרת שהתובעת מוציאה את הילדים כשהם "עולים לה על העצבים". בשל אורך השיחה בחרה להעלות רק קובץ חלקי ממנה.

הנתבעת טענה כי כינתה את התובעת "צבועה" בעקבות מקרה בו שמה מכשיר הקלטה בתוך התיק של בנה, לאחר שעזבה את הגן התחילו צעקות של התובעת.

הנתבעת טוענת כי התובעת מסתירה את הצעקות מההורים, היא חסרת סבלנות כלפי הילדים ומענישה אותם.

לדבריה ידעה עוד טרם המקרה של הילדה מאי כי התובעת מכה את הילדים שכן בנה סיפר לה כיצד מתנהגת התובעת אולם היא חשבה שהוא מדמיין. היא שבה על התיאור ביחס להתנהלות התובעת מול בנה וביחס לקושי שהדבר יצר בהתנהלותה ובחששותיה ביחס להתנהלות הילד בגן אולם העידה כי שוחחה עם התובעת לאחר שבועיים ופתחו דף חלק. עם זאת לטענתה זמן מה לפני מקרה הילדה מאי החל בנה ברגרסיה וחזר לפספס. הנתבעת הבהירה כי חלק מהילדים טענו שהתובעת משכה אותם החוצה ובכך היא רואה הפעלת אלימות מצידה של התובעת. כך גם ביחס למקרה הילדה מאי בה מתוך הדברים שאמרה מיכל היא למדה שהיה שימוש דומה באלימות. לכן גם הסבירה את ההבדל בין הפרסום הראשון לפרסום השני- אשר הגיע לאחר שהצטברו עוד טענות של הורים והוא גם נכתב בסערת רגשות. הנתבעת העידה כי מטרת הפרסום השלישי הייתה להוכיח שיש ביסוס לטענותיה לאור ה"עליהום" שעשו עליה הורים שאהבו את התובעת. הנתבעת הסבירה ביחס לפרסום השלישי שאין חשיבות למס' הילדים שנפגעו, בין אם מדובר ב-5 או ב-8 והחשוב הוא עצם חשיפת ההתנהגות הבלתי תקינה. הנתבעת אישרה כי היא יכולה להגיד דברים קשים בלהט הרגע כפי שעלה משיחה שניהלה עם התובעת. בעדותה הנתבעת אישרה כי פנתה למשטרה והגישה תלונה נגד התובעת, הנתבעת קיבלה תשובה כי התיק נסגר ללא מתן סיבה. הנתבעת ערערה על סגירת התיק, ועל הערעור קיבלה הודעה כי הערעור נדחה והתיק נסגר.

הנתבעת נשאלה האם היא מוכנה להתנצל בפני התובעת, הנתבעת השיבה שלא, בטענה שאף אחד לא יחזיר אחורה מה שהיא עברה עם בנה. כך גם הסבירה שלא מצאה לנכון לשוחח עם התובעת ופנתה ישירות לשרה הגננת ומשם להורים בקבוצת הוואטסאפ.

11. עדות הגב' אורנה מעטוף:

אורנה מסרה בתצהירה כי השיחה שנוהלה בינה לבין אמהות בגן הוקלטה ללא ידיעתה וכי שאלו אותה שאלות רבות על הוצאת ילדים מהגן ואף איימו עליה שידווחו עליה למשטרה כשותפה לפשע. מתוך לחץ ובלבול הסכימה עם טענותיהן אף שלא היו נכונות וכי התובעת אהובה על ההורים והילדים בגן.

אורנה העידה כי עבדה עם התובעת כסייעת בצהרון גן חרצית במשך 4 שנים. בחודש נובמבר 2019 התקשרו אליה אימהות מהגן והקליטו אותה לדבריה ללא ידיעתה. הן שאלו אותה שאלות על התובעת לגבי הוצאת ילדה מחוץ לגן, הן איימו על אורנה שהיא שותפה לפשע ושיימסרו את פרטיה למשטרה. בעקבות הלחץ שהפעילו עליה ומתוך בלבול, אורנה הסכימה עם טענות האימהות שלא היו נכונות. אורנה טענה שאינה מכירה את הנתבעת וגם כי אין לה ילד בצהרון. אורנה העידה כי התובעת הנה עובדת טובה ומסורה, ההורים אוהבים אותה מאוד כמו כן גם הילדים אוהבים ושמחים סביבה. בתחילה טענה אורנה כי היא הוציאה לחצר את הילדה מאי ע"מ להרגיע אותה, לאחר מכן טענה כי לא הוציאה את הילדה וכי כלל לא מוציאים ילדים מהגן. עיקר עדותה הייתה טענתה כי אינה מעורבת בפרטים, אינה מסתכסכת עם איש, אינה יודעת דבר וכי התובעת היא חברתה, והייתה גננת טובה ואהובה שלא עשתה דבר. אורנה הבהירה כי חשה מאוימת מאוד במהלך השיחה עם האמהות עד כדי איבוד עשתונות וחולשה פיזית.

12. עדות הגב' ירדן מה טוב:

ירדן היא אמה של הילדה מאי, אשר טענה בתצהירה כי קיבלה ממיכל את פרטי המקרה בו הייתה מעורבת בתה שהוצאה מהגן ע"י התובעת, אשר סגרה את הדלת כאשר היא נותרה בחוץ וצעקה על הילדים שבתוך הגן כי מי שיעשה כך יוצא החוצה גם הוא. היא פנתה אל מנהלת הגנים, דיווחה על מקרה וביקשה כי התובעת תושעה מעבודתה. ידוע לה כי נערכה שיחה טלפונית בין מיכל לתובעת אשר טענה כי אישרה לה לפעול – דבר שאינו אמת. כן העידה כי היו ילדים נוספים שהוצאו כעונש בהתאם להתכתבויות בין ההורים בקבוצת הוואטסאפ. כן למדה מביתה שהתובעת סירבה לאפשר לה לשתות מים באחת ההזדמנויות וכי התלוננה כנגד התובעת במשטרה והוציאה ביתה מהגן עד שהוברר כי התובעת לא תשוב לגן ולצהרון. כן העידה כי הילדה חוותה רגרסיה שהשתפרה עם עזיבת התובעת וחזרתה של הבת לגן. ירדן אף מעידה ביחס לשיחה שניהלה יחד עם הנתבעת עם אורנה הסייעת בצהרון ומדגישה כי האמור בשיחה ביניהן נאמר מרצונה החופשי של אורנה וללא כל כפיה מצידן וכי מטרת פעולתה של הנתבעת הייתה להיטיב את מצב הילדים בגן ובצהרון ומתוך דאגה לשלומם.

ירדן העידה כי לא ראתה את המקרה בעיניה אלא ממיכל אשר סיפרה לה כי ראתה את התובעת מוציאה את בתה מאי מהגן, צעקה עליה ואמרה לה שהיא בעונש וסגרה את דלת הגן ומאי נותרה בחצר ללא השגחה. ירדן מעידה כי היא שוחחה עם ילדתה אשר אמרה לה שהתובעת מענישה את הילדים בחוץ ומאז היא מפחדת מעכבישים ולא ישנה בחושך.

ירדן מעידה כי היא השתתפה בשיחת הטלפון עם אורנה, בשיחה נכחו ירדן, הנתבעת, ואחות של ירדן אסנת. ירדן מעידה כי אורנה אמרה בשיחה מפורשות כי התובעת לא מרימה ידיים על הילדים אולם לדבריה לא דנו איתה בסוגית הצביטות שנטען כי התובעת הפעילה כנגד הילדים כי ניתן היה לצבוט אותם בלי שאחר יראה אגב הוצאת הילדים מחוץ לגן. מטרת השיחה הייתה לדבריה כדי לתעד את הדברים וכי השיחה הוקלטה.

ירדן טוענת כי הן הגישו את התלונה במשטרה לאחר השיחה עם אורנה ולמרות שהיא אמרה שהתובעת לא מרימה ידיים, מכיוון שהסתמכו על דבריי ילדיהם.

ירדן מעידה כי היא לא יודעת את שמות הילדים שנטען שהתובעת צבטה אבל היא יודעת שזה קרה כי היא שמעה אימהות אחרות מדברות על נושא הצביטות.

ירדן אישרה כי קיבלה הודעה על סגירת התלונה וזאת חרף העובדה שבתה לא נחקרה אף שאישרה חקירתה. להשקפתה מחובתה של הנתבעת, כוועד, היה ליידע את ההורים בהתנהלות התובעת. כן הבהירה כי ההקלטות הועברו בינה לבין הנתבעת והיא אינה יודעת לשחזר כיום מי ביצעה איזו שיחה. כן העידה כי הנתבעת היא זו שביצעה את עיקר השיחות עם ההורים והיא זו שיודעת מהן אותן 8 אמהות שילדיהם סיפרו כי נפגעו ע"י התובעת.

13. עדות הגב' מיכל איובי:

מיכל הינה האמא אשר ראתה את האירוע שהחל את מסכת הטענות כנגד התובעת.

מיכל העידה כי הייתה בגן הסמוך לגן התובעת עם הגננת מרגלית, פתאום נפתחה דלת הגן של התובעת, נשמעו צעקות התובעת שלקחה את הילדה מאי הוציאה אותה לחצר הגן. לאחר מכן התובעת נכנסה לגן, צעקה שהילדה מאי בחוץ ומי עוד רוצה לצאת. דלת הגן נסגרה, ואז נפתחה והתובעת שאלה את הילדה אם היא רוצה להיכנס. מיכל שאלה את הגננת מרגלית אם האירוע תקין והגננת השיבה לה שלא.

מיכל העידה כי היא החליטה לספר על המקרה לנתבעת מתוך תחושת אחריות כאמא לשעבר בגן וכנציגת ועד בעצמה.

מיכל טוענת שלו התובעת הייתה בחוץ עם הילדה כפי שהיא טוענת היא הייתה רואה את מיכל. הגננת מרגלית אמרה לה לטענתה שהתובעת לא ראתה אותן.

מיכל מעידה כי בעקבות האירוע התובעת שלחה לה הודעות וביקשה ממנה ומהנתבעת להפסיק לרכל עליה באופן שגרם לה לחוש מאוימת, התובעת כתבה למיכל כי אמא של הילדה מאי נתנה לה את האישור לנהוג כך בילדה. כן העידה כי לדברי מרגלית הגננת האירוע ארך כמס' שניות אולם היא זוכרת משך זמן ממושך יותר וכן כי לדברי מרגלית לא היה מדובר באירוע ראשון מסוגו בו הייתה מעורבת התובעת.

מיכל העידה כי לפני המקרה סברה כי התובעת גננת חמה ומסורה ונלחמה להכליל אותה בצוות הגן בתקופה בה ילדתה שהתה בו אולם במועדים הרלוונטיים לתביעה לא הייתה אם לילדים בגן. לפי עדותה אינה יכולה להעיד על התנהגותה של הילדה מאי עובר לאירוע וכן אשרה כי בתמלילים שהוצגו לא נאמר כי הילדה הוצאה בכוח, אולם הילדה הוחזקה בזרוע כשהוצאה החוצה ולהשקפתה של מיכל המדובר בהוצאה בכוח שכן הילדה לא רצתה לצאת. מיכל העידה כי שמעה שמדברים עליה כביכול כמשקרת ולכן לא עלתה הסוגיה על אופן ההוצאה לדיון. מיכל אישרה כי התובעת קיבלה גיבוי מהורי הגן שכן לדבריה מרגלית טענה כי האירוע לא התרחש אולם הדברים לא נאמרו מולה שכן לא הייתה כאמור חלק מהורי הגן.

14. עדות הגב' שירן מפעי:

שירן הינה אמם של התאומות תמר ותהל הרשומות בגן חרצית, התאומות רשומות הן לגן והן לצהרון.

שירן טוענת כי דובבה את בנותיה שהשיבו לה בכן ולא ומהן למדה כי התובעת כועסת על ילדים בגן מוציאה לעונש בחוץ ואף צובטת ילדים בגן בשם אוריאל וצוריאל. כן העידה כי הילדות לא אמרו את המילה צביטה אלא הדגימו על היד את התנועה. שירן טוענת כי שלחה הודעות לאימהות של הילדים שצבטו אותם. אמא אחת אמרה שהיא סומכת על התובעת ולא מאמינה שזה קרה, אמא נוספת אמרה כי תבדוק את העניין אולם לא ידוע לה האם הומשך על ידה טיפול בנושא.

שירן העידה כי לא הוציאה את בנותיה מהגן לאחר המקרה של הילדה מאי מכיוון שסמכה על התובעת ובנותיה אהבו אותה מאוד, שירן חשבה שאולי בנותיה דמיינו את המקרה. כן העידה כי דווחה לנתבעת על האירוע וסברה כי יש לבצע בירור ממצה בנושא אולם כי לא פעלה מעבר לעדכון האמהות הרלוונטיות והנתבעת. לשירן לא ידוע על הורים שהוציאו ילדיהם מהגן בעקבות האירועים ושבה והבהירה כי מבחינת הטיפול בבנותיה סמכה על התובעת לחלוטין.

15. עדות הגב' שרה פרץ:

שרה עבדה עם התובעת כגננת בגן חרצית במשך 3 שנים אשר הייתה הגננת בגן אולם לא שהתה בגן בזמני פעילות הצהרון ולא הייתה בגן בזמן המקרה של התובעת עם הילדה מאי, עליו רק שמעה מהגננת מרגלית.

שרה טוענת כי הורים לא פנו אליה בנושא של הוצאת ילדים מהגן ושמעה עליו מהגננת מרגלית שמצאה לנכון לשתף אותה בפרטים כלליים ביחס אליו, אם היו פונים הייתה מעלה את הסוגיה מול המועצה. כן הבהירה כי לאחר ששוחחה עם מיכל פנים אל פנים מסרה את כל המידע שהתבקשה ביחס לתובעת לגורמים שבדקו את הנושא במועצה ובמשרד החינוך. לדבריה היא נוקטת בדרך של חיבוקים ונשיקות במקרה של ילד מתפרע אולם לכל אחד השיטות שלו ולפי כללי משרד החינוך אסור להשאיר ילד מחוץ לגן. שרה טוענת כי דיברה עם הנתבעת על בנה יאיר והנתבעת שיתפה אותה בנסיגה בצרכים ופחד להיכנס לגן אולם בטרם הספיקה לשוחח עימה לעומק בנושא פנתה הנתבעת למועצה. הנתבעת לא החזירה את בנה לגן עד שהתובעת עזבה.

שרה הבהירה כי המועצה אחראית על הסייעות ולא הגננת, וועד הגן אינו אחראי לדבריה לעדכן את ההורים בדברים המתרחשים בגן. שרה הבהירה כי אמרה למיכל כי תדבר עם התובעת אולם לא זכרה מה הייתה תגובתה של התובעת לדברים. לשרה לא היה ידוע לדבריה על אירועים נוספים הקשורים לתובעת שיתכן ועלו בבירור מול המועצה.

כן העידה שרה כי בכל תקופת עבודתה עם התובעת לא ראתה את התובעת מרימה יד על ילד, כי לא שמעה תלונות על הושבת ילדים בכוח פרק זמן של 10 דק' או על הוצאה של ילדים בכוח מהגן וכי הילדים אהבו את התובעת והיא הייתה סייעת טובה. שרה לא ידעה האם יתכן מצב בו קיימים נהלים שונים למשרד החינוך ולצהרון. כן העידה כי יתכנו סיבות שונות למצב של רגרסיה אצל ילדים. שרה העידה כי לא שמעה מהנתבעת טענה כי התובעת התעללה בכל הילדים. ביחס לנסיבות עזיבתה של התובעת את הגן סירבה שרה להשיב וטענה כי יש לקבל את התשובות מהמועצה. לדבריה הילדים שעזבו את הגן עד לאחר עזיבת התובעת היו הילדה מאי ובנה של הנתבעת.

16. עדות הגב' זיו הלל:

זיו הינה אם לילד בן שלוש אשר היה בגן חרצית בו עבדה התובעת. זיו מעידה כי לא ראתה את המקרה עם הילדה מאי בעיניה. זיו מעידה כי שמעה מבנה פאר שהילדים בגן לפעמים מקבלים מכה על היד מהתובעת. בנה לא ציין את שמות הילדים וזיו העידה כי בנה נשאל על ידה ביחס להתנהגות התובעת. לדבריה לא הוציאה את הילד מהגן שכן לא הוא זה שקיבל את המכות. זיו טוענת כי חמישה הורים טענו כי ילדיהם קיבלו מכה על היד מהתובעת אולם לא מצאה את הפרטים בקבוצת ההורים שלטענתה נמחקה על ידה לאחר שעזבה את הגן ולכן גם לא ידעה לנקוב בכל שמות ההורים הרלוונטיים. כשהוצגו לפניה ההתכתבויות בין הורי הגן אישרה זיו כי לא עדכנה בזמן אמת כי בנה סיפר על ילדים שקיבלו מכה בגן. זיו העידה כי הורים שמכירים את התובעת ומעריכים אותה התלוננו בפני הנתבעת והדיחו אותה מועד ההורים. כן העידה כי שמעה רק חלק מהשיחה שהועברה להורי הגן (הפרסום השלישי) וידעה כי אורנה טענה כי לא הייתה אלימות בגן; לטענתה שמעה זאת בשיחה למיטב זיכרונה. כן אישרה כי אמא אחרת בשם טל היא שניהלה צהרון מתחרה ופעלה כנגד הנתבעת בקבוצת ההורים של הגן.

17. יצוין כי תובעת ביקשה לזמן את הגב' מרגלית כלף- הגננת שנכחה באירוע הילדה מאי יחד עם הגב' מיכל איובי- לעדות ובדיון ההוכחות מסרה התובעת כי לאחר בדיקה מול הגב' מרגלית, לא יכלה האחרונה להעיד לטענתה בשל איסור ממשרד החינוך.

כן יוער כי הנתבעת לא צירפה לתצהיריה אישור מתמלל בהתאם לדרישות פקודת הראיות. בתחילה צורף אישור במהלך דיון ההוכחות הראשון ולאחר מכן הסתבר כי האישור לא היה מדויק וביהמ"ש נדרש להגשת אישור נוסף של המתמלל. בשום שלב לא צורפו לעיון ביהמ"ש ההקלטות שתומללו ושעליהן הסתמכה בעיקר הנתבעת (עם זאת, גם התובעת צירפה לתצהירה מס' תמלילים שלוו בהצהרה אולם לא צורפו גם הם לעיון ביהמ"ש).

דיון ומסקנות-

18. כידוע, הכלל בדבר נטל ההוכחה במשפט האזרחי הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה" ומשמעות הדברים הינה כי בעל דין, ובענייננו התובעת, המבקשת לזכות בפיצוי מכוחה של זכות הקבועה בדין, להוכיח במאזן ההסתברויות כי מתקיימות העובדות המבססות את קיומה של אותה זכות. בהתאמה, על התובעת להרים את נטל הראיה כי הפרסומים אשר הנתבעת אישרה כי בוצעו על ידה, מהווים פרסום לשון הרע כהגדרתם בדין. במידה והמסקנה, לאחר בחינת הראיות תהיה חיובית, יש לבחון האם לנתבעת עומדות אחת או יותר מן ההגנות המפורטות בחוק. הנטל להוכיח קיום ההגנות מוטל על כתפי הנתבעת כמי שטוענת לקיומן. (וראו דנ"א 7325/95 ידיעות אחרונות בע"מ נ' קראוס, תק-על 98(2)).

19. ראשית יש לבחון, האם הפרסומים עליהם מצביעה התובעת מהווים פרסום לשון הרע כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק")

החוק מגדיר לשון הרע בס' 1 כ-

"דבר שפרסומו עלול –

(1)להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2)לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3)לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4)לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;"

לעניין פרסום קובע החוק בס' 2-

"פרסום, לענין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.

(ב)רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות –

(1)אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;

(2)אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע."

יודגש כי ע"פ הוראות הדין אין צורך להוכיח קיומה של פגיעה בפועל בשמו הטוב של האדם אלא די בכך שהפרסום "עלול" להביא למצבים המנויים בחלופות בס' 1 לחוק (ע"א 8345/08 נתן נ' מכרי (27.7.11)). בנוסף קבעה פסיקת ביהמ"ש כי המבחן לבחינת השאלה האם הפרסום מהווה לשון הרע הינו המבחן האובייקטיבי לפיו פרסום ייחשב לשון הרע רק אם ייתפס ככזה ע"י האדם הסביר (ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פד"י לא(2) 281).

עיון בתוכן הפרסומים כולם מביא למסקנה הברורה כי בעיני האדם הסביר כל אחד מהפרסומים בהקשרם ביחס לפעולותיה הנטענות של התובעת, וזאת מול הורי הגן והאחראית על התובעת, יש בהם כדי להציגה באור שלילי ולפגוע במשרתה שכן אך ברור הוא כי הורה סביר לא יהיה מעוניין בכך שמי שמיוחסים לה מעשים כדוגמת המעשים ואופן ההתנהגות המיוחס לתובעת, יהיה בעמדה בה יטפל בילדיו.

הגם והפרסום הראשון אינו מייחס לתובעת פעולה פלילית באופן ספציפי, נשתלו בו רמזים ברורים ביחס לפעולות חריגות של התובעת הן ביחס ל"ענישה" שהיא מפעילה כנגד ילדי הגן, עובר בצביעותה מול ההורים וכלה בהבהרה כי ימיה קצובים.

משכך, הוכיחה התובעת כי הפרסומים עליהם הצביעה ושכאמור אין חולק כי בוצעו ע"י הנתבעת, היוו לשון הרע כהגדרתם בדין.

משכך, יש לבחון האם לנתבעת עומדות ההגנות המפורטות בחוק.

לעניין זה הצביעה הנתבעת על הגנת אמת בפרסום וכן על הגנות תום הלב.

20. לעניין הגנת אמת בפרסום-

סעיף 14 לחוק קובע-

"משפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש."

טענת הנתבעת הינה כי הפרסומים שבוצעו על ידה דיווחו אמת שנחשפה לפניה ביחס להתנהלותה של התובעת בגן ובצהרון עת הילדים היו תחת אחריותה ובטיפולה.

כזכור, בפרסום הראשון שנשלח ע"י הנתבעת בקבוצת הוואטסאפ בה חברים הורי הילדים בגן טענה הנתבעת כי התובעת כועסת על הילדים, מרימה עליהם את קולה, כי הינה אשה צבועה, הפניה לשאול את הילדים כיצד התובעת מתנהגת אליהם וסיימה בהמלצה שלא להקשר אליה יתר על המידה כי ימיה בגן ספורים.

בפרסום השני שנשלח ע"י הנתבעת לגליה ערד, מנהלת תחום הגנים במועצה האזורית חבל מודיעין נטען כנגד התובעת כי הורים פנו לנתבעת בטענות כנגד התובעת כי היא צועקת על הילדים, כי בנה של התובעת טען שהכתה אותו על היד והחל ברגרסיה בהתמודדות עם צרכיו תוך שהיא מקשרת הדברים לתובעת, ולאחר מכן תיארה את המקרה שאירע לילדה מאי תוך טענה כי התובעת נצפתה מושכת את הילדה בכוח מחוץ לגן, כי עוד 8 ילדים טענו כי התובעת מענישה את הילדים (תוך אזכור המילה "כאפה" בהקשר זה), כי היא מוציאה אותם בכוח מחוץ לגן וצובטת אותם, מושיבה ילד בכוח 10 דק' מבלי יכולת שלו לזוז, ומציינת כי ילדים רבים חוו רגרסיה בהתמודדות עם צרכים. הנתבעת האשימה את התובעת בהתעללות ואת הגננת בשותפות לפשע.

בפרסום השלישי שנשלח ע"י הנתבעת בקבוצת הוואטסאפ להורי הגן, צורפה הקלטה חלקית של שיחה שנוהלו בין אורנה הסייעת בגן לבין הנתבעת ואמא נוספת (ירדן) ואחותה של ירדן. הנתבעת נשמעת כשהיא מציינת כי המדובר בהתעללות שעוברים כל ילדי הגן לאחר שהיא מתארת את מקרה הילדה מאי, תוך שהיא מבהירה כי התובעת "לא באה לה בטוב" עוד קודם לכן, כי מעשיה של אורנה מהווים שותפות לפשע, כי מחובתה של אורנה לדווח על המתרחש לטענתן בגן וכך במשך כל עמודי התמליל. לאחר מכן הוסיפה הנתבעת הודעה בקבוצה-

"מעניין למי יש שכל עכשיו...?!? עולם תחתון ב"ה אני עדיין לא וחכמה אני כן !!! "

על פי הפסיקה, הטוען טענת "אמת דיברתי" כאשר האשמותיו כלפי הצד שכנגד הן האשמות חמורות של עבירות פליליות ובענייננו, טענות על התעללות בחסרי ישע, מוטל עליו נטל הוכחה מוגבר מהנטל האזרחי הרגיל (וראו ת"א 23738-04-11 עאסם נ' עיד (9.5.13)).

21. מסכת העדויות הרחבה שנפרסה לפני ביהמ"ש באה בעקרה לתמוך בטענת הנתבעת בקיומה של אמת בפרסום ביחס לאירועים שהתרחשו בגן. כעולה מן העדויות, האירוע העיקרי אליו הפנתה הנתבעת הינו האירוע בהתרחש בעניינה של הילדה מאי. הנתבעת כלל לא הייתה חלק מן האירוע והמידע שקיבלה בעניינו היה בפניה של מיכל אשר העידה ביחס אליו ואשר צפתה בו לדבריה עם הגננת מרגלית, אשר התובעת ביקשה להביאה לעדות אולם לטענתה לא יכלה לעשות כן עקב טענת מרגלית שלא ניתן להעידה.

עם זאת, התובעת העידה ביחס לאירוע ותיארה תיאור שונה מן התיאור שתיארה מיכל. כזכור, התובעת אישרה כי הוציאה את מאי לחצר הגן אולם לטענתה הייתה עימה כל העת וגם כאשר נפנתה לשניות מועטות כדי לקרוא לאורנה ע"מ שתוכל לחזור לגן, עשתה כן כשהיא עומדת ליד הילדה ולא היה מצב בו לא ראתה אותה גם כאשר האירוע נמשך לא יותר מכ-10 שניות (עמ' 9 שורה 1 לפרוטוקול) . לטענת מיכל הותירה התובעת את מאי בחצר לבדה לזמן ממושך (לטענת הנתבעת בנספח 3 לכתב התביעה עמ' 1 שורה 23 לתמלול- המדובר היה בדקה- שתיים, לטענת מיכל בעדותה- המדובר בחצי דקה- דקה וראו עמ' 34 שורה 22 בפרוטוקול הדיון). לטענת מיכל טענה לפניה מרגלית הגננת שצפתה גם היא במתרחש כי המדובר היה בהותרה של מאי לשניות ספורות, אולם מרגלית לא העידה לפני ביהמ"ש ולמעשה נותרה גירסתה של מיכל ביחס לאירוע כעדות יחידה מול טענת התובעת ביחס לאופן התרחשות האירוע. כך גם ביחס לטענה בדבר הפעלת כוח ע"י התובעת שהועלתה ע"י מיכל רק בחקירתה; כן לא ברור כיצד יכלה לשמוע את התובעת צועקת לאחר שחזרה לגן וסגרה את הדלת – אולם לפי דבריה לא שמעה מה קדם להוצאת מאי עת הייתה הדלת סגורה.

כזכור, נטל ההוכחה בשלב זה, בו מבקשת הנתבעת ליהנות מההגנות שקבע החוק, מוטל על כתפיה. הלכה היא כי לו הייתה מובאת העדות שהייתה יכולה לחזק טענות עובדתיות המועלות ע"י בעל דין והיא לא זומנה על ידו, כי הם היו תומכים בגרסת הצד שכנגד ולא בגרסתו (וראו י. קדמי, "על הראיות", חלק שלישי, מהדורה משולבת ומעודכנת, תשנ"ט עמ' 1391). משכך, אני סבורה כי לא עלה בידי הנתבעת להוכיח שהאירוע התרחש באופן שתואר ע"י מיכל. כך גם לא הוכח כי כנגד התובעת נוהלו הליכים קודמים שכן גם מידע זה שהוצג ע"י הנתבעת מסתמך על דבריה של מיכל שטענה כי מרגלית סיפרה לה את המידע האמור.

מעדותה של מיכל גם לא עלה ניסיון לשמוע מפיה של מאי את שהתרחש. בניגוד לטענות הורים אחרים שהובאו לפני, מיכל לא העידה כי שוחחה עם מאי וניסתה לדובב אותה ביחס לאשר התרחש.

22. זאת ועוד, טענת הנתבעת כנגד התובעת הינה כי התנהלותה ביחס למקרה מהווה התעללות בחסר ישע (וראו לעניין זה דברי התובעת בנספח 3). הגם שהוגשה תלונה במשטרה ביחס למקרה והפרסום השני הביא לבדיקת התנהלות התובעת ע"י המועצה האזורית, לא מצא לנכון אף לא אחד מהגופים לפעול כנגד התובעת מעבר לקיומו של הבירור. התובעת עצמה אישרה בעדותה כי מרגלית ציינה לפניה כי משרד החינוך אינו מתיר הוצאת ילדים מהגן (עמ' 9 שורה 10) אולם העידה כי פעלה בהתאם להשתלמויות שהועברו להם במסגרת הצהרון. לפיכך, מעבר לקושי לקבוע את אופן התנהלות אותו אירוע לאור הפערים בין העדויות שהוצגו לפני, טענת הנתבעת ביחס לאופן "ההתעללותי" של האירוע לא נתמכה בחיזוק ראייתי (וראה דוגמא לבחינת קיומה של התעללות ע"י גורם מקצועי בת"א (רח') 4118/09 ז' ואח' נ' ס' נ' (10.6.15)).

כעולה מהעדויות שהוצגו, עיקרן של הטענות שהועלו ע"י חלק מהורי הגן כנגד התובעת מבוססות על דיבוב של ילדיהם שנעשה על ידם. אין בידי לקבוע האם יש בכך כדי להצביע על עצם קיומם של האירועים ועל האופן בו התרחשו וכיצד נחוו ע"י ילדים רכים בשנים למול המציאות. יוער כי גם ביחס לעדויות עצמן ניתן להיווכח בפערים בין המידע שנמסר ע"י הילדים עצמם.

כך לדוגמא, ביחס לעדותה של שירן מפעי באשר להוצאתה בכוח של בתה תמר וביחס לעדותה של ירדן הלל ביחס לבנה פאר (כנטען ע"י הנתבעת בעמ' 22 שורה 26 לפרוטוקול) כאשר שירן טענה כי בנותיה לא טענו כי הוצאו לחצר באופן ספציפי ובנוסף, לדברי שירן, שמחו לקראת התובעת עד ליומה האחרון בגן והעובדה כי לא מצאה לפעול כנגדה באופן אישי שכן סברה כי הייתה מטפלת טובה לבנותיה. כך גם ביחס לירדן הלל שטענה כי המידע שקיבלה מפאר התייחס לילדים אחרים ולא אליו (עמ' 47 שורה 29 לפרוטוקול). בנוסף, שירן אשר הצהירה בשיחת וואטסאפ מול הנתבעת כי תוציא את בנותיה לאור התנהגות התובעת הנטענת, לא עשתה כך בסופו של יום ולטענתה הייתה מרוצה מהיחס שקיבלו מהתובעת.

הנתבעת טענה כי בנה, יאיר, טען כי הוכה ע"י התובעת, אולם יתר הילדים שהוריהם העידו לא טענו לקיומם של מכות. טענה בדבר אלימות פיזית הייתה לדברי שירן ביחס לצביטות שקיבלו הילדים צוריאל ואוריאל אולם גם לדבריה לא ידוע לה כיצד מצאו לנכון הוריהם להמשיך לפעול בנושא, לא הוצגה לפני כל ראיה ממנה ניתן ללמוד כי כלל סברו כי יש לפעול ועדויות הורים אלה לא הובאו לפני.

גם הנתבעת עצמה טענה בנספח 2 לכתב התביעה כי הורים פנו אליה ביחס ליחסה של התובעת עוד טרם אירוע הילדה מאי, אולם לא תמכה טענה זו ולו בבדל ראיה חרף העובדה כי טרחה להציג תמלילים רבים ושיחות שניהלה- כולם לאחר אותו אירוע.

23. אני מתקשה ליתן משקל לדבריה של אורנה כעולים מנספח 3 לכתב התביעה ומיתר השיחה שצורפה כנספח כג' לתצהיר הנתבעת לאור עדותה לפני אשר הותירה רושם הססני. כל שניתן לגזור מעדותה ומתמליל השיחה היו רצונה של אורנה להרחיק עצמה מהסוגיה ומזעם ההורים מחד ומאי נעימות מול המערכת והתובעת מאידך. הטענה היחידה השזורה בתמליל השיחה ובעדותה לפני היתה כי לא הייתה אלימות בגן. כל יתר הטענות העובדתיות סתרו עצמן, גם בתמליל השיחה וגם העדות. החל בשאלה מי הוציאה את הילדה מאי, האם הוצאה, האם התנצלה אורנה ומול מי (ניתן לראות בתמליל אמירה כאילו היא מתנצלת לחינם- ראה בנספח 3 לכתב התביעה, עמ' 4 שורה 26). גם עדותה של שרה לא הצטיינה במסירת מידע ביחס להתנהלות התובעת כאשר גם היא הקפידה להרחיק עצמה מהאירוע ומהתלונות, וטענה כי לא נמסר לה כל מידע טרם הגשת התלונה כנגד התובעת ביחס להתנהלותה.

מכל האמור לעיל עולה כי רוב מוחלט של העדויות ביחס להתנהלות התובעת הינן עדויות מפי השמועה, על כל המשתמע מכך בפן הראייתי. גם חלק ניכר מעדות מיכל בדבר התנהלות התובעת הינה עדות שמיעה ביחס לדברים שאמרה או שלא אמרה מרגלית וכאמור לעיל, ביחס לאירוע הילדה מאי, טענותיה של מיכל סותרות את טענותיה של התובעת.

ודוק, פסיקת ביהמ"ש קבעה כי לצורך הגנת אמת בפרסום די בכך שהמשמעות והתוכן הכללי של הפרסום תואמים את המציאות ואין צורך להתאמה מוחלטת בין הפרסום לבין ההתרחשות כפי שאירעה (ראו א. שנהר, "דיני לשון הרע" , 1997, עמ' 220). גם אם ניתן היה להבין מתוכן נספח כב1 כי הנתבעת מרימה את קולה על ילדי הגן, הרי שההקלטות עצמן שהן הראיה הטובה ביותר לא צורפו לעיון ביהמ"ש ולא ניתן להתרשם באופן בלתי אמצעי ביחס לטון בהם נאמרו הדברים, והאם היה בהם כדי להצדיק את טענת הנתבעת ביחס לאופן דיבור בלתי הולם כלפי הילדים. ובוודאי שמכאן ועד לטענות על התעללות- רחוקה הדרך ומכאן שגם התאמה חלקית לטענות הנתבעת ביחס להתעללות ע"י התובעת לא הוצגה לפני.

במאמר מוסגר יוער כי לנתבעת נתנו שפע הזדמנויות להביא לפני ביהמ"ש את מלוא הראיות ואת המסכת העובדתית הרלוונטית. ביהמ"ש נדרש לשאלת אימות התמלולים מס' פעמים, כאשר כשלים נפלו ביותר מתצהיר אחד שניתן בתמיכה לתמלילים אלה. דווקא הנתבעת, אשר טענה כנגד התובעת כי יחסה לילדים ולמבוגרים היה בלתי ראוי, לא מצאה לצרף את ההקלטות שהיו תומכות בטענתה זו. וכאמור לעיל, לדברים משקל ראייתי ביחס לעמידתה בנטל להוכיח טענות ההגנה להן טענה.

כל המכלול האמור מביא למסקנה כי הנתבעת לא עמדה בנטל הראיה להוכיח טענת אמת בפרסום ביחס לטענותיה כנגד התובעת.

ביחס להגנת תום הלב-

24. הנתבעת טענה כי הינה זכאית להגנה ביחס לפרסומים לאור ההוראות בס' 15 לחוק הקובעות הגנה על מפרסם ביחס לנסיבות המפורטות להלן:

"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

(2)היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום;

(3)הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר;

(4)הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לענין ציבורי, או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות;

(8)הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה;"

הנתבעת טענה כי הפרסומים עליהם הצביעה התובעת בוצעו במסגרת תפקידה של הנתבעת כוועד הגן (לעניין ההגנה בס' 15(2)) , מתוך רצון ליידע את הורי הגן ביחס לטענות שהועלו כנגד התובעת (לעניין ההגנה בס' 15 (4)) , וכך גם ביחס לפניה למנהלת האחראית על התובעת ברשות המקומית (לעניין ההגנה לפי ס' 15(8)). הנתבעת הייתה אם לילד בגן אשר לטענתה סבל מהתנהגותה של התובעת ומכאן האינטרס לפעול לשלומו של בנה (לעניין ההגנה לפי ס' 15(3)).

25. נראה כי לו הייתה הנתבעת פועלת לדווח על האירועים כפי שהיו ידועים לה למנהלת האחראית על התובעת והייתה פונה להורים על מנת שיעדכנו אותה ככל ונתקלו באירועים או באמירות חריגות הנוגעות לתובעת, הייתה היא אכן נהנית מן ההגנות הקבועות בחוק שכן לא יכול להיות חולק כי פעולה של הורה לטובת שמירה על סביבה בטוחה לילדו ופעולה מידתית מקום בו הוא סבור כי סביבה זו מאוימת על ידי מאן דהו באה להגן על אינטרס כשר ולגיטימי של המפרסם, ומחובתו המוסרית של ההורה לפעול כאמור. תלונה כאמור אף חוסה תחת הוראות ס' 15(8) בהיות הגורם אליו נעשתה הפניה גורם שיש לו סמכות לבדוק את התלונה.

עם זאת, לא ניתן להתעלם בבחינת ההגנות מהוראות ס' 16 לחוק הקובע-

"(א)הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב.

(ב)חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב אם נתקיים בפרסום אחת מאלה:

(1)הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו;

(2)הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא;

(3)הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על-ידי סעיף 15."

בענייננו, כאמור לעיל, אני סבורה כי הנתבעת לא הוכיחה כי טענותיה ביחס להתעללות ע"י התובעת היו אמת ואף אם סברה הנתבעת כי הפרסום היה אמת, הרי שמטרת הפרסום בשלב מסוים לא הייתה רק ע"מ להגן על ילדי הגן. לעניין זה אין לי אלא דבריה של הנתבעת עצמה ביחס לפרסום השלישי בהם טענה כי היא מבצעת את הפרסום ע"מ להוכיח כי היא החכמה ויודעת הדבר ולא ההורים שתמכו בתובעת. העובדה כי רק חלק מהשיחה שבוצעה צורף מחזק אמירה זו של הנתבעת עצמה. עוד ראו לעניין זה עמ' 21 שורות 1-11 לפרוטוקול הדיון.

לעניין זה גם מיכל שהייתה עדה לאירוע העידה כי היה חשוב לה להבהיר הדברים תוך הקלטת השיחות והעברתם לידי הנתבעת ע"מ להוכיח כי היא דוברת אמת מול ההורים (ראה עמ' 34 שורות 11-13)

26. מכלול ההודעות והתלונה העלו כנגד התובעת האשמות חמורות וחריפות. הנתבעת השתמשה בתיאור "התעללות" ביחס לתובעת הן בפרסום השני והן בפרסום השלישי מתוך מטרה לצייר את התובעת בצורה שלילית הרבה מעבר למידע המעשי שהיה בידיה ביחס להתנהלותה. בכך פעלה הנתבעת מעבר לסביר בענייננו. כך גם ביחס לאופן ניסוח ההודעה הראשונה, המעורפלת והמייחסת לתובעת נכלוליות.

בנוסף, לא ניתן לראות בהאשמת התובעת בהתעללות כהבעת דעה. נוסחם של הפרסומים מבהיר כי הנתבעת הציגה הן לפני הורי הגן, הן לפני גליה ערד והן בפניה של אורנה את הדברים כעובדות ולא כעמדה של הנתבעת בלבד.

נראה כי גם חלק מהורי הגן חשו כי המדובר בפרסום שאינו סביר כעולה מההתכתבויות שצורפו לעיונו של ביהמ"ש עוד בנספח 1 לכתב התביעה בו טוענת אחת האמהות כי הנתבעת משתמשת במילים קשות וגם בנספח 3 לכתב התביעה זו מציינות לפחות שתי אמהות את הסכמתן להשתתף במכתב תמיכה בתובעת שיזמה אם נוספת.

עוד יש לציין כי הפניה למנהלת הגנים במועצה נעשתה לאחר שהנתבעת הפיצה את השיחה בינה לבין אורנה בקבוצת הגן, אולם בשום שלב לא מצאה הנתבעת לנכון לשוחח ולהתעמת מול התובעת ולקבל מכלי ראשון את התייחסותה העובדתית לאירוע שהחל את העלאת הטענות כנגדה. הנתבעת כאמור העלתה לקבוצת הוואטסאפ את השיחה בינה לבין אורנה בטרם התקיים הבירור ע"י המועצה ובטרם הוגשה תלונה למשטרה. כך גם אמירתה הברורה של הנתבעת עצמה כי התובעת "לא באה לה בטוב" עוד קודם לאירוע הוצאת הילדה מאי. גם אם הייתי נכונה לקבל את הפרסום הראשון כניסיון של הנתבעת להעלות מודעות ולאפשר להורים נוספים לפנות אליה בנושא, הרי שהפניה למנהלת הגנים תוך העלאת טענות ביחס להתעללות שלא הוכחה ופרסום סרטון השיחה עוד קודם לכן מביאים למסקנה על התקיימות החזקה ביחס להעדר תום לב בפרסום לאור האמור בס' 16 (ב) (2) לחוק- והנתבעת לא סתרה חזקה זו.

לפיכך אני קובעת כי לנתבעת לא עומדות ההגנות הקבועות בחוק ביחס לפרסומים.

27. ודוק- אין ביהמ"ש חוקר כליות ולב. אין לביהמ"ש אלא את שעיניו רואות, אזניו שומעות, והראיות אשר מובאות לפניו. איני סבורה כי הנתבעת בדתה מליבה מתוך שעמום טענות כאלה ואחרות כנגד התובעת. עדותה ביחס למצוקה שהביע בנה הייתה כנה ואמיתית. עם זאת, אני סבורה כי היה על הנתבעת לפעול באופן שונה מעת שהגיעו לפתחה הטענות כנגד התובעת, באופן שהיה מאפשר בירור אמיתי ונכון של הטענות כנגדה וזאת מבלי להשפיל אותה שלא לצורך. זאת גם מתוך סברה של האפשרות שהמצוקה לא הייתה קשורה בהכרח לתובעת עצמה. הרי בסופו של יום, כאמור לעיל, אין חולק כי התלונה במשטרה כנגדה- נסגרה, הערר נדחה ואף המועצה ממשיכה להעסיק אותה בתפקיד טיפול בילדים. לא ניתן לחמוק מהתחושה העולה מדברי הנתבעת עצמה כי פגיעה אישית בה כאילו בדתה את הדברים היא שהובילה לאופן הפעולה שבחרה לנקוט והמילים אשר בחרה להתנסח בהן.

לדברים משקל בבואי לקבוע את היקפו של הפיצוי לו זכאית התובעת, זאת גם לאור הוראות ס' 19 לחוק.

לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות התיק, אני קובעת כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 30,000 ₪, בצירוף אגרה כפי ששולמה, שכר העדים מטעמה כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה עד למועד תשלומם בפועל.

זכות ערעור כדין.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ב תשרי תשפ"ב, 28 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.