1. לפני תביעה ותביעה שכנגד, לקבלת פיצוי כספי, בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת ולמשאית התובעת שכנגד, בתאונת דרכים מיום 6.10.19 (להלן: "התאונה"). התאונה התרחשה בעיר חולון, והיו מעורבים בה רכב מ.ר. 7974986, אשר בוטח אצל התובעת בפוליסת ביטוח מקיף, בו נהג מר רומן וולקוב (להלן, בהתאמה, לפי העניין: "רכב התובעת"; "נהג רכב התובעת") ומשאית התובעת שכנגד, מ.ר. 3692878, אשר בוטחה אצל הנתבעת 2 בפוליסת ביטוח לכיסוי נזקי צד שלישי, בה נהג מר רומן קוזושקו (להלן, לפי העניין: "משאית הנתבעות"; "נהג משאית הנתבעות"). בתביעה העיקרית, עותרת התובעת, בין היתר, להשבת תגמולי הביטוח ששילמה למבוטח שלה, מר רומן וולקוב, מן הנתבעות, או מי מהן. בתביעה שכנגד, עותרת התובעת שכנגד לקבלת פיצוי כספי בגין נזקי המשאית שנגרמו בתאונה, מנהג הרכב הפוגע (הנתבע שכנגד 1) וממבטחת הרכב שלו (הנתבעת שכנגד 2), אשר ביטחה את הרכב בפוליסה לכיסוי נזקי צד שלישי.

2. ביום 10.11.20 קבע בית המשפט (כבוד השופטת אפרת פינק) בפסק דין חלקי, כי יש לחלק את האחריות הנזיקית לקרות התאונה ולתוצאותיה, בין שני הנהגים המעורבים, באופן בו נהג משאית הנתבעות יישא ב-90% מן האחריות ואילו נהג רכב התובעת יישא ב- 10% ממנה.

3. לטענת הנתבעת 1, הנתבעת 2, חבה בכל פיצוי כלפי התובעת, על-פי פסק הדין החלקי. הנתבעת 1 סבורה, כי בנסיבות העניין עומדת לה פוליסת ביטוח תקפה אצל הנתבעת 2, לכיסוי נזקי התובעת. לטענת הנתבעת 1, הנתבעת 2 לא השכילה להוכיח, כי התקיים בנסיבות העניין הסייג לתחולת פוליסת הביטוח, ולפיו, נהג המשאית החזיק בוותק נהיגה של פחות משנתיים, בסוג הרכב המבוטח. לכן, כך הטענה, הנתבעת 2 מנועה מלטעון להיעדר כיסוי ביטוחי.

4. וביתר פירוט: אין מחלוקת, כי במועד התאונה נהג המשאית עמד במגבלות הגיל בהתאם לתנאי הפוליסה וכי במועד זה החזיק נהג המשאית ברישיון נהיגה אזרחי, דרגה c (לרכב משא כבד מעל 12 טון), אשר ניתן לו על ידי רשות הרישוי האזרחית, ביום 14.2.19. לטענת הנתבעת 1, נהג המשאית החזיק ברישיון נהיגה צבאי, דרגה c (לרכב משא כבד מעל 12 טון) מיום 2.11.15. לפיכך, טוענת הנתבעת 1, כי יש למנות את תקופת וותק הנהיגה הצבאי של נהג המשאית לצורך תחשיב וותק הנהיגה על פי דרישות החריג לפוליסה. משמעות הדברים המעשית היא, כי נהג המשאית החזיק רישיון נהיגה תקף, לרכב במשקל העולה על 12 טון (רישיון בדרגה c), משך תקופה בת לפחות שנתיים ימים, טרם קרות התאונה. הנתבעת 1 מחדדת ומדגישה, כי רשות הרישוי האזרחית, הכירה ברישיון הנהיגה הצבאי של נהג המשאית, ללא צורך בביצוע כל מבחן נוסף וזאת על פי הסדר הקיים בין צה"ל לבין רשות הרישוי האזרחית.

הנתבעת 1 טוענת עוד, כי לשון החריג בפוליסה ("בעל רישיון נהיגה לסוג הרכב המבוטח") אינה מסוימת. לכן, כך הטענה, פרשנות מילולית של החריג בפוליסה, מאפשרת לכלול בו, גם רישיון נהיגה צבאי שהינו רישיון נהיגה חוקי ותקף. יתרה מזו, אף פרשנות סבירה ותכליתית לדיבור "בעל רישיון נהיגה לסוג הרכב המבוטח", מובילה להכללת וותק הנהיגה הצבאי בתוך וותק הנהיגה הדרוש בחריג לפוליסה, שהרי נהג מיומן, בעל וותק וניסיון, מהווה סיכון מופחת מנהג חדש, חסר ניסיון וחסר מיומנות. בענייננו, העיד נהג המשאית, הן בתצהיר עדותו הראשית הן בחקירתו הנגדית בבית המשפט, על הניסיון הרב שצבר בשירותו הצבאי, לרבות השתתפותו בקורסים והכשרות בנהיגה, לרכב מסחרי בדרגה c. לבסוף, וכחיזוק לטענותיה, מפנה הנתבעת 1 לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 11081/02 דולב חברה לביטוח בע"מ נ' סיגלית קדוש, ניתן ביום 25.6.07 (להלן: "פסק הדין בעניין דולב"), בו נקבע, בין השאר, כי יש לפרש בצמצום כנגד המבטח, תניה המגבילה כיסוי ביטוחי, במקום חסר משמעות להיקף הסיכון שהמבטח לוקח על עצמו, כדי למנוע את קיפוח המבוטח.

5. הנתבעת 2 כופרת בטענות הנתבעת 1. הנתבעת 2 סבורה, כי בדין הסירה כיסוי ביטוחי מהנתבעת 1, בגין הנזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה. לטענת הנתבעת 2, במועד התאונה נהג משאית הנתבעת 1 החזיק ברישיון נהיגה אזרחי בדרגה c , פרק זמן קצר מפרק הזמן הנדרש על-פי פוליסת הביטוח (שנתיים), אשר זו לשונה (עמ' 1 לפוליסת הביטוח):

"פוליסה זו אינה מכסה נזק שיגרם לצד שלישי אם בעת קרות מקרה הביטוח נהג ברכב המבוטח נהג שטרם מלאו לו 24 שנים מלאות, או נהג שהינו בעל רישיון נהיגה לסוג הרכב המבוטח פחות משנתיים" (ההדגשה אינה במקור –נ' פ').

6. הנתבעת 2 סומכת את טיעונה, על מסמך שהופק על ידי משרד הרישוי, באמצעות מרכז הסליקה של חברות הביטוח, ממנו עולה, כי נהג המשאית החזיק ברישיון נהיגה אזרחי מסוג c, רק מיום 14.2.19, בעוד התאונה אירעה ביום 6.10.19. משמע, במועד התאונה היה לנהג משאית הנתבעת 1 וותק נהיגה של פחות מ-8 חודשים.

7. הנתבעת 2 סבורה, כי על בית המשפט לדחות על הסף את טענת הנתבעת 1, כי נהג המשאית מטעמה מחזיק בוותק נהיגה של שנתיים או למעלה מכך, כאמור בתנאי הפוליסה, בהיותה הרחבת חזית אסורה. הנתבעת 2 מטעימה, כי לטענה זו של הנתבעת 1, אין זכר בכתב ההגנה מטעם הנתבעת 1 והנתבעת 1 אף לא צירפה ראיות לביסוס הטענה, עד לשלב ההוכחות. לחלופין, וככל שבית המשפט לא יראה לדחות את הטענה על הסף, יש לדחותה גם לגופו של עניין. הנתבעת 2, מבהירה, כי לתצהיר העדות הראשית של נהג המשאית, צירפה הנתבעת 1 את צילום חלקו הקדמי בלבד של רישיון הנהיגה מטעם נהגה, מבלי להציג את חלקו האחורי של הרישיון, ממנו בוודאי ניתן היה ללמוד כי נהג הנתבעת 1 החזיק רישיון נהיגה לדרגה c רק מיום 14.2.19. הנתבעת 2, מבקשת שלא לראות בנספח לרישיון הנהיגה הצבאי של נהג המשאית, שצורף ללא היתר לסיכומי הנתבעת 1, כרישיון נהיגה צבאי תקף. הנתבעת 2 מוסיפה וטוענת, כי הנתבעת 1 לא יכולה לסמוך על הנספח לרישיון, שכן צוין בו, ברחל בתך הקטנה, כי הוא מוגבל לנהיגת רכב צבאי בלבד.

8. לבסוף, ולמען הזהירות, טוענת הנתבעת 2, כי אף אם נניח לטובת הנתבעת 1, כי יש לקבל את וותק הנהיגה הצבאי של נהג המשאית, ברכב משא מעל 12 טון (דרגה c), לצרכי וותק הנהיגה המנוי בחריג שבפוליסה, הרי שהנתבעת 1 לא הוכיחה כי לנהג המשאית וותק נהיגה על רכב משא מעל 12 טון (רישיון דרגה c), של שנתיים או יותר. הנתבעת 2 מסיקה מעדותו של נהג המשאית בבית המשפט, כי סך ניסיונו הצבאי המצטבר מסתכם בשנה וארבעה חודשים לערך. תקופה זו, בצירוף וותק הנהיגה האזרחי שלו ברכב משא מעל 12 טון, פחותה, לטענת הנתבעת 2, משנתיים. לאור האמור, מבקשת הנתבעת 2 כי ייקבע שהנתבעת 1 הפרה את תנאי פוליסת הביטוח, באופן בו ברכב המבוטח נהג אדם שלא היו לו רישיון נהיגה ו- וותק נהיגה, הנדרשים על פי תנאי הפוליסה.

רקע דיוני

9. ביום 10.11.20 הורה בית המשפט לנתבעות, להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמן, בשאלת האחריות הביטוחית. הנתבעת 1 הגישה תצהירי עדות ראשית של נהג המשאית, מר רומן קוזושקו, ושל גב' בת אל בוני, מנהלת ואחראית על הנהגים בנתבעת 1, אליהם צורפו אסמכתאות רלבנטיות. הנתבעת 2, מצדה, ויתרה על הגשת תצהירי עדות ראשית מטעמה ולא צירפה כל אסמכתה לטענותיה, למעט, שאילתה ממשרד הרישוי, שהופקה באמצעות מרכז הסליקה של חברות הביטוח, ממנה עולה, כי נהג המשאית הוציא רישיון נהיגה אזרחי מסוג c, ביום 14.2.19.

10. ביום 22.6.21 התקיים לפני דיון הוכחות בשאלה, אם פוליסת הביטוח שרכשה הנתבעת 1 מהנתבעת 2 מכסה את הנזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה. ב"כ התובעת קיבל פטור מלהתייצב לדיון זה, שכל כולו יוחד להכרעה במחלוקת הביטוחית, בין הנתבעות עצמן. במסגרת דיון ההוכחות, נחקרו נהג המשאית וגב' בת אל בוני, בחקירה נגדית על תצהיריהם. הנתבעת 2 לא העידה עד כלשהו מטעמה. בתום הדיון ניתן צו להגשת סיכומי טענות בכתב. הסיכומים הוגשו וכעת הגיעה עת ההכרעה.

דיון ומסקנות

11. מצאתי לדחות את התביעה העיקרית כנגד הנתבעת 1 ולקבל אותה, כדי 90% הימנה, כנגד הנתבעת 2 בלבד. בנוסף, ראיתי לדחות את התביעה שכנגד, כנגד שני הנתבעים. אסביר בקצרה.

האם פוליסת הביטוח שרכשה הנתבעת 1 מהנתבעת 2, מכסה את הנזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה?

12. על שאלה זו אני משיבה בחיוב. אני סבורה, כי הנתבעת 2 לא השכילה להוכיח, בראיות מספיקות, כי מתקיים בענייננו החריג לחבותה, המשחרר אותה מאחריות, ולפיו, נהג המשאית החזיק ברישיון נהיגה מסוג c, פרק זמן פחות משנתיים. אני סבורה, כי פרשנות מילולית ותכליתית של לשון החריג "נהג שהינו בעל רישיון נהיגה לסוג הרכב המבוטח פחות משנתיים" מאפשרת לכלול, באופן רעיוני, את וותק הנהיגה הצבאי של נהג המשאית ברכב משא מעל 12 טון (דרגה c), בהתאם לרישיון הנהיגה הצבאי שלו (מיום 2.11.15) ולצרפו לוותק הנהיגה של נהג המשאית ברכב מסוג זה, על פי רישיון הנהיגה האזרחי (מיום 14.2.19). צירוף תקופות וותק הנהיגה של נהג המשאית (הצבאי והאזרחי), מעלה, כי במועד התאונה, נהג המשאית החזיק ברישיון נהיגה תקף לרכב במשקל העולה על 12 טון (רישיון בדרגה c), משך תקופה בת שנתיים ימים, לכל הפחות. כידוע, הפרשנות לפוליסת הביטוח, צריכה לאמץ חלופה פרשנית אפשרית, המלמדת על כוונתם של המתקשרים ושיש בה סבירות ואיזון. כמו כן, אחד מן הקווים המנחים בפרשנות של חוזי ביטוח הוא הגנה על הצד החלש בעסקה. הפסיקה הכירה בפער ביחסי הכוחות שבין הצדדים לחוזה ביטוח וביטאה לא אחת הכרה זו, בפרשנות שהחמירה עם החברה המבטחת על-מנת להגן על זכויותיו של המבוטח. עקרון פרשנות נוסף שיש להביא בחשבון בענייננו, הוא הכלל שלפיו יש לפרש מסמך, במקרה של ספק, נגד המנסח (contra proferentem). הפעלתו של הכלל הולמת גם את רוחו של חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981. הרקע החקיקתי לחוק ותוכנו, מצביעים על המגמה להגן על זכויותיו של המבוטח בשלב כריתת חוזה הביטוח ולאחריו (דברי ההסבר בהצעת חוק הביטוח, תשל"ו-1975). הדרישה לבהירות נוסח החוזה מתבטאת, ביתר שאת, כאשר מדובר בסיוג של חבות חוזית. במקרה כזה, הוא חייב להיעשות באופן מפורש, בולט וברור (ראו: ע"א 4819/92‏ ‎ ‎אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח'‏‎ ‎נ' ישר, פ''ד מט(2) 749, 1995) ; ע"א 1845/90 סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(5) 661, 1993). בנדון זה נפסק בע"א 188/84 "צור" חברה לביטוח בע"מ נ' חדד, פ"ד מ(3) 1 (1986), בעמ' 14 כי: "... כשם שיש לפרש פוליסת ביטוח נגד מנסחה, כך יש גם לפרש את תניות הפטור שבה נגדו".

13. ומן הדין לענייננו. אף אם אקבל את המסמך שצירפה הנתבעת 2 לכתב הגנתה (שאילתה ממשרד הרישוי, שהופקה באמצעות מרכז הסליקה של חברות הביטוח), כראיה קבילה לתוכנה, אין באמור בה, כדי להוות הוכחה לתחולת החריג לחבות בפוליסה, בנסיבות העניין. מהשאילתה האמורה, אני למדה, כי נהג המשאית קיבל רישיון נהיגה אזרחי ברכב משא מעל 12 טון, מסוג c, ביום 14.2.19. ברם, מחומר הראיות שנפרש לפני, ולא נסתר כלל על ידי הנתבעת 2, אני למדה, כי נהג המשאית אחז ברישיון נהיגה צבאי לרכב משא מעל 12 טון, מסוג c, החל מיום 2.11.15 (ראו הנספח לרישיון הנהיגה הצבאי שצורף לסיכומי הנתבעת 1 ממנו עולה כי תוקף הרישיון הצבאי עד ליום 21.10.20 וכן תעודת רישיון הנהיגה הצבאי של נהג המשאית שהוצגה על ידו, במלואה, במסגרת דיון ההוכחות מיום 22.6.21, עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 11-12). עוד אני למדה, כי במסגרת שירותו הצבאי, שימש נהג המשאית כנהג רכב כבד וצבר ניסיון בנהיגה בפועל על רכב כבד, החל מחודש נובמבר 2015, לרבות שירות סדיר ומילואים. כמו כן במסגרת השירות הצבאי עבר נהג המשאית בדיקות רפואיות וכן הדרכות רלבנטיות בנהיגה, מעת לעת (ראו האמור בסעיף 6 לתצהיר עדותו הראשית של נהג המשאית). בהינתן נתוני עובדה אלה, אותם לא סתרה הנתבעת 2, איני רואה טעם טוב מדוע לא יחושב וותק הנהיגה של נהג המשאית מיום קבלת רישיון הנהיגה הצבאי לרכב משא על 12 טון, דרגה c (2.11.15). אציין, כי מהראיות עולה, כי נהג המשאית שוחרר משירות סדיר בצה"ל בחודש נובמבר 2016 והחל בעבודתו אצל הנתבעת 1 בחודש ספטמבר 2018. עוד אני למדה, כי בפרק הזמן שבין סיום שירות הסדיר בצה"ל לתחילת העבודה אצל הנתבעת 1, שירת נהג המשאית במילואים כנהג רכב כבד, כאשר לעדותו : ".. כל שנה היה לי מינימום 30 יום של נהיגה במילואים" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 29). לפיכך, משאין בניסוח החריג בפוליסה, כל הוראה המסייגת את תקופת וותק הנהיגה הצבאי, ומשמוכח כי קיים רצף נהיגה על רכב כבד, אף במסגרת שירות המילואים בצה"ל של נהג המשאית, וכי רישיון הנהיגה הצבאי של נהג המשאית היה בתוקף במועד התאונה (6.10.19), יש לקבל את וותק הנהיגה הצבאי שלו לצורך תחשיב וותק הנהיגה, על פי דרישות חריג הפוליסה.

14. מקובלים עלי, בהקשר זה, דברי ב"כ הנתבעת 1, בסעיף 21 לסיכומיו, לפיהם: "...אין בוותק נהיגה הנצבר בשירות הצבאי שונה מוותק נהיגה אחר – והוא אף עדיף שכן מתקיימים לצדו הכשרות מקצועיות איכותיות ופיקוח רב. משכך פרשנות סבירה ותכליתית לא יכולה לפסול את וותק הנהיגה הצבאי, מתוך וותק הנהיגה הדרוש בפוליסה –וממילא כאמור לא ניתן ללמוד על כך בפרשנות מילולית של החריג".

15. ודוק: הנתבעת 2 לא השכילה להוכיח, בראיות ברורות ומספיקות, מהי תקופת הנהיגה המדויקת של נהג המשאית ברכב משא כבד, דרגה c, בתקופת שירותו הסדיר בצה"ל ובתקופת המילואים. הנתבעת 2 לא הביאה ראיות כלשהן מטעמה, והסתפקה בעדותו של נהג המשאית ממנה עלה, כי כל שנה שירת בנהיגה במילואים, במינימום 30 יום. עדות זו של נהג המשאית, אינה חד משמעית ונחרצת, אינה מגובה בתיעוד מתאים, ובמקרה של ספק, הדעת נותנת, כי יש לבחור בתכלית המיטיבה ביותר עם המבוטח, ולא עם המבטח, ולקבוע כי אין תחולה לחריג שבפוליסה, בנסיבות העניין.

16. חשוב לחדד ולהדגיש, כי הנספח לרישיון הנהיגה הצבאי של נהג המשאית, מהווה, לטעמי, אסמכתה ברורה ומספקת לכך, שבמועד התאונה אחז נהג המשאית ברישיון נהיגה צבאי, דרגה c, מיום 2.11.15, שהיה בתוקף עד ליום 21.10.20. עוד יודגש, כי הנתבעת 2 לא סתרה את טענת הנתבעת 1, כי רישיון הנהיגה האזרחי של נהג המשאית לדרגה c, נסמך ונשען על המבחן המעשי והתיאורטי שערך נהג המשאית בשירותו הצבאי (ראו הנטען בסעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית של נהג המשאית). על כן, אני סבורה, כי ראשיתו של רישיון הנהיגה האזרחי מסוג c, הוא ברישיון הצבאי שניתן לנהג המשאית ביום 2.11.15, וכי אין כל סיבה עניינית לגרוע בצורה מלאכותית את מניין חודשי הוותק שצבר נהג המשאית בשירותו הצבאי בצה"ל. כנזכר מעלה, התכלית העומדת בפוליסה, הדורשת וותק של שנתיים לפחות בסוג הרכב המבוטח, היא לעניין הסיכון אותו קונה המבטחת במסגרת הפוליסה, ולעניין זה אין זה משנה אם מקורו של הוותק שצבר נהג המשאית נובע משירותו הצבאי, או שמא מדובר בוותק שצבר באזרחות, קל וחומר לאור ההכשרות הצבאיות אשר השתתף בהן נהג המשאית, והאמור לא נסתר. אני סבורה כי אילו הנתבעת 2 הייתה מעוניינת להחריג בפוליסה את תקופת וותק הנהיגה הצבאי, הייתה מסייגת את סוג רישיון הנהיגה לרישיון אזרחי בלבד, כפי שסייגה את סוג הרכב המבוטח. לעניין זה יפים הדברים שנכתבו בפסק הדין בעניין דולב, בפסקה 62:

"מוטלת על המבטח חובה להגדיר את החריגים לכיסוי הביטוחי, כדי שיוסק דבר היעדרו של כיסוי ביטוח בצורה המדויקת ביותר. מקום שהדבר נעשה בהגדרות כלליות וסתמיות, תועדף פרשנות תכליתית המקיימת את הכיסוי, מפרשנות השוללת אותו".

17. אני קובעת, על כן, כי הנתבעת 2 לא הוכיחה, בנסיבות העניין, כי ישנה תחולה לחריג שבפוליסה, שעניינו וותק נהיגה קצר משנתיים של נהג המשאית, ברכב משא מעל 12 טון (רישיון מסוג c). לפיכך, אני קובעת כי קיים לנתבעת 1 כיסוי ביטוחי תקף אצל הנתבעת 2 וכי הנתבעת 2 חבה בפיצוי כלפי התובעת, על פי פסק הדין החלקי מיום 10.11.20.

18. וכאן אני באה לתביעה שכנגד, אותה מצאתי לדחות, בהיעדר הוכחה. נקל לראות, כי רכב התובעת שכנגד נבדק על ידי השמאי מר חיים כהן, רק ביום 2.7.20, בעוד התאונה אירעה ביום 6.10.19.

פרק זמן בן תשעה חודשים ממועד התאונה, בלא הצגת תמונות נזק של המשאית מזמן אמת, יש בו כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין הנזקים הנתבעים לתאונה, בפרט עת עסקינן במשאית אשר משמשת לחלוקת סחורה וגומעת קילומטרים רבים על הכביש. אין להוציא מכלל אפשרות, כי הנזק הנתבע בתביעה שכנגד נגרם בתאונה אחרת שהתרחשה בפרק הזמן הארוך שחלף ממועד התאונה ועד למועד בדיקת המשאית בידי השמאי כהן. אף רכיב שכר טרחת השמאי הנתבע לא הוכח משהוצג חשבון עסקה בלבד ולא צורפה חשבונית מס או קבלה המלמדות על תשלום בפועל.

סיכום הדברים

19. אני דוחה את התביעה העיקרית כנגד הנתבעת 1, ללא צו להוצאות.

20. אני מקבלת את התביעה העיקרית, כדי 90% ממנה, כנגד הנתבעת 2, ומחייבת אותה לשלם לתובעת סכום של 22,577 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה כחוק מיום 27.2.20 ועד למועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, תישא הנתבעת 2 באגרה בסך 380 ש"חף שכר עד התובעת בסך של 250 ₪ ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 17.55% מסכום הנזק, כפי שנפסק. בנסיבות העניין, אני מורה על השבת המחצית השנייה של האגרה לתובעת, באמצעות העברתה לידי בא- כוחה. בנוסף, משהתקבלו במלואן טענות הנתבעת 1 כלפי הנתבעת 2 בשאלת הכיסוי הביטוחי, אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לנתבעת 1 הוצאות (לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ על פי דין) בסכום כולל של 4,000 ₪.

21. אני דוחה את התביעה שכנגד ללא צו להוצאות. בנסיבות העניין, אני פוטרת את התובעת שכנגד מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, י"ח טבת תשפ"ג, 11 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.