כתב האישום

הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של ייצור, הכנה והפקת סם מסוכן – עבירה על סעיף 6 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג – 1973 (להלן: "הפקודה"), החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית – עבירה על סעיף 7(א) ו-7(ג) לפקודה ונטילת חשמל שלא כדין – עבירה על סעיף 400 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

על פי העובדות המפורטות בכתב האישום, החל מתאריך 31.10.19 ועד למעצרו (להלן: "התקופה הרלוונטית") שכר הנאשם דירה בעיר לוד (להלן: "הדירה"). בסמוך למועד תחילת השכירות, הקים הנאשם בדירה מעבדה לגידול סם מסוג קנבוס (להלן: "המעבדה"). לשם כך, רכש הנאשם שתילי קנבוס, חומרי דישון, אדניות ואמצעים רבים לצורך גידול הסם. הנאשם צייד את המעבדה בין היתר בנורות, מזגנים, שנאים ומאווררים והכל לצורך גידול הסם (להלן: "הציוד"). ביום 11.2.20 החזיק הנאשם במעבדה 82 שתילים של קנבוס במשקל כולל של 82.81 ק"ג נטו, בשווי מיליוני שקלים. במהלך התקופה הרלוונטית, ביצע הנאשם חיבור פיראטי ללוח חשמל, על מנת למנוע קריאה מלאה של החשמל, ובאופן זה נטל חשמל בסך כולל של 10,687 ₪.

במסגרת ההסדר שנכרת בין הצדדים הופנה הנאשם לשירות המבחן לצורך הכנת תסקיר, אך לא גובשו הסכמות עונשיות.

תסקירי שירות המבחן

מתסקיר שהוגש ביום 25.3.21, עולה כי מדובר באדם כבן 29, רווק, אשר השלים 12 שנות לימוד ללא תעודת בגרות. הנאשם דיווח כי בגיל 13 נעדר רבות מהמסגרת החינוכית, חבר לחברה שולית והחל לצרוך אלכוהול על מנת לחוש שייכות לקבוצה. הנאשם התגייס לצה"ל ושירת שירות צבאי מלא כלוחם. במהלך שירותו הצבאי ריצה מאסר בגין עריקות. לאחר שחרורו החל לעבוד כמחסנאי בחברת הובלות במשך 6 וחצי שנים. הנאשם התפטר מעבודתו, וזאת לדבריו על מנת לקבל את כספי הפיצויים לתשלום חובותיו לבנקים, אשר הצטברו בעקבות התנהלותו הכלכלית השגויה.

משפחת מוצאו של הנאשם כולל זוג הורים ו-8 אחים ואחיות. הוריו וחמשת אחיו הגדולים נולדו באתיופיה ועלו ארצה בשנת 1991. שירות המבחן התרשם כי מדובר במי שגדל והתפתח במסגרת משפחתית קשת יום ודלת אמצעים, אשר התמודדה עם משבר עלייה וקשיי הסתגלות בארץ. הוריו לא היו פנויים לספק מענה הולם מבחינה חומרית ורגשית לנאשם ולאחיו, ועל רקע זה, ומתוך רצון לחוש תחושת שייכות ולקבל מענה לצרכיו, חבר לסביבה שולית.

בהתייחסותו לביצוע העבירות לקח הנאשם אחריות מלאה על ביצוען. הנאשם מסר כי באותה עת התקשה להתנהל בצורה נכונה מבחינה כלכלית, ונקלע לחובות משמעותיים לבנקים ולגורמים שוליים. הנאשם שיתף כי ברקע לביצוע העבירות עמד רצונו להרוויח כסף באופן מידי ומהיר, תוך שהתקשה לשקול משמעות מעשיו וחומרתם. הנאשם תאר בפני שירות המבחן את תובנותיו באשר לחומרת העבירות, את ההשלכות האישיות והחברתיות עמן הוא מתמודד והביע חרטה על מעשיו. הנאשם אינו צורך סמים או אלכוהול ומסר בדיקות שתן נקיות. שירות המבחן התרשם כי ביצוע העבירות קשור במצוקתו הרגשית והכלכלית של הנאשם, בקשייו להתמודד בצורה מקדמת עם מצבו, כשברקע קשרים משפחתיים מרוחקים ותובנה נמוכה באשר למשמעות מעשיו וחומרתם. עוד התרשם, כי הנאשם עשוי להיתרם מטיפול קבוצתי ייעודי לצעירים עוברי חוק.

בבחינת גורמי הסיכון שקלל שירות המבחן את חומרת העבירות, היותן מתוכננות וממושכות, היכרותו של הנאשם עם גורמים שוליים, היותו מחוסר עבודה וקיומם של קשרים משפחתיים מרוחקים. בבחינת גורמי הסיכוי לשיקום שקלל את התובנה שמבטא כיום באשר לחומרת מעשיו, את דיווחיו בדבר הימנעותו מסמים ואת המוטיבציה שמבטא לנהל אורח חיים נורמטיבי ללא מעורבות נוספת בפלילים. להערכת שירות המבחן ללא מעורבות טיפולית קיים סיכון להישנות ביצוע עבירות נוספות בעתיד. על רקע זה הוצע לבחון השתלבותו של הנאשם בטיפול.

מתסקיר משלים שהוגש ביום 11.1.22, עולה כי במהלך תקופת הדחייה, עמד שירות המבחן בקשר עם הנאשם, אשר השתלב בחודש ספטמבר 2021 בקבוצה טיפולית לצעירים עוברי חוק. מאז תחילת פעילות הקבוצה ובמשך כחודשיים, הקבוצה כללה הרכב משתתפים מצומצם ביותר, ולפיכך התנהלה בחוסר יציבות, כאשר גם הנאשם התקשה להגיע ביציבות למפגשים. במהלך חודש דצמבר הקבוצה התרחבה והחלה לפעול באופן יציב ורציף. מאז, הנאשם משקיע מאמצים להגיע למפגשים הטיפוליים ומשתף פעולה כנדרש באופן התואם את השלב ההתחלתי בו הוא והקבוצה נמצאים.

בשיחה עם שירות המבחן מסר הנאשם כי בעת הנוכחית ומזה כ-8 חודשים הוא עובד כמחסנאי במפעל ומתגורר בבית הוריו. באשר להליך הטיפולי התקשה להתייחס באופן ממוקד לצרכיו הטיפוליים ומסר כי מעוניין להמשיך ולבחון את השתתפותו בקבוצה. הנאשם המשיך למסור בדיקות שתן נקיות. בבחינה נוספת של גורמי הסיכון והסיכוי, המוזכרים לעיל, התרשם שירות המבחן כי בעת הנוכחית הסיכון להישנות עבירות נוספות בעתיד פחת במידה מסוימת, אולם יש צורך בהמשך מעורבות טיפולית על מנת שרמת הסיכון לא תגבר. לבסוף בא בהמלצה לדחייה נוספת בת 3 חודשים, על מנת להמשיך לבחון השתלבותו של הנאשם בטיפול הקבוצתי.

טיעוני הצדדים

בטיעוניה עמדה ב"כ המאשימה על נסיבות ביצוע העבירה ועל חומרתן. בתוך כך, ציינה כי מדובר בעבירה שעניינה גידול סם במעבדה, כאשר המעבדה פעלה במשך תקופה של מספר חודשים והפיקה כמות גדולה של סם מסוג קנבוס במשקל כולל של 82 ק"ג. בנוסף, נטל הנאשם חשמל שלא כדין בשווי של למעלה מ-10,000 ₪. עוד ציינה כי המניע לפעולותיו היה כלכלי גרידא. המאשימה הפנתה לפסיקת בית המשפט העליון ביחס למתחמי הענישה הנהוגים ועתרה לקבוע מתחם ענישה הנע בין 28 ל-52 חודשי מאסר בפועל. עוד הדגישה כי לצד רכיב המאסר בעבירות מסוג אלו מתחייב גם רכיב משמעותי של קנס.

באשר לעונש המתאים לנאשם בגדר המתחם, עתרה המאשימה למקם את עונשו של הנאשם בשליש התחתון של המתחם, אך לא בתחתית ממש. התובעת ציינה כי היא מודעת למצבם הכלכלי של הנאשם ובני משפחתו, אך עבירות אלו הוכרו כמצדיקות הטלת קנסות משמעותיים, כחלק מהמאבק של מערכת אכיפת החוק במעבדות הסמים. עוד הזכירה כי לנאשם עבר פלילי מינורי בגין הפרעה לשוטר. בנוסף התייחסה לתסקירי שירות המבחן, כאשר ציינה כי על אף הקושי לקיים את מפגשים הטיפוליים בצורה סדירה, הנאשם מצדו נהג תחילה בחוסר יציבות והיענות, התקשה להתארגן ולשתף פעולה. עוד ציינה כי רק בחודש דצמבר האחרון הראה הנאשם סימנים ראשונים ליכולת ורצון להשתלב בטיפול, זאת כאשר הורשע בחודש ספטמבר 2020, כך שבמשך למעלה משנה לא ניצל הנאשם את הזמן על מנת לקדם את מצבו.

מנגד, ביקש הסנגור המלומד לשכנע כי ראוי במקרה זה לסטות לקולא מהמתחם, מטעמי שיקום, או לחילופין למקם את הנאשם בתחתית המתחם. ב"כ הנאשם הדגיש תחילה את נסיבות ביצוע העבירות, וציין כי המעבדה פעלה תקופה קצרה של כחודשיים וחצי בלבד. עוד ביקש להעניק משקל לכמות המצומצמת של השתילים במעבדה, 82 בלבד, בעוד במרבית התיקים מדובר בכמות שתילים גדולה הנספרת במאות ולעיתים באלפים. בנוסף ציין כי הנסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את המעשים הן אומנם כלכליות, אך לא מדובר בבצע כסף גרידא, אלא במי שפעל להחזיר חובות.

באשר לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, ציין הסנגור כי הנאשם הודה בכתב האישום המקורי, לקח אחריות על מעשיו ובמהלך התקופה לא נפתחו לו תיקים נוספים. מדובר בבחור צעיר, כבן 29, אשר היה עצור מאחורי סורג ובריח ולאחר מכן שהה כ-5 חודשים במעצר בפיקוח אלקטרוני. בהמשך היה נתון במשך כשנה וחמישה חודשים בתנאים מגבילים. ב"כ הנאשם ציין כי עברו הפלילי של הנאשם כולל הרשעה אחת ישנה משנת 2011. מדובר במי ששירת בצבא כלוחם ושמר לאורך חייו על יציבות תעסוקתית. עוד ציין, כי הנאשם הגיע ממצב סוציו-אקונומי מורכב, גדל במשפחה דלת אמצעים, מרובת ילדים, אשר סבלה מקשיי עלייה והסתגלות, והפנה לתסקיר בהיבטים אלה, אשר עמדו ברקע חבירתו של הנאשם לחברה שולית. ב"כ הנאשם טען כי על רקע מגבלות הקורונה לא ניתן היה לקדם את הליכי הטיפול, והנאשם עשה כל שביכולתו על מנת להשתקם. על רקע זה ביקש לסטות לקולא מהמתחם לנוכח פוטנציאל השיקום, וביקש להיעתר להמלצת שירות המבחן בדבר דחייה נוספת, על מנת לאפשר מיצוי ההליך הטיפולי. בינתיים, חזר הנאשם לעבודה מסודרת, ניתק את קשריו השוליים ואף מפצה את בעל הדירה על הנזקים שגרם לה, כאמור באישורי התשלום שסומנו ע/2. ב"כ הנאשם הפנה אף הוא לאסופת פסיקה וביקש לקבוע על בסיסה כי הרף התחתון של המתחם עומד על 14 חודשי מאסר בפועל בלבד.

לבסוף שמעתי גם את דברי הנאשם עצמו, שסיפר כי בשנתיים האחרונות הוא עובר תהליך חיובי, וכי ניתק קשר עם אנשים מעברו, וכיום הוא עובד באופן מסודר ומפצה את בעל הדירה.

דיון והכרעה:

כפי שכבר ציינתי בעבר לא פעם, התופעה של הקמת מעבדות רחבות היקף לייצור והפקה של סם מסוכן מסוג קנבוס הפכה בשנים האחרונות למכת מדינה של ממש. שבוע אחר שבוע נחשפות מעבדות מעין אלה, ולנוכח הרווחים הכלכליים העצומים שניתן להפיק באמצעותן, קצרה ידם של רשויות האכיפה ושל בתי המשפט מלהרתיע מפני העיסוק בתחום עברייני זה. לתופעה זו תוצאות לוואי קשות, שכן עבירות מעין אלה פוגעות פגיעה ממשית בערכים חברתיים חשובים ובהם הצורך להגן על הציבור, הן מפני הנזק הישיר שעשוי להיות כרוך בשימוש בסם והן מפני הנזק העקיף הנובע מעבירות הרכוש והאלימות אשר נלוות לא פעם להליכי הפצת הסם והשימוש בו. סם הקנבוס נחשב אמנם סם "פחות חמור", כלשונו של כב' השופט הנדל, בע"פ 5807/17 דרחי נ' מ"י (18.6.18), וזאת בהשוואה לסמים אחרים דוגמת קוקאין והרואין, אך לצד זאת הובהר כי מדיניות האכיפה המקלה שננקטה לאחרונה "למשתמש העצמי בסם מסוג קנבוס פעם ראשונה לחוד, ומדיניות הענישה למפיץ, לסוחר ולמגדל, ולמסייע להם – לחוד" (שם, פסקה 4). לנוכח עצמת הפגיעה של מעשים מעין אלה בערכים החברתיים המוגנים הבהיר בית המשפט העליון, כי "יש צורך בהטלת ענישה ממשית אשר תרתיע עבריינים פוטנציאליים... זאת, בין היתר במטרה למגר את מעבדות הסמים הפועלות במדינה, המתפשטות כאש בשדה קוצים." (ע"פ 4387/20 מ"י נ' דרור (8.2.21).

הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה במקרה שלפנינו מצביעות על מידה בלתי מבוטלת של חומרה, כך שעצמת הפגיעה בערכים החברתיים מצויה ברף הבינוני. מעובדות כתב האישום ניתן ללמוד על כך שהנאשם הקים בדירה שכורה מעבדה לייצור סם, מתוך תכנון מוקדם ומודעות מלאה לטיב מעשיו ולהשלכותיהם. הקמת המעבדה הייתה כרוכה בהשקעה, הן במונחי עלות כספית והן במונחי זמן ומשאבים, ותעיד על כך רשימת הציוד המפורטת בכתב האישום והעובדה כי הנאשם תפעל לבדו את המעבדה. גם היקף הסם שנתפס, למעלה מ-80 ק"ג מציב את המעשים ברף חומרה ממשי, ונזכיר כי מדובר בסמים בשווי כספי אדיר של מיליוני ₪. גניבת החשמל בשווי של 10,000 ₪ לערך מקנה גם היא למעשים חומרה נוספת. לצד נתונים מחמירים אלה, קיימים גם מספר נתונים מקלים, שיש בהם כדי למתן את רף החומרה ואת המתחם שייקבע, ובהם התקופה הקצרה יחסית, כשלושה חודשים בלבד, בה פעלה המעבדה, וכמות השתילים הקטנה.

בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מלמדת על כך שככלל דינם של אלה המעורבים בהקמתן ותפעולן של מעבדות מעין אלה, בוודאי כאלה שבהן הופק סם במשקל נכבד ובשווי כספי משמעותי, להישלח לנשיאת מאסר ממושך, גם מקום בו מדובר במי שאין לחובתו עבר פלילי מכביד. הענישה היא כמובן אינדיווידואלית, ובמקרים המתאימים ברי כי ניתן גם בעבירות מעין אלה לסטות לקולה מהמתחם מטעמי שיקום, אך הכלל הרחב הוא מאסר, ולאו דווקא לתקופה קצרה, ואפרט:

בע"פ 8988/16 בן סימון נ' מ"י (8.3.17), נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של ייצור הכנה והפקה של סם, סחר בסם, הספקת סם ונטילת חשמל. הנאשם הקים מעבדה לגידול סם מסוג קנבוס בביתו, גידל בה 282 שתילים במשקל 87.25 ק"ג וגנב חשמל בשווי של עשרות אלפי שקלים. נקבע מתחם שבין 28 ל-48 חודשי מאסר בפועל, והנאשם נדון ל- 36 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, וקנס בסך 40,000 ₪. ערעור הנאשם לבית המשפט העליון – נדחה.

בע"פ 863/18 לירן סבן נ' מ"י (15.11.2018), הורשע המערער בעבירות של ייצור, הכנה והפקה של סם מסוכן מסוג קנבוס, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, החזקת חצרים וקשירת קשר לפשע, לאחר שהקים וניהל, עם מעורבים נוספים, מעבדה לגידול סם מסוכן, בה נתפסו 283 שתילים שהגיעו למשקל של 92 ק"ג. נקבע מתחם עונש הולם שנע בין 28 ל- 52 חודשי מאסר בפועל ונגזרו על המערער 42 חודשי מאסר בפועל, אשר כללו הפעלת מאסר מותנה, וקנס בסך 5,000 ₪. בית המשפט העליון הקל בעונשו של המערער, בשל שיקולים של אחידות הענישה ובהתחשב בתסקירים החיוביים שניתנו עליו, והעמידו על 36 חודשי מאסר.

בע"פ 6299/20 חן נ' מ"י (4.2.2021), חזר בו המערער, בהמלצת בית המשפט העליון, מערעורו על חומרת העונש בן 29 חודשי מאסר בפועל, שהושת עליו בגין עבירות של ייצור, הכנה והפקת סם, החזקת חצרים וגניבת חשמל. הנאשם הקים מעבדה לגידול סם בדירה שכורה, צייד אותה, נטל חשמל שלא כדין וגידל לאורך 4 חודשים סם מסוג קנאביס במשקל של  90 ק"ג. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הנע בין 29 ל-54 חודשי מאסר בפועל. מדובר היה בנאשם ללא עבר פלילי, אשר עד לביצוע העבירה התנהל באופן נורמטיבי בכל מסגרות חייו.

בע"פ 871/20 אברג'יל נ' מ"י (30.3.20), דחה בית המשפט העליון את ערעורו של נאשם אשר הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של ייצור, הכנה והפקת סם והחזקת סם שלא לצריכה עצמית. הנאשם הקים בדירה מעבדה לגידול סם, צייד אותה בציוד מתאים וגידל בה מאות שתילי סם. בדירה נמצאו סמים מסוג קנבוס במשקל של 80 ק"ג. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הנע בין 22 ל-46 חודשי מאסר בפועל. הנאשם אדם מבוגר, בעל עבר פלילי ישן, עם נסיבות חיים קשות ומצב רפואי מורכב, נידון ל-26 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט העליון קבע שהעונש אינו חורג מרף הענישה הנוהג.

בע"פ 5807/17 דרחי נ' מ"י (18.6.18) מדובר היה במעבדה בה נתפס סם מסוג קנבוס בכמות של 76.85 ק"ג. למבצע העיקרי נקבע מתחם של 24 עד 48 חודשי מאסר בפועל, והוא נדון ל-30 חודשי מאסר, על אף נסיבות אישיות מורכבות. בית המשפט העליון דחה את הערעור על חומרת העונש.

גם בפסיקתו של בית משפט זה, שלחלקה הפנה הסנגור המלומד, נקבעו בשנים האחרונות מתחמי ענישה דומים. כך למשל בת"פ 4662-04-15 מ"י נ' סגל (3.2.16) נקבע מתחם ענישה של 24 עד 48 חודשי מאסר למי שהורשע בהקמת מעבדה בה הופק סם במשקל כולל של 78.8 ק"ג, בת"פ 17677-04-17 מ"י נ' דוכן (2.11.17) נקבע מתחם של 22 עד 46 חודשי מאסר למי שגידל במעבדה 72.8 ק"ג סם, בת"פ 4460-04-18 מ"י נ' ברבי (28.5.19) נקבע מתחם עונש הולם הנע בין 20 ל-46 חודשי מאסר בפועל למי שהורשע כמבצע עיקרי בהקמת מעבדת סמים ובה 334 צמחים במשקל כולל של 73.647 ק"ג ובת"פ 25458-11-18 מ"י נ' אליאב (19.9.19), נקבע מתחם של 22 עד 46 חודשי מאסר בפועל למי שגידל בביתו 80.3 ק"ג קנבוס ואף חיבר את הבית באופן פיראטי ללוח החשמל לשם גניבת חשמל.

אמת, כפי שטענו בצדק ב"כ הנאשם, גם כאשר מדובר בגידול קנבוס בהיקפים גדולים במעבדה ייעודית עשויים להתעורר מקרים בהם ראוי יהיה להימנע מהשתת עונש מאסר של ממש, וזאת באותם מקרים חריגים בהם גוברים שיקולי השיקום על שיקולי הגמול וההרתעה. כך היו למשל פני הדברים בע"פ 4285/17 יצחקי נ' מ"י (11.6.2018), ובת"פ (מרכז) 30039-04-20 מ"י נ' זלצברג (16.11.21), אך גם באותם מקרים נקבעו מתחמי ענישה מכבידים של 24 עד 48 חודשי מאסר במקרה הראשון ו- 20 עד 46 חודשי מאסר בפועל, במקרה השני, כך שגם החלטות אלה תומכות בקביעת מתחם בסדרי הגודל שפורטו עד כה.

איני מתעלם גם מאותם מקרים בודדים בהם נקבעו בבתי המשפט המחוזיים מתחמים מקלים מעט יותר, ואשר הסנגורים, שבמקצועיותם הרבה לא הותירו אבן על אבן והפנו גם אליהם, אך עיון באותן החלטות מלמד על קיומן של נסיבות, חלקן בנוגע לעבירות וחלקן בנוגע לנאשם עצמו, אשר אינן משליכות באופן ממשי על ענייננו, ומכל מקום, כמפורט לעיל בהרחבה, המדיניות הנוהגת שונה ומחמירה מעט יותר מזו אותה ביקשה ההגנה לאמץ בהליך זה.

בשים לב לעצמת הפגיעה בערכים החברתיים, לפסיקה הנוהגת ולנסיבות ביצוע העבירות, לרבות הנתונים המקלים המתייחסים למספר השתילים ולתקופת הפעילות הקצרה, אני סבור כי מתחם העונש ההולם את מעשיו של הנאשם נע בין 24 ל-48 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי וקנס כספי משמעותי.

משנקבע מתחם העונש ההולם למעשים יש לאתר את העונש המתאים בעניינו של הנאשם בגדר המתחם, בהתאם למכלול הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, אלא נוגעות יותר לנאשם עצמו, לעברו ולדפוסיו. עוד יש לבחון, במקרים המתאימים, את האפשרות לסטות מהמתחם לקולה מטעמי שיקום, כפי שמבקשת ההגנה במקרה שלפנינו. בטרם אדרש לסוגיות אלו אבהיר כי לא מצאתי הצדקה להורות על דחיית הדיון לצורך קבלת תסקיר משלים, כפי שביקשה ההגנה. שירות המבחן אמנם המליץ על דחיית הדיון פעם נוספת ב-3 חודשים לצורך מעקב אחר השתתפותו של הנאשם בקבוצה הטיפולית, אך כידוע מדובר בהמלצה בלבד ובית המשפט הוא המופקד על ניהול ההליך ורשאי לפעול בהקשר זה על פי שיקול דעתו.

יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון בע"פ 9053/20 כהן נ' מ"י (22.3.21), שם הובהר כי אפילו מקום בו עותרים ב"כ הצדדים במשותף לקבלת תסקיר משלים, אין בית המשפט מחויב לעשות כן (ההדגשות שלי – ח.ט.):

1. "מלכתחילה לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי להסתפק בתסקיר החלקי ולהימנע מעיכוב נוסף בהליכים לצורך השלמתו: גם בהתקיים חובה להיענות לבקשת נאשם לקבלת תסקיר בעניינו – למשל, לצורך הטלת עונש מאסר בפועל – אין חובה לאמץ את המלצתו, ככל שישנה. מכאן, שממילא יש לבית המשפט שיקול דעת רחב ביחס להיקף התסקיר שיתקבל ומשך הזמן שיינתן לשם כך, בהתחשב במשמעות הדחייה לאור האינטרס הציבורי ועקרון השוויון בין נאשמים.
2. דברים אלה יפים גם לנאשם שהורשע בהסדר טיעון בו הוסכם על קבלת תסקיר לפני שיתקיימו טיעונים לעונש: אף אם אין לדחות הסכמה זו אלא במקרים יוצאי-דופן, הרי שלבית המשפט נותר שיקול דעת רחב ביחס לאופן ניהול ההליך בהקשר זה, ואין לנאשם כאמור ציפייה לגיטימית שההליך בעניינו יעוכב ככל שיידרש עד לקבלת תסקיר מלא בעניינו. כל זאת, במנותק מהסיבות בגללן לא הושלם התסקיר בסד הזמנים שנקבע, והערכת שירות המבחן ביחס למשך הזמן הדרוש לכך.

וראו גם האמור בציטוט הבא, מתוך רע"פ 4895/18 ציוקי נ' מ"י (11.7.18):

1. "באשר לטענת המבקש לקבוע עקרונות באשר למצבים בהם "יהא בית המשפט מחויב, עקרונית, להורות על עריכת תסקיר קצין מבחן לעונש". לא מצאתי ממש בטענה זו. כידוע, במקרים בהם אין חובה לקבל תסקיר טרם גזירת הדין (סעיף 38 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; רע"פ 4628/17 אלטלאלקה נ' מדינת ישראל, בפסקה 14 והאסמכתאות שם (‏8.4.2018)), הדבר נתון לשיקול דעת בית המשפט. בעניין זה יש לזכור כי בית המשפט אינו מחויב לאמץ את האמור בתסקיר שירות המבחן, חרף המשקל שיש ליתן להמלצותיו (ראו, למשל, רע"פ 7389/13 טייטלבאום נ' מדינת ישראל, בפסקה 8 (‏17.12.2013); רע"פ 8399/15 קדוש נ' מדינת ישראל, בפסקה 15 (‏19.5.2016)) והדברים נכונים אף ביחס להמלצה לדחות את הדיון לצורך הגשת תסקיר משלים."

במקרה שלפני חלפה כבר כמעט שנה וחצי מאז הוצג הסדר הטיעון. בעניינו של הנאשם התקבלו שני תסקירים, וניתנה לו ההזדמנות להשתלב בקבוצה טיפולית. אף על פי כן, מצויים הליכי הטיפול בשלב ראשוני ביותר. על אף שפעילות הקבוצה החלה עוד בחודש ספטמבר 2021, הרי שבמשך מרבית תקופת פעילותה גילה הנאשם חוסר יציבות, והתקשה להגיע באופן קבוע למפגשים. רק בחודש דצמבר חל שיפור בהתנהלותו, ובשים לב לכך שהתסקיר האחרון הוגש ביום 11.1.22, הרי שיתוף הפעולה הממשי התפרש על פני כחודש ימים בלבד. בהתאם לכך, מדווח התסקיר על מי שמצוי "בשלב התחלתי" של הליכי הטיפול.

יתרה מכך, גם אילו הייתה ההשתלבות בהליך הטיפולי מקיפה ומשמעותית יותר, לא היה בכך כדי להצדיק הקלה ניכרת בעונש. הנאשם לא עבר את העבירות על רקע התמכרותי, אלא ממניעים כלכליים מובהקים, במטרה להרוויח כסף באופן מידי ומהיר. בנסיבות אלה, גם אם יעלה בידו להפנים את המסרים העומדים ביסוד הקבוצה בה שולב, דהיינו זיהוי מצבי סיכון ורכישת כלים להתמודדות עם מצבי מתח ודחק, לא יוביל הדבר לסטייה ממשית, אם בכלל, ממתחם העונש ההולם. לא זו אף זו, כאשר מדובר בעבירות סמים חמורות, ובהן גם עבירות של גידול סם במעבדות ייעודיות, קבע כבר לא פעם בית המשפט העליון כי יש לבכר את שיקולי ההרתעה על פני השיקולים האישיים ולהשית ענישה מחמירה ומרתיעה. לפיכך, לא מצאתי מקום לדחות את הדיון במספר חודשים פעם נוספת, רק על מנת לעקוב אחר המשך ההשתלבות בקבוצה הטיפולית.

וכעת, לעונש הראוי. הנאשם בחור צעיר כבן 29, אשר עברו הפלילי אינו מכביד וכולל הרשעה אחת שכבר התיישנה, שלא מרף החומרה הגבוה. הנאשם הודה במיוחס לו, נטל אחריות וחסך זמן ציבורי. התסקיר שהוגש בעניינו, מעיד על מי שנדרש להתמודד מגיל צעיר עם תנאי פתיחה מורכבים ובהם מצוקה כלכלית והיעדרם של גורמי תמיכה משפחתיים ואחרים. על רקע זה התחבר לחברה שולית, וביצע את העבירות על רקע חובות שצבר, כאשר כעת הוא משקיע מאמצים בניסיון לשנות את דרכיו ולקבל אחריות על מעשיו. ללא מעורבות טיפולית קיים סיכון להישנות המעשים, אך הנאשם מבטא מוטיבציה לנהל אורח חיים נורמטיבי, מביע חרטה כנה על מעשיו ושירות המבחן מתרשם מהפחתה מסוימת במסוכנות. עוד יש לקחת בחשבון את תקופת המעצר הממושכת בפיקוח אלקטרוני ואת פרק הזמן הארוך בו היה נתון הנאשם תחת תנאים מגבילים לאחר שחרורו ממעצר.

מכלול נתונים אלה צריך היה להוביל למיקום עונשו של הנאשם בסמוך לרף התחתון של מתחם העונש ההולם, גם אם לא ברף התחתון ממש, וזאת לנוכח ההכרח להעניק משקל מסוים בענישה גם לצורך המובהק בהרתעתם של אחרים המצויים במצבי משבר ודחק מלחפש את הפתרון למצוקה הכלכלית בדרך של הקמת מעבדות לגידול סם. אף על פי כן, אני נכון, בעניינו של הנאשם, להסתפק בענישה המצויה ברף התחתון ממש של המתחם שנקבע, וזאת לנוכח המאמצים שהשקיע עד כה בהליכי השיקום, והתקווה כי אכן ישכיל לערוך שינוי משמעותי בחייו ולא ישוב עוד לבצע עבירות לאחר שחרורו ממאסר. באשר לעתירת ההגנה להקלה נוספת, הרי בשים לב לשלב הטיפולי הראשוני ולמכלול הנסיבות שפורטו לעיל, אין מדובר באחד המקרים החריגים בהם מוצדק לסטות לקולה מהמתחם שנקבע.

כפי שהובהר במסגרת ע"פ 9036/18 פלוני נ' מ"י (27.1.20):

"סעיף 40ד(א) לחוק העונשין האמור, איננו מטיל חובה על בית המשפט לחרוג ממתחם העונש ההולם, גם אם מדובר בנאשם שהשתקם, או כאשר קיים סיכוי של ממש שישתקם, אלא מדובר בסמכות שברשות בלבד (ראו: ע"פ 3102/14 פלוני נ' מ"י, פיסקה 21 לפסק דינו של כב' השופט א' שהם (17.11.2014)). בעניין זה, נקבע בפסיקה כי ככל שהעבירה בה הורשע הנאשם ונסיבותיה חמורות יותר, כך גובר הנטל המוטל על הנאשם להראות הליך שיקומי מתקדם יותר, או סיכויי שיקום מובהקים יותר, כדי להצדיק סטייה לקולא ממתחם העונש ההולם (ראו: ע"פ 5936/13 פלוני נ' מ"י, פיסקה 5 (14.01.2015) (להלן: ע"פ 5936/13); ע"פ 1170/15, פיסקה 21)."

מעשיו של הנאשם חמורים. ההליך הטיפולי מצוי בשלבים ראשוניים. האינטרס הציבורי בענישה מרתיעה גבוה. לפיכך, אין מקום להקלה נוספת מעבר לזו הכרוכה בהצבת העונש ברף התחתון של המתחם. באשר לענישה הנלווית, אין מנוס בעבירות מעין אלה מהשתת קנס כספי משמעותי, אך לנוכח נסיבותיו האישיות, המשפחתיות והכלכליות של הנאשם, יהיה זו הפעם הקנס מתון יחסית, והתשלום ייפרש לאורך זמן.

לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1. מאסר בפועל למשך 24 חודשים, בניכוי ימי המעצר מיום 24.2.20 עד 7.4.20.
2. 10 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא כי במשך 3 שנים מיום שחרורו לא יעבור הנאשם עבירת סמים מסוג פשע.
3. 5 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא כי במשך 3 שנים מיום שחרורו לא יעבור הנאשם עבירת סמים מסוג עוון, או עבירה על סעיף 400 לחוק העונשין.
4. קנס בסך 20,000 ₪ או 100 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-20 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 15.7.22.
5. אני מורה על חילוט כלל הציוד שנתפס במעבדה ועל השמדת הסמים.

העתק יועבר לשירות המבחן.

זכות ערעור בתוך 45 ימים לביהמ"ש העליון

ניתן היום, כ"ב אדר א' תשפ"ב, 23 פברואר 2022, במעמד הצדדים.