לפני שתי תביעות קטנות שאוחדו בהתאם להחלטה מיום 28.6.20.

התביעה בתיק 18507-10-19: התביעה היא בסכום של 15,181 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובעים בעקבות תאונה מיום 1.8.2019 בה היה מעורב רכבם מספר רישוי 65-996-13 (להלן : "רכב פאינה") וכן, רכב הנתבעים מספר רישוי 81-819-73 (להלן "רכב אביהוא מאיר") (להלן "התאונה"). הסכום מורכב : סך של 12,486 ₪ המהווה נזק שנגרם לרכב התובעים לפי חוות דעת שמאי שהוצגה לתיק, סך של 1,170 ₪ לפי חשבון עסקה שצורף בגין שכר טרחת שמאי, סך של 125 ₪ אגרת בית משפט וסך של 1,400 ₪ הוצאות משפט.

התביעה בתיק 67437-02-20: תביעה היא בסכום של 25,004 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובעים/הנתבעים 2-3 בתיק 18507-10-19 לעיל בעקבות התאונה לעיל. הסכום מורכב : מסך של 19,452 ₪ המהווה נזק שנגרם לרכב התובעים / נתבעים 2-3 (שהוגדר לעיל כ- "אביהוא מאיר") לפי חוות דעת שמאי שהוצגה לתיק, סך של 2,747 ₪ בגין ירידת ערך לרכב, סך של 450 ₪ לפי חשבון עסקה שצורף בגין שכר טרחת שמאי, סך של 2000 ₪ בגין הוצאות כלליות/משפט וסך של 355 ₪ בגין ביטול הנחת העדר תביעות.

בדיון שהתקיים בתיק, התביעה בתיק זה הועמדה על סכום של 1,444 ₪ המהווה השתתפות עצמית שחברת הביטוח קיזזה מהפיצוי ששולם לתובעים בגין התאונה, בגין נזק וירידת ערך, והוצג ממסמך של החברת הביטוח לעניין הקיזוז סומן ת/1.

טענות הצדדים:

בכתב התביעה בתיק 18507-10-19 נטען כי ביום 1.8.2019 בשעה 19:06, או בסמוך לכך, ברחוב יקותיאל אדם, "רכב פאינה" נסע ישר מכיוון צפון לכיוון דרום, "רכב אביהוא מאיר" נסע בנתיב הנגדי מכיוון דרום לכיוון צפון תוך כדי נסיעה בצומת T, פנה "רכב אביהוא מאיר" שמאלה בפתאומיות תוך כדי כך שמפתיע את התובעת 2 (להלן "פאינה") אשר בלמה ככל יכולתה אך בגלל המרחק הקצר ומרחק בלימת הרכב שלה, "רכב פאינה" פגע ב"רכב אביהוא מאיר" . עוד נטען כי התאונה ארעה באשמתו המלאה של הנתבע מס' 3 - אביהוא מאיר (להלן " אביהוא מאיר") שנהג בניגוד לתקנה 41 לתקנות התעבורה.

בכתב התביעה בתיק 67437-02-20 נטען כי ביום 1.8.2019 בשעה 19:00 לערך ברחוב יקותיאל אדם, "רכב אביהוא מאיר" נסע מכיוון דרום לכיוון צפון בעוד "רכב פאינה" נסע בכיוון הנגדי מצפון לדרום, תוך כדי נסיעה ובהתקרבות "רכב אביהוא מאיר" לצומת, פנה "רכב אביהוא מאיר" תוך כדי שהוא מאותת לפנייה ובזהירות הנדרשת בפנייה בצומת , הגיע "רכב פאינה" במהירות שאינה מתאימה לתוואי הדרך, שלא בזהירות הנדרשת, וללא אי שימת לב של נתבעת 3 הנהגת (להלן "פאינה"), התאונה לא הייתה קוראת. עוד נטען כי מיד אחרי התאונה פאינה אמרה כי לא ראתה בכלל ולכן לא בלמה וכי "רכב פאינה" פגע ב"רכב אביהוא מאיר" בחלק אחורי ימני.

הצדדים זומנו לדיון. במהלכו העידו הנהגים : התובעת 2 בתיק 18507-10-19 ( להלן פאינה") והתובע 2 בתיק 67437-02-20 (להלן "אביהוא מאיר") . כמו כן, העיד התובע דוד קרקבסקי וכן, השמאי אלי שריקי וכן, הושמעה הקלטת שיחה.

דיון והכרעה

פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית בהתאם לתקנה 15 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976.

בהליך זה נטל השכנוע חל על התובעים, החובה עליהם להוכיח את תביעתם, על פי הדרישה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה", וזאת על אף שמדובר בתביעה קטנה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והראיות שהוצגו בפני, ולאחר ששמעתי את הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעות להתקבל חלקית ולהלן אנמק:

1. בדיון העידו הנהגים של הרכבים שהיו מעורבים בתאונה. תחילה העיד אביהוא מאיר גרבי , שנהג ב"רכב אביהוא מאיר" כי " מדובר בכביש שהנהגת השנייה מגיעה מעיקול ואני רציתי לפנות שמאלה לכן האטתי ובדקתי גם במראות, לראות שלא עוקפים אותי או שיש רכבים בנתיב הנגדי, ואז פניתי שמאלה במהירות הנדרשת, ופתאום הרגשתי מכה כשהייתי רוב הרכב עבר את הפנייה. משרטט את מקום התאונה, שרטוט הוצג סומן ת/2. אני מדגים על גבי השרטוט. היא מגיעה מעיקול , אני נסעתי, האטתי לפני הפנייה שמאלה, נסעתי במהירות הדרושה לפי תוואי הדרך, ברובי כבר סיימתי את הפנייה. כשהאטתי הסתכלתי במראות ובנתיב הנגדי, לראות שאין שם רכב, ואז כשכבר עברתי את רוב הפנייה, הרגשת מכה בצד ימין אחורי של הרכב וכך קרתה התאונה. מדגים. אני נכנס שמאלה , בינתיים היא מגיעה מהר מהעיקול ונכנסה בי. כשהתחלתי את הפנייה הסתכלתי ולא היו שם רכבים"
2. אחר כך העידה פאינה קרקבסקי שנהגה ב"רכב פאינה", כי : יצאתי מכיוון צפו לדרום ברחוב יקותיאל אדם, לפתע מולי פנה רכב....... ירדתי מהר צופים לכיוון יקותיאל אדם, פתאום אני ראה רכב שפונה שמאלה , אני מנסה להאט בכל יכולתי, ולא מצליחה , החזקתי את ההגה, בשביל שלא תיגרם לי תאונה, ולא הצלחתי למנוע את התאונה. מדגימה. הוא בא, אני רואה אותו פונה, ואני מאיטה , לוחצת על הבלם, וזהו. אם לא הייתי מאיטה , יכול היה להיגרם נזק יותר גדול.
3. מכתבי התביעה ומעדות הנהגים לעיל עולה כי התאונה ארעה בצומת T (תמונות של מקום התאונה הוצגו סומנו נ/2) עת הנהגת פאינה נסעה ישר והנהג אביהוא מאיר ביקש לפנות שמאלה בצומת (ראה בסעיף 6 לכתב התביעה מטעמו בתיק 67437-02-20. כך נטען גם בסעיף 6 לכתב התביעה בתיק 18507-10-19).
4. א. תקנה 64(א)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן "התקנות") קובעת כי :

נוהג רכב, המתקרב לצומת או הנמצא בצומת ועומד לפנות שמאלה או לפנות בפניית פרסה לשמאל יתן זכות קדימה לרכב הבא ממולו והנמצא בצומת או קרוב לצומת וזאת מבלי לגרוע מהאמור בפסקה (1).

ב. תקנה 21 לתקנות לעיל קובעת כי כל עובר דרך חייב להתנהג בזהירות.

1. הנהג אביהוא מאיר העיד כי "בינתיים היא מגיעה מהר מהעיקול ונכנסה בי". כשנשאל איך לא זיהה את הנהגת השנייה , השיב כי "היא נכנסה מעיקול לכן נסעה מהר..." . איני מקבלת את הטענה כי מדובר בכביש מעוקל שאינו מאפשר לראות את הנהג המגיע מהכיוון הנגדי , מהעיקול. עיינתי בתמונות המקום בו ארעה התאונה שהוצגו וסמנו נ/2 מהם עולה כי למרות היותו מעוקל , עדיין מדובר בכביש רחב עם שדה ראייה טוב.
2. כמו כן, הנהג אביהוא מאיר העיד בהתחלה כי " פניתי שמאלה במהירות הנדרשת, ופתאום הרגשתי מכה כשהייתי רוב הרכב עבר את הפנייה" . אולם אחר כך, העיד בחקירה הנגדית כי ראה את הנהגת השנייה כשהיה ממש בסוף הפניה, ראה אותה בזווית העין ולא הספיק להאיץ, דבר שלא נאמר בחקירתו הראשית.
3. בנוסף בדיון הושמעה הקלטה של שיחה ובה הנהג אביהוא מאיר אומר כי "נסעתי שמאלה ואז פתאום ראיתי אותה מימין וניסיתי להאיץ" ובתגובה השיב הנהג כי "בהקלטה לא אמרתי שאני ראית אותה באמצע הפניה , הפעם הראשונה שראיתי אותה היתה בזווית העין, ניסיתי להאיץ אבל לא הספקתי, כי כבר חטפתי את המכה". אולם בגרסה הראשונה שנתן בחקירה הראשית הנהג לא ציין כי ראה את הנהגת השנייה וניסה להאיץ.
4. מצד שני היתה עדותה של הנהגת פאינה. העדה אישרה בחקירתה הנגדית כי בזמן התאונה היתה כשרה לנהוג, העדה העידה בפני ועדותה היתה ברורה. אולם, עת נחקרה מדוע בתביעה ציינה כי בלמה ואילו בזמן התאונה אמרה שלא בלמה בכלל , השיבה : " כי הייתי במצב פסיכוטי, הייתי לחוצה, לא שלטתי על הפה שלי". כמו כן, עת עומתה עם ההקלטה שהושמעה בדיון ובה היא אומרת שלא הספיקה לעצור כאשר בדיון העידה כי בלמה , לא ידעה לתת הסבר והשיבה כי " אם לא הייתי לוחצת על הבלם , יכל לקרוא לתאונה יותר חזקה עם נפגעים".
5. נוכח הפגיעה ברכב אביהוא מאיר שהייתה בפינה ימנית אחורית ולא פגיעה אחורית קלאסית, המסקנה היא כי הנהג לא נתן תשומת לב לכביש ולרכב השני- רכב פאינה וזאת למרות שכבר ביצע את הפנייה שמאלה. הנתבע היה צריך לנהוג ביתר זהירות בהיותו זה מי שמבצע את הפנייה שמאלה בצומת T ואילו הנהגת השניה נסעה בכביש ישר. אולם, גם על הנהגת השנייה - פאינה מוטלת חובת זהירות בכביש ובמיוחד בהתקרבה לצומת ,הוסף לכך, שהפגיעה לא הייתה בחלקו הקדמי של רכב אביהוא מאיר.
6. לאור כל האמור לעיל ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות לרבות התמונות שהוצגו, נוכח התרשמותי הישירה מהעדים במהלך חקירותיהם הנגדיות בבית המשפט, ובשים לב להיגיון שבקרות התאונה ומוקדי הנזקים ברכבים המעורבים, הגעתי למסקנה כי שני הנהגים לא נסעו בזהירות כמתחייב עפ"י תקנה 21 לתקנות ולא נסעו במהירות מתאימה בנסיבות הכביש. כמו כן, הנהג אביהוא מאיר לא נהג כמתחייב ממנו עפ"י תקנה 64(א)(2) לתקנות התעבורה ולא נתן זכות קדימה לרכב פאינה כאשר עדותו בעניין מתי ראה את הרכב לא הייתה עקבית. שכן, בהתחלה לא ציין כי ראה אותה בכלל אלא כי פתאום הרגיש פגיעה אולם, מאוחר יותר העיד כי ראה אותה בזווית העין ואף ניסה להאיץ. לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי יש לחלק את האחריות לקרות התאונה בין הנהגים כדלקמן: הנהג אביהוא מאיר נושא ב- 60% מהאחריות והנהגת פאינה נושאת ב-40% מהאחריות.
7. לעניין עדותו של מר אלי שריקי, העד לא הגיש חוות דעת ערוכה כדין בה צוינה מומחיותו והכשרתו הרלבנטית לעדות שמסר ולא איפשר לצד השני להביא חוות דעת נגדית. כמו כן, עדותו היתה מבוססת על הקלטה ודברים שנמסרו לו מהנהגת כאשר אישר בחקירתו כי לא דיבר עם הנהג השני. מה גם בעת שהעד טען כי כריות אויר נפתחות במהירות של 25-35 קמ"ש וכי הכריות לא נפתחו , הנהגת בעצמה העידה כי נהגה במהירות של 40-45 קמ"ש.
8. לעניין הנזק , העיד התובע - קרקבסקי דוד כי הרכב לא תוקן ונמכר במצבו עם הפסד כספי. מאחר ולא הוגשה חוות דעת נגדית לחוות הדעת התומכת בתביעה בתיק 18507-10-19 והשמאי לא נתבקש להתייצב לחקירה נגדית, אני מקבלת את חוות הדעת לעניין הנזקים שנגרמו לרכב פאינה.
9. לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים בשתי התביעות כמפורט להלן:
10. בתיק 18507-10-19 – הנתבעים ישלמו לתובעים סכום של 8,194 ₪ בצירוף אגרת בית משפט בסך 152 ₪.
11. בתיק 67437-02-20 - הנתבעים ישלמו לתובעים סכום של 578 ₪ בצירוף אגרת בית משפט בסך 250 ₪.
12. כל צד יישא בהוצאותיו.
13. המועד להגשת בקשה לרשות ערעור על פסק הדין הוא 15 ימים מיום מתן פסק הדין.
14. המזכירות תמציא עותק של פסק הדין לצדדים .
15. המזכירות תסרוק את פסק דין זה בתיק 18507-10-19 ותסגור את התיקים.

ניתנה היום, כ"ז תמוז תש"פ, 19 יולי 2020, בהעדר הצדדים.