01 מאי 2021

1. לפני ערעור על החלטת הוועדה לעררים (נפגעי עבודה) מיום 26.3.2018 אשר קבעה כי לא נותרה למערער נכות בגין הפגיעה המוכרת.
2. המערער יליד 1962, מנהל פרויקטים במקצועו, נפגע ביום 25.8.2005 בתאונת דרכים שהוכרה כפגיעה בעבודה. מהות הפגיעה שהוכרה: כאבים בע"ש, צוואר וגב תחתון.
3. דרג ראשון התכנס ביום 16.11.2016 וקבע כי למערער לא נותרה נכות מהפגיעה המוכרת. המערער ערר על החלטה זו בפני הוועדה לעררים.
4. ביום 12.2.2018 התכנסה הוועדה מושא הליך זה. בוועדה ישבו רופאים מומחים מתחום האורתופדיה והנוירולוגיה. בפרוטוקול פורט כדלקמן:

"תלונות התובע: מפי עו"ד – מדובר בתאונת דרכים פגיעה מאחור קיבל כאבי גב חזקים עם הקרנה לרגל ימין עם חולשה ברגל ובכף רגל. היה בטיפול של ד"ר קנולר. עבר 55 טיפולי פיזוטרפיה ונקבע ע"י הרופאים סובל מפגיעה S1 ו-S5 עם פגיעה עצבית טיפול פיזוטרפיה ומרפאות ראה ללא שיפור במצבו. חזר למרות זאת לעבודה וקצת לתפקד. היתה הפרעה תחושתית בצורה__.

בשנת 2012 עבר __בקרסול ימין בגלל החולשה אך המשיך לעבוד עד 2015. היתה פגיעה קלה בצוואר שעברה.

התייחסות לממצאי הבדיקות וצילומים: בדיקה: תבנית הליכה תקינה עם גלילת רגל מלאה מדגים. חולשה 5/25 של אקסטנסוריס פלקסורים של כפות הרגליים (שלא תואם את תבנית ההליכה). מדגים חולשה על 2/5 בירכיים משני הצדדים (לא תואם לכוח העמידה). לציין שמסת השרירים טובה. טונוס תקין, אין אטרופיה אין פסיקולציה. החזרים גידיים הופקו שווים בכל התחנות ללא החזר חולני.

מוסר על ירידה בתחושה שטחית ועמוקה ללא פיזור אנטומי ולציין שהדגים אסטזיה מוחלטת לתחושה עמוקה ברגליים כאשר רומברג שלילי וכפי שצויין קודם תבנית הליכה תקינה.

בגפיים העליונות פנוטים קליני דומה כל הדגמה חולשה קיצונית אשר לא היתה יכולה לאפשר פעילות יומיומית. החזרים גידיים הופקו שווים ללא החזר חולני. מדגים הגבלה מוחלטת של כל תנועות הצוואר. אין אטרופיה של אף שריר. עצבי הגולגולת בלי ממצאי פתולוגי. אין ניסטגמוס. הובר חיובי דו צדדי. תנועות הקרסוליים מלאות וחופשיות ללא נפיחות וללא אי יציבות. קיים דלדול בשריר הגסטרוקנמיוס משמאל אין דלדול בירך השמאלית. אין נוזל חופשי בברך שמאל וימין. תנועת הפיקה רגישות משמאל מלאות מימין מדגים טווח תנועה 0/90 מימין ומשמאל. אין אפשרות לבדוק יציבות בברכיים או מבחני מיניסקוס בגין כאבים אך המידע על כל רגל בנפרד אין קריסה או בריחה אין שינוי בציר, הליכה בגלילת רגל מלאה. לסג ישיר לא ניתן לבדיקה. לסג הברך שלישי. בישיבה על מיטת הבדיקה בברכיים ישרות מגיע בכיפוף קדמי בקצות אצבעות 20 ס"מ מהברכיים. מתהפך על בטנו ללא קושי. סימן מחיחה פורמלי שלילי. קם יושב מתלבש בכוחות עצמו.

אבחנות: מצב לאחר תאונת דרכים ב-2005 ו-2015 תלונות על כאבי צוואר, גב, ברך שמאל וקרסוליים.

סיכום ומסקנות: לא הוצגו לוועדה תקליטורי הדמיה משנת 2005.

מבחינה נוירולוגית אין אף ממצא האובייקטיבי. הממצא הקל ב-EMG (רדיקולופטיה לומבלית תחתונה) ללא ביטוי קליני, הוועדה לא מצאה את אותם סימנים עליהם הצביע ד"ר שינדלר בחוות דעתו. מבחינה נוירולוגית אין נכות.

כדי לסכם הוועדה מבקשת להמציא לה התקליטור ה-CT משנת 2005 עמוד שדרה מותני וכן להמציא בדיקות הדמיה של עמוד שדרה צווארי שלא הומצאו לוועדה ואם אינם קיימים CT או MRI של עמוד שדרה צווארי ומותני (גבי) בדיקת MRI עצמות של ברך שמאל.

לאחר קבלת המבוקש הוועדה תסכם ללא נוכחות יחד עם התיק של שנת 2015 תיקים יחידים ללא נוכחות.

יש לציין כי למרות העדר תנועתיות כמעט מוחלטת בצוואר הוא נוהג עדיין ולכן לשאלת הוועדה מסר שהוא נוהג ברכב אחר ללא תזוזות ראש יותר מידיי! כמו כן לאחר קבלת המסמכים הוועדה תתייחס לחוות דעתו של ד"ר שינדלר."

1. ביום 26.3.2018 התכנסה הוועדה ללא נוכחות המערער ובפרוטוקול פורט כדלקמן:

"התייחסות לממצאי בדיקות וצילומים: MRI 15.3.95: בלטים דיסקליים CUS בעיקר אך גם בלטים דיסקיים C6 D עם צמצום מרווח בין גופי חוליות C7, D, C6-7. קיים לחץ על השק, הסיגנל בחוט תקין. הודגם בע"ש גבי קיימים בלטים דומים עם לחץ על החוט ללא סיגנל בחוט.

MRI ברך שמאל ללא עדות לנזק למצולבת הקדמית או האחורית. הסחוס המפרק נראה תקין גם בפיקה ובקונדילים ובפלטו הטיביאלי וגם סהרונים נראים תקינים.

ממצאים בבדיקת הוועדה: הוועדה עיינה בבדיקת MRI ע"ש מתני 13.2.06: שבו סיגנל כל דיסק מנוון ב L5S1 עם בלט אחורי מזערי.

CT 13.9.08 ע"ש מותני: הלורדוזיס שמורה. בלטים כלליים LU5, L5S מרכזיים.

אבחנות: מצב לאחר תאונת דרכים 2005, 2015 תלונה על כאבי צוואר, גב, ברך וקרסוליים.

סיכום ומסקנות: הוועדה עיינה במכתבו של דר' קנולר מ- 20/3/18: הוועדה מסכימה עם דר' קנולר שאכן הערכה של תחושה הינה חשובה בבדיקה נוירולוגית אך מציינת שמבחינה תפקודית מקבלת ערך שונה לפי פיזור ולפי מקום, למשל הפרעה תחושתית בברך אינה חשובה כפי שבאצבעות. כך גם משתקף בהערכת נכויות. לגבי הממצאים שבבדיקת חולה, כל רופא מסתמך על הממצאים שקיבל בבדיקה ועל שילוב של כל הממצאים כדי להגיע למסקנה. בהתאם לכך קבעה הוועדה את הנכות (העדר) מבחינה נוירולוגית.

בבדיקתו ההדמייתית מ-2005 ו-2006 עדות אך ורק להדמיה של ע"ש מותני. בבדיקות ההדמיה מ-2015 הדמיה של ע"ש צוואר גבי וברך שמאל. בבדיקתה הוועדה לא מצאה כל עדות אובייקטיבית למגבלה בעש צווארי ומותני ואינה מקבלת את מסקנותיו של דר' שינדלר מחוות דעתו מ- 8/2/16. אין כל עדות לפריצת דיסק אלא לבלט דיסק. בע"ש מותני לא מצאה כל ממצא אובייקטיבי בע"ש צווארי, מבחינה קלינית אין היצרות של ע"ש מותני בבדיקות ההדמיה, אין כל ממצא אובייקטיבי בע"ש מותני. בברך שמאל אין כל ממצא המעיד על נזק סחוסי או רצועתי.

הוועדה גם מתייחסת לפגיעה בשריר הגלוטאוס אליו מתייחס דר' שינדלר ועפ"י בדיקת US 24/4/17 אין קרע בשריר.

הוועדה דוחה א הערר. אין נכות."

טענות הצדדים בתמצית

1. המערער טוען כי הוועדה עיינה במכתב מטעם פרופ' קנולר אולם התעלמה מהמפורט בו, ממצאיו ומבדיקות ההדמיה הנוספות שנלוו לו ופטרה עצמה בהערה שלא ניתן להבין ביחס לכך. למערער הפרעה תחושתית ברגליים ובקרסוליים ומדובר בפגיעה תפקודית משמעותית. הוועדה לא פירטה את ממצאיה מבחינה נוירולוגית ועל כן לא ניתן להתחקות בהבדל בין ממצאי בדיקתה לבין ממצאי בדיקת הרופאים המלווים את המערער באופן שוטף. הוועדה התעלמה מחומר רפואי שהוצג לה והנמקתה כלל אינה ברורה. התייחסות הוועדה לחוות הדעת של דר' שינדלר ושל דר' קנולר אינה עניינית ומנומקת. המערער ביקש כי עניינו ישוב לוועדה בהרכב אחר.
2. המשיב טען כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה ואין הצדקה להתערב בהחלטתה. לטענתו לאחר בדיקה קלינית קבעה הוועדה כי אין פגיעה נוירולוגית והממצאים בבדיקות הדימות אינם מקבלים ביטוי קליני. הוועדה סקרה את ממצאי בדיקות הדימות תוך התייחסות לחוות דעתו של דר' קנולר ואף ציינה כי לאור ממצאי בדיקתה הקלינית בעמ"ש מותני וצווארי היא אינה מקבלת את חוות דעתו של דר' שינדלר. אף לגבי הברך ציינה הוועדה כי אין כל ממצא המעיד על נזק סחוסי או רצועתי.
3. יצוין למען שלמות התמונה כי המערער עבר תאונת דרכים נוספת בשנת 2015, בגינה עמד בפני אותו הרכב ועדה לעררים באותו תאריך בו נבדק בגין התאונה מושא הליך זה. גם שם לא מצאה הוועדה כי נותרה למערער נכות והמערער ערער על כך לבית הדין. בהליך ב"ל 15143-06-18 ניתן פסק דין על ידי חברי, כב' השופט סילורה, ביום 19.10.2020 אשר השיב את עניינו של המערער לוועדה.
4. המערער בהשלמת הטיעון מטעמו טען לקיומו השתק פלוגתא לאור פסק הדין בהליך השני, טענה שהמשיב ביקש לדחות מאחר ומדובר בתאונות שונות מתאריכים שונים ובהליכים שונים, אף אם ישב אותו הרכב שדן בעררים באותו היום.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להתקבל בחלקו, כמפורט להלן.
2. כידוע, בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. עוד נקבע כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המל"ל פד"ע ל"ז 213).
3. אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה, אשר הנה חיונית גם על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) שם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60).
4. בעניין לביא (דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130) נפסק לעניין חובת ההנמקה, כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק".
5. טענת המערער כי בשל פסק הדין בהליך שעסק בתאונה משנת 2015 יוצרת השתק פלוגתא, לא יכולה להתקבל שכן הצדק עם המשיב, מדובר בפגיעה מתאריך אחר אשר נבחנה על ידי אותו הרכב אולם מדובר בהחלטות נפרדות. על כן לא מדובר בהשתק פלוגתא. כמו כן, לכל גורם שיפוטי היושב בדין באותה ערכאה, יש את שיקול דעתו והבנתו המשפטית, ואין עמדה של מותב שיפוטי אחד מחייבת מותב שיפוטי אחר בערכאה מקבילה בשונה מערכאה גבוהה יותר שפסיקתה כאמור מחייבת את בית דין קמא.
6. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שמדובר באותו אדם, המערער, שארעו לו שתי הפגיעות האמורות שהוכרו כפגיעות בעבודה ובסופו של יום הוא עמד בפני ועדה לעררים שבחנה, בשתי החלטות נפרדות, אחת ביחס לכל תאונה, את מצבו הרפואי לאחר התאונה הראשונה ולאחר התאונה השניה.
7. לאחר שעיינתי בקביעותיו של חברי, כב' השופט סילורה בפסק הדין הנוגע לתאונה משנת 2015, מצאתי כי יש טעם רב בקביעותיו והן יפות, בהתאמה, ביחס להחלטת הוועדה גם בהליך זה. ואפרט.
8. אכן צודק המשיב כי חוות הדעת של דר' שינדלר אורתופד מיום 8.8.2016 ומכתבו של דר' קנולר נוירוכירורג מיום 20.3.2018 מטעם המערער, נערכו זמן רב לאחר התאונה מושא הליך זה אשר ארעה בשנת 2005, אולם שני המסמכים האמורים התייחסו לשתי התאונות, כך שעל הוועדה היה לנמק קביעותיה ביחס למפורט במסמכים אלו.
9. בניגוד לדר' שינדלר, הוועדה לא מצאה בבדיקתה הקלינית עדות למגבלה בע"ש צווארי ומותני ועל כן דחתה את חוות דעתו. כפי שקבע כב' השופט סילורה, מסקנה זו אינה מתיישבת לכאורה עם הפירוט בחוות דעתו של דר' שינדלר אשר פירט את ההפרעות האורתופדיות מהן סובל המערער המגיעות לכדי הנכות אותה התאים לו בחוות דעתו. היה על הוועדה להתמודד עם המפורט בחוות הדעת כדי שניתן יהיה להבין ביתר שאת מדוע דחתה את חוות דעתו של דר' שינדלר. אכן ממצאי הבדיקה הקלינית של הוועדה גוברים אולם הנמקתה חסרה ביחס לפירוט המופיע בחוות דעתו של דר' שינדלר. קביעת הוועדה מוקשית שעה שדר' שינדלר התאים למערער נכות בשיעור 53% בגין שתי התאונות ואילו הוועדה מצאה שאין לו נכות כלל.
10. ביחס למכתבו של דר' קנולר, הוועדה ציינה את המובן מאליו כי כל רופא מתאים נכות לפי הממצאים שמצא בבדיקה הקלינית ושילובם. כפי שקבע השופט סילורה, קביעה זו אינה מנומקת וללא מתן הסבר לגבי על אילו ממצאים הוועדה בחרה להסתמך ומהו השילוב שלדעתה הביאה למסקנתה ביחס למערער.
11. מאחר ולא ניתן להתחקות באופן מלא וברור אחר קביעת הוועדה אל מול שני המסמכים שהציג המערער, הרי שלא די בקביעות הוועדה ועליה לפרט את מסקנותיה ביחס לפירוט העולה מחוות הדעת שהוצגו לה, שכן נפסק כי מידת ההנמקה של הוועדה בהחלטתה ביחס לחוות דעת שהוצגה לה תלוי במידת ההנמקה של המומחה בחוות הדעת המוצגת (ראה: דב"ע לד/258 – 0 הניג-המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו 225).
12. הנה כי כן, יש להשיב את עניינו של המערער לוועדה כמפורט לעיל. יחד עם זאת, לא מצאתי לקבל את טענת המערער כי יש להחליף את הרכב הוועדה שכן ידוע כי בהתאם לפסיקה הרווחת של בית הדין הארצי, דרך המלך היא השבת עניינו של המערער לאותו הרכב אלא אם קיים חשש להתבצרות הוועדה בעמדתה. לא מצאתי בהחלטת הוועדה דבר המעיד על חשש להתבצרות בעמדה, ומאחר והתכנסה בעניינו של המערער בהחלטה מסכמת אחת, הרי שאין מקום להחליפה.
13. סוף דבר –עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה הנוכחי, אשר תשקול עמדתה מחדש תוך התייחסות מפורטת ומנומקת לחוות הדעת של דר' שינדלר אורתופד מיום 8.8.2016 ומכתבו של דר' קנולר נוירוכירורג מיום 20.3.2018 המטפל במערער באופן שוטף.

ככל שהוועדה תסבור כי אין מקום לשנות את מסקנותיה – תסביר את הפער בין קביעותיה לקביעות המומחים מטעם המערער.

באחריות המערער להציג לוועדה את חוות הדעת האמורות.

המערער יוזמן לוועדה ויוכל לטעון בפניה באשר לעילת התכנסותה.

1. המשיב יישא בהוצאות המערער בסך 2,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום.
2. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, י"ט אייר תשפ"א, (01 מאי 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.