11 אוקטובר 2020

1. לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 11.12.19 (להלן: "הוועדה"), אשר דחתה את טענת המערער בעניין שיעור נכותו באגן בגין פגיעתו בעבודה.

רקע ותמצית טענות הצדדים –

2. המערער, יליד 1945 אשר עבד כקצב, הוכר על ידי המשיב כנפגע עבודה בגין פגיעתו ביום 1.9.17 עת נפגע בתאונת דרכים (להלן: "התאונה") והאירוע הוכר כתאונת עבודה.

3. ערר המערער על החלטת הדרג הראשון, שהתכנסה ביום 16.9.19 (להלן: "הדרג ראשון") התקבל ברובו ולמערער נקבעה נכות משוקללת בתוספת תקנה 15 בשיעור 95%.

טענת המערער בדבר נכות באגן נדחתה, ומכאן הערעור.

4. לטענת המערער, בעקבות התאונה אובחן כסובל מפתיחה של עצמות האגן והדבר עולה מצילומים המצויים בתיקו הרפואי. המערער סבור, כי הוועדה התעלמה מחלק מהמסמכים האלה ובכך נפלה טעות משפטית בהחלטתה.

בערעור מוזכרים צילום מיום 7.2.19 ו- CT מיום 2.3.19.

לאחר הוועדה, המערער העביר את ממצאי הוועדה לפרופ' עטר וזה ציין, במסמך מיום 7.2.00, כי ב- CT מיום 2.3.19 רואים בצורה ברורה וחד משמעית שהפוביס פתוח ב- 2 ס"מ.

במעמד דיון הערכה מוקדמת הוסיף וטען ב"כ המערער, כי מסר בעצמו את הדיסקים של הצילומים בוועדה לידי חבריה והם החזירו לו אותם באותו יום.

על כן, המערער מבקש להשיב את עניינו לוועדה כדי שזו תעיין בכל הצילומים ותתייחס ל- CT מיום 2.3.19 בו לא עיינה ותנמק מדוע היא סוטה מקביעות של פרופ' עטר.

5. בשולי הערעור הוסיף המערער טענות כנגד פריט הליקוי שנבחר על ידי הוועדה בזיקה לפגיעה באגן [46(2) תוך הפניה לפריט 48 (1)(ז) בשל מגבלות במפרק הירך].

המערער טען, כי הדרג הראשון קבע נכות בשל מגבלות במפרק הירך על רקע שבר בצוואר הירך וניוון במפרק הירך בעקבותיו עבר החלפת מפרק ירך. לטענת המערער, זהו המקור למגבלות בתנועה אשר הובילו לפסיקת שיעור נכות ועל כן, לא ניתן לקשור את הנכות לפתיחת האגן הנטענת. לדידו של המערער, היה על הוועדה לבחור בפריט 46(3) ולא 46(2).

6. לטענת המשיב, דין הערעור להידחות שכן הוא מופנה כנגד ההיבטים המקצועיים בהחלטת הוועדה ולא עוסק בשאלות משפטיות. כמו כן, יש לדחות את טענות המערער מכוח המכתבים של פרופ' עטר מיום 10.1.20 וכן מיום 7.2.20, שכן מדובר במסמכים המאוחרים למועד התכנסות הוועדה. באשר למכתב מיום 25.7.19 המשיב סבור, כי הוועדה לא הייתה מחויבת להתייחס אליו שכן אין בו תיעוד של בדיקה קלינית ולא ניתן להבין ממנו כיצד הגיע למסקנה בדבר שיעור הנכות שקבע.

7. לטענתו, הוועדה התייחסה בצורה יסודית לנכות הנטענת באגן ומצאה, כי על פי הצילום מחודש 10.18, אין פתיחה בפוביס. הוועדה לא יכלה להתייחס לצילומים משנת 2019 שכן אלה לא הוגשו לוועדה. יצוין, כי בעקבות דיון הערכה מוקדמת מיום 13.7.20, המשיב שב ובדק אם צילומים אלה הוגשו לתיק והודיע ביום 10.8.20, כי לא זו בלבד שאינם מצויים בתיק אלא שגם הפענוח שלהם לא מצוי בתיקו של המערער כך שלא ניתן למצוא פגם בהתנהלות הוועדה בכך שלא התייחסה אליהם. כן הוסיף המשיב, כי עיון בכתב הערר מגלה, כי לא הובאה בו כל התייחסות לצילומי ה- CT המוזכרים בערעור ולא צורף כל מסמך הקשור להם. כן הפנה המשיב לכך, כי גם לערעור לא צורפו הצילומים או פענוחיהם.

באשר לטענת המערער בעניין פריט הליקוי שנבחר, המשיב סבור כי דינה להידחות משמדובר בנושא המסור לשיקול דעתה הרפואי המקצועי של הוועדה.

8. בהודעה מיום 16.8.20 העלה המערער טענה לפיה לא ניתן לייחס משקל לעובדה שהצילומים המוזכרים לעיל לא מופיעים ברשימת המסמכים שהוגשו לוועדה, שכן אפילו הצילום מחודש 10/18 המוזכר גוף החלטה לא מופיע שם. כן ייחס המערער חשיבות לכך שהוועדה לא ביקשה לקבל את הפענוחים.

9. המשיב הגיש תגובה ביום 14.9.20 בה חזר על עיקרי טענותיו והוסיף, כי הוועדה יישמה פריט המקנה נכות גבוהה מזו הנקובה בפריט 46(3) וכי למעשה המערער מבקש לקבל כפל פיצוי בגין פגימה אחת.

כן הפנה המשיב לרע"א 3986/13 הנדרוגר - משרד הביטחון (30.10.13) אשר קבע, כי הנכות נקבעת בהתאם לביטוי קליני תפקודי ולא על פי ממצאים הדמייתיים.

10. ביום 17.9.20 הוגשה תשובה מטעם המערער לה צירף לראשונה תיעוד רפואי בעניין הצילומים: פענוח CT מיום 14.2.18, פענוח של צילום מיום 3.10.18, פענוח של צילום מיום 7.2.19 שמציין שלא חל שינוי ביחס לצילום מתאריך 3.10.18 וכן פענוח CT מיום 2.3.19.

דיון והכרעה

א. המסגרת הנורמטיבית –

11. סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, מסמיך את בית הדין לדון בערעור על החלטה של הוועדה הרפואית לעררים בשאלות משפטיות בלבד, ועל פי ההלכה נדרש בית הדין לבחון אם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה [עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד, 213].

12. כמו כן נפסק, כי התאמת סעיפי הליקוי לצורך קביעת נכות היא קביעה רפואית מובהקת, הנמצאת בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה הרפואית, ובית הדין אינו מוסמך להתערב בה [עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.6.2006, להלן: "עניין בן צבי"].

13. אשר לחובת ההנמקה של הוועדה נקבע בפסיקה, כי בהיותה גוף מעין שיפוטי מוטלת על הוועדה החובה לנמק את החלטתה, באופן המאפשר גם למי שאינו עוסק ברפואה, להתחקות אחר הלך מחשבתה ואחר תקינות הפרשנות שהעניקה להוראות החוק [דב"ע נד/ 154 -0 לבל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 474; דב"ע שם/01-1318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו, 60). כמו כן ראוי, שהחלטת הוועדה תהא ברורה ללא צורך בפרשנות או בהסקת מסקנות (עב"ל 10082/97 שלמה שיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד, 188).

ב. מן הכלל אל הפרט –

14. לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים מצאתי, כי דין הערעור להתקבל.

15. טענת המערער הינה כי הוועדה לא התייחסה לבעיה בפתיחת האגן.

16. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית והתייחסה לצילום מיום 3.10.18 כדלקמן:

"צילום אגן מיום 3.10.18 – מצב שבר בהיליום שמאלי אשר קובע על ידי פלטה וברגים בעמדה טובה.

בוצע THR משמאל. אין פתיחה בפוביס."

17. מסקנת הוועדה בקשר לאגן הינה כדלקמן:

בנוגע לאגן שבר בהליום שמאלי אשר נותח וקובע על ידי פלטה וברגים. נמצא בעמדה טובה. הועדה קובעת נכות בשיעור לפי סעיף 46(2) אשר מוביל לסעיף על הגבלה בתנועות עבורו קיבל נכות בשיעור 30% בשל הגבלה תנועות פרק ירך שמאל"

18. מן הפרוטוקול עולה כי הוועדה הסתמכה על צילום האגן מיום 3.10.18 אשר לטעמה מראה כי אין פתיחה בפוביס.

19. המערער המציא לתגובה מיום 17.9.20 פענוח מיום 3.10.18 של צילום זה בו רשום: Diastasis of symphysis Pubis.

20. אין מחלוקת כי בפני הוועדה לא עמד פענוח הצילום, אלא הצילום בלבד (הגם שאינו מופיע ברשימת המסמכים שעמדו בפניה), אך עמד בפני הוועדה מסמך של פרופ' דן עטר מיום 25.7.19 בו מצוין כי המערער סבל משבר באגן עם פתיחתו.

21. ב"כ המערער טוען כי המציא לוועדה אף צילום CT מיום 2.3.19 אשר בפענוחו מצוין: סימפוזיס פוביס הודגם פתוח עם מרווח חלקים של 3 ס"מ".

הצדדים חלוקים באם צילום ה- CT הומצא לוועדה משמסמך זה לא מצוין בין המסמכים שעמדו בפני הוועדה ומבדיקת ב"כ המשיב בתיק המערער עולה כי הפענוח לא מצוי בתיק.

22. אכן ספק בעיני אם המערער המציא את צילום ה- CT לוועדה וזאת מהנימוקים הבאים:

ראשית, המסמך לא צורף אף לנימוקי הערעור.

שנית, פרופ' עטר נתבקש על ידי ב"כ המערער להתייחס לקביעת הוועדה בעניין האגן ובתשובתו מיום 10.1.20 הוא מבקש את הצילומים משנת 2018.

רק בתשובה נוספת מיום 7.2.20 מתייחס פרופ' עטר לצילומים משנת 2019.

שלישית, מסמך זה לא נזכר בין המסכים אשר עמדו בפני הוועדה, אם כי לא נעלם מעיני כי גם הצילום מיום 3.10.18 אליו התייחסה הוועדה לא מצוין בין המסמכים.

23. למרות הספק בדבר המצאת עילום ה- CT לטעמי יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה, על מנת שתתייחס לפענוח של הצילום מיום 3.10.18 לצילום מיום 7.2.19 ול- CT מיום 2.3.19 לרבות פענוחיהם.

אין מקום להציג לה את האישורים הרפואיים של פרופ' עטר שנערכו לאחר התכנסותהד.

24. אמנם, הוועדה לא כבולה לפענוח של צילום הרנטגן מיום 3.10.18, אולם משקיים ספק באשר לממצאים העולים ממנו, הן לאור מכתבו של פרופ' עטר מיום 25.7.19 אשר עמד לפני הוועדה והיא לא התייחסה למסקנתו בעניין והן לאור הפענוח (הגם שלא עמד בפניה), אני סבורה כי יש מקום להחזיר את העניין לוועדה לצורך התייחסות לפענוח של הצילום מיום 3.10.18.

משעניינו של המערער מוחזר לוועדה מן הראוי שתתייחס אף לצילום מיום 7.2.19 לרבות הפענוח ול- CT מיום 2.3.19 לרבות הפענוח, וזאת על אף הספק אם אכן הוצגו בפניה ביום 11.12.19.

אין מקום להציג מסמכים רפואיים המאוחרים למועד התכנסותה.

25. על הוועדה להתייחס למסמכים האמורים ולנמק האם אין בהם כדי לשנות את מסקנתה שאין פתיחה בפוביס, והאם אין בממצא כדי להעניק למערער אחוזי נכות נוספים בגין ממצא זה, כעולה מתקנה 46(3).

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

26. המשיב ישלם למערער הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום שיומצא פסק הדין.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, כ"ג תשרי תשפ"א, (11 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים.