1. נגד הנאשם הוגש ביום 26.2.20 כתב אישום שבו מיוחסות לו שתי עבירות: אי קיום צו בית המשפט, עבירה לפי סעיף 18 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 (להלן – "החוק") ועבירה של עיסוק בעסק טעון רישוי לפי החוק ללא רישיון, עבירה לפי סעיפים 4 ו – 14 לחוק.
2. מכתב האישום עולה, כי מיום 7.9.19 מנהל הנאשם עסק של מכירת מוצרי טבק לעישון נרגילה ומשקאות קלים ברחוב יסוד המעלה 15, תל-אביב. העסק מושא כתב האישום טעון רישיון בהתאם להוראות החוק. כנגד העסק תלוי ועומד צו סגירה שניתן ביום 20.6.18 ונכנס לתוקפו ביום 1.8.18 בתיק רע"ס 72160-11-17.
3. במועד הגשת כתב האישום לא היה לנאשמים רישיון או היתר זמני להפעלת העסק ואף לא הוגשה בקשה לרישיון לעסק על ידי הנאשם.
4. בדיון הקראה שהתקיים ביום 17.2.21 טענה ב"כ הנאשם טענה מקדמית. ב"כ המאשימה ביקשה להגיב לטענות בכתב ובהתאם לסמכות הקבועה בסעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ד-1982 התרתי למאשימה להגיש תגובתה בכתב.

טענות הצדדים

1. הנאשם טען, כי נפל פגם מהותי מנהלי וחמור, העומד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית, המחייב את ביטולו של כתב האישום ושעניינו בכך שהנאשם לא מסר גרסתו אצל המאשימה טרם הגשת כתב האישום ולא קיבל הזדמנות להשמיע טענותיו בכתב.
2. בעניין זה טענה ב"כ הנאשם, כי העבירה בגין אי קיום צו בית המשפט הינה תוצאה של גזר דין וצו סגירה אשר ניתן כנגד נאשם פלוני בתיק אחר כמפורט בכתב האישום. לטענתה, הנאשם דובר ערבית ואינו דובר עברית וכי ההתראה שנמסרה לו ביום 7.9.19 (נ/2) ושעליה חתם במועד מסירתה, מנוסחת כולה בעברית (פרוטוקול, ע' 3, ש' 1 – 3). עוד טענה, כי באותו מועד נמסר לנאשם מסמך שכותרתו "פנייה לקבלת גרסת החשוד" (נ/3) ושעליו הוא אינו חתום ושמלבד חלק מסוים שכתוב בשפה הערבית, עיקר המסמך מנוסח בעברית. לטענת ב"כ הנאשם, החלק המנוסח בערבית נמסר לחברת תרגום ונמצא שכתוב שם שהעסק פועל ללא רישיון ובנוסף קיים צו משפטי ועליו לפנות בכתב כדי לברר (פרוטוקול, ע' 3, ש' 6 – 12). עוד טענה ב"כ הנאשם, כי ביום 21.8.19 נמסר בבית העסק צו הסגירה השיפוטי לצד ג' (חתום על ידי אדם בשם אוסמן סימין יונס) המנוסח אף הוא כולו בעברית (פרוטוקול, ע' 4 – 7) ולבסוף טענה, כי המסמך נ/3 לא נערך בהתאם לבעלי העסק או הנאשמים וללא ציון פרטים קונקרטיים של התיק (פרוטוקול, ע' 13 – 18). לפיכך עתרה ב"כ הנאשם לביטול כתב האישום.
3. ביום 17.3.21 הגישה ב"כ המאשימה את תגובתה. בפתח דבריה טענה, כי הנאשם פועל בחוסר תום לב ורוחץ באי ניקיון כפיים וזאת בשל היותו מסתנן אשר קיבל אישור שהיה זמני בישראל ושאינו מחזיק כלל ברישיון עבודה. לטענתה, חרף האמור הנאשם ממשיך להפעיל את העסק ללא רישיון, מבלי שהוגשה בקשה לרישיון ואף ללא קופה רושמת. יחד עם זאת הודיעה ב"כ המאשימה כבר בפתח תגובתה, כי גם בשלב זה יכול הנאשם למסור גרסה עניינית וכי המאשימה תהא נכונה לשמוע את גרסתו לניהול עסק ללא רישיון ולהפרת הצו השיפוטי. עוד טענה לגופן של הטענות, כי המסמך שכותרתו "פנייה לקבלת גרסת החשוד" (נ/3) מנוסח הן בעברית והן בערבית וכתוב בו שהנאשם יכול לפנות בכתב ולהגיב על תוכן ההתראה. ואולם, לטענתה, הנאשם לא הגיב כלל למסמך, סירב לחתום עליו ולמעשה העדיף להתעלם מהעבירות ולהמשיך (עד לרגע זה) בביצוע העבירות. לעניין מסמך ההתראה (נ/2) טענה, כי המסמך מנוסח בעברית וכי לא היתה חובה לתרגם את המסמך לערבית ודי בכך שהמסמך כתוב כולו בשפה העברית שהינה השפה הרשמית במדינה כדי לחייב את הנאשם החי ועובד בישראל לפעול בהתאם לאמור בו.
4. ביום 1.4.21 הגישה ב"כ הנאשם תשובה בה חזרה על עיקר טענותיה, אך גם טענה כי הוגשה בקשה לרישיון על שם אדם אחר. בתגובה כתבה ב"כ המאשימה ביום 6.4.21 כי לא קיימת בקשה לרישיון על שם הנאשם וכי הבקשה לרישיון אליה התייחסה ב"כ הנאשם סורבה אף היא.

דיון הוכרעה

1. לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון במסמכים אשר הוגשו, החלטתי לדחות את הטענה המקדמית.
2. הכרעה בשאלה אם ראוי לקבוע כי מתקיימת במקרה פלוני הגנה מן הצדק, מחייבת איזון בין ערכים, ואינטרסים שונים המהווים חלק מן ההליך הפלילי. מחד גיסא, קיימים אינטרסים ברורים בדבר העמדת עבריינים לדין ושמירה על האינטרסים המוגנים על ידי החוק המופר. מאידך גיסא, ישנם אינטרסים השוללים את המשך ההליך הפלילי, ושעניינם בהגנה על זכויות היסוד של הנאשם, פסילת מהלכיה הנפסדים של הרשות ושמירה על טוהר ההליך השיפוטי ואמון הציבור בבית המשפט.
3. בענייננו, נמסר לנאשם מכתב התראה (נ/2) המתייחס לקיומו של צו סגירה לעסק. אמנם מדובר במסמך המנוסח כולו בעברית אבל אני סבורה, כטענת המאשימה, כי די בכך שהנוסח מופיע בשפה הרשמית במדינת ישראל כדי לומר שהמאשימה מילאה את חובתה ליידע את הנאשם באשר לעבירה המיוחסת לו ולעצם קיומו של צו סגירה. הנאשם חי ועובד במדינת ישראל ולא הוכח בפני קיומו של קושי אמיתי שמנע ממנו לברר את מהות ההתראה ואת תוכנה (ר' רע"ס 31534-05-18 מדינת ישראל נ' Zalem (10.2.19). אציין, כי הנאשם גם שכר ייצוג משפטי להליך דנן ובכך יש כדי ללמד כי הוא מודע לזכויותיו וקשיי השפה לא עמדו לו למכשול בהליך זה.
4. בנוסף, הנאשם לא חלק על כך שנמסר לו המסמך שכותרתו "פניה לקבלת גרסת חשוד" (נ/3) אך טען כי בשל כך שרק חלקו מנוסח בערבית, לא יכול היה לדעת מהן זכויותיו. ואולם, תרגום אשר נערך, לבקשת ב"כ הנאשם, לנוסח הרשום בערבית (חלק מנ/3) מלמד כי במסמך זה נכתב מפורשות שהנאשם מנהל עסק שמצריך רישיון וכי העסק פועל ללא רישיון ומדובר בעבירה על החוק. עוד נכתב בערבית, כי ביצוע עבירה זו נמשך ומתחדש מדי יום וכי קיים צו סגירה כנגד העסק ולכן עליו לסגור אותו ללא דיחוי. כמו כן ובכך העיקר – מהנוסח המתורגם עולה, שהנוסח בערבית כולל הודעה מפורשת לפיה יש כוונה להגיש כתב אישום כנגד בעל העסק ולכן יש באפשרותו לפנות בכתב ולהגיב על תוכן המסמך, דהיינו על הטענה כי העסק פועל ללא רישיון ותוך הפרת צו שיפוטי.
5. הנה, לא רק שהובאה לידיעת הנאשם - בשפתו שלו - העובדה כי קיים צו סגירה כנגד העסק וכי הוא פועל בניגוד לחוק אלא שאף הובאה לידיעתו באופן ברור ובשפתו שלו זכותו לפנות לרשות ולהשמיע עמדתו לעניין הטענה כי הוא מנהל עסק ללא רישיון ותוך הפרת צו שיפוטי.
6. יאמר לעניין טענת הנאשם, כי מדובר בפניה שהיא בגדר מסמך אחיד וזהה שנמסר לבעלי עסק/נאשמים שונים, כי אין בכך כדי ללמד על פגיעה בזכותו של הנאשם. שהרי צורתו של המסמך אינה רלבנטית ומהותו היא שמגדירה אותו, ומשמצאתי כי במסמך זה הובאה לידיעת הנאשם זכותו לפנות לרשות ולהציג את גרסתו - די בכך.

מסמך זה (נ/3) נמסר באופן אישי לנאשם, בכתובת בית העסק שלו ביום 7.9.19 בצמוד עם מכתב ההתראה (נ/2) אשר בו מופיע באופן מפורש מספר התיק הפלילי בו ניתן צו הסגירה נגד העסק וכן מועד כניסתו של הצו לתוקף. לפיכך, והגם שהמסמך נ/3 הינו מסמך כללי ואחיד בהצטרפותו למסמך ההתראה הפרטני (נ/2) הרי שהמסמך מקיים את תכליתו.

1. עולה מן האמור, כי הנאשם הוזמן בערבית לממש את זכותו להשמיע את גרסתו על דרך של פנייה בכתב למספר הפקס או הכתובת המופיעים במסמך נ/3. לכן, אין מדובר במקרה שבו חשוד לא הוזמן כלל למסור גרסה ו/או לא ניתנה לו ההזדמנות לעשות כן אלא במקרה בו החשוד הוזמן למסור גרסה אך בחר שלא לעשות כן ולטעון עתה, כי ההזמנה לא היתה ברורה משום שלא נכתבה בשפתו. טענה זו – הופרכה נוכח האמור בנוסח המופיע בערבית.
2. ועוד - אני סבורה, כי גם אם לא הבין הנאשם באותו המועד את פשרו של המסמך נ/2 באשר הוא עצמו מנוסח בעברית, היה עליו לפנות ללא דיחוי לרשות כדי להבין במה מדובר בהינתן שהוא נמסר לו בצמוד עם נ/3 הכולל נוסח בערבית. אולם, משבחר הנאשם שלא לפעול על פי האמור בנוסח המופיע בערבית ולא להשמיע את גרסתו בפני המאשימה עד למועד הגשת כתב האישום ביום 26.2.20, אין לו לבוא בטרוניה אלא כלפי עצמו.
3. לאור האמור, לא מצאתי כי זכותו של הנאשם בתיק זה נפגעה ולא הוכח בפני כי התנהלות המאשימה פוגעת בתחושת הצדק וההגינות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ו' אייר תשפ"א, 18 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.