17 אוגוסט 2022

לפנינו תביעת התובעת, הגב' ישראלה ורנר, כנגד הנתבעות, גב' ג'וליה יעקובסון וגב' ליאת צור, הבעלים של מקום עבודתה - מכללה ללימודי קוסמטיקה בעיר תל אביב, לפיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות בגין תקופת העסקתה.

המסגרת העובדתית כעולה מחומר הראיות

1. התובעת, גב' ישראלה ורנר (להלן: התובעת או גב' ורנר) החלה לעבוד אצל גב' ג'וליה יעקובסון (להלן: הנתבעת או הנתבעת 1) החל מיום 1.11.2012 כמורה לקוסמטיקה.
2. לתובעת הונפקו תלושי שכר על שם גי.גי. קוסמטיקס.
3. התובעת עבדה כעובדת שעתית, במשרה חלקית, ושכרה שולם על בסיס שעתי שהחל ב-100 ₪ לשעה.
4. ביום 12.1.20 שלח ב"כ התובעת מכתב לנתבעת שכותרתו: "הודעה על הרעת תנאים בעבודה ו/או נסיבות אשר אינן מאפשרות המשך העסקה.." במסגרת מכתב זה נכתב, בין היתר, כי:

" בנסיבות האמור ומשבחרתם שלא לתקן את העבירות החמורות על אף פניות רבות מטעם מרשתי ולאור העובדה כי סגרתם כיתות לימוד ושעות עבודתה של מרשתי נפגעו בצורה משמעותית הרי שמרשתי מודיעה על התפטרותה מהעבודה בהתאם לסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים בשל נסיבות אשר אינן מאפשרות המשך העסקה והרעת תנאים. נוכח התחייבותה של מרשתי לתלמידותיה מרשתי מודיעה כי התפטרותה תיכנס לתוקף ביום 30.1.2020..." (ר' נספח א' לתצהיר התובעת).

1. ביום 30.1.20 שלחה התובעת, באמצעות ב"כ מכתב נוסף לנתבעת ובו דרישה לשלם לתובעת את המגיע לה ולבצע לה גמר חשבון.
2. ביום 2.2.20 ענתה הנתבעת במכתב באמצעות ב"כ, למכתבי התובעת. במסגרת מכתב זה דחתה הנתבעת את דרישות התובעת, לרבות את טענתה להתפטרות בדין מפוטר.
3. בתיק הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת 1 בלבד, ונראה כי התביעה מול הנתבעת 2 נזנחה.
4. ביום 15.3.22 התקיים דיון הוכחות במהלכו נשמעה עדות התובעת ועדות הנתבעת 1.
5. המחלוקת העיקרית נוגעת לנסיבות סיום העסקת התובעת, ושאלת זכאותה לתשלום פיצויי פיטורים, שעות נוספות, חגים, פיצוי בגין העדר הודעה על תנאי העסקה, תלושי שכר ועוגמת נפש.
6. משכך נפנה לבחון את רכיבי התביעה.

נסיבות סיום העסקה – האם יש לראות את התפטרות התובעת כדין מפוטר

1. לטענת התובעת, במהלך תקופת העסקתה לא זכתה לקבל זכויות סוציאליות, לרבות דמי חגים, אי תשלום גמל, ניכוי גמל עובד ואי העברתו משך תקופה ארוכה, זאת חרף פניות התובעת לנתבעות. עוד טוענת התובע כי בחודש 12/19 קוצצו ממשרתה שעות עבודה רבות בשל סגירות כיתות לימוד על ידי הנתבעות. נוכח הרעות תנאים אלו הודיעה התובעת על התפטרותה בהתאם לסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים ומשכך לטענתה על הנתבעות לשלם לה פיצויי פיטורים מלאים.
2. מנגד לטענת הנתבעת, התובעת התפטרה ואין לראות את התפטרותה כהתפטרות בדין מפוטר. לטענת הנתבעות התובעת קיבלה הודעה על תנאי העסקה, וכן קיבלה את מלוא הזכויות המגיעות לה. בכל הנוגע לדמי חגים, נטען כי תשלום דמי החג שולם לתובעת ונרשם מתוך טעות תחת רכיב הפרשים בתלושי השכר, התובעת קיבלה תשלום מלא בגין השעות שעבדה וכי לא עבדה שעות נוספות והנתבעת אף לא קיזזה את רכיב ההפסקות משכרה.
3. עוד טוענת הנתבעת כי לא היתה כל הרעה בתנאי עבודתה, שכן לא היתה הפחתה בשעות עבודתה. במהלך כל שנת 2019 התובעת הועסקה בשעות משתנות ובממוצע 86 שעות ולכן לא היתה כל הרעה בשעות עבודתה.
4. בכל הנוגע לפנסיה, בעקבות המכתב של התובעת, אכן התגלה כי נעשתה הפרה בנוגע לפנסיה ומדובר בטעות אנוש. אולם ההפרה טופלה באופן מידי וביום 15.1.20 הועבר סך של 70,056 ₪ לקופת הפנסיה והפיצויים של התובעת בהתאם לתחשיב רואה חשבון של הנתבעת וכי התובעת קיבלה מידע מהנתבעת בדבר ההפקדה ששולמה לקופת הפנסיה והפיצויים. משההפרה תוקנה אזי אין לקבל את טענת התובעת להרעת תנאים.
5. הכלל הוא כי עובד המתפטר מיוזמתו אינו זכאי לפיצויי פיטורים. לכלל זה יש מספר חריגים, לרבות התפטרות מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או נסיבות אחרות שביחסי עבודה, שבהן אין לדרוש מהעובד שימשיך בעבודתו, כאמור בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן: חוק פיצויי פיטורים), הקובע כי:

"התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים."

1. יפים לענייננו דבריו של בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 26706-05-11 שבתאי - טכנובר בע"מ (10.6.13) (להלן: עניין שבתאי), כמצוטט:

"כבר נפסק, כי עובד המבקש להוכיח זכאותו לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, צריך לעמוד בשלושה תנאים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה "הרעה מוחשית בתנאי העבודה" או "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו"; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון. לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פיצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת....נדגיש, כי גם אם במהלך תקופת העבודה לא שולמו לעובד זכויותיו מכוח החוק, הסכמים קיבוציים או צווי הרחבה והעובד לא העלה טענה בעניין זה.... העובד אינו חייב להמשיך להשלים עם התנהלות זו של המעביד, וזכותו להתפטר על פי לסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, גם אם לא חלו שינוי או הרעה בסמוך למועד התפטרותו מעבודה. התנהלות המעביד, אי כיבוד זכויותיו של העובד, מהווה "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו עובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו". לפיכך, ככל שהעובד מתפטר עקב אי כיבוד זכויותיו, וניתנה התראה למעביד (או חל החריג למתן התראה למעביד) העובד יהיה זכאי לפיצויי פיטורים על פי סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים".

1. עיון בכתב התביעה ובתצהיר התובעת מעלה כי התובעת טענה כי התפטרה בדין מפוטר בשל אי מתן הודעה על תנאי העסקה, תשלום דמי חגים, אי תשלום שעות נוספות, הלנת שכר, הפחתת שכר, ניכוי גמל עובד מבלי להעבירם לחברת הביטוח ואי הפרשות פנסיוניות. משכך נפנה לבחון כל סיבה בנפרד.

לעניין הפנסיה

1. לטענת התובעת החל משנת 2016 הנתבעות ניכו משכרה תגמולי עובד לפנסיה וזאת מבלי שהעבירו אותם לחברת הביטוח. כמו כן, לטענת התובעת הנתבעות היו צריכות להפריש לה פנסיה לאחר חצי שנת עבודה ואולם החלו להפריש רק מ3/14, כשנה לאחר המועד הנדרש אולם לא באופן מלא. לטענת התובעת עיון בדו"ח ההפקדות לפנסיה שצרפה התובעת לתצהירה (נספח ד') מעלה כי חסרות הפקדות בגין שנת 2016, אין הפקדות לשנת 2017, ובגין שנת 2018 יש שתי הפקדות ובגין שנת 2019 אין הפקדות כלל. כמו כן חלק מגמל עובד שנוכה משכרו לא הועבר לקופות. לטענת התובעת פנתה לנתבעת מספר פעמים בנוגע לפנסיה אולם כל פעם נענתה בהתחמקויות. לטענת התובעת נושא ההפקדות לפנסיה הוא בעייתי אצל הנתבעות ומדובר בשיטה שלהן של אי הפקדה. בשל כך ובשל נימוקים נוספים טוענת התובעת כי התפטרה ויש לראות את התפטרותה כדין מפוטר.
2. עוד טוענת התובעת כי אין לקבל את טענת הנתבעות לפיה הייתה בעיה בדוח הפיזורים, שעה שאין חולק כי הנתבעות העבירו ביום 15.1.20 סך של 70,056 ₪ וזאת רק לאחר התפטרות התובעת. העובדה שהנתבעות ביצעו את ההפקדה תוך 3 ימים מעידה על כך שלא היתה כל בעיה בהעברת התשלומים, ומדובר היה בגזל של הנתבעות במשך תקופת של שנים, לרבות אי העברת החלק של גמל עובד שנוכה משכר התובעת. עוד טוענת התובעת כי אין בהפקדה כדי לרפא עוול חמור ומתמשך שנעשה במשך שנים ובכל מקרה הנתבעות לא העבירו את כל הסכומים המגיעים לתובעת וקיימת יתרת חוב של יותר מ -11,000 ₪.
3. מנגד טוענת הנתבעת כי אכן לאחר שקיבלו את מכתב ב"כ התובעת בנוגע להרעת תנאים, לרבות אי תשלומי הפנסיה, מכתב מיום 12.1.20, ביצעו בדיקות ואכן התגלה כי נעשתה הפרה בנדון שמקורה בטעות אנוש מצערת לעניין הפרשות לקופת הפנסיה והפיצויים, אולם הפרה זו טופלה בתוך 3 ימים וביום 15.1.20 הועבר סך של 70,056 ₪ לקופת הפנסיה והפיצויים של התובעת בהתאם לתחשיב רואה חשבון של הנתבעת. התובעת קיבלה דיווח מידי על קבלת הכספים שהועברו לה.
4. עוד טוענות הנתבעת כי הבהירה לתובעת במכתב מיום 2.2.20 כי אין כל הפרות של דיני עבודה, שעה שההפרה בנוגע לחוסר בתשלומים לקופת הפנסיה תוקנה ושאר ההפרות להן טוענת התובעת כלל לא התקיימו.
5. נפנה לבחון את טענת התובעת בדבר ההפרה הנוגעת להפקדות פנסיוניות, בהתאם לתלושי השכר ובהתאם לגובה ההפרשות בהתאם להוראות צו ההרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה (להלן: צו ההרחבה הפנסיוני הכללי) במהלך תקופת העסקתה.
6. עיון בנספח ד' לתצהיר התובעת מעלה כי בזמן אמת הנתבעת לא שילמה לתובעת את מלוא תשלומי הפנסיה ונראה כי המועד הראשון שהחלה להפריש לתובעת הפרשות פנסיוניות היה רק מחודש 3/14 וזאת למרות שהחלה לעבוד בשירות הנתבעת ביום 1.11.12.
7. כמו כן עיון בנספח ט' לתצהיר התובעת מעלה כי ביום 23.11.18 קיבלה התובעת מכתב מחברת מנורה מבטחים בדבר הודעה על אי קבלת הפקדות לחשבונה ממעסיק גי.גי. קוסמטיקס.
8. חרף האמור, עיון בנספח ד' לתצהיר התובעת מעלה כי גם לאחר מועד זה הנתבעת לא שילמה את המגיע לתובעת שעה שעולה מנספח זה כי אין כל הפקדות לשנת 2019 ויש חוסרים רבים גם בכל תקופת העסקה של התובעת, לרבות אי תשלום גמל עובד למרות שעיון בתלושי השכר מעלה כי נוכה משכרה של התובעת.
9. ערים אנו למכתב אותו צרפה הנתבעת לתצהירה, נספח ת/1 . עם זאת, מדובר במכתב מחודש 3/18 והנתבעת לא הציגה כל מסמך ממנו עולה כי טיפלה בבעיה שנוצרה. יתר על כן, העובדה ששילמה לאחר סיום העסקת התובעת סך של כ- 70,000 ₪ מעידה כי הנתבעת לא טיפלה בתשלומי הפנסיה, למרות שידעה על כך ששיש בעיה בהפרשות הפנסיה של התובעת.
10. מעבר לאמור, עיון בתצהיר התובעת מעלה כי הצהירה:

" 11. פניתי בנושא ההפקדות לפנסיה מספר פעמים במהלך תקופת העבודה ובכל פעם נעניתי בהתחמקויות"..." .

1. עיון בעדות התובעת מעלה כי תצהירה לא נסתר, שעה שהעידה כי פנתה לנתבעת מספר רב של פעמים במהלך תקופת העסקתה, הרבה לפני שפנתה במכתב ההתראה על ידי ב"כ מיום 12.1.20, ולמרות שהנתבעת הבטיחה לה להסדיר את נושא הפנסיה, דבר לא נעשה, בזמן אמת:

"אני שנים עבדתי והיו לי, קיבלתי מכתבים ממבטחים שלא שולמו לי תנאים סוציאליים, כל הפנסיה לא הועברה, הועבר הכסף. פניתי באמון שלם כל פעם וביקשתי. "אני מסדרת, הכל יהיה בסדר, אני מסדרת, הכל יהיה", השיטה הזאת לא הייתה רק אצלי, אצל עוד עובדים במכללה. עוד אנשים שהיה להם אותה בעיה. ואני פניתי פניתי. עד שהגיע מצב, אני אישה בת 63 עוד מעט. הייתי בת 60. אני מבינה שאני מאבדת זכויות פנסיה שלי. אני אלמנה. שפשוט מאוד חייבת לדאוג לעצמי. חייבת. ואני פניתי באמת בחברות בצורה "כן, אני מסדרת אני מסדרת אני מסדרת". כמה פעמים אפשר לפנות ואת מקבלת מכתבים? אני לא אדם של משפטים. אני לא אדם של דברים כאלה. אבל אני חייבת לדאוג לזכויות שלי. לכן הגיעו מים עד נפש. עד נפש, כי באמת לא מגיע לי, וזה לא רק אני. עוד אנשים במכללה. .... האם נתת למעסיק הזדמנות במסגרת מכתב הפיטורין לתקן? העדה, גב' ורנר: לתקן נתתי במילים הזדמנות לשלם לי את כל מה שמגיע לי במבטחים ולשלם ולשלם. לא סתם אחר כך באו ושילמו פתאום 70,000 אחרי שאמרתי. למה לא שולם קודם? (ר' עמ' 3-4 לעדות התובעת).

ובהמשך בעמ' 4 העידה התובעת:

"יופי. האם במסגרת מכתב הפיטורים נתת למעסיק הזדמנות לתקן? ת: אלף פעם, ש: במסגרת מכתב הפיטורים, עוד פעם אני שואל אותך את זה, עוד פעם. ....ת: אני נתתי אלפי הזדמנויות ואלפי בקשות. ואני יכולה להביא עדים לכך. שאני ביקשתי לשלם לי את הכסף במבטחים. ואני אדם תמים. אני לא אדם שבא, אני באתי לשמור על הזכויות שלי."

ובהמשך הבהירה התובעת כי הפניות לנתבעת היו בעל פה:

"את יכולה להראות לי פניה כזאת אלייך, לגילה או למישהו? העדה, גב' ורנר: אמון בפה. בפנים. אין לי בכתב. אין לי בכתב. בפה. ש: פעם ראשונה הוצאת מכתב, ת: גם היא אמרה, גם היא אמרה בפה שהיא מסדרת אלף פעם..."

1. גם עיון בעדותה של גב' יעקובסון, הנתבעת 1, מעלה כי היא לא מכחישה כי אכן לא שילמה לתובעת בזמו אמת את רכיב הפנסיה במלואו:

"אז את יכולה להסביר לי למה אחרי שהתובעת הביעה על הרעת תנאים בעבודה את מעבירה 70,000 שקלים? ת: כי בשלב מסוים עד שלא יסדירו את כל הנושא של ההפרשות בסדר הנכון, לא העברתי כספים. ש: אז לפי מה חושב ה-70,000 שקלים האלה? ספציפית לתובעת? ת: לפי מה שקוזז. ש: אז לא הועבר כסף. ת: הועבר עד תאריך מסוים. עד שהם יסדרו את זה. ש: בסדר, ת: אני עד 2018 עדיין לא סידרו את ה-, את הפיזור בקופה. את ההפרשות." (ר' עמ 17 לעדותה).

1. עיון בעדות הנתבעת מעלה כי הודתה כי התובעת פנתה אליה בנוגע לפנסיה עובר למכתב ההתראה ששלחה באמצעות עו"ד ביום 12.1.20, כעולה מעדותה בה לא הכחישה כי אכן התובעת פנתה אליה בנוגע לפנסיה במהלך תקופת העסקתה, עובר למכתב:

"הבנתי. טוב. תגידי, בסעיף 3 את אומרת שהתובעת לא הלינה מעולם על בעיות בשכר שלה. נכון? אז למה את כותבת לה, תסתכלי על נספח י' לתצהיר התובעת. למטה. "את יודעת שהנושא בטיפול ונעצר בגלל נושא בריאותי חמור, והנושא אמור להסתיים בימים הקרובים". ת: זה מתי? זה ב-2020. ש: נכון. ת: נכון. בעלי היה, קיבל נוירופתיה שזה שיתוק במערכת העצבים. נכון. ש: אז מה היה בטיפול? ת: מה זה בטיפול? ש: אני אומר, את אומרת, ת: זה טיפול, הפיזור בטיפול. הנושא בטיפול. ש: אז את יודעת שהיא פנתה אליך ואמרה לך "מה קורה עם הכסף שלי? למה לא הועבר הכסף לפנסיה"? ואת עונה לה "הנושא בטיפול". ת: ב-2020, נכון. עניתי לה שהנושא בטיפול. ש: יפה. אז זה אומר, ותתקני אותי, שטרם המכתב שלה היא פנתה אלייך ואמרה "מה קורה עם הפנסיה". נכון? ת: היא פנתה, כן. ש: היא פנתה, כן. ת: והנושא בטיפול. ש: בסדר." (ר' עמ' 17-18 לעדותה).

1. יצויין כי עיון בעדותה של התובעת מעלה כי הבהירה כי נושא זה היה הרכיב המשמעותי בנוגע להתפטרותה:

"הרעת תנאים שלי הייתה קודם כל התנאים הסוציאליים שלי שאין לי אותם. לא קיבלתי מבטחים, לא קיבלתי שעות, היה לי הרעה גם בשכר, כל חודש לא קיבלתי משכורת בזמן אף פעם ב-10. צ'ק ל-10 שנפדה אחרי החגים בשבת אחרי 5, 6 ימים." (ר' עמ 8 לעדותה)

ובהמשך:

"הרעה בתנאים התחיל מזה שאין לי מבטחים. מזה שאין לי שעות נוספות. שאני איבדתי זכויות פנסיה. קיבלתי, יכולתי להישאר אובדן כושר עבודה להיות בלי כלום אם הייתי נופלת. זה הרעה בתנאים שלי דבר ראשון. ש: זה הרעה בתנאים, סבבה, ת: תנאים סוציאליים לבן אדם דבר ראשון. שעות נוספות, חגים, לעמוד להתחנן למשכורת כל חודש ב-10 לחודש לקבל צ'ק. זה הרעה בתנאים." (ר' עמ' 8 לעדותה)

ובהמשך:

"הגיע מים עד נפש. אי אפשר להמשיך לעבוד שאדם לא מקבל לא מבטחים ומקבל מכתבים ולא מקבל שום דבר. ש: אבל את קיבלת 3 ימים אחרי. ת:שום דבר, אדם מגיע למצב שאין לו פנסיה. נגמר. אין זכויות. הורידו לך בתלוש ולא העבירו כספים. למה הלכו להעביר 70,000 אחר כך? זה המינימום של בן אדם זכויות, אדם שעובד ונותן את נשמתו." (ר' עמ' 9 לעדותה)

1. מחומר הראיות עולה כי אכן הנתבעת לא שילמה לתובעת את המגיע לה בגין רכיבי הפנסיה, במועדים הנדרשים וכן לא הוכיחה כי שילמה את מלוא רכיב הפנסיה המגיע לתובעת כפי שיפורט.
2. עוד עולה מחומר הראיות (תלושי השכר אל מול נספח ד' לתצהיר התובעת) כי אכן הנתבעת ניכתה משכרה של התובעת את גמל העובד כעולה מתלושי השכר ולא העבירה חלק מסכומים אלו, שעה שעיון בנספח ד' מעלה כי היו חודשים רבים במהלך תקופת העסקת התובעת בהם לא הועברו כספים לקרן הפנסיה של התובעת למרות שנוכו משכרה, לדוגמא כל שנת 2019 ורוב שנת 2018 וכן שנת 2017, שעה שחלק גמל עובד בחודשים אלו נוכה משכרה של התובעת.
3. עוד עולה מחומר הראיות כי למרות שהתובעת במהלך תקופת העסקתה פנתה מספר פעמים בנדון לנתבעת 1, הדברים לא הוסדרו.
4. ערים אנו ל ת/1 ממנו עולה כי ישנו מכתב בין הנתבעת לנציגי חברת הביטוח בנוגע לשיוך הכספים, אולם מדובר במכתב מיום 19.3.18 ,שהלכה למעשה לא טופל, שאם לא כן הנתבעת לא היתה צריכה לבצע השלמת כספים לאחר סיום העסקת התובעת. בכל הנוגע לנספח ד לכתב ההגנה, הרי שהוא מוכיח כי הנתבעת יכולה היתה לבצע הפקדת כספים כפי שעשתה לעיתים במהלך תקופת העסקתה, חרף האמור היו חודשים רבים בהם לא בוצעו ההפקדות לרבות חלק גמל עובד וזאת למרות שנוכה משכרה של התובעת.
5. ערים אנו לכך כי הנתבעת שילמה ביום 15.1.20 סך של כ- 70,000 ₪, אולם לא שוכנענו כי בכך הוכח כי הנתבעת מילאה את כל הנדרש הימנה.
6. יצויין כי עיון בחומר הראיות מעלה כי הנתבעת לא הציגה את מלוא תלושי השכר, לא הציגה את מלוא הדוחות המעודכנים, ואף לא הציגה את תחשיב רואה החשבון עליה הצהירה הנתבעת 2 בתצהירה, ואף לא זימנה אותו לעדות ולא הציגה אישור מחברת הביטוח לפיו כל הכספים לפנסיה של התובעת שולמו. משכך, לא ניתן לדעת האם הסך ששולם לאחר סיום יחסי העבודה הוא הסך הנדרש לצורך תשלום כל החוסרים המגיעים מהנתבעת לתובעת שעה שלא הוצגו ראיות המוכיחות כי אכן ההפרשות שולמו במלואן. זה המקום לציין כי שעה שהנתבעת טוענת כי שילמה את כל המגיע לה בגין רכיב הפנסיה, הרי שהיא נושאת בנטל להוכיח טענה זו, ומשלא הציגה דבר המוכיח כי הסכום ששולם מכסה את גמל עובד, גמל מעסיק ופיצויים לתקופת העסקה הרלוונטית, לא שוכנענו כי הנתבעת הוכיחה כי שילמו את מלוא המגיע מהם בנוגע לרכיב הפנסיה.
7. יתר על כן, ההפקדה בוצעה לאחר המועד בו התובעת התפטרה ומשכך הסכומים הופקדו לאחר המועד הנדרש ומבלי שהוכח כי מלוא החוב הוסדר, תוך שהנתבעת חשפה את התובעת בזמן אמת לכך שאינה מכוסה בנדון.
8. משכך לא שוכנענו כי ההפרה תוקנה בזמן סביר ואף לא הוכח כי תוקנה במלואה.
9. שעה שהנתבעת לא הציגה את נכונות התחשיב שלה, ושעה שלא הציגה את מלוא תלושי השכר, ולא הציגה את הדוחות או את התחשיב, ושעה שמדובר גם בגמל עובד שנוכה ולא הועבר והיות והנתבעת לא הציגה אסמכתא לכך שהסכום שהפקידה מכסה את כל המגיע לתובעת, ושעה שלא הציגה דוחות ואף לא התייחסה כלל לתחשיב שהגישה התובעת בכל הנוגע לרכיב הפנסיה ואי העברת גמל עובד שוכנענו כי התובעת עמדת בנטל הנדרש להוכיח את טענותיה בנדון.
10. משכך שוכנענו כי על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הנתבעים ביחס לרכיב ההפקדות לגמל ולפיצוים, דהיינו סך של 11,069 ₪ בגין הפרשי פנסיה וסך של 3,827 ₪ בגין גמל עובד שלא הועבר וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.1.2020 (סיום יחסי עבודה) ועד למועד התשלום בפועל . כמו כן על הנתבעת לשחרר לתובעת את הכספים הצבורים לזכות התובעת בקופת הפנסיה, ככל שאלו לא שוחררו לה ולהעביר לתובעת מכתב שחרור מתאים.
11. זה המקום לציין כי שוכנענו כי בשל אי תשלום הפנסיה כמפורט לעיל, יש משום הרעת תנאים ונסיבות בהן, כשלעצמן, אין לאפשר המשך יחסי עבודה ומשכך יש לראות בשל כך התפטרות בדין מפוטר.

בכל הנוגע לדמי חגים

1. לטענת התובעת היא לא קיבלה את מלוא דמי החגים המגיעים לה. עוד טוענת התובעת כי רק בשנת 2019 החלה לקבל תשלום כלשהו בגין דמי חגים וזאת לאחר שגילתה כי מגיעים לה דמי חגים, בניגוד לטענת הנתבעת שצינה בפניה כי אינה זכאית לדמי חגים. לטענת התובעת על הנתבעת לשלם לה 56 ימי חג וסה"כ 54,060 ₪.
2. מנגד, לטענת הנתבעת, התובעת אינה זכאית לקבלת דמי חגים כי בחינת תלושי השכר אל מול דוחות הנוכחות מצביעים על כך שהתובעת קיבלה את דמי החגים, אלה בשל טעות טכנית הם נכנסו תחת רכיב הפרשים. לראיה עיון בתלוש שכר לחודש ספטמבר 2019 מעלה כי התובעת קיבלה שכר בעבור 92 שעות רגילות ועוד שכר תמורת 11 שעות, תמורת יום בחירות (4 שעות) ותמורת יום חג (7 שעות) ואלו שולמו תחת רכיב בשם הפרשים בתלוש שכר.
3. לפי הפסיקה, תביעה לתשלום דמי חגים, מעבירה את הנטל לכתפי המעסיק להראות כי שילם רכיב זה וכן כי העובד לא הגיע יום לפני או יום אחרי החג (ר' ע"ע (ארצי) 665/09 מנרב הנדסה ובנין בע"מ - ארפצ'י ואח' (1.11.11). עם זאת, גם נקבע בפסיקה כי על העובד הנטל לפרט את ימי החג בגינם הוא תובע דמי חגים "על מנת להראות כי מדובר ביום חג שעשויה לקום לו זכאות בגינו – למשל כי החג לא חל בשלושת חודשי העבודה הראשונים או ביום שבת" (ע"ע (ארצי) 47268-07-13 אלכסנדר איליאסייב - כפיר ביטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ (19.2.17)).
4. לפי הוראת סעיף 7 לצו הרחבה - הסכם מסגרת לעניין קיצור שעות העבודה השבועיות, דמי חגים וימי אבל (להלן: צו ההרחבה הכללי) עובד זכאי לתשעה ימי חג בשנה. הזכאות לדמי חגים מותנית על פי הוראתו בכך שהעובד לא נעדר מן העבודה בימים הסמוכים לחג אלא אם מדובר בהיעדרות שהיא בהסכמת המעביד.
5. עיון בתלושי השכר מעלה כי עד לשנת 2019 לא מופיע בתלושים שהוצגו בתיק תשלומים בגין דמי חגים או תשלום בגין הפרשי שכר שיש לראותם כתשלומים בגין דמי חגים( למעט 10 שעות כפי שיפורט בהמשך).
6. עם זאת, בכל הנוגע לשנת 2019 עיון בעדותה של התובעת מעלה כי היא העידה כי קיבלה דמי חגים לשנת 2019:

"מצוין. את טוענת שלא שולמה לך, שלא שולמו לך דמי חגים במהלך עבודתך במסגרת סעיף 5 לתצהיר שלך. האם זה נכון? ת: נכון מאוד. רק בשנת 2019 פניתי למעסיקה שלי. כי כל השנים היא אמרה לי שהיא רואת חשבון והאמנתי בה כי אני עובד שעתי שלא מגיע לי. לא מגיע לי אז לא העזתי. כי לא ידעתי מהן הזכויות של עובד שעתי. לכן לא קיבלתי אף פעם. ב-2019 פניתי כי אחרי ששמעתי מאנשים, שגם קראתי אני נכנסתי אני לגוגל להבין שעובד שעתי גם מגיע לו. לא ידעתי אפילו בשיא תמימותי. כי היא אמרה שהיא רואת חשבון. ברגע שמישהו רואה חשבון אני מאמינה בו." (ר' עמ' 1 שורות 28-36 לפרוטוקול).

ובהמשך ציינה התובעת בעדותה כי :

"האם את מאשרת שקיבלת את כל תשלומי החגים במהלך שנת 2019? ת: כן. כנראה שכן, כן, דרשתי וקיבלתי. ב-2019". (ר' עמ' 2 שורות 16-17 לפרוטוקול).

ובהמשך הבהירה התובעת כי:

"רק ב-2019 כפי שאמרתי פניתי וקיבלתי. לא קיבלתי רטרו אקטיבית כל השנים הקודמות". (ר' עמ' 2 שורות 33-34 לפרוטוקול).

1. ערים אנו לטענת הנתבעת בתצהירה ובעדותה (עמ' 20), לפיה התובעת אינה זכאית לדמי חגים, שעה ששיעור שנפל ביום חג נדחה למועד האחר. עם זאת, משפרשנות זו אינה עולה בקנה אחד עם מהות תשלום דמי חגים וזאת מעבר לעובדה שטענת הנתבעת בנדון לא הוכחה, וכן שעה שמחומר הראיות עולה, כפי שיפורט בהמשך, כי התובעת לא רק העבירה שיעורים אלא עשתה דברים נוספים, הרי שאין בידינו לקבל טענה זו.
2. כמו כן, ערים אנו לטענת הנתבעת במסגרת הסיכומים כי התובעת אינה זכאית לחלק מימי החג, שעה שלא עבדה יום לפני ויום אחרי. עם זאת טענה זו לא נטענה בכתב ההגנה. מעבר לאמור, אין אנו מקבלים את הטבלאות שצורפו לסיכומי הנתבעת, שעה שלא ניתן כל היתר להגיש ראיות נוספות והדבר נעשה שלא כדין.
3. מעבר לאמור, הנטל להוכיח כי העובד נעדר מעבודתו בסמוך לחג מוטל על המעסיק, שכן קיימת חזקה עובדתית כי העובד מתייצב לעבודתו בימים שעליו לעשות כן וכן הנטל עליו להוכיח כי מתכונת העבודה היתה לפי בחירת התובע. לא שוכנענו כי הנתבעת הרימה את הנטל להוכיח כי הימים בהם התובעת לא עבדה לא היו בהסכמתה, שעה שהתובעת היתה עובדת שעתית במשרה חלקית ועבדה חלק מימי השבוע מבלי שהוכח כי הנתבעת לא הסכימה לכך.
4. מעבר לאמור, שעה שהנתבעת לא טענה כי חלק מהימים שפורטו בסעיף 36 לתצהיר התובעת נפלו בשבת ונוכח פירוט התובעת לגבי ימי החג הרלוונטיים, שוכנענו כי יש לקבל את תחשיב התובעת.
5. עם זאת, שעה שעיון בתצהיר התובעת מעלה כי היא בעצמה העידה כי עבדה בחלקיות משרה ובממוצע מדובר על 109 שעות בחודש (ר' סעיף 76 לתצהיר התובעת), ושעה שהנתבעת לא סתרה ולא טענה כנגד טיעון זה, שוכנענו כי יש לראות את היקף משרתה של התובעת כעומד על 64% (109/186). ר' ע"ע 44382-04-13 יוסף מנצור - גז חיש בע"מ (4.5.15).
6. ערים אנו לטענת הנתבעת לפיה התובעת היתה מקבלת את ימי החג שעה שדרשה אותם וזאת באמצעות תשלום שעות בהם לא עבדה, תוך שהנתבעת נותנת דוגמא בסעיף 5 לסיכומיה בנוגע לחודש 9/18, עם זאת זו הדוגמא היחידה שהנתבעת נותנת לענין תשלום חגים עובר לשנת 2019 וגם שם מדובר על 10 שעות בלבד. משכך לא שוכנענו כי נוכח דוגמא ספציפית זאת ניתן להסיק כי הנתבעת שילמה את מלוא דמי החג בכל תקופת העסקתה, עם זאת שעות אלו יקוזזו מהתחשיב.
7. משכך על הנתבעת לשלם לתובע ימי חג עבור השנים 2013-2018 , קרי 47 ימים (ללא שנת 2019 ותוך הפחתת יום שהוכח ששולם ב 9/18) 47 ימים * 120 ₪ (ממוצע היומי) *8 *64% = 28,876 ₪.
8. בהתאם לפסיקה, מקום בו לא שולמו לעובד זכויות מכוח החוק, הסכמים קיבוציים או צווי הרחבה, העובד אינו חייב להמשיך ולהשלים עם התנהלות זו של המעביד ועומדת לו זכותו להתפטר בדין מפוטר, גם אם לא חל שינוי או הרעה בסמוך למועד התפטרותו מהעבודה וכן גם אם במהלך תקופת העבודה לא העלה העובד טענה בנוגע לכך. לענין זה, יש לראות באי כיבוד זכויותיו של העובד כ"נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו עובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו (ר' עניין שבתאי).
9. במקרה דנן נציין כי עיון במכתב ההתראה ששלחה התובעת, באמצעות ב"כ ביום 12.1.20, מופיע גם נושא החגים, וחרף זאת הנתבעת לא שילמה דבר בגין רכיב זה (ר' סעיף 4 לנספח א' לתצהיר התובעת).
10. זה המקום לציין כי שעה שעולה כי הנתבעת לא שילמו לתובעת את המגיע לה בגין ימי חגים, ושעה שלמרות שהתובעת התייחסה לרכיב זה במכתבה מיום 12.1.22 והדבר לא תוקן, הרי שיש באי תשלום זה משום 'נסיבות בהן אין לדרוש מעובד כי ימשיך בעבודתו'.

שעות נוספות

1. לטענת התובעת, הנתבעות לא שילמו לה את המגיע לה בגין השעות הנוספות בהן עבדה וזאת למרות שעבדה גם בין 10-12 שעות. לטענת התובעת בגין החודשים בהם יש לה דוחות נוכחות מגיע לה סך של 14,011 ₪ בגין שעות נוספות. ובגין החודשים בהם אין לתובעת דוחות נוכחות תובעת היא פיצוי ממוצע של 8 שעות נוספות בחודש וסה"כ 2,200 ₪.
2. מנגד לטענת הנתבעת, התובעת עבדה כמורה למקצועות הקוסמטיקה כאשר השיעורים במתכונתם הרגילה הם בין השעות 9.00-12.00, 13.00-16.00, ומ17.00- 20.00. קרי 9 שעות ביום במידה והתובעת לימדה את כל השיעורים. התובעת קיבלה שכר מלא גם תמורת ההפסקות הארוכות שנטלה (שעה הפסקה בין שיעור לשיעור) והפסקות אלו לא קוזזו מדוח השעות שהגישה התובעת וזאת למרות שהיתה אמורה לקזז הפסקות אלו.
3. על תקופת עבודת התובעת חל תיקון 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח -1958. בסעיף 26ב' לחוק נקבע כך:

"(א) בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו..."

1. בית הדין הארצי נדרש לדון בפרשנות תיקון 24 ובשאלה כיצד ובאילו תנאים יש ליישם את החזקה שנקבעה בסעיף 26ב' לחוק הגנת השכר. בע"ע (ארצי) 15546-05-11 בוסקילה – נתיבי מעיין אביב בע"מ (24.2.15) נפסק:

"מקום בו המעביד לא מציג את רישומי הנוכחות, עליו הנטל לשכנע את בית הדין כי העובד לא עמד לרשות העבודה בשעות השנויות במחלוקת. מבלי לקבוע מסמרות, יש יסוד לעמדה כי לכל הפחות (וגם לכל היותר) נדרש מהעובד להציג בעדות את גרסתו בדבר עבודה בשעות השנויות במחלוקת."

דעת הרוב בעניין בוסקילה קבעה כי על העובד במסגרת תיקון 24 מוטל הנטל של מתן גרסה עובדתית, ומשזו ניתנה אזי עובר נטל השכנוע למעסיק. בהתאם נקבע כי העובד אינו נדרש להביא "ראשית ראיה" או "דבר מה לחיזוק" גרסתו העובדתית, ודי כי גרסת העובד תיתמך בעדות, לרבות תצהיר, עליה העובד נחקר.

1. בפסיקה מאוחרת חודדו הדברים והובהר כי אין בהוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר כדי לפטור את העובד מהצגת גרסה בנוגע לשעות העבודה הנוספות (ע"ע (ארצי) 24946-09-14 ריאן זינאת - אי אס אס אשמורת בע"מ (4.8.16)). הנושא פורט בהרחבה בע"ע (ארצי) 47715-09-14 ריעני - אליאסי שיווק בע"מ (29.03.17) (להלן: עניין ריעני), בו נקבע כך:

"גם לאחר תיקון 24, מקום בו בית הדין – בתום הליך שמיעת העדויות ואיסוף הראיות – קובע כי לא השתכנע בכך שהעובד הועסק בשעות נוספות כי אז אין מקום לחייב את המעסיק בתשלום גמול שעות נוספות, גם אם המעסיק לא הציג דו"חות נוכחות. טעם הדבר הוא שגמול שעות נוספות הוא במהותו תוספת לשכר, שתשלומה מותנה בהתקיימות תנאי, הוא העסקה בשעות נוספות, כשמהות זו נגזרת מהוראת סעיף 16 לחוק שעות עבודה ומנוחה. תיקון 24 לא נועד לשנות ממהותו של גמול השעות הנוספות כתוספת לשכר, המותנית בתנאי של עבודה בשעות נוספות, פועלו של סעיף 26ב(א)-(ב) – כפי שהרחבנו לעיל - הוא במישור נטלי ההוכחה והשכנוע".

1. בעניין ריעני בית הדין הארצי מנה ארבעה מצבים אפשריים ביחס למידת הוודאות בהתקיימות התנאי של עבודה בשעות נוספות והיקפה של העבודה הנוספת. במסגרת זאת נקבע כי מצב בו בית הדין קובע ממצא לפיו לא בוצעה עבודה בשעות נוספות, לא חלה החזקה שנקבעה בתיקון 24. הנימוק לכך, שיסודות החזקה "הנגזרים מסיווג גמול השעות הנוספות כתוספת המותנית בתנאי - לא הוכחו וכפות המאזניים אף לא נותרו מעויינות ביחס אליהן". בענין ריעני נקבע:

"לצורך יישומו של סעיף 26ב ניתן איפוא להבחין בין מספר מצבים אפשריים ביחס למידת הוודאות בהתקיימות התנאי של עבודה בשעות נוספות, העומד ביסוד תשלום גמול שעות נוספות, ולמידת הוודאות בהיקפה של העבודה הנוספת. ואלה הם:

המצב הראשון, כאשר בית הדין, לאחר בחינת כלל הראיות בתיק קובע כי עלה בידי אחד הצדדים – בין אם זהו העובד ובין אם זהו המעסיק – לשכנע בקיומה של עבודה נוספת בהיקף מסוים. במקרה כזה ייפסק גמול השעות הנוספות על יסוד ההיקף שהוכח.

המצב השני, כאשר ניתן לקבוע פוזיטיבית שהעובד עבד שעות נוספות, ולכן מתקיים התנאי לחזקה, אך לא ניתן להוכיח את היקף עבודתו בהן מפאת העדר עריכת רישום בידי המעסיק כנדרש. במקרה זה תחול החזקה הקבועה ותוצאתה תהא חבות המעסיק "בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות".

המצב השלישי, כאשר כפות המאזניים בתום ההליך השיפוטי נותרו מעויינות בנוגע לשאלת התקיימות התנאי, קרי העבודה בשעות נוספות. משמעות הדבר היא כי ההסתברות שהעובד עבד שעות נוספות שקולה להסתברות שלא עבד בהן. בתנאי אי וודאות אלה תוכרע שאלת אחריות המעביד וזכאות העובד על סמך חלוקת נטלי השכנוע. משמעות הדבר היא כי סיווגה של החזקה כמעבירה את נטל השכנוע, ולא רק את נטל הבאת הראיה, יביא להחלת תוצאותיה, קרי המעסיק יחויב "בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות".

המצב הרביעי, כאשר בית הדין קובע ממצא בדבר העדר עבודה בשעות נוספות. במקרה כזה לא חלה החזקה, שכן יסודותיה – הנגזרים מסיווג גמול השעות הנוספות כתוספת המותנית בתנאי - לא הוכחו וכפות המאזניים אף לא נותרו מעויינות ביחס אליהן. מבלי להתיימר למצות, נעיר כי בגדר המצב הרביעי יכולים להיכלל מקרים בהם מאזן ההסתברויות נוטה לצד גרסת המעסיק בין מחמת ראיות שהניח ובין מחמת שגרסת העובד בדבר עבודה בשעות נוספות נמצאה בלתי מהימנה, כך שבית הדין אינו סומך עליה. ויודגש, מסקנה זו אינה מכרסמת בדעת הרוב בעניין בוסקילה, שכן גם שם נאמר כי "על מנת שתידחה התביעה לפי תיקון 24 לגמול עבור עבודה בשעות נוספות, נדרש כי המעסיק ישכנע את בית הדין כי יש לדחות את התביעה. מתי ואיך יקרא הדבר, אין לקבוע נוסחאות וכל מקרה יוכרע עובדתית לפי חכמתו של בית הדין היושב בדין".

1. האמור בענין ריעני יושם בפסיקה מאוחרת, ר' למשל ע"ע (ארצי) 18354-12-16 א.א. חברה לבידוד ולציפויים בע"מ – דואק (18.04.18). בית הדין הארצי חזר על הקביעה לפיה אין בתיקון לחוק כדי לפטור את העובד מהגשת גרסה ביחס לעבודתו, וכן שאם בית הדין ישתכנע שניתן לתת אמון בדוחות נוכחות שנערכו על ידי המעסיק (גם אם אינם מהווים "פנקס שעות עבודה" כהגדרתו בחוק), החזקה עשויה להיסתר. החזקה יכולה להיסתר גם כאשר בית הדין משתכנע שניתן לגדור את פוטנציאל שעות העבודה של העובד בדרך אחרת. לסיכום הדברים, קבע בית הדין הארצי כי:

"גם בגדרי תיקון 24 נותר לבית הדין שיקול דעת בהפעלת הוראותיו, וזאת בראי טענות הצדדים לרבות נחיצות הצגת גרסה מצד העובד (ענין זינאת) ובהתאם לסיווג תקופת העבודה לאחד המצבים הנזכרים בענין ריעני והפסיקה שבאה בעקבותיו".

1. לאחר שעיינו בראיות ובעדויות שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל להוכחת חלק מרכיב תביעתה לשעות נוספות וזאת בהתאם לדוחות הנוכחות שהוצגו בתיק. משכך אנו מצויים במקרה הראשון לפי פסק דין ריעני, זאת מהנימוקים שיפורטו:
2. ראשית, עיון בכרטיסי הנוכחות ותלושי השכר שצורפו לתצהיר התובעת מעלה כי באף תלוש שכר לא שולם לתובעת סכום כלשהו בגין רכיב שעות נוספות. עם זאת, עיון בכרטיסי הנוכחות מעלה כי אכן בניגוד לטענת הנתבעת הרי שהיו ימים רבים בהם התובעת עבדה שעות נוספות. חרף האמור הנתבעת לא שילמה לתובעת תשלום בגין שעות נוספות בהתאם למחוייב ממנה.
3. שנית, עיון בנספח ט' לתצהיר התובעת מעלה כי התובעת ריכזה את כל השעות הנוספות המפורטות בכרטיסי הנוכחות וזאת בכל הנוגע לימים בהם עבדה יותר מ 9 שעות. שעה שהנתבעת לא הציגה כל תחשיב נגדי, שוכנענו כי יש לקבל את תחשיב התובעת.
4. ערים אנו לטענת הנתבעת בדבר הפסקות, אולם שעה שבפועל בזמן אמת הנתבעת לא קיזזה את ההפסקות לא שוכנענו כי יש לקבל את טענותיה בדבר קיזוז בדיעבד.
5. יפה לעניינו פסיקת בית הדין הארצי בע"ע 33791-11-10 נובכוב מיכאל – ר-צ פלסט בע"מ (24.5.12) שם ציין בית הדין הארצי כי:

"ככל שמעביד משלם לעובד הטבה מעבר למגיע לו על פי החוק או צו ההרחבה, הטבה זו הופכת לחלק מתנאי עבודתו המוסכמים של העובד, והמעביד אינו רשאי לבטלה לאחר שהעובד מסיים את עבודתו, בתגובה להגשת תביעה על ידי העובד לתשלום זכויות אחרות המגיעות לו  [דב"ע (ארצי) נד/48-3  מזרה – ענת ימין, מיום 2.5.94; ע"ע (ארצי) 1260/00 מרקוביץ – אקורד הנדסה בע"מ, מיום 5.8.02]".

בדב"ע נד 48-3  מזרה – ענת ימין שלעיל אישר בית הדין פסיקה של האזורי שקבעה כי:

"מעביד איננו יכול, מחד לשלם לעובד שכר מלא גם אם הוא מאחר, ומאידך, לשמור את הזכות לנכות, בשלב מאוחר יותר את האיחורים (פרט למקרים שהוא הודיע על כך מפורש בעת התשלום). ובהעדר הודעה כזאת, יש לראות את המעביד כמי שמוותר על הזכות לנכות בגין העדרות, בין אם מדובר באיחורים ובין אם מדובר בחיסורים...."

1. מעבר לאמור, בכל הנוגע להפסקות של שעה בין שיעור לשיעור, לא שוכנענו כי הנתבעת הרימה את הנטל להוכיח הפסקות אלו, במיוחד שעה שבפועל לא הפחיתה אותן בזמן אמת ושעה שעולה מכרטיסי הנוכחות ומשמעדות התובעת לא נסתרה, כי התובעת לא רק לימדה כיתות, אלא ביצעה דברים נוספים לרבות מכירה בחנות ועבודות קוסמטיקה נוספות. כעולה מעדותה שלא נסתרה בנדון, במיוחד שעה שהאמור עולה בקנה אחד עם כרטיסי הנוכחות:

"האם היית בהפסקה במהלך השיעורים? ת: אני לא שלא הייתי בהפסקה, מכרתי לגב' בחנות בלי סוף. אני הייתי המוכרת. לא הייתה לי הפסקה, היא הייתה מביאה את הבת שלה לטיפולי פנים, את אחותה ללייזר, את האחייניות שלה, אני לא יצאתי להפסקה, אני הייתי מוכרת בחנות לתלמידות. אני מוכנה להביא עדים לפה. אנשים שעבדו, תלמידות, אני מכרתי, אני הייתי המוכרת, היא הייתה מוציאה אותי בשיעורים באמצע. "בואי למכור בחנות". התייעצויות. אין לי סיבה. הפסקה בקושי הייתה לי" (ר' עמ' 11-12 לעדותה).

ובהמשך בעמ' 12 חזרה התובעת על הדברים בעדותה:

"היא לא אמרה לי אף פעם לא לצאת להפסקה. הייתה הפסקה כי תלמידות צריכות ולפי החוק כולם צריכים הפסקה. אבל אני הלכתי לחנות למכור. ש: האם, האם, האם קיזזת את שעות ההפסקה שבהן היית? ת: למה, מותר לי לאכול לשתות ולמכור בחנות ולעשות לייזרים לבת שלה וטיפולי פנים לאחותה ולכל המשפחה שלה ולהביא אנשים מהצד לעשות להם טיפולים והיא מרוויחה את הכסף. (לא ברור, 02:54) הפסקה כי הייתי טובה, הייתי נאמנה".

1. עיון בעדות הנתבעת 1 מעלה כי אישרה כי אכן בפועל לא קיזזה לה הפסקות:

"את שילמת לה על השעות, נכון? לא שילמת לה על הפסקות לשיטתך. נכון? ת: לפי שיטתי שילמתי גם על ההפסקות. כן שילמתי גם על ההפסקות. ש: אוקי. כלומר לצורך העניין את אומרת, משעה מסוימת עד שעה מסוימת, יום העבודה כולל בפנים הפסקה, שילמת על זה. ת: כי היא עבדה יום שלם. אם היו לה שני קורסים והיא התחילה ב-9 וסיימה ב-8 היא קיבלה בתוך זה שעתיים הפסקה. וקיבלה על זה תשלום." (ר' עמ' 21 לעדותה).

1. מנגד שעה שהנתבעת לא הציגה כרטיסי נוכחות לשאר החודשים ונוכח החזקה לפי הוראות חוק הגנת השכר שוכנענו כי יש לקבל גם את תביעת התובעת בנוגע לחודשים הנוספים ע"ס 2200 ₪.
2. משהנתבעת לא הציגה תחשיב נגדי ושכר שתחשיב התובעת לא נסתר שוכנענו כי על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 16,211 ₪ בגין רכיב השעות הנוספות, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 24.8.2016 (אמצע תקופת העסקה) עד למועד התשלום בפועל.
3. עוד נציין כי שוכנענו כי התפטרות התובעת בגין אי תשלום שעות נוספות הינה התפטרות שיש לראותה כהתפטרות בדין מפוטר.
4. בהתאם לפסיקה אי תשלום גמול שעות נוספות על פי השיעוריים שנקבעו בחוק מהווה נסיבות ביחסי עבודה שבהן אין לדרוש מעובד שימשיך בעבודתו (ר' ע"ע 300271/98 טפקו ייצור מערכות בקרת אנרגיה בע"מ – מנחם טל (29.11.00).
5. עובד רשאי להתפטר בשל חוסר רצון להמשיך לעבוד בתנאים ירודים הנוגדים את החוק, בנסיבות אלה אין לדרוש מעובד, והמעביד המפר את החוק בוודאי שאינו רשאי לדרוש זאת, כי ימשיך בעבודתו (ר' דב"ע לג/3-12 אליה ציבוטרו - אטלקה אברהם)
6. משקבענו כי הנתבעת לא שילמו לתובעת שעות נוספות ודמי חגים וכן לא הפרישו לתובעת בזמן אמת הפרשות פנסיוניות ואף לא העבירו חלק עובד שנוכה משכר התובעת לייעדו במועד ומשלא הוכח ששילמו את מלוא המגיע לתובעת בגין רכיב זה ושעה שלא שילמו את רכיב הפנסיה בסמוך לפניות התובעת בנדון (שהיתה זמן רב לפני הוצאת המכתב מיום 12.1.20), ושעה שכל הרכיבים האלו היו חלק ממכתב ההתראה שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח את טענתה בדבר התפטרות בדין מפוטר, ומשכך על הנתבעת לשלם לתובעת את מלוא פיצויי הפיטורים.
7. שעה שהנתבעת לא הציגה תחשיב נגדי לתחשיב התובעת בכל הנוגע לרכיב פיצויי הפיטורים, שוכנענו כי יש לקבלו. משכך שעה שהתובעת הינה עובדת שעתית ושעה הצהירה כי עבדה בממוצע 109 שעות חודשיות ושעה ששכרה השעתי האחרון עמד על סך של 135 ₪, הרי ששכרה הקובע לפיצויי פיטורים הוא 14,715. משכך התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בסך של 106,684 ₪. עיון בכתב התביעה מעלה כי התובעת טוענת כי יש עבורה בקופת הפיצויים סך של 44,567 ₪. משכך על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 62,117 ₪. ככל והנתבעת הפקידה סכומים מעבר למפורט בגין רכיב הפיצויים תוכל הנתבעת לקזז סכום זה מעבר לאמור וזאת לאחר העברת אסמכתא כספית בנדון.
8. בכל הנוגע לטענת הנתבעת לענין אי מתן הודעה מוקדמת כנדרש, הרי שמשקבענו כי התובעת התפטרה בדין מפוטר, הרי שלא שוכנענו כי יש לקבל טענה זו של הנתבעת, לרבות שעה שהנתבעת לא הציגה דרישה לתובעת בזמן אמת בנדון.

בכל הנוגע להפחתת שעות

1. בכל הנוגע לרכיב הפחתת השעות לא שוכנענו כי יש לקבל את טענות התובעת בנדון.
2. עיון בתצהיר התובעת מעלה כי בכל הנוגע להרעת תנאים בשל הפחתת שעות הצהירה התובעת:

"כמו כן במהלך 12.19 קוצצו ממשרתי שעות עבודה רבות בשל סגירת כיתות לימוד על ידי הנתבעות.

1. עם זאת, עיון בתלושי השכר של התובעת מעלה כי בממוצע במהלך שנת 2016 שעות עבודתה השתנו, כמו גם בשנים קודמות שעה שכל חודש עבדה מספר שעות שונה.
2. גם עיון בחקירתה הנגדית של התובעת מעלה כי גרסתה בנדון השתנתה, שעה שהעידה על כך שבפועל הדברים טרם קרו:

"עו"ד ג'אנה: הנה גברתי. עכשיו. אני יכול להגיד לך שבממוצע במהלך כל שנת 2019, אוקי? עבדת 86 שעות עבודה בחודש. את יכולה לאשר לי את זה? בעצם אין צורך שתאשרי. אני אומר לך את זה, זה לא משנה, אני לא רוצה, פשוט זה מיותר. בדצמבר עבדת 83 שעות. את טוענת הרעה בתנאים בגין ה-3 שעות האלו? העדה, גב' ורנר: אוקי. אני יכולה להגיב? ש: בטח. ת: המעסיקה שלי התחילה לסגור כיתות ומכרה לתלמידות קורסים שהיו צריכים להיפתח, מכרה לבית ספר אחר, לבין תחומי לנמרוד תלמידות. ויש לי אפילו שמות של תלמידות. שפנו אלי אחר כך לעזרה. היא הודיעה לי שהיא סוגרת את בית הספר. שהיא סוגרת את בית ספר וסוגרת כיתות ואני אפילו פניתי, יש לי עדות, למפקחת של משרד העבודה והודעתי לי שהיא הודיעה והיא ידעה את זה. כאילו, יידעתי אותה. אני הלכתי להגן על עצמי שלאט לאט נסגרות כיתות והיא מכרה תלמידים לבית ספר אחר. היא העבירה תלמידה כיתות ערב שהייתה צריכה להיפתח, העבירה. היא אמרה לי שהיא סוגרת, הייתי חייבת להתחיל להגן על עצמי. להגן על עצמי" (ר' עמ 6-7 לעדותה).

1. מנגד עיון בתצהיר הנתבעת מעלה:

"28. עינינו הרואות, כי בדיקה אוביקטיבית של שעות עבודתה של התובעת במהלך כל שנת 2019, מלמדת כי לא היתה הרעה בתנאי עבודתה וכי התובעת הועסקה בשעות משתנות ובממוצע 86 שעות בחודש ... 29. למעלה מן הצורך יובהר, כי ככל והתבטלו לתובעת קורסים אותם היתה אמורה היא להעביר, היא נדרשה להעביר שיעורים בכיתות אחרות על מנת שתעמוד במכסת שעות אשר יפרנסוה בכבוד ועל מנת ששכרה לא ייפגע".

1. עיון בחקירתה הנגדית מעלה כי תצהירה בנדון לא נסתר:

"בסעיף 6 לתצהיר שלך את טוענת שבוטל קורס ודאגת לתובעת לשעות עבודה. אני אומר לך שלא לצורך, שבכלל לא בוטל קורס אלא מכרת את כל הלקוחות שלך למכללה אחרת. נכון?העדה, גב' יעקבסון: לא. לא. ממש לא. באותה תקופה עמדנו להרים קורס חדש. באותה, ש: הבנתי. ת: הבנת? ממה? מהתשובה?כב' הש' רובוביץ' ברכש: כן, תסיימי. העדה, גב' יעקבסון: באותה תקופה עמדנו להרים, היו כ-6, 6 נרשמות. בעלי חלה בדיוק באותה תקופה. והבנתי שאת הקורס הספציפי הזה, (דיבורים מהאולם) כב' הש' רובוביץ' ברכש: סליחה. זה מפריע. העדה, גב' יעקבסון: את הקורס הספציפי הזה אני לא אוכל לקיים. ולכן כדי לא לגרום נזק לאותן נרשמות העברתי אותן למכללה אחרת. אחרי זה נפתחו קורסים אחרים. היא כבר לא הייתה במכללה כי היא החליטה שהיא עוזבת. עו"ד גיל: הבנתי. ת: אבל נפתחו קורסים אחרים. ללא קשר, כדי שהיא לא תיפגע בשכר היא קיבלה קורסים אחרים ב-, לא בקוסמטיקה, במקצוע אחר באפילציה. כדי שהיא תוכל, כדי שתהיה לה השלמה גם בשכר.ש: יש לך אסמכתא ש-, יש לך אסמכתא שפנית אליה בנושא הזה והצעת לה כל מיני חלופות עבודה אחרות? ת: לא, זה בשיחות. לא במסמכים כתובים." (ר' עמ' 18 לעדותה).

משכך לא שוכנענו כי יש לראות ברכיב זה משום הרעת תנאים.

הודעה על תנאי העסקה

1. לטענת התובעת היא לא קיבלה הסכם העסקה או טופס הודעה לעובד עם כניסתה לעבודה. משכך תובעת היא פיצוי של 2,000 ₪ בגין הפרה זו.
2. מנגד, לטענת הנתבעת התובעת קיבלה הודעה לעובד עליה היתה אמור לחתום ולהשיב לידי הנתבעת, אולם התובעת הודיעה כי בשל מצבה המשפטי הכרוך בתביעות לענין פשיטת רגל של התובעת ובעלה ז"ל מוטב כי לא תחתום על ההודעה לעובד מאחר והיא מעדיפיה כי שכרה יירשם על שם ביתה.
3. חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב - 2002 (להלן: חוק הודעה לעובד), מחייב מעסיק למסור לעובד בתוך 30 יום מתחילת העסקתו, הודעה הכוללת פירוט תנאי עבודה בעניינים המפורטים בחוק.
4. למסירת הודעה על תנאי העסקה חשיבות רבה, שכן היא מבטיחה שלעובד יהיה מידע באשר לתנאי העסקתו באופן שיסייע לו לעמוד על זכויותיו והיא עשויה לייתר אי הבנות או סימני שאלה ביחס לתנאי העבודה ולמנוע מחלוקות בין העובד למעסיק (ר' ע"ע 154/10 (ארצי) קלרה שניידר - ניצנים אבטחה בע"מ (3.5.11) וכן בר"ע (ארצי) 31443-03-16 א.מ.י. אוזן בניה בע"מ - אורן אברהם (4.4.16)). סעיף 5(א) לחוק הודעה לעובד מקנה לבית הדין שיקול דעת רחב, בהתאם לנסיבות העניין, לפסוק פיצויים גם בהיעדר נזק ממוני.
5. עיון בעדות הנתבעת מעלה כי הוא מודה כי לא ניתנה לתובעת הודעה על תנאי העסקה:

"עו"ד גיל: מסרת לתובעת "הודעה לעובד"? העדה, גב' יעקבסון: לא." (ר' עמ' לעדותה 18).

1. ערים אנו לטענת הנתבעת לפיה הסיבה שלא נמסרה לה הודעה היתה כי התובעת לא רצתה ששכרה ישולם ישירות אליה:

"בסעיף 13, אתה מדבר על משהו אחר. אחרי, אחרי התאריך הזה, ש: אני מדבר על "הודעה לעובד". ת: היא התחילה לעבוד, היא התחילה לעבוד בנובמבר 12'. מטעמים אישיים שלה שהיא הייתה בבתי משפט עם בעלה ז"ל בפשיטת רגל, גם את תלוש, גם את השכר שלה את צ'ק השכר היא לא יכולה לקבל על שמה. ש: אוקי. ת: ולכן היא גם לא חתמה באותו תאריך, (קריאות מהאולם) העדה, גב' יעקבסון: והדבר נשכח בכלל ממני. עו"ד גיל: יש לך אסמכתא, ת: ואחרי חצי שנה, ש: יש לך אסמכתא שמסרת לה "הודעה לעובד"?...: לא. ש: טוב. תגיד לי, אם לשיטתך סירבת למחות, למסור המחאות על השם של הבת שלה, ת: לא סירבתי. אני לא אמרתי, ש: תקראי את סעיף 15 לתצהיר שלך. "אני סירבתי בכל תוקף לשתף פעולה". ת: היא קיבלה צ'ק פתוח. ש: אמרת על הבת שלה. תסכלי מסמך אחד, שורה אחת לפני. בסדר? ת: היא ביקשה. ששכרה יירשם על שם בתה, ש: את אומרת שסירבת. נכון? עכשיו תגידי לי, מה הרלוונטיות לטופס הודעה לעובדת? אם את מסרבת והכל, מה הרלוונטיות? ת:אני לא מבינה את השאלה. ש:תקראי את סעיף 15 עוד פעם. "אולם הסכמתי להשתהות עם חתימתה על קבלת ההודעה לעובד". אני אומר, מה הרלוונטיות להמחאות? ת: כדי שלא יהיה איזה שהיא אסמכתא או משהו שהיא עובדת או שהצ'ק הוא לא על שמה. ש: טוב. למה לא צירפת הודעות לעובד שמסרת לעובדות אחרות? שנוכל ללמוד שאת באמת מקפידה על זה? ת:יש לי. יש לי הסכמים חתומים עם כל העובדים. ש:אוקי. למה לא צירפת אותם? ת: אני לא צריכה לצרף" (ר' עמ' 19 לעדות הנתבעת 1).

1. ערים אנו לטענת הנתבעת בנדון, אולם לא שוכנענו כי יש לקבלה. מעבר לאמור הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח טענה זו. כמו כן, בניגוד למפורט בתצהיר הנתבעת, הרי שעיון בתלושי השכר מעלה כי שמה של התובעת מופיעה עליהם, ולא הוצגה כל ראיה כי השכר של התובעת לא שולם לה או שולם לה בצ'ק פתוח.
2. נוכח האמור, משלא נמסרה לתובעת הודעה על תנאי העסקה בסמוך לתחילת העסקתו, ואף לא במהלך כל תקופת העסקתה הארוכה, שוכנענו כי יש לפסוק לתובעת פיצוי בסך 2,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה לעובד.

פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר

1. לטענת התובעת הנתבעות לא המציאו לתובעת תלושי שכר באופן סדיר ואת התלוש לחודש 1/20 סרבו להמציע. הנתבעות אך נתבקשו להמציא תלושי שכר במסגרת מכתב הדרישה אולם לא עשו זאת. משכך התובעת תובעת פיצוי בסך של 20,000 ₪ בגין אי מסירת תלושי שכר בהתאם לחוק הגנת השכר.
2. מנגד לטענת הנתבעת, התובעת קיבלה כל חודש את תלושי השכר שלה. בכל מקרה גם אם לא נמסר לה תלוש, הרי שהיתה מקבלת אותו במידה והיתה מבקשת אותו.
3. עיון בחקירתה הנגדית של התובעת מעלה כי העידה בכל הנוגע לתלושי השכר כמצוטט:

"את מגישה תביעה בגין אי מתן תלושים. האם קיבלת תלושים במהלך העבודה שלך? ת: לא. הרבה פעמים הייתי צריכה להתחנן ולא קיבלתי. חסרים המון תלושים היו. המון המון. והייתי צריכה לבוא לדרוש תלושים, לפעמים היו יוצאים לי 3 יחד לפעמים לא. ואני לא קיבלתי מסודר אף פעם. ש: כל התלושים האלה שצירפת לכתב התביעה זה תלושים שקיבלת? ת: שדרשנו. העורך דין שלי דרש. ש: העורך שלך אומר אחרת, אבל בסדר גמור. ת: הוא גם דרש. ש: שהוא דרש ולא קיבל, אבל בסדר, ת: גם לא קיבלנו,....היינו צריכים להתחנן וכתבנו לך כמה פעמים במייל." (ר' עמ' 14 לעדותה).

1. עיון במכתב הדרישה מעלה כי אכן ב"כ התובעת ביקש את תלושי השכר.
2. עיון בחומר הראיות שהוצג על ידי התובעת מעלה כי אכן אין לה את כל תלושי השכר, דבר שאכן הקשה עליה להוכיח חלק מרכיבי התביעה.
3. בנסיבות העניין, ושעה שלא שוכנענו כי כל תלושי השכר לא נמסרו, שוכנענו כי יש להעמיד את הפיצוי בגין רכיב זה על סך 3,000 ₪

בנוגע לחודש ינואר 2020

1. לטענת התובעת היא היתה במחלה החל מיום 9.1.20 ועד לסיום חודש העבודה. בגין חודש זה היתה צריכה להשתכר כ 24 שעות שבועיות, ובסה"כ סך של 13,230 ₪ . עוד טוענת התובעת כי היא זכאית לקבל תגמול עבור 5 ימי חופשה בסך 5,738 ₪ וכן השלמה לפדיון ימי הבראה לחמישה החודשים האחרונים בסך של 1,102 ₪ ולכן היתה אמורה לקבל סך של 20,070 ₪ ובפועל קיבלה סך של 11,614 ₪ לחשבון הבנק שלה. הנתבעת נמנעה להמציא את תלוש השכר לחודש 1/2020 והוא הוצג רק בדיון המקדמי. בתלוש זה נרשמו רכיבים בסך של 13,972 ₪. לכן חוב הנתבעת בגין חודש זה עומד על סך 6,098 ₪.
2. מנגד לטענת הנתבעת, התובעת קיבל את שכר עבודתה כדין ולגבי חופשה והבראה קיים תשלום ביתר שאמור להתקזז.
3. משהתובעת לא הציגה אישור על ימי מחלה וכן שעה שלא הוצגה כל תלושי השכר לשנה האחרונה ושעה שעיון בתלושי השכר מעלה כי הנתבעת נהגה לנהל פנקס חופשה באמצעות תלושי השכר, וכן נראה כי שילמה דמי הבראה בהתאם לתלושים שכן הוצגו ומשעיון בתלוש השכר לחודש 1/20 מעלה כי הנתבעת שילמה לתובעת שכר יסוד וכן ימי מחלה וכן פדיון חופשה ותשלום השלמה לדמי הבראה, לא שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח כי לא שולמה לה מלוא שכרה. משכך רכיב תביעה זה נדחה.

בנוגע לרכיב הלנת השכר

1. לטענת התובעת לא קיבלה את שכרה עד ליום ה-9 בחודש, אלא במועד מאוחר יותר. הנתבעת מכחישה את האמור.
2. עיון בחומר הראיות מעלה כי התובעת לא הציגה דפי חשבון המעידים על המועד בו קיבלה את המשכורת.
3. גם בעדותה ציינה כי אכן מסמכים אלו לא הוצגו אולם לא טענה כי היתה מניעה כלשהי להוציאם:

"את טוענת להלנת שכר במסגרת התביעה שלך, נכון? העדה, גב' ורנר: נכון. ש: את יכולה להראות לי פעם אחת, אחת, עכשיו, ת: אין לי איך להראות, אין לי בנק עכשיו. אני אלך לבנק אני אוציא לך." (ר' עמ' 14 לעדותה)

1. משכך לא שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח כי שכרה הולן, ורכיב תביעה זה נדחה.

עגמת נפש

1. לאחר שעיינו בכלל הראיות והעדויות אין אנו סבורים כי יש לקבל את טענת התובעת כי יש לפצותה מעבר לאמור, בגין רכיב עגמת נפש. בהתאם לפסיקה פיצוי בגין עגמת נפש ניתן במשורה ובמקרים חריגים בלבד. אין אנו סבורים שהמקרה של התובעת נכנס לגדר המקרים החריגים המזכים בפיצוי בגין רכיב עגמת נפש.

סוף דבר

1. התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש, הלנת שכר, שכר חודש ינואר 2020 - נדחית.
2. בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין על הנתבעת לשחרר לתובעת את הכספים הצבורים לזכותה בקופת הפנסיה, ככל שאלו לא שוחררו לו, ולהעביר לתובעת מכתב שחרור מתאים.
3. בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים:
   1. סך של 11,069 ₪ בגין הפרשי פנסיה וסך של 3,827 ₪ בגין גמל עובד שלא הועבר וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.1.2020 (סיום יחסי עבודה) ועד למועד התשלום בפועל.
   2. סך של 26,620 ₪ בגין דמי חגים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע תקופת העסקה בהתאמה להתיישנות (24.8.2016) ועד למועד התשלום בפועל.
   3. סך של 16,211 ₪ בגין שעות נוספות, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 24.8.2016 (אמצע תקופת העסקה) עד למועד התשלום בפועל.
   4. סך של 62,117 ₪ בגין פיצויי פיטורים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.1.2020 (סיום יחסי עבודה) ועד למועד התשלום בפועל. ככל והנתבעת הפקידה בגין רכיב הפיצויים מעבר לסכום של 44,567 ₪, תוכל הנתבעת לקזז סכום זה מעבר לאמור וזאת לאחר העברת אסמכתא כספית בנדון.
   5. פיצוי בסך 2,000 ₪ בגין אי מסירת הודעה לעובד.
   6. פיצוי בסך 3,000 ₪ בגין אי מסירת תלושי שכר.
   7. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.
4. זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום.

ניתן היום, כ' אב תשפ"ב, (17 אוגוסט 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.