לפניי תביעה שטרית בין צדדים קרובים, לשיק על סך של 250,000 ₪, למועד פירעון 21/1/20.

טענת ההגנה של הנתבעת היא, כי השיק נלקח ממנה ע"י בעלה המנהל עסק פרטי ליבוא רכבים, ללא רשותה, נחתם על ידו תוך זיוף חתימתה, כאשר היא איננה יודעת על כך ולא נתנה לו הסכמתה או רשות לחתום במקומה או למסור את השיק. לטענתה לא נתנה לבעלה שום הרשאה להשתמש בשיקים שלה ולא אישרה לו לחתום במקומה.

תמצית טענות הצדדים:

1. לטענת התובע השיק נמסר לידיו ע"י בעלה של הנתבעת (להלן: "דרור"), במסגרת עסקה ביבוא אישי, לרכישת רכב מסוג לנדרובר. התובע טוען כי שילם מלוא תמורת הרכב, אך עם הגעת הרכב לישראל פעל דרור בחוסר תום לב, בטענה כי לא ניתן לשחרר הרכב וקיבל מן התובע סכום נוסף של 250,000 ₪.

2. לטענת התובע השיק נמסר לו חתום ע"י הנתבעת, כאשר דרור מציין כי הנתבעת מודעת לעובדת מסירת השיק לידיו שלו.

3. מוסיף התובע וטוען כי במסגרת ההתנגדות לביצוע השיק, הגיש דרור תצהיר לפיו הוא שחתם במקומה של הנתבעת על השיק וכי לא קיבל ממנה כל הרשאה לחתום על השיק. לטענתו מדובר במשחק בין בני זוג ורמאות מוסכמת בין בני הזוג, כאשר דרור מציג עצמו כמומחה ביבוא רכבי יוקרה, וכאשר הוא מסתבך הוא נותן שיק מהנתבעת אשר טוענת כי הפעולה נעשתה ללא ידיעתה.

4. עוד טוען התובע כי מצופה היה שהנתבעת תפנה למשטרה בתלונה או תנקוט הליך משפטי כנגד דרור, כאשר בפועל ומכוח העובדה כי היא ודרור מנהלים חיים משותפים ועסק משותף (של מסעדה), אין זה די להעלות את הטענה כי השיק ניתן ללא הרשאה, שכן הכספים שהתקבלו שימשו הנתבעת בעסק שלה.

5. לטענת התובע התנהלות דרור והנתבעת במשותף התבטאה במקרה נוסף, אצל אחד בשם עלי דחלה מטורען. לטענתו אותו דחלה ביצע שיפוץ בעסק הנתבעת בעלות של 150,000 ₪ כאשר דרור מסכם עימו כי סכום זה יופחת ממחיר רכב שמכר לו. לטענת התובע, אותו דחלה נאלץ לשלם הסכום של ה- 150,000 ₪ הנ"ל לצורך שחרור הרכב, כאשר דרור או הנתבעת אינם משלמים לו עבור השיפוץ בעסק הנתבעת והם חייבים לו סכום זה עד היום.

6. הנתבעת טוענת כאמור, כי השיק נלקח ממנה ע"י דרור המנהל עסק פרטי ליבוא רכבים, ללא רשותה, נחתם על ידו תוך זיוף חתימתה, כאשר היא איננה יודעת על כך ולא נתנה לו הסכמתה או הרשתה לו לחתום במקומה או למסור את השיק. לטענתה לא נתנה לדרור שום הרשאה להשתמש בשיקים שלה ולא אישרה לו לחתום במקומה על השיק.

7. עוד טוענת הנתבעת כי עד למקרה נשוא התביעה, נהגה להחזיק את פנקסי השיקים שלה במגירה פרטית על יד המיטה שלה. לטענתה, יום לפני מועד פירעון השיק, בתאריך 20/1/20, התברר לה כי דרור נטל שיק מפנקס השיקים, ללא רשותה ועשה בו שימוש לצורך עסקיו. תוך שהוא רושם את סכום השיק, חותם במקומה ומוסר אותו כפיקדון לתובע, בטוחה להשבת סכום המכס במסגרת עסקה לרכישת רכב.

8. לטענתה כעסה מאד על דרור, אך לא הגישה תלונה במשטרה שכן העדיפה לשמור על שלום בית. לטענת הנתבעת, כיון שאיננה חתומה על השיק - היא איננה חייבת בתשלומו.

9. לתמיכה בטענות הנתבעת, הגיש דרור תצהיר עדות ראשית מטעמה, שם הצהיר כי נטל את השיק מפנקס השיקים של הנתבעת, ללא ידיעתה וללא הסכמתה. עוד הצהיר דרור כי חתם על השיק בשמה של הנתבעת, ללא ידיעתה וללא הסכמתה ונתן את השיק בידיו של התובע, בנוכחות עמיל מכס בשם עופר אטדגי.

10. לטענתו של דרור בתצהירו, השיק ניתן פתוח ללא שם וללא תאריך פירעון והוסכם כי השיק לא יופקד לבנק, אלא ישמש כביטחון להחזר סכום המכס, עד לחודש 8/20.

שמיעת התביעה:

11. ההתנגדות לביצוע השטר נדונה בפני כב' השופטת מישורי, אשר בהחלטה מיום 22/6/20 קיבלה התנגדות הנתבעת לביצוע השטר, כפוף להפקדת פיקדון כספי בסך של 2,500 ₪.

לאחר העברת התובענה לשמיעה בפניי, נשמעה התביעה במסגרת ישיבת הוכחות אחת, בה נחקר התובע בחקירה נגדית על תצהירו. לאחר מכן נחקרו הנתבעת ודרור חקירה נגדית על תצהיריהם, במסגרת פרשת ההגנה. סיכומי הצדדים הוגשו בכתב.

דיון והכרעה:

פסק דין זה ינומק באופן תמציתי, בהתאם להוראות תקנה 129(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018.

המסגרת הנורמטיבית

נטל ההוכחה

12. סעיף 20(ב) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת השטרות" / "הפקודה"), קובע:

"שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך, או קבל או מסב, חזקה שנמסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר" (הדגשות שלי, ר"פ).

13. בהתאם לדין ולהלכה הפסוקה, נטל ההוכחה בתביעה שטרית מוטל על החייב, ולא על אוחז השטר, שכן השטר יוצר חזקה לטובת האוחז בו, שהוא אוחז כשורה וכי מגיעה לו תמורה בעד השטר.

ראו: ע"א 562/88 אהרון בן אריה נ' יוסף סופר (21.01.91).

14. להפרכת חזקה לכאורית זו מונח נטל ההוכחה לפתחו של הנתבע, אלא אם נתקיימו תנאים מסוימים כמו רמאות, כפיה, ואי חוקיות כפי שמפרט סעיף 29(ב) לפקודת השטרות:

"כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר".

15. משמע, כשמדובר בעילה שטרית, כאשר מוכחשת החתימה על השטר וחוקיותו, נטל הראיה הוא על התובע להוכיח כי מדובר בחתימתו של המכחיש את עצם חתימתו על השטר, בין אם כמושך ובין אם כמסב, שכן בהתאם לסעיף 22(א) לפקודה, ללא חתימה, אין חבות שטרית.

16. במקרה של זיוף או בהיעדר הרשאה, לא תהייה זכות לאוחז, אלא אם מנוע הטוען טענת זיוף, מלהעלות הטענה. כך קובע סעיף 23(א):

"חתימה על שטר שהיא מזויפת או שומה בו שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהו, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פרעונו על כל צד שבו, אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף פרעונו מנוע מלטעון טענת זיוף או העדר הרשאה, והכל בכפוף להוראות פקודה זו ". (הדגשות שלי, ר"פ).

17. כאמור, הדין מכיר בחבות שיטרית גם בהעדר חתימת המושך בעצמו על השיק. זאת במקרה בו ניתנה הרשאה לאחר לחתום על השיק בשמו. בסעיף 92(א) לפקודת השטרות הכיר המחוקק בחתימה שנעשתה בהרשאה, ככזו שמקיימת את יסוד החתימה הנדרש בסעיף 22(א) לפקודה, ליצירת חבות שטרית.

18. כדי שתקום חבות שטרית אין הכרח שהשיק יישא את חתימתו של מושך השטר וגם חתימת מורשה מטעמו, מספיקה לשם חיוב מושך השטר בפירעונו.

ראו: ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה, פ"ד מח(5) 799 (1994); ע"א 4085/07 אוזן נ' תבל נכסים והשקעות י.מ (1994) בע"מ (4.10.09) (להלן: "עניין אוזן") ; ש. לרנר, דיני שטרות, התשנ"ט 1999, עמוד 375. (להלן: "לרנר").

לפיכך, ככל שהשיק נחתם בהרשאת הנתבעת (גם אם לא נחתם על ידה), הרי שתוטל עליה חבות שטרית.

19. עוד יש לציין, כי על פי הפסיקה, הענקת הרשאה יכול שתהיה מפורשת או משתמעת ואין הכרח שתהיה מגובה במסמך כתוב. הרשאה יכולה אף להינתן לאחר מעשה. עם זאת, יש לבסס קיומה של הרשאה בהוכחות מספקות ואין די בטיעונים בעלמא ובמסקנות ערטילאיות.

יפים לעניין זה דבריו של המלומד י. זוסמן, בספרו דיני שטרות, (מהדורה שישית) עמוד 56-55:

"..הרשאה שניתנה איננה מהווה חלק מהשטר עצמו, ואינה חייבת להינתן בכתב. הואיל ומותר להרשות אדם בדיבור פה לחתום על שטר, ממילא מותר להוכיח הרשאה בעדים. הפקודה אינה קובעת הוראות מיוחדות לעניין ההרשאה...שתיקתה פירושה, שיש לנהוג בעניין זה לפי דיוני החיובים הכלליים. מכאן, שאין אפילו צורך בהרשאה מפורשת אלא הרשאה מכללא דיה...דיני החוזים מכירים גם בתוקפה של הרשאה שניתנה אחר מעשה, היינו, באישור בדיעבד של חתימה שנכתבה בשם המרשה, ללא הרשאה, או "ראיפיקציה" אפילו על ידי שתיקה. כלומר מקום שנודע לאדם שפלוני שלא הורשה לכך, פעל בשמו, והוא שתק ולא גילה את רצונו לנער את חצנו מן המעשה, יש שתיקה זו משמשת ראיה שהסכים לפעולה שנעשתה ואישר אותה..".

20. מכאן עולה כי בדומה לדין הכללי, גם בדיני השטרות עשויה הרשאה להיווצר על ידי התנהגות וניתן להוכיחה על דרך הוכחת התנהגותו של המרשה, בין עובר למשיכת השטר ובין לאחר מכן. (ראו: לרנר, בעמ' 340).

21. בנוסף, בעניין אוזן הנ"ל נקבע כי ניתן לפרש את השטר ולהוכיח קיומה של הרשאה אף לפי נסיבות חיצוניות לשטר. (שם, בעמ' 36). עוד נפסק שם כי אין לאפשר לצדדים לנהוג בחוסר תום לב אף כשעסקינן בשטרות. (שם). כלומר, צד שנתן הרשאה לאחר לחתום על שטר לא יוכל לדבוק בפגם טכני על מנת להתנער מחבותו השטרית.

כפי שיפורט להלן ולאחר שחזרתי ועיינתי בטענות הצדדים ושקלתי העדויות אשר נשמעו לפניי

מצאתי לקבל טענות התובע, כי השיק שבמחלוקת נחתם בידיעתה ובהרשאתה של הנתבעת.

מן הכלל אל הפרט

22. ראשית מצאתי לנכון להדגיש, כי לטעמי, טענת זיוף חתימת הנתבעת, הנה שאלה משנית בחשיבותה לצורך הכרעה פוזיטיבית עובדתית, בכל הנוגע למחלוקת כאן. שכן, הגעתי למסקנה כי יש להחיל במקרה כאן הוראות סעיף 23(א) לפקודת השטרות או לחילופין הוראות סעיף 92(א) לפקודה לעניין, "חתימה בתוקף הרשאה", גם אם היה זה דרור שחתם על השיק.

23. כאמור לעיל, הצדדים חלוקים עובדתית האם השיק נחתם ע"י דרור בפני התובע, אם לאו. לעניות דעתי וכפי שיפורט להלן, אין לשאלה עובדתית זו משקל ראייתי משמעותי. יצוין כי שני הצדדים העלו שמו של עמיל המכס אטדגי, שהיה עד למסירת השיק לתובע. אף אחד מהצדדים לא טרח לזמנו לעדות. כך או אחרת, עניין ה"זיוף", משני בעיני וזאת לאור המסקנות להלן.

24. ראשית לעניין התנהגות התובע. בסיכומיה, הפנתה הנתבעת לפסיקה של בתי המשפט הדיוניים בערכאות הנמוכות, שם נקבע כי קבלת שיק חתום ע"י אישה או בת זוג ולא צד לעסקת היסוד, כמוה כעצימת עיניים השוללת תום ליבו של מחזיק השיק.

25. דעתי שונה. לעניות דעתי, חזקה כי אדם סביר לא "יסכן" את אשתו ו"יפזר" שיקים מחשבונה או חתומים על ידה. אותה עת לא ידע התובע כי לא יזכה לראות כספו. על כן ומשנמסר לידיו של התובע השיק כאן, כבטוחה, כאשר דרור מבטיח לשלם וכאשר מדובר בשיק המשוך מחשבון הבנק של אשתו, לא של אדם זר או של גוף מסחרי עלום - לטעמי מדובר בהתנהלות שבחכמה שבדיעבד הנה לכל היותר תמימה, אך לא חסרת תום לב.

26. לטעמי התנהגותה של הנתבעת, עת "גילתה" אודות השיק, יום לפני מועד פירעונו, כך כפי שהצהירה בסעיפים 9-12 לתצהירה, איננו מתיישב עם חובתה של הנתבעת לנהוג בתום לב כלפי התובע, האוחז בשיק. לא רק זאת, התנהלות זו איננה עומדת במבחני ההיגיון, השכל הישר וניסיון החיים של התנהלות אדם המגלה שמאן דהוא (גם אם מדובר בבעלך ואבי ילדייך...) עשה שימוש אסור בפנקס השיקים שלך.

27. כך למשל, הנתבעת לא טרחה ליצור עם התובע קשר טלפוני ולהודיע לו, לכל הפחות בע"פ, בדבר הטענה לזיוף או העדר הרשאה.

בנוסף, לא טרחה הנתבעת לשלוח לבנק הנמשך, הודעת ביטול השיק. כך לטעמי נוהג אדם תם לב, אשר "מגלה יום בהיר אחד...כי "גנבו ממנו שיק וזייפו את חתימתו".

זוהי ההתנהגות המצופה מאדם סביר. מה עושה והנתבעת? שתיקה רועמת.

לא רק זאת, לטעמי ולמחרת היום לכל המאוחר - חובה היה על הנתבעת לשלוח מכתב מפורש, המודיע למחזיק השיק כי אחיזתו בשיק פגומה. הנתבעת לא עשתה דבר!

28. לעניות דעתי לא ניתן להסתפק בטענה (בסעיף 12 לתצהיר) "...כעסתי מאד על דרור...לא הגשתי תלונה...העדפתי לשמור על שלום בית". על גרסה זו חזרה הנתבעת בחקירתה הנגדית (עמ' 14 ש' 23-29). חובה היה על הנתבעת, לכל הפחות, לפעול כאמור בסעיף 25 לעיל. התנהלות זו הייתה יכולה לתמוך בטענה "לא הרשתי", גם לא בדיעבד, ולהצביע על התנהלות בתום לב כלפי התובע, האוחז בשיק.

29. בחקירתה הנגדית (עמ' 13 ש' 33-36, עמ' 14 ש' 1-12) מודה הנתבעת כי בדקה את פנקס השיקים, גילתה כי "חסרים שיקים" וטרחה להתייעץ עם עו"ד (עלתה אליו עוד באותו ערב!) אך כלל לא פנתה לבנק. אפילו לא לבדוק תדפיסי חשבון...(שם). ולא עשתה דבר. גם לא לאחר שהשיק הופקד וחולל.

30. מעיון במסמכי ההתנגדות לביצוע השטר, עולה כי השיק כאן הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בתאריך 5/2/20. קרי כשבועיים מיום שהופקד וחולל. אמנם לא ניתן היה לצפות כיצד ייבחר להתנהל התובע, אך לכל הפחות, לו היה מחזיק בידו מכתב המודיע לו כי אחיזתו בשיק פגומה, ימים מעטים לאחר שזה חולל - לטעמי התמונה הייתה נראית אחרת.

31. לא רק זאת. להתנהלות הנתבעת סמוך למועד חילול השיק יש להוסיף התנהלותה במסגרת ההליך כאן, בהימנעות מהצגת ראיות בכתב היכולות היו לתמוך בגרסתה. אפרט. בסעיף 9 לתצהירה טוענת הנתבעת כי "...נהגתי להחזיק את פנקסי השיקים שלי במגרה הפרטית שלי...". לא הוצג דבר.

32. במקרה כאן, מצופה היה כי הנתבעת תציג בפני בית המשפט כיצד נהגה בפנקסי השיקים שלה. תציג את העתקי ספחי השיקים, תציג את כתב ידה על גבי ספחי השיקים - תוכיח כי נהגה כאדם סביר בשיקים שלה. ובעיקר - תציג את אותו ספח של השיק החסר "שנגנב..." ותראה כי אכן מדובר בעניין חריג.

33. ויודגש - התובע מעלה בתצהירו טענות מאד חמורות כלפי הנתבעת וכלפי דרור, למרמה ביחד, לנוכלות, לעוקץ, לקנוניה, לכנופיה, לגניבה מאנשים וכו' וכן טענות הנוגעות להקמת עסק על שמה של הנתבעת, במטרה להבריח כספים. (סעיפים 6-8, 12ז, 14, 19, 23 ו- 4 (האחרון)).

בתצהירה הנתבעת "התעלמה באלגנטיות" מטענות אלה וכל שטענה (בסעיף 9 לתצהיר) היה כי דרור עשה שימוש בשיק, "...לצורך עסקיו". ודרור בתצהירו? התעלמות רבתי. טענות כלליות בלבד של העדר הרשאה.

34. כלומר גם כאן, במסגרת ניהול ההליך, לא עשתה הנתבעת דבר כדי לנסות "ולהרחיק" את עצמה מהתנהלותו של דרור או לבסס טענתה, כי "לא הרשתה" לדרור לעשות שימוש בשיק או לא הרשתה לו לחתום בשמה, "...לצורך עסקיו...". דרור עצמו לא מנסה להרחיק עצמו מן הנתבעת. בתצהירו מטעמה של הנתבעת הוא מתעלם כליל מטענות התובע הנ"ל. לקנוניה, לעוקץ וכו'.... דממה!

35. לא רק זאת - הנתבעת לא הצביעה על התנהלות עצמאית כלשהי או התנהלות נורמטיבית אחרת, ממנה ניתן ללמוד כי איננה קשורה לעסקיו של דרור או כי לא עשתה אתו יד אחת. תרתי משמע. קל וחומר בפנקסי השיקים שלה. כל זה פועל לחובתה של הנתבעת בהתאם לכלל של הימנעות צד מהבאת ראיות לתמיכה בטענות, הימנעות המקימה חזקה ראייתית כי לו הוצגו הראיות, היו אלה פועלות לחובתו.

שכן כזכור, הנתבעת חוזרת וטוענת כי אף פעם לא הרשתה לדרור לעשות שימוש בשיקים שלה או לחתום בשמה. בבקשה. תתכבד הנתבעת ותציג בפנינו ראיות שבשליטתה לצורך ביסוס הטענות. כאמור הנתבעת לא הציגה דבר.

36. ויודגש, בחקירתה הנגדית הודתה הנתבעת כי עסק השווארמה נרשם על שמה בחודש 10/19 וכי התשלומים נעשו מחשבון הבנק של השווארמה והיא חתמה על שיקים ונתנה שיקים לצורך הזמנת סחורה. (עמ' 18, ש' 9, 13-16, 22-23). הנה לך הזדמנות לבסס הטענה כי פעלת בעצמך. ע"י הצגת העתקי שיקים למשל. או מסמכים מהותיים אחרים בחתימתך, שהרי "העסק שלך...". הציגי למשל, שיק בחתימתך מחשבון הבנק של השווארמה.

37. כאן המקום להזכיר כי במסגרת חקירתו הנגדית של דרור, הוגש מוצג ת/2 למשל. תצהיר דרור הנוגע להתנגדות לביצוע שטר חוב, כערב, בקשר לספק של עסק המסעדה אשר היה רשום על שם הנתבעת.

תצהירו של דרור, בגוף ראשון, מראה כאילו העסק שלו ובניהולו הישיר. "...לא סיפקה לי מלוא המוצרים שהזמנתי...לאחר שהמשיבה תמציא לידי...התקשרתי וביקשתי מהם לספק לי בדחיפות...

38. לסיום עניין זה אציין מוצג ת/4 אשר הוגש במסגרת חקירתה הנגדית של הנתבעת. תצהיר הנתבעת במסגרת התנגדות לביצוע שטר החוב של אותו ספק. בדומה לתצהירו של דרור אשר תמך בהתנגדות. מעיון בתצהיר לא ראיתי כי הנתבעת מצהירה כי העסק שלה או כי ניהלה אותו בעצמה. נהפוך הוא. בסעיף (ו) למוצג ת/4 הנ"ל מצהירה הנתבעת כי דרור התקשר אל המשיבה כדי לספק לו סכינים בדחיפות כי בלעדיהם לא ניתן להפעיל את המסעדה. הדבר אומר דרשני ולמעשה מדבר בעד עצמו.

ועכשיו יחזור וישאל עצמו השואל - כיצד הגיע שיק של הנתבעת לידיו של דרור...

39. סיכומו של דבר, הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה הרובץ עליה. הואיל ועסקינן בתובענה שטרית, הנתבעת הנה "המוציא מחברו" ועל כן אי עמידה בנטל ההוכחה משמעותה כי דין ההתנגדות לביצוע השטר, דחייה.

40. בניגוד לטענות הנתבעת, מסקנותיי לעיל מצביעות על מתן הרשאה לדרור למסירת השיק לתובע, גם אם בדיעבד או מכללא, זאת בלי צורך להכריע בשאלה האם הנתבעת היא שחתמה על השיק או דרור בעצמו.

41. לאור כל המפורט לעיל, מסקנתי היא כי הנתבעת מנועה או מושתקת מלטעון טענת זיוף או העדר הרשאה, כקבוע בסעיף 23(א) לפקודה. לחילופין וגם אם דרור הוא שחתם על השיק, עסקינן בחתימתה של הנתבעת בהרשאתה, כמשמעותה בסעיף 92(א) לפקודה.

סוף דבר

42. נוכח המסקנות לעיל, ההתנגדות לביצוע השטר נדחית והתביעה מתקבלת במלואה.

43. הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך של 7,000 ₪. בנוסף תישא בשכ"ט עו"ד ומע"מ בגינו בסך כולל של 25,000 ₪. התובע רשאי להגיש בקשה מתאימה במסגרת תיק ההוצל"פ הקשור, לצורך הוספת הסכומים הנ"ל לחוב נשוא התיק.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי, כדין.

לידיעת הצדדים: בתיק קיים פיקדון כספי בסך של 2,500 ₪. נוכח הנטען בבקשת הנתבעת מיום

1/12/22, על הצדדים להגיש הודעה מתאימה לעניין הפיקדון, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין

לידיהם.

למעקב המזכירות.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ח כסלו תשפ"ג, 12 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.