א. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט השלום בעכו (כב' השופטת אביגיל זכריה) מיום 11.2.2020 ב-ת"א 67072-11-18, לפיה נדחתה בקשתו של המבקש להורות על ביטול כל הליכי ההוצאה לפועל שננקטו כנגדו.

ב. במסגרת בקשת רשות הערעור מציין המבקש, שהוא אף הגיש ערעור לבית משפט זה על החלטת בית-משפט השלום בעכו (בתיק נשוא בקשה זו) שניתנה ביום 19.1.2020 על ידי הרשמת הבכירה עינת דינרמן, בה נקבע (בסעיף 17) כי המצאת האזהרה למבקש מוטלת בספק, והרשות להגן הוגבלה לטענת הזיוף בלבד (סעיף 35 של החלטת כב' הרשמת).

ג. הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

כנגד המבקש הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל שטר חוב ע"ס 232,742 ₪ מיום 11.12.2016, עליו חתם המבקש כערב לעושה השטר – חברת חוצבי רגב בע"מ – שהמבקש הוא בעל מניותיה.

המבקש עתר להארכת המועד להגשת התנגדותו לביצוע השטר ולעיצומו של עניין טען, כי הוא אינו חתום על השטר, חתימתו זויפה, והוא לא נתן הסכמתו לחתום על השטר. בנוסף טען המבקש, כי נפל קורבן להונאה, מרמה, זיוף ותרמית.

ד. המשיבה מצדה טענה, שתמוהה בעיניה התנגדותו של המבקש להצעתה לבחון ולהשוות על ידי מומחה להשוואת כתבי-יד בין החתימה שעל השטר לבין חתימתו של המבקש בתצהיר שצירף לבקשתו.

ה. לאחר דיון שנערך בפניה, קבעה כב' הרשמת הבכירה ע. דינרמן בהחלטתה מיום 19.1.20, שאין לומר כי הגנתו של המבקש היא "הגנת בדים", ויש לאפשר לו את יומו בבית המשפט. כמו-כן נקבע באותה החלטה, שלא ניתן לומר בוודאות כי האזהרה נמסרה למבקש, ולכן ראוי שלא לחסום את דרכו של המבקש להוכיח את הגנתו, ויש להאריך לו את המועד להגשת התנגדות.

לפיכך, נעתרה כב' הרשמת הבכירה לבקשתו של המבקש להארכת מועד להגשת ההתנגדות, וכן קיבלה את ההתנגדות עצמה ללא כל תנאי, אך הדגישה, שהתנגדותו של המבקש נסובה על טענת הזיוף, וזו מהותה, ולאור זאת מוגבלת מתן הרשות להגן לטענה זו בלבד.

ו. ביום 21.1.2020 הגיש המבקש את בקשתו, כי בית-משפט קמא יורה על ביטול כל הליכי ההוצאה לפועל אשר ננקטו כנגדו, בשים לב לכך שבהחלטתה מיום 19.1.2020 קבעה כב' הרשמת הבכירה ע. דינרמן, שלא ניתן לקבוע בוודאות שהאזהרה נמסרה למבקש ולכן נעתרה לבקשה להארכת מועד, וכן קיבלה את ההתנגדות ואפשרה למבקש להתגונן (בטענת הזיוף) ללא תנאים.

בהסתמך על האמור בספרו של המלומד, דוד בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שישית, 2005, עמ' 714 טען המבקש, שלא התקיים אף לא אחד מן התנאים שבהם דין השטר כדין פסק דין בר-ביצוע, ולפיכך על כל הליכי ההוצאה לפועל כנגדו והעיקולים שהוטלו מכוחם, להתבטל.

כמו-כן הפנה המבקש ל-רע"א 2793/01 לאופר נ' גבאי, פ"ד נו(1) 668, בעמ' 671-672, שם נקבע, שמסירת האזהרה לחייב שאת רכושו מבקשים לממש, היא מהלך חיוני לנקיטת הליכי ההוצאה לפועל ואין המדובר במהלך טכני פורמלי. הרעיון הוא, שאין לפגוע בזכויותיו של חייב אלא לאחר שהוזהר כהלכה בדבר הכוונה לעשות כן. הואיל, כך ממשיך המבקש, ובענייננו נקבע, שאין וודאות שהאזהרה הומצאה לו, וההתנגדות התקבלה ללא תנאי, ובשים לב לכך שקודם לקבלת ההתנגדות נעשו הליכי גביה והוטלו עיקולים על המבקש, חרף אי-קבלת האזהרה אצלו, עותר הוא לביטול כל הליכי ההוצאה לפועל שבוצעו בתיק.

ז. בתגובת המשיבה נטען, כי משהוגשה התנגדות לביצוע שטר הופכת בקשת הביצוע לתביעה בסדר דין מקוצר, ודין ההתנגדות היא כדין בקשת רשות להגן לכל דבר ועניין. מכאן שהעיקולים שבוצעו במסגרת תיק ההוצאה לפועל הופכים לצווי עיקול זמניים בהתאם לתקנה 374 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וחלות ההוראות אשר בפרק כ"ח של תקנות סדר הדין האזרחי, הקובע את הכללים הקשורים להטלת סעדים זמניים, כמו גם ביטולם, ובכלל זה צווי עיקול.

מוסיפה המשיבה, שבמסגרת תיק ההוצאה לפועל נשוא הדיון כאן הטילה היא עיקולים על זכויותיו של המבקש אצל צדדי ג' כדלקמן: מגדל חברה לביטוח בע"מ, בנק מזרחי טפחות בע"מ, בנק הפועלים בע"מ, קופת גמל בנק מזרחי טפחות בע"מ, ומינהל מקרקעי ישראל גוש 18221 חלקה 184.

טוענת המשיבה, שמן המועד שבו התקבלה ההתנגדות והועברה לדיון בפסים של תביעה אזרחית, יחולו על העיקולים נשוא הבקשה, ועל הבקשה לביטולם, תקנות סדר הדין האזרחי, לרבות פרק כ"ח הקובע את הכללים הקשורים להטלת סעדים זמניים וביטולם, כולל צווי עיקול.

מוסיפה המשיבה, שבהתאם לתקנה 362(ב((1) של תקנות סדר הדין האזרחי, כשמתבקש בית-המשפט ליתן סעד זמני עליו לבדוק, בין היתר, גם את מידת הנזק שעלול להיגרם לכל אחד מבעלי הדין ככל שיינתן הצו, או ככל שיסורב.

בענייננו, כך נטען, אם יבוטלו העיקולים, יוכל המבקש לעשות בנכסיו ככל העולה על רוחו ואף לפעול למכירתם. אם יבוטלו העיקולים והמשיבה תזכה בתביעתה לא תוכל היא, כך נטען, להשיב את המצב לקדמותו, שהרי המבקש ישנה את המצב הקיים ולא יתאפשר למשיבה להיפרע, ולכן, לטענת המשיבה, יש להותיר את העיקולים על מכונם, בשים לב, בין היתר, לקרן החוב: 232,742 ₪.

עוד מוסיפה המשיבה, שאין בבקשתו של המבקש כל פירוט איזה מבין ההליכים מתבקש בית-המשפט לשקול לבטל ומה הטעמים לכך.

ח. המבקש השיב על תגובתה הנ"ל של המשיבה וחזר וטען, כי משקבעה כב' הרשמת הבכירה שלא ניתן לומר בוודאות כי האזהרה נמסרה למבקש, הרי ממילא הוא לא הוזהר ולכן לא היה מקום להטיל עליו עיקולים. כמו-כן, משהתקבלה התנגדותו של המבקש באשר לעצם חתימתו על השטר, הרי שהמשיבה היא בבחינת תובעת רגילה שהגישה כנגד המבקש תביעה בגובה השטר, ועותרת היא לסעד זמני של עיקולים. מכאן, שנטל ההוכחה רובץ על המשיבה, ולא על המבקש, אשר מפנה ל-רע"א 7815/09 דוד נ' אקסלנס נשואה שירותי בורסה בע"מ (3.11.09):

"משהוגשה התנגדות לקיום השטר אין הוראות חוק ההוצאה לפועל ותקנותיו חלות עוד, ובמקומן חלות תקנות סדר הדין האזרחי".

בנוסף: ת"א (מחוזי ירושלים) 9407-03-14 ג'ולאני נ' הרשות הפלסטינית (17.7.2014).

מוסיף וטוען המבקש, שככל שמופעלים המבחנים שבתקנות 362 ו-374 של תקנות סדר הדין האזרחי, המסקנה היא, שאין הצדקה להטלת עיקולים על המבקש. לטעמו של המבקש, סיכויי התביעה קלושים, ומאזן הנוחות איננו נוטה לטובת המשיבה.

עוד ציין המבקש, שטענותיה של המשיבה בדבר חשש מפני "הברחת נכסים" הועלו ללא כל ביסוס, ודי בכך כדי לדחות את טענתה זו.

ט. המשיבה הגישה תגובה וציינה, כי היא מסכימה להצעת בית-משפט קמא למנות מומחה להשוואת כתבי יד שיכריע בגורל חתימתו של המבקש על השטר נשוא הדיון, וכן התבקש בית-משפט קמא להותיר בעינם את העיקולים שהוטלו במסגרת תיק ההוצאה לפועל עד לקבלת חוות דעתו של המומחה, כשאז תתברר התובענה. לחלופין ציינה המשיבה, שאם יחליט בית-משפט קמא לבטל את העיקולים שהוטלו במסגרת תיק ההוצאה לפועל, מתבקש הוא להותיר בעינו את העיקול על זכויותיו של המבקש בנכס מקרקעין.

עוד צוין בתשובה, כי המבקש לא נענה להצעה למינויו של מומחה להשוואת כתבי יד, ולעיצומו של עניין אין בבקשותיו של המבקש כל פירוט איזה מן ההליכים מתבקש בית-המשפט לבטל, ומה הטעמים המיוחדים לכך.

מוסיפה המשיבה, כי הנכס היחיד שנתפס בהליכים שננקטו כנגד המבקש בתיק ההוצאה לפועל הם זכויותיו בנכס המקרקעין, ולכן, גם לפי מאזן הנוחות לא ייגרם למבקש נזק אם העיקול ייוותר על כנו, שאם לא כן, הנזק שייגרם למשיבה גבוה יותר.

י. בהחלטתו מיום 11.2.2020 קבע בית-משפט קמא (כב' השופטת אביגיל זכריה), שאין בידו להיעתר לבקשה "כפי שהוגשה ונוסחה".

בהתייחס לטענת המבקש, בסעיף 3 של תשובתו לתגובת המשיבה, לפיה בהחלטה מיום 19/01/20 קבעה כב' הרשמת ע. דינרמן, שלא ניתן לומר בוודאות כי האזהרה נמסרה למבקש, ומכאן, שהמבקש, לגִרסתו, לא הוזהר וכלל לא היה מקום להטיל את העיקולים, מציין בית-משפט קמא, שזו פרשנותו של המבקש לאמור בסעיף 17 להחלטת כב' הרשמת (סעיף שבו נכתב: "... ומחקירת המוסר מיום 26.6.19 עלה כי לא ניתן לומר בוודאות כי האזהרה אכן נמסרה למבקש, ועל כן, מן הראוי שלא לחסום דרכו של המבקש להוכיח הגנתו...").

לעצם העניין מציין בית-משפט קמא, שההליכים בתיק ההוצאה לפועל עוכבו, ואולם ביטולו של הליך כזה או אחר מצריך בחינה קונקרטית, ולא בחינה כללית מן הסוג המבוקש על ידי המבקש בבקשתו זו. הפסיקה אליה הפנה המבקש, כך צוין, אינה רלוונטית למצב הדברים.

בסיכום כותב בית-משפט קמא: "ככל שהמבקש יעתור לביטול הליך ספציפי ויפרט את הנסיבות המצדיקות ביטולו של אותו הליך (להבדיל מעיכובו) אהיה נכונה לשוב ולבחון את הבקשה".

י"א. על החלטה זו של בית משפט קמא, מונחת בפניי בקשת רשות הערעור של המבקש בה הוא סוקר את טענות ההתנגדות ואת עדותו של שליח המסירה, שנחקר ביום 26.6.19 בפני כב' הרשמת, וטוען, כי המסקנה מעדות השליח היא שהאזהרה מעולם לא נמסרה למבקש. עוד מציין המבקש, שבאותו דיון הוא חזר על-כך שמעולם לא קיבל את האזהרה, וב"כ המשיבה בחר שלא לחקור אותו לעניין האזהרה. לפיכך טוען המבקש, שלא היה באפשרותו של ב"כ המשיבה לסתור את נכונות תצהירו של המבקש בדבר אי-ביצוע מסירת האזהרה.

המבקש חולק על קביעת בית-משפט קמא, בהחלטתו מיום 11.2.2020, לפיה אין בסיס לטענתו, כי החלטת כב' הרשמת הבכירה ע. דינרמן מובילה למסקנה, שהאזהרה לא נמסרה למבקש, שהרי בהחלטת כב' הרשמת מיום 19.1.20 נקבע: "לא ניתן לומר בוודאות כי האזהרה אכן נמסרה למבקש".

יצוין שעל החלטתה של כב' הרשמת ע. דינרמן מיום 19.1.20 הוגש ביום 1.3.20 ערעור על ידי המבקש ב-ע"א 455-03-20 (שנקבע לדיון בפני כב' השופטת שרון-נתנאל), לרבות בקשה לעיכוב ההליכים בבית משפט קמא עד למתן החלטה בערעור.

לעצם העניין טוען המבקש, כי שגה בית-משפט קמא משלא קבע קטגורית שעצם קבלת התנגדותו של המבקש על ידי כב' הרשמת הבכירה חייבת להוביל בהכרח לביטול כל ההליכים בהוצאה לפועל נגדו, ולוּ נוכח העובדה שלא הוכחה כלל המצאת האזהרה.

בנוסף, מדגיש המבקש, כי הדין קובע שהנטל להוכיח את נחיצות העיקולים רובץ על כתפי המשיבה והיא לא עמדה בו.

מכאן העתירה לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור על-פי הרשות שניתנה, לבטל את החלטת בית-משפט קמא, ולהורות על ביטול הליכי ההוצאה לפועל שבוצעו על סמך מסירה של אזהרה אשר כלל לא הומצאה, ומבלי שתהא למבקשת ידיעה על הליכי ההוצאה לפועל, תוך הפרת כללי הצדק הטבעי, ומה גם שעקרון תום הלב חולש על תחומי המשפט האזרחי, לרבות הליכי ההוצאה לפועל.

י"ב. לאחר שעיינתי בהליכים שהתנהלו בבית משפט קמא, לרבות החלטת כב' הרשמת ע. דינרמן מיום 19.1.2020, הבקשה לביטול הליכי ההוצאה לפועל, תגובת המשיבה, תשובת המבקש, ותגובת המשיבה לתשובת המבקש, החלטת בית-משפט קמא מיום 11.2.20, בקשת רשות הערעור על נספחיה, והודעת הערעור שהגיש המבקש ב-ע"א 455-03-20, הגעתי לכלל מסקנה שיש לדחות את בקשת רשות הערעור.

י"ג. המבקש טוען, כי די בניסוחה של כב' הרשמת בהחלטתה: "לא ניתן לקבוע בוודאות כי האזהרה אכן נמסרה..." על-מנת להורות, בהכרח, על ביטול כל הליכי ההוצאה לפועל נגד המבקש, לרבות העיקולים.

ואולם, בכל הנוגע למשמעות הנובעת מן האמור בסעיף 17 להחלטת כב' הרשמת הבכירה ע. דינרמן מיום 19.1.20 דהיינו: "... ומחקירת המוסר עלה כי לא ניתן לומר בוודאות כי האזהרה אכן נמסרה למבקש, ועל כן, מן הראוי שלא לחסום את דרכו של המבקש להוכיח הגנתו", ולרבות האמור בסעיף 35 של החלטתה, תלוי ועומד ערעורו של המבקש בבית משפט זה ב-ע"א 455-03-20 הקבוע בפני כב' השופטת שרון-נתנאל.

אין כל הצדקה לכך שהאמור בהחלטתה של כב' הרשמת הבכירה, ובכלל זה הקביעה לפיה: "לא ניתן לומר בוודאות כי האזהרה אכן נמסרה למבקש", יעמוד לדיון, הן בפני מותב זה, והן בפני כב' השופטת שרון-נתנאל, אשר בפניה קבוע הדיון ב-ע"א 455-03-20 אשר מתמקד, בין היתר, במשמעות הנובעת מן האמור בסעיף 17 להחלטת כב' הרשמת הבכירה ע. דינרמן.

י"ד. יובהר, שבבוא העת, ובהתאם לתוצאות הדיון בערעור הנ"ל, יוכל המבקש, במידת הצורך, לכלכל את מהלכיו מחדש, ולהגיש כל בקשה שתהא רלוונטית, לנוכח התוצאה שבערעור הנ"ל.

יודגש, שבפניי, בבקשת רשות ערעור זו, עומדת לדיון נכון לעת הזו, אך ורק החלטת בית-משפט קמא מיום 11.2.20, אשר באופן ברור מאוד לא חסמה את הדרך בפני המבקש בנוגע לבקשתו לביטול הליכי ההוצאה לפועל, שהרי צוין בהחלטה זו, במפורש, שאין בית-משפט קמא יכול להיעתר לבקשה כפי שנוסחה והוגשה, וככל שיעתור המבקש לביטול הליך ספציפי, ויפרט את הנסיבות המצדיקות את ביטולו של אותו הליך, יהא בית-משפט קמא נכון לשוב ולבחון את הבקשה.

ט"ו. לעצם העניין, מקובלת עליי טענת המשיבה, כפי שהועלתה בפני בית-משפט קמא, ולפיה מקום בו ניתנת הרשות להתגונן מפני בקשה לביצוע שטר, הופכים העיקולים שהספיק הזוכה להטיל במסגרת לשכת ההוצאה לפועל, לעיקולים זמניים, ונוכח עיכוב הליכי ההוצאה לפועל עקב הגשת ההתנגדות, אין לממש עיקולים אלה עד שיסתיים בירור ההליך בבית המשפט.

ט"ז. ב"כ המבקש הפנה בתשובתו לתגובת המשיבה, בסעיף 4, ל-רע"א 7815/09 אופיר יונתן דוד נ' אקסלנס נשואה שירותי בורסה בע"מ (3.11.09), דברי כב' השופט (בדימוס) א' רובינשטיין, בפיסקה ט':

"משהוגשה התנגדות לקיום השטר אין הוראות חוק ההוצאה לפועל ותקנותיו חלות עוד, ובמקומן חלות תקנות סדר הדין האזרחי (ראו: ד' בר-אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות (מהדורה ששית, עדכון מס' 4 2007) 728)". (ההדגשה שלי – י.ג.).

לא זו בלבד, אלא שבהמשך דבריו מוסיף וכותב, שם, כב' השופט (בדימוס) א' רובינשטיין דברים היפים במיוחד לענייננו (שם, בפיסקה י'):

"..... ואולם משהוגשה בקשת רשות להתגונן חל סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, המורה: "לענין הדיון בבית המשפט רואים את ההתנגדות כבקשת רשות להתגונן בדיון מקוצר לפי תקנות סדר הדין האזרחי". הוא הדין באשר למתן סעדים זמניים. כאשר נתבקשו סעדים כאמור לאחר הגשת התנגדות, יחולו תקנות סדר הדין האזרחי, ובאשר לסעד עיקול זמני יחולו הוראות ייחודיות שבפרק העוסק בסדר דין מקוצר (תקנה 207). אך כאשר ניתן סעד זמני בהליך ההוצאה לפועל, יעמוד הסעד בעינו "כל עוד לא החליט בית המשפט אחרת" (תקנה 108(ג) לתקנות ההוצאה לפועל). למקרה שלפנינו, שעניינו בקשה לביטול סעד שניתן טרם הגשת התנגדות, לא הותאם, ככל הנראה, הליך פרוצדורלי מפורש בחוק או בתקנות. הסעד ניתן מתחילה בהתאם לחוק ההוצאה לפועל, אולם הבקשה לביטולו הוגשה לפני ערכאה הנשלטת על-ידי תקנות סדר הדין האזרחי. בסופו של יום, כך דומה, על בקשה זו להידון בכפוף לתקנות סדר הדין האזרחי ובהתאם להוראות המצויות בהן, כדי להחיל על הנתבע את מכלול ההגנות שמקנות לו התקנות". (ההדגשה שלי – י.ג.).

י"ז. כעולה מתגובתה של המשיבה (סעיף 4), הוטלו במסגרת תיק ההוצאה לפועל שורה של עיקולים, לבקשת המשיבה, על זכויותיו של המבקש אצל צדדי ג' שונים, כמפורט שם, ולטענת המשיבה, בסעיף 13 של תגובתה לתשובת המבקש, הנכס היחיד ש"נתפס" בהליכים שננקטו כנגד המבקש הינו זכויותיו בנכס המקרקעין.

ככל שברצונו של המבקש להגיש בקשה לביטולם של העיקולים הזמניים, כולם, או מקצתם, עליו להגיש בקשה מפורטת שבה ינמק כנדרש מדוע לדעתו ראוי לבטל את העיקולים הזמניים, כולם, או מקצתם, ובית משפט קמא ציין זאת במפורש בהחלטתו מיום 11.2.20.

י"ח. טענתו של המבקש (סעיף 28 של בקשת רשות הערעור), לפיה נטל ההוכחה על הצורך בהטלת עיקול מוטל על המשיבה, וכי המשיבה לא עמדה בנטל זה – מקדימה את זמנה. לכשיתקיים דיון במעמד הצדדים בפני בית-משפט קמא בבקשה מנומקת לביטול העיקולים הזמניים, ככל שהמבקש יגיש בקשה כזו, יבחן בית-המשפט לפי הצורך את סוגיית נטל ההוכחה, כמו גם את סוגיית מאזן הנוחות, ושאר שיקולים שעל בית-משפט קמא להביאם בחשבון, מטבע הדברים, בבואו לדון בבקשה לביטול עיקול זמני.

י"ט. לא שוכנעתי אפוא כי נפלה שגגה בהחלטת בית-משפט קמא מיום 11.2.2020, ולפיכך אני דוחה את בקשת רשות הערעור.

משלא התבקשה תגובת המשיבה – אין צו להוצאות.

מזכירות בית-המשפט תמציא את העתק ההחלטה לבאי כוחם של הצדדים.

ניתנה היום, י"ג אדר תש"ף, 09 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.