1. לפני בקשה לביטול פסילה מנהלית של רישיון הנהיגה של המבקש. המבקש נפסל על ידי קצין משטרה למשך 30 ימים.

2. על פי המתואר בבקשה המבקש נתפס כשהוא נוהג בדרך עירוני במהירות של 91 קמ"ש במקום 50 קמ"ש לאמור 1 קמ"ש מעבר לברירת משפט.

3. המבקש טען שנפלו כשלים מרובים בעצם ההחלטה ואין בראיות ראיות לכאורה לצדקת ההחלטה.

עוד טען המבקש שעברו התעבורתי לא מלמד על מסוכנות שיש בה כדי להצדיק את פסילתו למשך 30 ימים.

על כן סבר המבקש שהחלטת הקצין שגויה מעיקרה.

4. בדיון שהתקיים לפני ביום 4/3/2020 שב בא כוחו של המבקש על הטענות שהועלו בבקשה תוך שהוא מדגיש את חוסר ההלימה שבין המהירות, כאמור 1 קמ"ש מעבר לברירת המשפט. בא כוח המבקש הדגיש שלא מדובר בהתרסה כנגד הראיות אלא בהדגשה על אי ההלימה שבין פרק הזמן בו נפסל המשיב לבין המהירות בה נתפס נוהג כטענת המאשימה.

5. בא כוח המאשימה התנגד לקיצור התקופה. הפרקליט הפנה לדברי המבקש שהודה שנסע לפחות 20 קמ"ש מעל המותר. עוד הפנה הפרקליט לכך שכנגד המבקש עומד תיק נוסף בשל עבירת מהירות מחודש ספטמבר 2019. עוד טען בהקשר זה שעברו התעבורתי של המבקש "לא מקל" כלשונו.

עוד נטען על ידי בא כוח המאשימה שיש "...ליצוק תוכן לכלי שניתן בידי קצין המשטרה, לדחות הבקשה על הסף ולהשאיר את הבקשה (צ"ל ההחלטה-מ.ל) על כנה".

6. לאחר טיעוני בא כוח המאשימה טען בא כוחו של המבקש והעלה טענות כלפי התנהלותו של קצין המשטרה שלכאורה אמר למבקש "אני קצין משטרה אני המלך כאן" וכן "אני אקבע שאתה תהיה בשלילה". הפרקליט שב וטען שפסילת המבקש לתקופה של 30 ימים בשל 1 קמ"ש מעל ברירת המשפט מהווה שרירות לב.

7. במסגרת הדיון שלפני משימתי היא לקבוע האם נפלה שגגה בשיקול דעתו של קצין המשטרה והאם נהג על הסמכות המוקנית לו. על אתר יאמר שקצין המשטרה לא שגה בעצם ההחלטה על הפסילה של המבקש והחלטתו זו ניתנה בסמכות (סעיפים 47 ו- 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש].

8. אמור מעתה שמכוח סעיף 48 לפקודת התעבורה החלטת קצין משטרה אפשר שתעמוד למבחנו של בית המשפט.

נקבע ש "שיקול הדעת הנתון לאיש משטרה לענין זה בנוי משני רבדים:נ האחד – רובד ראייתי שעניינו בשאלה האם קיים חומר ראיות לכאורה המבסס את אשמת הנהג בעבירה המיוחסת לו. השני – עיקרו בשאלה האם קיימת מסוכנות לציבור מהמשך נהיגתו; שהרי הפסילה המינהלית לא נועדה להעניש נהג בטרם הורשע בדין אלא למנוע סכנה מיידית לציבור מנהיגתו, ועל רקע זה מובנת קביעת סעיף 48 לפקודה לפיה בית המשפט רשאי לבטל פסילה מינהלית בתנאים או בלא תנאי אם שוכנע שהביטול לא יפגע בבטחון הציבור. (השווה ב"ש 7399/00 לחמי נ' מדינת ישראל (תק' על' 2000(3) 2245; בש"פ 6221/94 הילמן נ' מדינת ישראל, פד"י מח(5), 215). לענין זה נודעת חשיבות לנסיבות ביצוע עבירת התעבורה וכן להרשעות קודמות של הנהג בעבירות תעבורה (בש"פ 1661/91 צ'ישינסקי נ' מדינת ישראל, פד"י מה(3) 145; בש"פ 513/88, מדינת ישראל נ' גוליו, פד"י מ"ב(3) 331)." בשפ 8450/02 זינגר יהודה עו"ד נ' מדינת ישראל (10/10/2002).

9. בבואי לדון בבקשה שלפני ראוי להדגיש בראש ובראשונה שאמנם מדובר ב-1 קמ"ש מעל ברירת המשפט (התוספת הרביעית לפקודת התעבורה) אך בפעל מדובר ב-41 קמ"ש מעל המותר וזאת לאחר ההפחתה (בפועל מדובר ב-46 קמ"ש מעל המותר). לא ניתן להתעלם מאותם 40 קמ"ש שהם ברירת המשפט - אלו לא נעלמים. 'התחושה' כאילו המרווח של ברירת משפט היא במסגרת הנורמה המותרת והתייחסות קצין המשטרה אמורה להיות ל-1 קמ"ש היא שגויה לטעמי. טול לדוגמא פגישה שנקבעה לשעה 08:30 עם גרייס של 15 דקות המגיע בשעה 09:47 לגישתי אותו פלוני לא אחר בשתי דקות אלא ב- 17 דקות.

יחד עם זאת איני יכול להתעלם מאותה קביעה של ברירת משפט היוצרת אצל העושה תחושה שאותה מהירות מתקבלת בסלחנות וראוי שזו תובהר בין היתר על ידי החלטות כמו זו שלפני.

10. אכן, עברו התעבורתי של המבקש אינו מקל. אך, קשה בעיני לקבוע שהסכנה לציבור מנהיגתו מתעצמת שבעתיים עד כדי מיצוי הפסילה בשל אותו 1 קמ"ש נוסף.

11. מבלי לגרוע באמור לעיל עמדתי שונה מזו של בא כוחו של המבקש שיש לראות בהודאת המבקש במפגש עם קצין המשטרה שנהג במהירות של 20 קמ"ש מעל המותר כמעידים על כרסום בראיות. נהפוך הוא. קריאה מדוקדקת של דבריו מלמדת שהשתרשה אצל המבקש התובנה שהמרווח הקיים בברירת המשפט לגיטימית. דבריו "...והיה לי בית משפט על מהירות כזאת ויצאתי זכאי" מעידים על כך. תודעה זו והבנה זו יש לשנות מהיסוד. ברם, אין עונשים אלא אם מזהירים ואיני נכנס לשאלה אם היו הדברים כפי שהובאו על ידי המבקש ולדידי די בהם לכרסם, לעת הזו, בפרק הזמן שיש לפסלו מנהיגה.

מצאתי להדגיש שאיני תמים לסבור שכל טענה שכזו המובאת על ידי מבקש כלשהו או נובעת מדבריו כמו במקרה שלפני מקימה חזקה לאמיתות תובנתו. אולם, איני נדרש לכך במסגרת החלטה זו. מידת הידיעה הנדרשת אל מול התובנה הנטענת יכול ותבחן בתיק העיקרי ואינה נחלת החלטה זו.

12. לאחר ששקלתי את הטיעונים, קראתי את הפסיקה אליה הפנה בא כוח המאשימה, בשים לב ל דברים האמורים לעיל תוך שאני לוקח בחשבון את העבירה כמהותה נהיגה של 46 ק"מ מעל המותר (לפני ההפחתה) בשטח עירוני והקביעה של ברירת המשפט העומדת על 40 קמ"ש מצאתי לקצר את תקופת הפסילה ב- 7 ימים והיא תעמוד על 23 ימים מיום הפסילה.

ניתנה היום, י' אדר תש"פ, 06 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.