1. ענייננו בתביעה כספית לתשלום בגין סחורה שסופקה לעסק. לטענת התובעת מדובר בחשבוניות משנת 2014 שלא שולמו על-ידי הנתבע, וזאת בסכום כולל של כ-29,000 ₪. הנתבע מכחיש כל קשר לקבלת הסחורה וטוען שלא היה לו כל חלק בעסק אליו הגיעה הסחורה.
2. מאחר שתובענה זו נדונה במסלול דיון מהיר ובהתאם לתקנה 82(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, ינומק פסק הדין באופן תמציתי.
3. בבסיס התביעה עומדת כרטסת הנהלת חשבונות הנוגעת לעסק בשם "קונים ונהנים" ברחוב יחזקאל בירושלים. כרטסת זו היא הראיה העיקרית מטעם התובעת ובהתאם לרשום בה לעסק יתרת חובה בסך 28,965 ₪. כן צורפו חשבוניות המופנות לעסק זה תוך ציון מספר עוסק מורשה שאין מחלוקת בדבר שיוכו לנתבע. על בסיס זה סבורה התובעת כי יש לחייב את הנתבע לשלם את החוב בתוספת הפרשי ריבית והצמדה.
4. כתוספת לרקע יצוין שאין מחלוקת שעסק אחר בשם זהה פעל ביישוב בית"ר עלית, ואולם כפי שעולה מכרטסת התובעת, מדובר היה בהתנהלות כספית נפרדת והכרטסת שהוגשה במסגרת תיק זה עוסקת אך ורק בעסק שנוהל בירושלים.
5. לטענת הנתבע הוא אינו קשור כלל לעסק בירושלים ואחרים עשו שימוש במספר העוסק המורשה שלו ללא ידיעתו. הנתבע טען כי הבעלים של העסק היה יאיר סקעת והוא גם זה שעמד בקשר עם התובעת ושילם עבור הסחורות. יצוין שהנתבע אישר בעדותו כי שימש "קוף" בעסק בבית"ר עלית, כלומר עבד במקום תוך שהבעלים עושים בו שימוש לרישום העסק על שמו כ"איש קש". לצד זאת טען שלא היה כל קשר לעסק בירושלים. ב"כ הנתבע הבהיר בסיכומיו כי הנתבע לא הכחיש את נכונות הכרטסת, שכן הכחשתו גורפת יותר ועוסקת בעצם ההזמנה והחיוב הנובע ממנה, שכלל אינו בידיעתו ובאחריותו. מכאן נטען שאין אף לא ראשית ראיה לחוב של הנתבע כלפי התובעת.
6. הנתבע הפנה עוד בשלב מוקדם של ההליך לפסק בורר שקיבל תוקף של פסק דין בהליך ואשר הצדדים לו היו הנתבע וסקעת וכן שניים נוספים. בפסק הבורר נקבע כי "העסק בירושלים שייך ליאיר סקעת בלבד, ועל יאיר סקעת לשאת בכל חובות העסק בירושלים, ובין השאר להעביר את חשבון העסק בירושלים, וכן את העוסק המורשה משמו של פנחס ושלר, לשמו שלו או על שם מי שימצא לנכון, ויכול לעשות בו כרצונו". יצוין כי פסק הבורר התייחס גם לעסק בבית"ר עלית שלגביו נקבע כי הוא בבעלות אחרים – קוביטשק וויספש - ולגבי עסק זה נפסק כי לנתבע זכות לקבלת משכורת עד לתאריך עזיבתו.
7. חזית המחלוקת: אקדים ואתייחס לטענתו הדיונית של ב"כ התובעת שלפיה חזית המחלוקת שהותוותה בבקשת הרשות להתגונן לא כללה התכחשות הנתבע לעסקה ולחוב. דינה של הטענה להידחות. הנתבע שלא היה מיוצג באותו שלב הבהיר בבקשה לרשות להתגונן את טענתו שלפיה העסק אליו סופקה הסחורה אינו שלו, אלא של אדם אחר (יאיר סקעת) וכן טען שלמיטב ידיעתו אדם אחר בשם שמוליק קוביטשק העביר המחאות לתשלום בגין הסחורה. בהמשך הובהר קו ההגנה בתגובה נוספת שהגיש הנתבע טרם ניתנה הרשות להתגונן (מסמך מיום 26.7.20). במסמך זה נכתב בסעיף 2 "מר יאיר סקעת הוא שניהל את העסק בפועל בלבד, והוא זה שהזמין את הסחורה מהתובע, ווין מקוון מנצח, לאורך השנים. התובע עבד רק מול יאיר סקעת לכל אורך הסחר המשותף בסניף המדובר שקיים בו החוב".

יצוין כי בהחלטת הרשם בן סימון מיום 14.8.20 לאפשר רשות להתגונן נכתב שהתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן מהווה "כתב הגנה", ואולם לבקשה לא צורף תצהיר. נראה שבנסיבות אלה יש לראות בבקשת הרשות להתגונן ובתגובה שהגיש הנתבע שהשלימה אותה ככתב הגנה. מכל מקום קו ההגנה האמור הובהר היטב בתצהיר שהגיש הנתבע, כמו גם בדיונים שהתקיימו (ראו דיון מיום 5.1.21 בעמ' 1). גם תצהיר העדות הראשית מטעם התובעת מתייחסת במפורש לקו הגנה זה, כאשר נטען בסעיף 8 לתצהיר כי התובעת "אינה מכירה" את סקעת וקוביטשק.

דיון והכרעה

1. ראיות התובעת: העדה מטעם התובעת הבהיר בחקירתה הנגדית כי אין לה כל ידיעה אישית זולת האמור בכרטסת ובחשבוניות (עמ' 9, ש' 3). אוסיף שמדובר בעובדת שבהתאם לעדותה התחילה לעבוד בעסק רק בשנת 2018. המשמעות, כפי שהובהר היטב בחקירתה הנגדית במהלכה חזרה בה מעדותה לגבי כל ידיעה אישית באשר לחלקים האחרים בתצהירה, היא כי הראיות היחידות מטעם התובעת הן הכרטסת והחשבוניות.

בכרטסת מצויין "קונים ונהנים בע"מ, יחזקאל 5 ירושלים, לתאום: יאיר". מהכרטסת לא עולה קשר בין הסחורה לנתבע, מאחר שלא מצוין בה מספר העוסק המורשה, שהוא למעשה הבסיס היחיד לטענות התובעת. מספר העוסק המורשה מצוין בחשבוניות שצורפו לתצהיר ובה אכן מצוין מספר עוסק מורשה של הנתבע, אלא שלצד זאת צוין בכל החשבוניות שיאיר הוא "נותן שיק ל-28 בחודש".

1. ראיות הנתבע: הנתבע העיד שלא היה לו כל חלק בהתנהלות העסק בירושלים. הנתבע אישר גם עובדה שאינה נוחה, כי שימש "קוף" עבור ניהול עסק אחר בבית"ר עלית. לצד זאת העיד כי שרבובו לעסק שנוהל בירושלים ולגביו בוצעה ההזמנה נעשה שלא בידיעתו ובמרמה (עמ' 13, ש' 14-16). יצוין ויודגש שהסבר זה ניתן במענה לתשובות שנשאל בחקירה נגדית. זאת ועוד וכאמור, עוד בתגובתו בשלב הרשות להתגונן הבהיר הנתבע כי טענתו מתייחסת ל"סניף המדובר בו קיים החוב". עדות זו חוזקה בעדות סקעת, שאף שלמעשה טענת המרמה כוונה כלפיו, לא טען שהנתבע הסכים לשימוש בעוסק המורשה שלו לגבי הסניף בירושלים, אלא הסתפק בהתחמקות ובמענה כי "כולם ידעו שהעסק בבעלותי". הנתבע הוסיף והעיד כי לאחר שהתובעת פנתה אליו בנוגע לגביית חשבוניות עוד בשנת 2014, הוא פנה לסקעת וקוביטשק ואלה פעלו לתשלום החשבוניות ישירות מול התובעת כפי שנהגו וכאשר נמסרו לנתבעת צ'קים אשר למיטב ידיעת הנתבע ניתנו על-ידי קוביטשק. יצויין שבעדותה אישרה העדה מטעם התובעת כי התקבלו צ'קים בגין החוב והעידה כי היא אינה יודעת מי נתן את הצ'קים ולא מצאה לנכון לבדוק זאת.

העד סקעת העיד שהוא היה בעל העסק בירושלים, מי שניהל את העסק, הזמין את הסחורה והיה אמור לשלם בגינה. לטענתו הדבר בוצע מול סוכן של התובעת בשם דני, אשר סקעת היה בקשר טוב עימו כ"בן בית" ואשר הגיע לעסק אחת לשבוע (עמ' 14 לפרו'). בהמשך בחקירתו הנגדית ציין העד כי גם אחיה של העדה מטעם התובעת שלומי, שניהל את העסק כבר באותו מועד, היה מודע להתנהלות וידע שסקעת הוא בעל העסק (עמ' 15, ש' 12). לטענתו במשך התקופה ניהל עסקאות מול התובעת בסכום כולל של ארבעה מליון ₪.

1. סוגיה עובדתית מרכזית שבמחלוקת היא האם היתה התובעת מודעת לכך שיאיר סקעת הוא בעל העסק והאם פעלה מולו כבעלים ובעל החוב בגין הסחורה. כאמור, בסעיף 8 לתצהיר עדת התובעת הודגש שהתובעת "אינה מכירה" את סקעת וקוביטשק.
2. לאחר ששמעתי את עדויות העדים מטעם הצדדים מצאתי כי במאזן ההסתברויות טענה זו שלפיה התובעת "אינה מכירה" את האחרים לא הוכחה כנכונה ולמעשה במאזן ההסתברויות הוכיח הנתבע אחרת.
3. כאמור, בעדותו ציין סקעת כי הוא עבד באופן שוטף ואף חברי מול התובעת ונציגיה – הן הסוכן דני והן אחד המנהלים בשם שלומי - וכי אלה ידעו היטב שהוא הבעלים והחייב. עדות זו נתמכת ברישום לצד שמו של יאיר כאיש קשר וכן כגורם המעביר את ההמחאה, וכן במסירת הצ'קים בגין ההזמנות מושא התביעה על-ידי סקעת או קוביטשק.
4. מבחינת ראיות התובעת בהקשר זה, הרי כאמור במהלך עדותה של העדה מטעם התובעת התברר כי זו עובדת התובעת רק החל משנת 2018 ולמעשה כל עדותה ניתנה על בסיס הכרטסת שצורפה לכתב התביעה. בחלקי עדותה כאשר ביקשה להשיב על נושאים אחרים, טענה כי הנתבע נרשם אצל התובעת "עם העוסק המורשה שלו", ואולם בהמשך חזרה בה למעשה העדה מטענתה (עמ' 10, ש' 18-25). בדומה חזרה בה העדה מהטענה כי הנתבע הודה בקבלת סחורה (עמ' 11, ש, 2-3). באשר לשאלה האם התובעת פעלה מול יאיר סקעת הבהירה למעשה העדה שהיא אינה יודעת את התשובה (עמ' 10, ש' 14,15). העדה אישרה כי על הכרטסת כתוב את השם "יאיר" לשם תיאומים, ואולם טענה שמדובר בתיאום מול איש קשר בלבד (עמ' 10, ש' 17).
5. אוסיף שבמהלך עדותה אישרה עדת התובעת כי ניתנו המחאות עבור החיוב מושא התביעה, ואולם אלה לא כובדו (עמ' 10, ש' 4-6). בתשובה לשאלה מי מסר את ההמחאות השיבה כי לא בדקה זאת ואין לכך לדעתה משמעות. בשים לב לכך שהנתבע טען כבר בכתב ההגנה שלמיטב ידיעתו נמסרו המחאות על-ידי אחרים שקיבלו את הסחורה, הרי שבדיקת הנושא צריכה היתה להתבצע על-ידי התובעת. בנוסף ומאחר שזהות נותן ההמחאות יכולה לפעול נגד התובעת בטענותיה, בהתחשב בטענות הנתבע, הרי שבכך שהדבר לא נבדק ולא הוגשו הראיות הקשורות בכך, יש משום אישור למעשה של טענת הנתבע שלפיה ההמחאות לתשלום עבור הסחורה בוצעו על-ידי אחרים (סקעת או קוביטשק). להשלמת התמונה אציין כי גם הפער בין מועד הגשת התביעה (חודש מרץ 2020) למועד החוב הנטען, תומך בכך שהיה על התובעת לבדוק ולהציג מידע זה בדבר ההמחאות שהועברו לה עוד בשנת 2014.
6. קושי חשוב נוסף בטענת התובעת בהקשר זה עולה נוכח הרישום בחשבוניות התובעת עצמה, לצד השם "יאיר", כי מדובר במי שמעביר ההמחאות "בכל 28 לחודש". המשמעות היא כי יש לקבל את טענת הנתבע, הן שבאופן כללי שילם יאיר סקעת משך השנים על הסחורה שנמשכה לבקשתו והן באופן קונקרטי לכך שהתשלום לגבי הסחורה מושא ההליך נעשה באמצעות הצ'ק (אף אם "חזר") והועבר על-ידי סקעת או קוביטשק.
7. להשלמת התמונה יצויין שבדיון שהתקיים ביום 22.11.2021 ואשר אליו התייצב יאיר סקעת כמקבל הודעת צד שלישי, הודיע סקעת כי הוא מקבל את כל טענות הנתבע לגבי היותו האחראי הבלעדי ואף הוסיף: "רציתי להבהיר את הנקודה שאם יש פה חוב הוא החוב שלי ואני לוקח אותו, הנתבעים לא צד בסיפור. אני מבקש לקחת עו"ד. הנציגה מטעם התובעת היא אשת קשר שמעולם לא ראינו אותה ולא פגשנו אותה, היא לא הייתה באותה תקופה, הגורם שעמדנו מולו הוא שלומי רוחם, שהוא הבעלים, והוא הגורם היחיד שידע לענות על תשובות ולהתנהל איתנו. אם יתנהל דיון הוכחות אני חושב שהוא צריך להיות.".

התובעת היתה מודעת אפוא לגרסת סקעת אף שלא הגיש תצהיר עדות ראשית ויכולה היתה, אם היתה מוצאת לנכון, להעיד מטעמה עד המודע באופן אישי לנסיבות שהתרחשו עוד בשנת 2014. כאמור סקעת טען עוד בדיון קודם כי העד הרלוונטי עימו עמד בקשר הוא "הבעלים שלומי רוחם". להחלטת התובעת להגיש את תביעתה רק בשנת 2019 ולהביא לעדות עובדת שלא עבדה בשעתו יש משמעות (ויודגש שלא נטען שהתובעת אינה יכולה להביא עדים רלוונטים נוספים עקב עזיבתם או קושי אחר).

1. לאור חומר הראיות והעדויות שנשמעו ובהתחשב בכך שהתובעת לא הביאה לעדות מטעמה עד שהיה אחראי לרישום ולמגעים בענין בתקופה הרלוונטית, לא מצאתי שהתובעת עמדה בנטל ההוכחה לכך שמי שאיתו נוצרו יחסים חוזיים הוא הנתבע. למעשה במאזן ההסתברויות ומהראיות שהוצגו עולה שהקשר החוזי נוצר מול סקעת.
2. לטענת ב"כ התובעת ניתן להסיק מפסק הבורר כי הנתבע שימש כאיש קש גם עבור העסק בירושלים, ומכאן שהוא חייב כבעלי העסק לאור המצג שהוצג לתובעת. טענה זו מבוססת על האמירה בפסק הבורר שלפיה "העובדה שהעסק בירושלים נרשם על שם פנחס ושלר אינה מעידה על כלום. כולם מודים כי העסק לא היה שלו כלל, המחלוקת בין הצדדים הינה האם הוא עשה זאת כטובה רק ליאיר סקעת או שעשה טובה לכל השלושה". לטענת הנתבע יש לקרוא אמירה זו על רקע יתר חלקי הפסק, לרבות הקביעה כי לנתבע לא היה כל חלק בעסק בירושלים וההפרדה שערך הבורר בין העסק שנוהל בירושלים לעסק שנוהל בבית"ר עלית. בהקשר זה אציין כי לגבי העסק בבית"ר עלית צוין בפסק הבורר כי הנתבע זכאי לשכר כעובד ונראה שהדבר מתיישב עם עדות הנתבע לגבי תפקידו כ"קוף" באותו עסק, כאשר המשמעות היא שבעסק בבית"ר עלית עבד הנתבע, תוך שהוא מוצג כבעלי העסק.
3. בשים לב לאמור, לעדות הנתבע וכן לעדות סקעת וכן להעדר פירוט העדויות שניתנו בפני הבורר, איני מוצא לנכון להסיק מחלק זה בפסק הבורר הכרעה בסוגייה. בהינתן אישורו של סקעת לטענת הנתבע והתרשמותי הכללית מעדות הנתבע, אני סבור שבמאזן ההסתברויות ניתן לקבל את עדות הנתבע שלפיה שימש כ"קוף" עבור העסק בבית"ר עלית ואילו לגבי העסק בירושלים נעשה בו שימוש שלא בהסכמתו.
4. מכל מקום ואף בהנחה אחרת שלפיה העסק בירושלים היה "רשום" על שם הנתבע בהסכמתו, עולה מפסק הבורר הפרדה ברורה התומכת בטענות הנתבע, בין העסק בבית"ר עלית לבין העסק בירושלים. בנסיבות אלה שאלת אחריות הנתבע לאספקה לעסק בירושלים תלויה בשאלה האם הציג עצמו הנתבע בפני התובעת כבעלי העסק, או שאחרים הציגו אותו ככזה. בהעדר עדות רלוונטית מטעם התובעת כל שקיים בחומר הראיות הוא הרישום בכרטסת ובחשבוניות שהתובעת לא מצאה לנכון להביא לעדות את עורכה, או עד רלוונטי מהתקופה בה הופקה, וכן עדותו של יאיר סקעת.
5. כאמור הראיות היחידות מטעם התובעת הן הכרטסת והחשבוניות. מהכרטסת לא עולה קשר בין הסחורה לנתבע מאחר שלא מצוין בה מספר העוסק המורשה ואילו בחשבוניות מצוין מספר עוסק מורשה של הנתבע, אלא שלצד זאת צוין בכל חשבוניות גם שיאיר הוא "נותן שיק ל-28 בחודש". בהקשר זה אציין כי אף אם אתעלם מהרישום בכרטסת המתייחס לחברה בע"מ ואקבל את טענת התובעת שמדובר בטעות סופר, הרי אין לקבל את הטענה שלפיה ציון שמו של יאיר היתה אך ורק לשם ציון טכני של מי שיקבל את הסחורה. למול אלה העיד סקעת בדבר קשריו הארוכים והרצופים עם נציגי התובעת וטענות אלה נתמכות ברישומים בדבר הגורם המקבל והגורם המשלם.
6. לטענת ב"כ התובעת יש מקום לדחות את טענות ההגנה בהתחשב במצג השווא העומד מאחוריה וכאשר, כך לטענתו - מעילה בת עוולה לא תצמח טענת הגנה. ככלל נכון לקבל טענה מעין זו וכך יש לנהוג כאשר מועברת סחורה לעסק ה"מנוהל" באמצעות הבחנה בין בעלים "רשום" לבעלים "אמיתי". לפיכך יש לנהוג משנה זהירות טרם קבלת טענות להעדר חבות של מי שהעסק רשום על שמו. עם זאת, המצב שונה כאשר מוכח כי התובעת ידעה זאת וקשרה קשרים חוזיים עם הבעלים ה"אמיתיים". כאמור, בענייננו ובמאזן ההסתברויות כך הוכח.
7. בכתב התביעה ובסיכומים העלתה התובעת טענה חלופית שלפיה בהתנהלותו הרשלנית של הנתבע היה כדי לגרום לה נזק. לשם הוכחת טענה זו לא די היה בהבאת העדה שכאמור לא יכולה היתה לשפוך אור על התנהלות התובעת וידיעותיה בתקופה הרלוונטית, אלא היה צריך להצביע על כך שהתובעת לא היתה מודעת לשאלת מי שסחר מולה, קיבל את הסחורה והתחייב. בשים לב למסכת הראיות שהוצגה ומאחר שהתובעת לא הביאה עדים נוספים מטעמה, איני סבור כאמור שהדבר הוכח. זאת ועוד, ספק אם הוכח גם הנזק במישור זה שכן הצ'קים שניתנו על-ידי החייבים הנכונים חזרו עוד בשנת 2014 ומאז לא פעלה התובעת נגדם, כך שגם במישור הנזק איני סבור שהדבר הוכח.
8. לפיכך אני מורה על דחיית התביעה. בשים לב לסכום התביעה ולעובדה שהנתבע היה מיוצג רק בדיון ההוכחות שהתקיים ופנה לייצוג רק ערב דיון ההוכחות, קובע כי התובעת תשלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,500 ₪.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ב' אייר תשפ"ב, 03 מאי 2022, בהעדר הצדדים.