לפניי בקשה לצו ביניים המורה למשיבה מס' 1, להלן רמ"י, לאפשר למבקשת, העותרת בהליך העיקרי, להמשיך בהפעלת מחצבת רוויה על אף תום תקופת ההרשאה, ובכלל זה לאפשר לה להמשיך לשווק את מלאי החומר שנחצב על ידי המבקשת בתקופת ההרשאה ונמצא בשטח המחצבה, זאת עד להכרעה בעתירה המנהלית שהוגשה במקביל להגשת הבקשה דנא.

יוער, מחצבת רוויה המדוברת הופעלה בזמנו על ידי המשיבה מס' 2, שנקלעה להליכי חדלות פירעון, במסגרתם הושג הסדר נושים שכלל מכירת זכויות החציבה לעותרת בתמורה להפרשת תמלוגים לקופת הסדר הנושים עבור תקופת ההפעלה, יוצא שככל ותקופת ההפעלה תימשך יותר, תזכה קופת הסדר הנושים לסכומים נוספים, דבר שיטיב עם נושי ההסדר.

בעניינה של המחצבה דנא התנהלו לפניי הליכים קודמים, תחילה במסגרת בקשה 281 בתיק פר"ק 59819-11-14 אשר נמחק משיקולי סמכות עניינית, ועת"מ 28957-01-18 (להלן: "ההליך הקודם"), שם הושגו הסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין.

ההסכמות שהושגו בין הצדדים בהליך הקודם, האריכו את ההרשאה לעותרת להמשך חציבה במחצבה עד יום 31.12.19, אז, כך סוכם, המבקשת תפסיק את החציבה ותפנה את המחצבה, אלא אם תזכה במכרז שרמ"י הודיעה כי בכוונתה לפרסם בקשר להרשאת החציבה במחצבה, אך בכל מקרה, כך הוסכם, תהיה המבקשת רשאית להשאיר את הציוד בשטח המחצבה עד למועד שייקבע על ידי רמ"י, על מנת לאפשר למבקשת לנהל משא ומתן עם הזוכה החדש במכרז, שמא ירצה לרכוש את הציוד שלה המותקן בשטח.

בהתאם למפורט לעיל, וברוח ההסכמות שניתן להן תוקף של פסק דין בהליך הקודם, פרסמה רמ"י מכרז צפ/239/2019 להרשאת כריה וחציבה במחצבה, המבקשת השתתפה במכרז אך לא זכתה בו, ולפי ההסכמות ופסק הדין בהליך הקודם, הפסיקה את החציבה, מסרה את המחצבה לידי רמ"י, אך הותירה את הציוד שלה בשטח המחצבה.

לפי הבקשה, הזוכה במכרז (חב' אספלט אלפא), לא שילמה את התשלומים הנדרשים על פי תנאי המכרז והודיעה כי אין בכוונתה לממש את זכייתה בו. בהקשר זה רמ"י לא חלקה על הנטען, אך הבהירה כי המציעה שהצעתה הייתה השנייה בגובהה במכרז, ביקשה להכריז עליה כזוכה במכרז אך נראה כי טרם נעשה כך (אין בהבאת עובדה זו בהחלטתי כאן משום הבעת דעה לגבי חוקיות או אי חוקיות הכרזה כאמור, ככל שתינתן).

בהינתן העובדות כמפורט לעיל, מבקשת העותרת לאפשר לה המשך הפעלת המחצבה והמשך שיווק תוצרת החציבה, זו שנותרה בשטח וזו שתחצוב, עד לכניסת מפעיל חדש, שיוכרז כזוכה כדין במכרז שפורסם או במכרז חדש שרמ"י תפרסם.

לטענת המבקשת, המשך השבתת המחצבה עלול להסב לה נזק לציוד יקר הערך המושבת והנמצא בשטח המחצבה, כמו גם נזק לאינטרס הציבורי לאור חסר בחומרי חציבה במדינה בכלל ובאזור הצפון בפרט, וכן נזק לנושי המשיבה מס' 2, אשר יכולים לקבל תמלוגים נוספים לקופת ההסדר ככל שהבקשה תתקבל.

בהקשר האמור, טוענת המבקשת כי במקרה דומה במחצבה אחרת, מחצבת חנתון, הותר למפעיל קודם להמשיך לחצוב ולשווק חומרי מחצבה גם אחר חלוף תקופת ההרשאה, עד לכניסת הזוכה החדש לשטח המחצבה, כך שהתנהלות רמ"י במקרה זה המונעת מהמבקשת המשך הפעלת המחצבה היא התנהלות הנגועה באפליה פסולה, ומהווה חריגה פסולה מעיקרון השיוויון.

לאור כל הנ"ל, סבורה המבקשת כי נכון לתת צו ביניים כמבוקש, שיאפשר לה המשך הפעלת המחצבה, עד אשר ייכנס מפעיל אחר.

בתשובתה מתנגדת רמ"י למתן צו ביניים כמבוקש ומטעימה כי מתן צו כמבוקש יש בו, הלכה למעשה, מתן הסעד העיקרי בעתירה. רמ"י מפנה להלכה הפסוקה הקובעת כי ככלל, בתי המשפט יטו שלא להיעתר לבקשת ביניים המזכה את המבקשת בסעד העיקרי, אלא במקרים חריגים ביותר שהמקרה לפנינו אינו נמנה עליהם.

עוד מוסיפה רמ"י כי הבקשה דנא הוגשה בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים, שעה שנועדה לבטל או לעקוף את פסק הדין מחייב שריר וקיים שניתן בהליך הקודם, פסק דין שהפך לחלוט ומהווה מעשה בי-דין. לטענת רמ"י ההסכמות שהושגו בהליך הקודם ושכאמור ניתן להן תוקף של פסק דין, קובעות בצורה חדה וברורה כי המבקשת תפסיק הפעלת המחצבה בתאריך 31.12.19, ללא קשר לכניסתו או אי כניסתו של מפעיל חדש, ומשהגענו לתאריך המוסכם, אין עוד קיום לזכות כלשהי למבקשת להמשיך להפעיל את המחצבה.

יוצא אפוא, לטענת רמ"י, כי לפי נוסח ההסכמות שהושגו בהליך הקודם, לפי תכליתן ומשמעותן, משתמה תקופת ההרשאה המוארכת של המבקשת על פי אותן הסכמות, הרי עליה לסלק את ידה משטח המחצבה, ללא קשר לתוצאות המכרז שפורסם או שיפורסם, וכי בקשתה זו אינה אלא ניסיון פסול לעקוף את אותן הסכמות.

עוד טוענת רמ"י כי דין הבקשה להידחות, משום שהמבקשת נמנעה מלצרף צדדים רלוונטיים, הם הצדדים שהיו בהליך הקודם, הזוכה במכרז כאן וכן המציעה השנייה שמבקשת עתה להכריז עליה כזוכה במכרז.

לעניין טענת האפליה, מבהירה רמ"י כי קיים שוני מהותי בין שתי המחצבות מבחינת כמות תוצרת החציבה, וכי בעוד שהפסקת פעילות מחצבת חנתון יכולה הייתה לגרום למחסור משמעותי בתוצרת חציבה בשוק, הרי הפסקת פעילות מחצבת רוויה לא תגרום למחסור כאמור, כך שלא ניתן להקיש מהחלטת רמ"י שם למקרה כאן, מה גם שלפי הנתונים בשני המקרים, המבקשת כאן המשיכה לפעיל את המחצבה מושא ההליך דנא מעבר לתקופת ההרשאה המקורית, תקופה ארוכה יותר מזו שניתנה למפעיל הקודם של מחצבת חנתון. עוד מוסיפה רמ"י כי מדובר בשיקול דעת מנהלי שהופעל על ידה בצורה סבירה ובוודאי בצורה שאינה מצדיקה התערבות שיפוטית. עוד מדגישה רמ"י כי האינטרס הציבורי הוא שיקול שרשויות המדינה מופקדות עליו ולא המבקשת, שמנסה להיאחז בנימוק של אינטרס ציבורי באשר לחסר בתוצרת חציבה בשוק ככל שהפעילות של המחצבה תמשיך להיות מושבתת, ולא כך הוא.

לבסוף, מדגישה רמ"י כי שיקולי מאזן הנוחות וסיכויי העתירה אינם תומכים בבקשה אלא להפך. לטענתה, הנזק הציבורי שייגרם ככל שהמבקשת תמשיך לנצל את המשאב הציבורי לפי אותם תמלוגים שהיא משלמת כיום, עולה בהרבה על הנזק שעלול להיגרם למבקשת, אם בכלל, וכי סיכויי העתירה, בהינתן תוכן ההסכמות בהליך הקודם שניתן להן תוקף של פסק דין, שם נקבע כי מועד סיום תקופת ההרשאה חל ביום 31.12.19,ללא שום אפשרות להארכה נוספת, הם סיכויים קלושים ואף אפסיים.

עוד טענה רמ"י כי המבקשת אינה מפעילה עוד את במחצבה, כך שצו כמבוקש יש בו כדי לשנות את המצב הקיים כיום בשטח, וכן כי הבקשה והעתירה הוגשו בשיהוי ניכר, כך שגם מנימוקים אלה יש לדחות את הבקשה.

באשר לטענה בדבר קיומה של הבטחה שלטונית, רמ"י מכחישה קיומה של הבטחה כאמור ומפנה לתשובתה שצורפה כנספח לתשובתה.

במסגרת תגובה לתשובה ותשובה לתגובה לתשובה חזרו הצדדים על עיקר טענותיהם, ביתר פירוט לגבי טענת האפליה וטענות אחרות, אך לאור הסקירה הכללית לעיל, אינני מוצא צורך לשוב ולפרט את טענותיהם.

דיון והכרעה:

אודה בפתח דבריי כי, לתומי, סברתי שמצב החירום שפקד אותנו בשל נגיף הקורונה לא יארך, וכי ניתן יהיה לזמן את הצדדים לדיון בנוכחות כולם על מנת לנסות להביאם להסכמות, ולדעתי הדבר אינו בלתי אפשרי, דא עקא שמצב החירום נמשך ונמשך עד כי ניתן להניח שהערפל ואי הוודאות עלולים ללוות אותנו עוד זמן מה, כך שלא ראיתי לנכון להמשיך להמתין עם ההחלטה.

יחד עם זאת, בתוך החלטתי זו אני כולל פניה לצדדים לאמץ הצעתי אותה אפרט בסוף ההחלטה, לתקופת הביניים.

אקדים אחרית לראשית ואומר כי לאחר שקילה ובחינה, לא מצאתי כי ניתן להיעתר לבקשה.

הסכמות הצדדים בהליך הקודם, שכזכור, התנהל לפניי, הושגו לפי הצעה שנתתי לאחר דיון ארוך במעמד כל הצדדים ובאי כוחם באותו הליך, הסכמות אלה שניתן להן כאמור תוקף של פסק דין, מבהירות הבהר היטב כי ההרשאה לחצוב ולהפעיל את המחצבה על ידי המבקשת תוארך עד 31.12.19, אז תסתיים ההרשאה והמבקשת תפנה את המחצבה, אלא אם תזכה במכרז. המועד שנקבע לא היה תלוי בכניסתו של מפעיל אחר למחצבה כמו גם לא בהמשך הפעלה של ציוד המבקשת שבשטח המחצבה. משהגיע המועד, תמה ההרשאה, נקודה.

יוצא אפוא, כי כל המשך הפעלה של המחצבה בידי המבקשת אחר המועד שנקבע בהליך הקודם, אינו אלא סטייה מהותית מלשון ההסכמות, ממהותן ומתכליתן. אעיר כי הדברים קיבלו ביטוי מפורש בהסכמות, ובסיפא של סעיף 3 להסכמות נכתב מפורשות בזו הלשון: " למען הסר ספק, פעילות החציבה תופסק עד 31.12.19.", ללמדך כי המועד הוא סופי ואינו תלוי בשום גורם.

אומר את המובן מאליו, כך הייתה כוונת ההצעה וכך גם הובהרו הדברים לצדדים ועל ידי הצדדים.

על כן, אין עוד זכות למבקשת להמשיך לחצוב במחצבה, והעובדה שטרם יצא מכרז או טרם הוכרז זוכה במכרז אין בה, כשלעצמה, כדי ליצור זכות שאינה קיימת עוד להמשך החציבה.

לגבי טענת האפליה, אני מוצא כי הנימוקים שפורטו בתשובת רמ"י מלמדים על הפעלת שיקול דעת מנהלי שאינו בלתי סביר ובוודאי שאינו מקים הצדקה, לעת הזו, להתערבות שיפוטית.

גם שיקולי מאזן הנוחות וסיכויי העתירה אינם נוטים לטובת המבקשת, בוודאי לא באופן מובהק. יודגש כי הפסקת החציבה נעשתה על פי הסכמות חלוטות, מתוך הכרה של המבקשת בתוקף ההסכמות לפיהן ההרשאה להפעלת המחצבה הסתיימה. העובדה שהזוכה במכרז אינה מעוניינת, לכאורה, לממש את זכייתה במכרז, אין בה כדי לשנות את העובדה שאין יותר זכות למבקשת בהמשך הפעלת המחצבה.

לאור המפורט לעיל, אין עוד צורך להכריע בשאלת השיהוי, אך אומר כי נכון היה להגיש את הבקשה לצו ביניים סמוך מאוד למועד קבלת תשובת מנהל רמ"י הדוחה את בקשת המבקשת להמשיך להפעיל את המחצבה, ומשלא עשתה כן, אין לומר שהבקשה לצו ביניים, להבדילה מהעתירה, אינה לוקה בשיהוי, בייחוד משום שצו כזה משמעו כיום, שינוי המצב הקיים בשטח והחזרת הגלגל אחורנית, הרי היום המבקשת אינה מפעילה עוד את המחצבה וצו כאמור משמעו החזרתה לשטח המחצבה.

סוף דבר, אני דוחה את הבקשה לצו ביניים, ללא צו להוצאות.

כאמור, סבורני כי ניתן לגשר על הפערים בין עמדת המבקשת לזו של רמ"י, ולצורך כך אני ממליץ ומציע כי המבקשת תוכל לחזור להפעיל את המחצבה, בכפוף לכך שתשא בתשלום תמלוגים בגובה התמלוגים שהוצעו בהצעה השניה שעתה מבוקש להכריז עליה כזוכה, תוך הענקת הנחה סמלית שתופרש לטובת הסדר הנושים. תוקף הסכמה זו, ככל תהיה מקובלת על שני הצדדים, יהיה עד להכרזה על זוכה במכרז או עד לכניסת מפעיל אחר למחצבה.

הצדדים יודיעו עמדתם להצעתי לעיל בהקדם האפשרי ותוך 7 ימים מהיום לכל המאוחר.

ניתנה היום, ט"ו ניסן תש"פ, 09 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.