ניתנה ביום 08 מרץ 2020

השופטת חני אופק גנדלר

1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי (השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין; סע"ש 42392-09-18) בו נדחתה בקשת המבקש 1, הוא הנתבע 1 בכתב התביעה, להתיר צירוף ראיה לתצהיר עדות ראשית מטעמו.

2. ברקע הדברים נציין כי העובד, הוא המשיב בבקשה שבפני, הגיש תביעה כנגד המבקשים בגדרה תבע זכויות שונות מתקופת העבודה וסיומה בהתאם לתקופות העסקה על ידם. מעיון בכתב התביעה עולה, כי לענין סיום העבודה ביום 31.8.18 טען העובד בגדרו שהתפטר מעבודתו תוך פירוט הנסיבות לכך לטענתו (ראו סעיפים 2-10 לכתב התביעה). ביום 30.4.19 נערך דיון מקדמי, ובגדרו ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים בדבר ביצוע הליכי עיון וגילוי הדדים תוך 45 ימים. בפועל שני הצדדים לא מסרו תצהיר גילוי מסמכים. העובד הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, בו תיאר בין היתר את נסיבות התפטרותו באוגוסט 2018 (סעיף 8-16 לתצהיר), וצירף לו כראיה את תלושי שכר. המבקשים הגישו תצהיר עדות ראשית מטעמם, כשלתצהיר מטעם המבקש 1 צורף תמליל שיחת טלפון שלטענתו נערכה עם העובד ביום 4.9.18. מבלי להידרש להשתלשלות העניינים הדיונית, נציין כי העובד הגיש בקשה לפסילת המסמך, ואילו המבקש 1 טען כי "תמלול השיחה מיום 4.9.18 מהווה ראיה מכרעת בתיק שבו סלע המחלוקת הינו אם המבקש (הוא העובד – ח.א.ג) התפטר מתפקידו אם לאו" (סעיף 11 לתגובה לבקשה לפסילת מסמך). בתגובה טען העובד כי "היה מצופה מהנתבעים להגיש בקשה מפורטת ... במסגרתה יתכבדו ויפרטו את הסיבה למחדלם ועוד לתת הסבר מדוע אותה ראיה הינה קבילה ומכרעת והדרושה להם בתיק" (סעיף 12 לתגובת המשיב). בסופו של יום, ולאחר עיון בתגובות הצדדים, הורה בית הדין האזורי על הוצאת התמליל מתיק בית הדין. וכך נאמר:

"בענייננו, אין מחלוקת על כך שהמסמך הנ"ל אשר לא צורף לכתב ההגנה וקיומו אף לא אוזכר במסגרת הדיון שהתקיים 30.4.2019, צורף לראשונה לתצהיר הנתבע 1 אשר הוגש וכחמישה וחצי חודשים לאחר שהתובע כבר הגיש תצהירו וראיותיו.

  כן אין להתעלם מכך שמדובר בראייה שהייתה ברשות הנתבעים עובר להגשת כתב ההגנה מטעמם ומכאן שלא הייתה מניעה לגלות מסמך זה בשלב מוקדם של ההליך והנתבעות אף לא טענו זאת. יצוין כי לא עלתה טענה מצד הנתבעות שמדובר במסמך חסוי שיש להמתין עם חשיפתו עד לאחר הגשת תצהירי התובע או כל טענה אחרת שיהא בה כדי להצדיק את הגשת המסמך בשלב בו הוגש.

למעשה מעבר לטענות כי מדובר בראיה מהותית ומכרעת וכי הצדדים לא קיימו ביניהם הליך גילוי מסמכים כפי שהוסכם ביניהם בדיון מיום 30.4.2019 לא הציגו הנתבעים כל הסבר מניח את הדעת לסיבה בגינה נמנעו מלגלות את המסמך עד להגשת תצהיר הנתבע 1.

בהקשר זה אציין שאינני סבורה כי יש בכך שהצדדים לא ביצעו גילוי מסמכים הדדי או שהתובע לא פנה לנתבעות בעניין זה כדי לשנות מחובתן של הנתבעות לגלות את המסמך בשלב שבו התחייבו לבצע גילוי ועיון במסמכים. הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר אף לטענת הנתבעים מדובר במסמך מהותי ומכריע לניהול הגנתם.

מן הסתם, משהנתבעים נמנעו מלהגיש תצהיר גילוי מסמכים מטעמם הניח התובע כי אין בחזקתם מסמכים נוספים עליהם מבוססת הגנתם. כן יצוין, כי  העובדה שגם התובע לא ביצע גילוי ועיון במסמכים אינה עומדת לו לרועץ כאשר המסמכים שצירף לכתב ההגנה היו זהים למסמכים שצירף לתצהירים מטעמו, למעט תלושי שכר שממילא אמורים להיות בחזקת הנתבעת.

זאת ועוד- המועד לביצוע גילוי ועיון הדדי במסמכים חלף לאחר 45 ימים ממועד הדיון מיום 30.4.2019 ומכאן שבחלוף המועד שנקבע בהחלטת בית הדין לקיום ההליך ככל שנתבעות חפצו בצירוף מסמך נוסף היה עליהן לבקש רשותו של בית הדין, תוך מתן הסבר מניח את הדעת לסיבה לאי צירוף המסמך בשלב מוקדם יותר ואין לקבל את הניסיון להכשיר את המסמך על ידי צירופו לתצהיר הנתבע 1.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי הגשת המסמך בשלב בו הוגש יצר יתרון בלתי הוגן של הנתבעים כלפי התובע וגרם נזק לתובע אשר כאמור הגיש תצהירו ומכלול ראיותיו ללא שהוא מודע כלל לקיומו של המסמך ובאופן כזה שנמנעה ממנו האפשרות להתייחס למסמך בתצהירו. המדובר בהתנהלות לא תקינה של הנתבעות כאשר אף לא ניתן לשלול את הטענה שמדובר בהתנהלות מתוכננת שנועדה לפגוע בתובע".

3. כנגד החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור שבפני, כשלטענת המבקשים יוזם השיחה היה העובד, ולא המבקש 1, וכי "בזמן השיחה לא היה בדעת המבקש 1 כי יש צורך מיוחד בשיחה, לא היה בדעתו כי יאלץ להתגונן מפני תביעה שיגיש המשיב, בין היתר שפוטר מתפקידו..." (סעיף 11 לבקשת רשות הערעור). עוד נאמר כי "השאלה אם המשיב פוטר ו/או התפטר היא סלע המחלוקת בתביעה העומדת בבית הדין קמא... " (סעיף 16 לבקשת רשות הערעור). לטענת המבקש 1 רק סמוך להגשת התצהירים איתר את התמליל, והוא צורף ללא בקשה מתאימה כיוון שהליך גילוי המסמכים לא בוצע בידי שני הצדדים והמשיב אף לא עמד על הבקשה לקיימו. לבסוף, פסילת ראיה מכרעת בתיק בשל פגם פרוצדוראלי בלבד יש בה כדי לפגוע בזכויות המבקשים באופן ממשי. לטענת המבקשים לא היה מקום לפסול את תמליל השיחה מיום 4.9.18 שכן הגשת המסמך בלי בקשה מקדימה היתה בתום לב בשים לב לכך שהליך גילוי המסמכים לא מומש בידי שני הצדדים.

4. לאחר שבחנתי את הבקשה החלטתי לדחותה אף ללא קבלת הצד שכנגד. 5129371ההחלטה אם להתיר הגשתה של ראיה או עדות נוספת מצויה בליבת שיקול דעתה של הערכאה המבררת. לטעמי, בשים לב לאופיה הדיוני של ההחלטה, לא עלה בידי המבקשים להצביע על פגם המצדיק התערבות בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בעיצומו של ההליך באופן המצדיק מתן רשות ערעור מיידית. די בכך כדי לדחות את בקשת רשות הערעור. מעבר לנדרש אעיר כי מעיון בכתבי הטענות עולה כי חזית המחלוקת לא חודדה באופן כזה המצדיק מתן רשות ערעור מיידית והתערבות בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בניהול ההליך שבפניה לצורך צירוף התמליל כראיה חיונית למבקש 1.

5. סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית, ומשלא התבקשה תגובת הצד שכנגד אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ב אדר תש"פ (08 מרץ 2020) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.