לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בטבריה מיום 27.2.2020, בגדרה קיבל בית המשפט את בקשת המבקשים, והורה על ביטול העיקולים שהוטלו לבקשת המשיבה, אם כי דחה את מועד הביטול ליום 4.3.2020 כדי לאפשר למשיבה להגיש תביעה כדין.

בפני בית המשפט קמא טענו המבקשים, כי צו העיקול ניתן במעמד צד אחד לפני הגשת התביעה ועל כן היה על המשיבה להגיש תביעה עיקרית בתוך 7 ימים ממועד מתן הצו וזאת כמצוות תקנה 363(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. מאחר שהמשיבה לא הגישה תביעה עיקרית בתוך 7 ימים ממועד מתן הצו, הרי צו העיקול פקע כאמור בתקנה 370(2) לתקנות.

טענה זו של המבקשים התקבלה ועל כן הורה בית המשפט קמא על ביטול צווי העיקול, אם כי קבע כי הביטול ייכנס לתוקף ביום 4.3.2020, על מנת לאפשר למשיבה להגיש תביעה עיקרית.

בבקשת רשות הערעור המונחת לפניי תוקפים המבקשים את החלטת בית המשפט המורה על ביטול צו העיקול החל מיום 4.3.2020. לטענתם, בית המשפט קמא האריך למעשה למשיבה את המועד להגשת תביעה עיקרית, מבלי שהוגשה על ידה בקשה להארכת מועד. יתירה מכך, המועד הקבוע בתקנה 363(א) לתקנות סדר הדין האזרחי הוא מועד הקבוע בחיקוק ועל כן, היה על המשיבה להצביע על טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד. לטענתם, בית המשפט האריך את המועד להגשת תביעה עיקרית, מבלי שהמשיבה הצביעה על טעם מיוחד המצדיק זאת, ומבלי שפירט בהחלטתו טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת המועד.

דין הבקשה להידחות ללא צורך בקבלת תשובת השיבה לבקשה.

ראשית, מדובר בבקשת רשות ערעור תיאורטית שהוגשה יום לפני המועד שנקבע לפקיעת הצו. על כן, בין אם הוארך המועד להגשת תביעה עיקרית כטענת המבקשים ובין אם לאו, צווי העיקול בוטלו וביטול זה נכנס לתוקף ביום 4.3.2020.

שנית, בית המשפט לא האריך את המועד להגשת תביעה עיקרית כנטען בבקשה, וכל אשר קבע היה שביטול צו העיקול ייכנס לתוקף ביום 4.3.2020 כדי לאפשר למשיבה להגיש תביעה עיקרית. אין בהחלטה קביעה שעם הגשת תביעה עיקרית תבוטל החלטתו הקובעת כי צו העיקול בוטל ואין קביעה כי הגשת תביעה עיקרית כאמור תחזיר את צו העיקול שבוטל לתוקף. לכל היותר, מדובר בפרק זמן שנתן בית המשפט למשיבה על מנת להתארגן.

שלישית, גם אילו היה מדובר בהחלטה המאריכה את המועד להגשת תביעה עיקרית, ואין הדבר כך, אין המבקשים יכולים להגיש בקשת רשות ערעור, וזאת נוכח הוראות צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009. בהתאם לסעיף 1(2) לצו, לא תינתן רשות ערעור על החלטה בבקשה להארכת מועד הקבוע בחיקוק. הוראה זו חלה בין אם הוגשה בקשה להארכת מועד ובין אם הארכת המועד ניתנה ביוזמת בית המשפט.

בשלב זה אינני מביע דעה בשאלה אם צדק בית המשפט קמא בהחלטתו להורות על ביטול העיקול נוכח אי הגשת תביעה עיקרית ובעניין זה תלויה ועומדת בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי המשיבה ושלגביה נקבע כי היא מצריכה תשובה.

סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נדרשה תגובת המשיבה, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ו ניסן תש"פ, 20 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.