31 אוגוסט 2022
לפני: כב' השופט הבכיר כאמל אבו קאעוד |
התובע | אבנר עטירה
ע"י ב"כ: עו"ד עדן ארוסי |
- |
הנתבע | המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אליאור עמר |
- לפניי תביעתו של התובע, להכיר בפגיעה בכתפיים ובמרפק כפגיעה בעבודה על דרך תורת המיקרוטראומה או מחלת מקצוע על פי הוראת סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.
העובדות וטענות הצדדים
- התובע, יליד 1956, עבד בתקופה הרלוונטית לתביעה כאיש אחזקה בחברת "משען" משנת 1999.
- התובע עבד בכפרי הנוער של משען בכפר סבא, תחילה בפנימיית "אונים" ובהמשך בפנימיית "עלומים".
- לטענת התובע עיקר עבודתו בצביעה אשר לטענתו מהווה "שורש הבעיה" שכן יש בה לטענתו "פעולות קבועות חוזרות ונשנות". כמו כן לטענתו נדרש לתיקוני שפכטל, הרמת משאות כבדים, ושימוש בפטיש וקונגו.
- לטענת הנתבע הליקויים בגינם הגיש התובע את תביעתו אובחנו לפני כ- 20 שנה, ותקופה קצרה לאחר תחילת עבודתו במשען. לא הוכחו קיומם של אירועים תאונתיים חוזרים ונשנים תוך כדי ועקב עבודתו אשר הביאו לפגיעה הנטענת. לפיכך עבודת התובע אינה מקימה תשתית עובדתית לקיומה של תורת המיקרוטראומה או מחלת מקצוע. עוד טען הנתבע כי אין קשר סיבתי רפואי בין עבודת התובע לפגיעה הנטענת וכי תביעתו של התובע לוקה בשיהוי.
ההליך בבית הדין
- בתמיכה לטענותיו התובע הגיש תצהיר מטעמו בלבד, אישור מעסיק ומסמכים נוספים.
- ביום 7.6.22 נשמעה עדותו של התובע ובתום הדיון הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.
דיון והכרעה
- סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר כי פגיעה בעבודה של מבוטח הינה "תאונת עבודה או מחלת מקצוע", וכל אחת מהאפשרויות מוגדרות אף הן באותו הסעיף, כדלהלן:
"תאונת עבודה"- תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו;
"מחלת מקצוע"- מחלה שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות לפי סעיף 85 והוא חלה בה, בהיותה קבועה כמחלת מקצוע, עקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - עקב עיסוקו במשלח ידו.
- באשר למחלת מקצוע - נקבע בסעיפים 44-46 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954 כי המחלות שיוכרו כמחלת מקצוע הינן המחלות המצויות בתוספת השנייה לתקנות. בענייננו, התובע לא הפנ לרשימה ספציפית ברשימת המחלות, ומעיון בתוספת השנייה לתקנות, לא נמצאה מחלה הקרובה לליקוי הנטען ולפיכך טענותיו למחלקת מקצוע נדחות כבר עכשיו.
- תורת המיקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת מחלות המקצוע מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה.
- בעניין אסתר נח, קבע כבוד השופט אילן איטח (כתוארו אז) כי -
על מנת לבסס את עילת המיקרוטראומה יש להוכיח שלושה יסודות: הראשון, תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונישנות; השני, קיומו של קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הגופני מושא התביעה; השלישי, קביעה שלפיה כל אחת מאותן תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחדיו לכדי ליקוי גופני. רק משהוכחה התשתית העובדתית יועבר עניינו של המבוטח למומחה-יועץ-רפואי לבחינת הקשר הסיבתי (היסוד השני) ומנגנון הפגיעה (יסוד השלישי).
- התשתית העובדתית הנדרשת כתנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה מחייבת הוכחת "קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע".
- עוד נפסק בבית הדין הארצי בעניין נחמני:
"... פעולות המורכבות מתנועות מגוונות, המבוצעות על פי סדר משתנה בהתאם לצרכי העבודה, אינן מהוות רצף של תנועות חוזרות ונשנות הדומות זו לזו, המבוצעות במהלך יום העבודה (עב"ל 1012/00 אלי שבח – המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.7.2002; עב"ל 293/09 ראובן יעקב - המוסד לביטוח לאומי, מיום 27.1.2010;עב"ל 642/06 שלמה מורדוב - המוסד לביטוח לאומי, מיום 11.3.2008)".
- עוד הודגש בפסיקה כי אין בכוחה של עבודה פיזית וקשה להפוך למיקרוטראומה, שכן "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים', לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים.
- הפעולות החוזרות ונשנות אינן חייבות להיעשות ברציפות, ללא הפסקות. ניתן לבודד פעולות מסוימות אצל העובד ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו, ולהכיר בהן כתנועות חוזרות ונשנות ברציפות.
- מכאן, עלינו לבחון במקרה שלפנינו אם התובע ביצע תנועות חוזרות, זהות או דומות במהותן הפועלות על מקום מוגדר בגוף ועל קיומו של רצף בביצוע התנועות המשתרע על פני פרק זמן או פרקי זמן משמעותיים במהלך שגרת העבודה.
מהכלל אל הפרט
- על רקע ההלכה הפסוקה, כמתואר לעיל, ובהתאם לחומר הראיות בתיק, התובע לא הניח תשתית עובדתית מספקת להכרה בפגיעה בכתפיים ובמרפק ימין כפגיעה בעבודה על דרך תורת המיקרוטראומה.
- התובע העיד כי עיקר עבודתו בעבודות צבע של קירות ותקרות ובעבודה הזו פלג גוף העליון, הכתפיים כפות הידיים והמרפק מבצעים תנועות החוזרות על עצמן.
- על אף האמור, התובע צירף אישור מעסיק המתאר את עבודתו של התובע באופן רחב יותר, כדלקמן:
"במסגרת תפקידו ממלא תפקידו כעובד אחזקה ובכול המתבקש על פי הצורך: תיקונים ושימורים שונים, פתיחת ביובים, צביעה וסיוד, עבודות גג שונות, החלפת ברזים ואינסטלציה וכול המתבקש על פי דרישה וצרכי המקום בתפקידו כעובד אחזקה".
- זאת ועוד, עת נשאל התובע באופן ספציפי לגבי תדירות הצביעה, תשובתו הספונטנית לימדה כי אלה נעשים בעיקר בחגים ובחופשות הקיץ.
- גם לאחר שב"כ המוסד ביקש לבחון את תדירות הצביעה המבוצעת באופן שוטף, גם אז השיב התובע כי זו מתבצעת בחופשת הקיץ, והוסיף כי בשוטף לא מתבצעת צביעה של חללים מלאים.
- ב"כ המוסד ביקש לחדד ושאל ב"רחל בתך הקטנה" אילו עבודות צבע בכל זאת מתבצעות במהלך השנה, או אז השיב התובע, כדלקמן:
"מקשקשים, שוברים תקרות גבס, שפכטלים, תיקונים".
- התובע הסביר את תשובתו בהמשך והשיב כי הילדים מקשקשים על הקירות ואז הוא נדרש לבצע תיקוני צבע. דהיינו, עיקר עבודות הצבע בוצעו בחגים ובחופשת הקיץ ובמהלך השנה, עבודות הצבע הן מינוריות הרבה יותר, ונקודתיות, במידת הנדרש.
- התובע הסביר כיצד ביצע את תיקוני הצבע במילים האלו:
"לבוא לגרד את, אם זה טיח, אם זה גבס בדרך כלל צריך לחתוך את הגבס ולשים גבס חדש ולעשות שפכטלים ולתקן".
- לעיתים התובע נדרש לטענתו לבצע עבודות אחרות כמפורט באישור המעסיק אם מישהו מאנשי האחזקה האחרים (סה"כ 3 במספר – הוא ועוד שניים) לא מגיע.
- כמו כן ועל אף שהתובע ניסה להתחמק ממתן תשובה בעניין זה, הוא הסביר לבסוף כי נוסף על העבודות הנ"ל הוא עסק גם בתקלות יום יומיות, גם בכל הקשור למערכות המים שצריך לתחזק, החלפת מכלי סיליפוס, לשמור על השארת המטפים במקום (250 עד 300 מטפים במספר), עבודות ביוב ועוד.
- התובע הבהיר בעדותו כי הוא לא היה האחראי הבלעדי של צביעת כל החללים בפנימייה, היו עמו שני אנשי אחזקה נוספים כאמור והיו גם מתנדבים שעסקו בצביעה.
- התובע לא הזמין מי מטעם המעסיק לתמוך גרסתו, ולא פנה למעסיק על מנת לקבל את פירוט העבודות שבוצעו על ידו על אף שרישום כזה נעשה על ידי המעסיק.
- מעבר לכך עדותו של התובע הינה עדות יחידה. בהקשר זה, נקבע כי עדות של צד בהליך או של בעל עניין בתוצאות המשפט היא עדות יחידה של אדם מעוניין – ראו סעיף 54(3) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971. על כן, וכפי שקבע בית המשפט העליון, קבלה של גרסת בעל דין על סמך עדותו היחידה, מחייבת אותנו משנה זהירות והנמקה מפורטת. ביחס לכך אף נקבע, כדלקמן:
"יכול היה בית המשפט להכריע בענין גם על יסוד עדות יחיד של בעל דין או של בעל ענין בדבר, אולם זאת בתנאי שהשתכנע כי ניתן לתת אימון בדבריו וכי יכול היה לנמק בפרוטרוט מדוע הוא רואה להסתפק בעדות יחידה כאמור".
- אמנם בבתי הדין לעבודה אין תחולה דווקנית של כלל זה. עם זאת, בשל עקרונות הצדק, בפועל גם בתי הדין מזהירים את עצמם ביתר שאת, עת נשמעת בפניהם עדות יחידה של בעל דין, שאין לה סיוע.
- מעבר לצורך יוטעם כי מהמסמכים הרפואיים שהונחו לפנינו עולה כי התובע התלונן על כאבים במרפק עוד בשנת 2009 ועל כאבים בכתפיים עוד בשנת 2012, ועל כן לא מן הנמנע כי הליקויים עליהם הוא מתלונן כיום הם כתוצאה מתחלואה טבעית או אירועים אחרים בעבר.
- הגם שהתובע ניסה בכתבי הטענות מטעמו, לתאר את עבודתו כעבודה מונוטונית, שרובה ככולה בצביעה יום יומית, וכפועל יוצא באמצעות תנועות מחזוריות, חוזרות ונשנות, למדנו שהמציאות שונה מכך במידה ניכרת. כך, עבודות הצביעה בוצעו בעיקר בחגים ובחופשות הקיץ, ועבודות הצביעה במהלך השוטף של השנה, היו נקודתיות ובהיקף מצומצם. התובע, שהיה איש אחזקה בין שלושה אנשי אחזקה בפנימייה, נדרש לעסוק בעבודות שונות ומגוונות מתוקף תפקידו, והוא עשה את המיטב כדי לא לחשוף אותם בפנינו. מכל האמור, ובהעדר מסד ראייתי מספק, מצאנו כי התובע לא הניח תשתית מספקת להכרה בליקויים מהם הוא סובל בכתפיים ובמפרק ימין על פי תורת המיקרוטראומה או מחלת מקצוע ודין תביעתו להידחות כבר בשלב הזה.
- נוכח האמור, התביעה נדחית.
- לאור אופיו של ההליך, אין צו להוצאות.
ניתן היום, ד' אלול תשפ"ב, (31 אוגוסט 2022), בהעדר הצדדים.
