1. התובעת, ילידת 1960, טוענת כי ביום 17.10.2014 התיישבה על כיסא המצוי במתחם הנתבעת 1 וכי לפתע קרס והתפרק והיא נפלה ונחבלה, בין היתר באגן ובבית החזה (להלן – התאונה).
2. ממקום התאונה פונתה התובעת באמבולנס לבית החולים רמב"ם, שם הודגם "חזה אוויר בינוני משמאל עם שבר בצלע 7 באותו צד". התובעת טופלה באמצעות נקז חזה ומשככי כאבים, היא אושפזה למשך כחמישה ימים ולאחר מכן שוחררה לביתה להמשך מעקב רפואי וטיפול תרופתי. לאחר כחודש פנתה התובעת למיון לאור התגברות הכאבים ולאור חזה אוויר סימפטומטי בוצע לה ניקור אוויר והיא שוחררה לביתה להמשך מעקב רפואי. התובעת אינה טוענת לנכות צמיתה ובחוות דעת שהוגשה נקבעו נכויות זמניות בשיעור של 100% למשך שלושה חודשים, ולאחר מכן 50% למשך שלושה חודשים נוספים.
3. לאחר כל זאת הסכימו הצדדים שפסק הדין יינתן על דרך הפשרה, בהתאם לסעיף 79א'(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד- 1984. הצדדים סיכומו בעל פה. אציין עוד כי במהלך טיעוני הצדדים הוצג בפני סרטון המתעד את הנפילה ואת שראו עיני פירטתי בפרוטוקול.
4. התובעת טוענת כי הנתבעת התרשלה בכך שלא דאגה לתחזוקת הכיסא ובכך חשפה אותה לסיכון שהוביל לקרות התאונה. נטען כי הרשלנות היא בין היתר בכך שכוח קל הביא לסגירת הכיסא. לאור כך עתרה התובעת לפיצוי בגין כאב וסבל לפי שיקול דעת בית המשפט וכן פיצוי עבור הוצאות נסיעה לטיפולים בסך 1,000 ₪.
5. הנתבעת טוענת כי בכיסא לא נמצא כל מפגע שיש בו להקים את חבותה לנזק שנגרם לתובעת. לשיטתה, התובעת סגרה בעצמה את הכיסא, אז התיישבה ונפלה, ובנסיבות אלו היא אינה אחראית לנזק. לחלופין, נטען לקיומו של אשם תורם משמעותי. לאור כך עתרה הנתבעת לדחיית התביעה ולכל היותר לפיצוי בראש הנזק של כאב וסבל בסך 7,000 ₪ (לפני אשם תורם).
6. כאמור, ההכרעה היא על דרך הפשרה. נתתי דעתי לטענות הצדדים, עיינתי במסמכים הרפואיים וצפיתי כאמור בסרטון התאונה, וראיתי לקבל את התביעה בחלקה ולחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 8,000 ₪. כן תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 1,404 (כולל מע"מ) ותשיב לה את סכום האגרה ששילמה, וזאת בתוך 30 יום, שאחרת יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק. ניתן פטור מיתרת האגרה לאור אופן סיום ההליך.

המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין.

ניתן היום, י"ד טבת תשפ"א, 29 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.