הנתבע מבקש להורות על חסיון ההליך ולאסור את פרסומו; עוד יש לקבוע את סדר הבאת הראיות, והכול בהמשך לדיון שנערך לפני ביום 7.10.2021. טיעוני הצדדים בעניינים הללו הוגשו בכתב. עיינתי בכל הכתבים שמצויים בתיק.

א. ההליך והצדדים לו

1. התובעת הגישה נגד הנתבע תביעה בגין עוולת פרסום לשון הרע על-פי חוק איסור לשון הרע וכן בגין עוולה לפי החוק להגנת הפרטיות; נתבע פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 200,000 ₪. ביסוד ההליך ניצבה טענת התובעת כי הנתבע פרסם תגוביות על-אודותיה ברשת החברתית פייסבוק, במענה לפוסט, אשר פגעו בכבודה וגרמו להשפלתה (להלן התגוביות והפרסום). נתבע פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק וכן צו עשה שיורה על פרסום התנצלות.

2. הנתבע התגונן, לא הכחיש את עצם עשיית הפרסום אך טען להגנות בחוק איסור לשון הרע השוללות הטלת חבות [סע' 2 ו-16 בכתב-ההגנה]. עוד טען כי מי שביזה, השפיל ושם ללעג היא התובעת, אשר מבקשת להפוך את היוצרות ולפגוע בפרנסת הנתבע באמצעות התביעה.

3. התובעת הגישה כתב-תשובה, חזרה על טענותיה בכתב-התביעה וגרסה שהנתבע מוסיף חטא על פשע בבקשו למקד את ההליך בזכותו לפרטיות ובשמירה על המוניטין המקצועיים שלו בעוד הוא משפיל ומבזה אחרים בתפוצה רחבה ברשתות החברתיות.

4. קדם-משפט ראשון התקיים ביום 7.10.2021.

ב. הבקשה לחסיון ההליך

1. ביום 1.11.2020 הגיש הנתבע בקשה לחסיון התיק ואיסור פרסומו. היא נומקה בהיותו של הנתבע עורך-דין ומשפטן ובכך שהתובענה מכוונת לפגוע בשמו הטוב; הנתבע הביע חשש כי משלח ידו והמוניטין שצבר עלולים להיפגע קשות מן הפרסום הכרוך בניהול ההליך. נטען עוד כי התובעת מבקשת להשתמש, לצרכי ניהול ההליך, בפרטים אישיים על-אודות הנתבע המצויים בידה מכוח היכרותם עובר להגשת התביעה, כל זאת בחוסר תום-לב.

2. בהחלטה שניתנה בו ביום נקצבו מועדים להגשת תשובה ותגובה.

3. התובעת התנגדה לבקשה וטענה שאין לחרוג מכלל פומביות הדיון אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן שנקבעו בחוק; ההליך דנן אינו נמנה עליהם. אינטרס חשוב ורב מעלה הוא זכות הציבור לדעת, במיוחד כשעסקינן בתביעות לשון הרע המוגשות כלפי המשתמשים ברשתות החברתיות.

4. בתגובתו שב הנתבע והלין על כך שהתובעת עותרת לפצותה בגין פגיעה לכאורה בשמה טוב אך אינה מהססת לפגוע בשמו הטוב של הנתבע על-ידי התנגדותה לחסיון ההליך. אם לא יאסר הפרסום, יפגע שמו של הנתבע גם אם התביעה תידחה בסופו של יום והדבר יותירו ללא מזור לנזקיו.

5. בקדם-המשפט נקבע כי הבקשה תוכרע לאחר שהצדדים יגישו טיעוניהם בכתב באשר לסדר הבאת הראיות.

6. דין הבקשה להידחות. פרסום פסקי-דין והחלטות של בתי-המשפט, לרבות שמותיהם של הנוטלים חלק בהליכים משפטיים, הוא חלק מעקרון פומביות הדיון המעוגן בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה ובסעיף 68(א) לחוק בתי המשפט. לעקרון פומביות הדיון יש מעמד חוקתי. סטייה ממנו אפשרית רק על-פי הוראה מפורשת בחוק, אשר יצר את האיזון הראוי בסוגיה זו; היא תיעשה במשורה, לאחר שקילה זהירה ועל דרך הצמצום.

7. הדבר תואם את מעמדו הרם של כלל פומביות הדיון, ולא בנקל ניתן לחרוג ממנו: "פומביות הדיון היא עקרון יסוד של כל משטר דמוקרטי. היא בעלת מעמד חוקתי-על-חוקי. אין דיוני סתר; הכל גלוי לעין השמש. עיקרון זה קשור בזכות הגישה לבית-המשפט. חרף הקשיים המעשיים העשויים להתעורר הכלל הוא פומביות. החריג הוא היעדר פומביות. בעזרתו נשמר אמונו של הציבור ברשות השופטת. עקרון יסוד זה חל על בתי-המשפט בפעולתם" [בג"ץ 1435/03 פלונית נ' בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בחיפה, פ"ד נח(1) 529 (2003); ר' גם ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרום, פ"ד מט(1) 318 (1995)].

8. הבקשה מתמקדת בהוראותיו של סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט אשר מורה כך:

בית משפט רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט, במידה שהוא רואה צורך בכך לשם הגנה על בטחונו של בעל דין, עד או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם או לשם מניעת פגיעה בפרטיותו של אדם עם מוגבלות שכלית או של אדם עם מוגבלות נפשית, כהגדרתם בחוק הליכי חקירה והעדה של אנשים עם מוגבלות, של אחד מהם.

9. לטענת הנתבע, פרסום ההליך עשוי להסב פגיעה קשה במוניטין שצבר כעורך-דין ובפרנסתו. ברע"א 482/13 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית (2013) נקבע כי פגיעה בשם טוב ופגיעה אפשרית בפרנסה אינן עילה לאיסור פרסום תוך חריגה מעקרון פומביות הדיון:

דא עקא, שפגיעה פוטנציאלית בפרנסה, תהא חומרתה אשר תהא, אינה מובילה בהכרח לפגיעה חמורה בפרטיות, ומכאן שאין היא בבחינת השיקול העיקרי הרלוונטי במלאכת האיזונים הנדרשת בגדרי סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט [...] האינטרס המרכזי הניצב אל מול עקרון פומביות הדיון, בשאלה האם יש להורות על איסור פרסום אם לאו, הוא - כמוסבר - הפגיעה החמורה בפרטיות, ולא פגיעות אחרות כמו פגיעה בפרנסה או פגיעה בשם הטוב, גם אם לא אחת מתקיים קשר הדוק בין אלה. פגיעה בפרנסה (או בזכות לשם טוב) עלולה להתרחש גם מקום שבו כלל לא היתה פגיעה בפרטיות, לא כל שכן פגיעה חמורה, ומכאן שאין היא בבחינת השיקול העיקרי הרלוונטי [...] מקום בו נפגעת פרנסת בעל דין מחמת הפרסום, אך אין מדובר בפגיעה בפרטיות, אין עילה לאסור פרסום.

10. הנתבע לא הצביע על פגיעה חמורה בפרטיותו שעלולה להיגרם בשל ניהול ההליך בדלתיים פתוחות. לכאורה, ההקשר שניצב ברקע ההליך – התבטאות גלויה ברשת החברתית שנעשית מתוך בחירה, עומדת בניגוד לפגיעה כזו ואינה דרה בכפיפה אחת עם טענות על-אודותיה. לא-זו-אף-זו, טענות הנתבע אינן מיוחדות לתביעה דנן; הן נחלתו של כל בעל מקצוע שנתבע בידי אחר. הדברים אינם מצדיקים כרסום בתחום חלותו של עקרן פומביות הדיון.

11. הבקשה לאיסור פרסום נדחית אפוא.

ג. סדר הבאת הראיות

1. בכותרת כתב-התביעה צוין כי נתבע פיצוי בשתי עילות: פרסום לשון הרע ופגיעה בפרטיות. עיון מדוקדק בכתב-התביעה מעלה כי הלכה למעשה הוא מבוסס על עילה מחוק איסור לשון הרע; הטיעון לגבי העילה מחוק הגנת הפרטיות אינו ברור וספק אם הוא מוסיף דבר-מה על הטענות שעניינן פרסום לשון הרע. יש לדון אפוא בסוגיית סדר הבאת הראיות על-פי הכללים שחולשים על בירור תביעות בעילת פרסום לשון הרע.

1. אין חולק שהנתבע פרסם את התגוביות שעליהן נסבה התביעה. כאשר עצם הפרסום ותוכנו אינם מוכחשים, נתבע פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק והמחלוקת נסבה על נפקותו של הפרסום ותוצאתו בשל קיומן של הגנות נטענות, על הנתבע להתחיל בהבאת ראיותיו [רע"א 1379/14 רוטר נ' מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע"מ (בפירוק זמני) (2014)].
2. הדברים אינם משתנים בשל כך שהתובעת כללה בתביעה עתירה ליתן צו עשה שמחייב את הנתבע בפרסום התנצלות. כלל הוא כי אין לבית-המשפט סמכות לחייב בעל-דין בפרסום התנצלות לפי חוק איסור לשון הרע [ע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר דיין-אורבך, פ"ד סה(3) 369, 479-468 (2012); ת"א (מח' ת"א) 32235-03-10 ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים, בסמינרים ובמכללות נ' עיתון 'ישראל היום' (2011); ת"א (מח' מר') 20070-09-15 וינשטיין נ' ג'רבי, פס' 88 והפניות שם (2018)]. הכללת סעד בכתב-התביעה שבית-המשפט כלל אינו מוסמך לתתו אינה משפיעה אפוא על סדר הבאת הראיות.
3. לפיכך יתחיל הנתבע בהבאת הראיות; סדר הגשת התצהירים (ובהמשך – סיכום הטענות) יהיה בהתאם לכך.

ד. סיכומם של דברים

1. הנתבע ישלם לתובעת את הוצאות הבקשה לאיסור פרסום בסך של 4,000 ₪ (כולל מע"מ), ללא קשר לתוצאות ההליך ותוך שלושים יום מעת המצאת ההחלטה לידיו. כל סכום שלא ישולם במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההחלטה עד יום התשלום.
2. בעלי-הדין יגישו את מלוא ראיותיהם בתצהירים במועדים כלהלן:

הנתבע – עד יום 1.5.2022.

התובעת – עד יום 1.7.2022.

לכל תצהיר יצורפו מלוא המסמכים שנזכרים בו, שלא על דרך הפניה לכתב חיצוני.

3. בעל-דין שיבקש לזמן למתן עדות עד שלא נתן תצהיר יגיש על כך בקשה מנומקת בכתב בתוך המועד שנקבע להגשת ראיותיו, בציון תמצית העדות והטעם בעטיו היא לא ניתנה בתצהיר.

4. במועדים האמורים לעיל תוגש גם כל בקשה אחרת הנסבה על ראיות הצדדים, לרבות בקשה לזימון עד לשם הגשת מסמך ובקשה למתן עדות בתעודת עובד ציבור.

5. ימי פגרה יבואו במניין התקופות.

6. קדם-משפט מסכם יתקיים ביום 12.9.2022 בשעה 9:30. בדיון יתבקש כל צד להעריך את משך הזמן שיידרש לו לחקירת עדי הצד האחר וייקבע תאריך לדיון הוכחות.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח אדר א' תשפ"ב, 01 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.