כללי

1. בעניינו של היחיד ניתן צו לפתיחה בהליכים ביום 21.3.21 ועו"ד מרדכי מיכאלי מונה לנאמן בהליך.
2. על היחיד הוטל תשלום חודשי בסך 500 ₪ והוא עמד בתשלומים באופן חלקי.
3. היחיד הצהיר בבקשתו על חובות בסך 525,276 ₪ לשבעה נושים.

הוגשו עשר תביעות חוב בסך כולל של 1,080,815 ₪.

הנאמן בדק את תביעות החוב ואישר תשע מתוכן, בסך כולל של 859,231 ₪. תביעת החוב העשירית נדחתה.

תביעת החוב המרכזית היא של הנושה אברהם שפרמן, הנאמן להקדש בנבנישתי, והיא אושרה על סך של 420,107 ₪.

1. לאורך ההליך היחיד צבר מחדלים רבים: הוא לא עבד במשך תקופה ארוכה, כשהחל לעבוד, הצהיר שעובד אצל אחיו בעבודה, שעל פי תלושי השכר שהוצגו לגביה, לא הופרשו לו כספים לזכויות סוציאליות; היחיד לא דיווח באופן מהימן על נכסיו, לא הגיש לנאמן מסמכים שנדרשו לצורך החקירה הכלכלית, לא הגיש דו"חות במשך תקופה ארוכה ובהמשך הגיש אותם במקובץ, אך הדו"חות שהוגשו אינם מהימנים, הוא לא דיווח על הכנסות בני משפחה בגירים הגרים עמו למרות שאמר שהם "כיס אחד" וחרג ממסגרת ההוצאות הסבירה.
2. בדו"ח ממצאי הבדיקה של הנאמן ובדו"ח הממונה שהוגשו לקראת הדיון שהתקיים ביום 28.3.22, המליצו הנאמן והממונה על ביטול הצו לשיקום כלכלי.
3. בתגובתו לדו"ח ממצאי הבדיקה של הנאמן שהוגשה ביום 11.3.22 טען היחיד, כי לא צבר כל מחדלים לאורך תקופת הביניים, ביקש להותירו בהליך ולקבוע בעניינו צו לשיקום כלכלי הכולל תשלומים חודשיים בסך 1,200 ₪ לשלוש שנים או ל- 60 חודשים (סעיף 28 לתגובה). בתגובה זו טען היחיד טענות רבות כנגד התנהלות הנאמן ותפקודו, טענות שנסתרו בתשובת הנאמן לתגובת היחיד, אשר הוגשה ביום 21.3.22.
4. בדיון שהתקיים ביום 28.3.22 עדכן הנאמן כי ערב הדיון התקבל אצלו מידע מגורם המעוניין לרכוש את זכויות היחיד בדירת המגורים שלו, ועל כן ביקש שלא לבטל את ההליך באותו מועד. בהחלטה שניתנה בתום הדיון נקבע כי לכאורה ראוי היה לבטל את ההליך כבר באותו היום בשל התנהלות היחיד ומחדליו, ואולם ניתנה לנאמן ארכה בת 60 ימים לבחון את אפשרות מימוש הנכס שבו מתגורר היחיד.
5. ביום 16.5.22 הודיע היחיד כי הוא מבקש לבטל את ההליך בעניינו. בקשה זו הוגשה שוב ושוב בהמשך ההליכים, כאשר הלשון שננקטה בה כדי לנמקה הלכה והחריפה.
6. ביום 26.5.22 הגיש הנאמן בקשה לאישור מתווה למימוש זכויות היחיד בנכס שהוא מתגורר בו. מתווה זה תוקן, ובסופו של יום התברר כי ההצעה היא מטעם הנושה הנאמן להקדש בנבנישתי, בעל הנכס שבו מתגורר היחיד, המחזיק בידו פסק דין חלוט המורה על פינויו של היחיד מהנכס. על פי ההצעה, הנאמן לנכסי ההקדש ישלם לקופת הנשייה סך של 450,000 ₪ תמורת פינוי הנכס שבו מחזיק היחיד. בדיון שהתקיים בעניין זה הבהיר נציג ההקדש, כי הגם שהוא אוחז בידו פסק דין לפינוי, למימוש פסק הדין יש עלות כלכלית שהוא מוכן לשלמה לקופת הנשייה תמורת פינוי מרצון וללא התנגדות, ובכך יהיה כדי להועיל לנושה עצמו וכן להעשיר את קופת הנשייה.

הנאמן תמך במתווה זה, שהתייחס אך ורק לדירה שבה מתגורר היחיד, ולא לדירות נוספות באותו בניין שגם הן בבעלות ההקדש.

היחיד התנגד לו והודיע כי ישנם בני משפחה נוספים שלהם זכויות בנכס ועל כן מימושו בהליך חדלות הפירעון אינו אפשרי, ומתוך תגובותיו עלה גם כי אין בכוונתו לפנות את הנכס.

הממונה על חדלות פירעון סבר כי משעה שבהתאם להוראות פסק הדין שבו אוחז ההקדש, ליחיד אין זכויות בנכס, הרי שלא מדובר במימוש זכויות של היחיד או הקנייתן לקופת הנשייה, אלא בהוצאה לפועל של פסק דין, שהיא אינה מתפקידיו של הנאמן, האמון אך ורק על מימוש זכויותיו של היחיד ולא על מימוש זכויותיהם של צדדים שלישיים.

1. ביום 27.11.22 התקיים דיון בבקשה, שאליו לא התייצב היחיד עצמו.

בית המשפט ביקש מב"כ היחיד לקבל את הסכמת היחיד ואת הבטחתו לשיתוף פעולה שיאפשר הזרמת סכום עתק של 450,00 ₪ לקופת הנשייה, ואולם ביום 8.12.22 הודיע ב"כ היחיד כי היחיד אינו מוכן לשתף פעולה במימוש מתווה זה ועומד על רצונו לבטל את ההליך.

דיון והכרעה

1. ביטול צו לפתיחה בהליכים אינו נתון לרצונו של חייב גם אם הוא זה שפתח בהליכי חדלות הפירעון מיוזמתו. החשש שהביע הנאמן, מהשלכת רוחב של ביטול הליך במקרה שכזה על הליכי חדלות פירעון, הוא חשש אמיתי ומבוסס, ומובן כי אין לאפשר ניצול לרעה של הליכי חדלות פירעון כדי לזכות להגנה מפני הנושים, ולבקש את ביטולם כאשר החייב נוכח לדעת שההפטר שלו הוא מייחל כרוך במימוש או ויתור על נכסים, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם שאיפותיו.

זאת ועוד, הליך חדלות הפירעון נועד לא רק לאפשר לחייב לפתוח בדרך כלכלית חדשה ולהשתלב מחדש באופן נורמטיבי במרקם החיים הכלכלי, אלא גם להשיא את התועלת לנושים, אף אם הדבר כרוך במימוש נכסים של החייב או בפעולות אחרות שתכליתן להקטין את היקף החובות.

1. לפיכך, ככלל, אין מקום להיעתר לבקשת חייב המבקש לבטל צו לפתיחת הליכים, בפרט כאשר בקשה זו עולה בשלב שבו החייב נוכח לדעת שאיזה מהנכסים שבהם הוא מחזיק עומד להילקח ממנו, בין אם בדרך של מימוש ובין אם בדרך אחרת.
2. אלא שבמקרה דנן שונים הם פני הדברים, שכן הנכס שאותו מבקש הנאמן לממש הוא כלל אינו נכס של היחיד, אלא נכס המצוי בבעלות הנושה, היחיד מחזיק בו ללא רשות, ואף ניתן פסק דין לפינויו מהנכס. משכך, מובן כי אין ליחיד זכויות בנכס שאותן ניתן לממש. גם הנושה עצמו הבהיר במסגרת הדיון שהתקיים ביום 27.11.22 כי הוא אינו מבקש "לרכוש" את זכויות היחיד בנכס, מן הטעם הפשוט שליחיד אין זכויות בנכס (עמ' 7 שורות 1-4). נכונותו של הנושה להזרים סכום כסף משמעותי של מאות אלפי שקלים לקופת הנשייה, היא נכונות התלויה בהסכמת היחיד ל"פינוי שקט" מן הנכס. ודוק, את המתווה שהוצע על ידי הנאמן ניתן היה לקיים רק בדרך של הסכמת היחיד לשיתוף פעולה, אך לא ניתן היה לאכוף אותו על היחיד.

בנסיבות אלה, אף אם הייתה ניתנת החלטה המקבלת את בקשת הנאמן, מובן כי לנוכח התנגדות היחיד, לא היה מדובר ב"פינוי שקט", אלא שהנאמן היה צריך לפעול לביצוע הפינוי על מנת לעמוד בהסכמות מול הנושה, ולא מן הנמנע כי ההוצאות שהיו נגרמו לקופת הנשייה לצורך כך היו עולות על הסכום שהוצע על ידי הנושה.

בנסיבות אלה, כאשר לא ניתן להיעתר לבקשת הנאמן, אין מנוס מביטול הצו לפתיחה בהליכים.

1. לצד זאת יש לציין, כי היחיד ניהל את ההליך בחוסר תום לב קיצוני; על פי התרשמותי מתוך התנהלותו, הוא נכנס להליך אך ורק מתוך מגמה לעכב את ההליכים המשפטיים שהתנהלו נגדו, ובהם גם את פסק הדין לפינוי, אשר על פיו, הליך הפינוי אמור היה להתחיל חודשים ספורים לאחר הגשת הבקשה לפתיחה בהליכים. משהתברר ליחיד כי הצו לפתיחה בהליכים לא יועיל למניעת הפינוי, וכי קיימת סכנה שהחזקה הבלתי חוקית בדירה תופסק במסגרת הליך חדלות הפירעון, הוא חדל לשתף פעולה עם הנאמן ועם בית המשפט, ומחדליו בהליך רבים מאד, כפי שפורט לעיל.

לא זו בלבד שהתנהלות זו הובילה ליצירת חובות חדשים בתקופת הביניים, אלא שהיא מונעת מנושיו של היחיד את האפשרות לקבל סכומים של מאות אלפי שקלים, ולהיפרע מחלק משמעותי מאד מחובות היחיד כלפיהם. מדובר בפגיעה קשה של היחיד בנושים, לא כל שכן- פגיעה באפשרות שיקומו הכלכלי שלו עצמו. ודוק, אם היחיד היה משתף פעולה עם המתווה שהוצע על ידי הנאמן ומתקן את יתר מחדליו, לא מן הנמנע כי הייתה נקבעת תכנית לשיקום כלכלי הכוללת הפטר מהחובות שלא ניתן היה לפרוע מתוך נכסי קופת הנשייה.

1. בנסיבות אלה מצאתי כי לצד הביטול, ראוי למנוע מהיחיד מלשוב ולעשות שימוש לרעה בהליכי חדלות פירעון, למשך פרק זמן ארוך ומשמעותי בן עשר שנים, אשר יעמוד בהלימה לעוצמתו החריגה של חוסר תום הלב שבו נהג היחיד בהליך. אני ערה לכך כי מדובר בתקופה ארוכה מן הרגיל, ואולם עוצמת חוסר תום הלב של היחיד היא, כאמור, קיצונית וחריגה, והתקופה שנקבעה תואמת אותה.

בנוסף, ועל מנת למנוע מצב שבו היחיד יקבל את הכספים שהוצעו על ידי הנושה מחוץ להליך ויבריח אותם מנושיו האחרים, יש לקבוע כי הגשת בקשה חדשה תותנה בהשבה לקופת הנשייה של כל סכום שיתקבל מהנושה הנאמן להקדש בנבנישתי על רקע פינויו של היחיד מהנכס שבו הוא מחזיק.

1. לנוכח האמור לעיל, הצו לפתיחת הליכים יבוטל.
2. עיכוב ההליכים יבוטל.
3. צו עיכוב יציאה מהארץ יבוטל בעוד 30 ימים מהיום.
4. כספים המצויים בקופת הנשייה ישמשו לכיסוי הוצאות ההליך. אם תיוותר יתרה היא תועבר לקופת ההוצאה לפועל.
5. היחיד לא רשאי להגיש בקשה חדשה לפתיחה בהליכים לפני יום 25.12.32

הגשת בקשה לאחר מועד זה תותנה בתשלום לקופת הנשייה של כל סכום ששולם ליחיד על ידי הנושה הנאמן להקדש בנבנישתי בגין הליכים הקשורים לפינוי הנכס.

1. זכות ערעור לבית משפט המחוזי בירושלים על פי הדין.
2. המזכירות תעביר העתק פסק הדין ליחיד, לנאמן, ולממונה על חדלות פירעון. הנאמן יודיע לנושים.

ניתן היום, ב' טבת תשפ"ג, 26 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.