16 יוני 2020

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 28.1.2020 (להלן: "הוועדה"), אשר קבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 0% מיום 1.1.2019.

רקע עובדתי

2. לפי העולה מן התיק, המערער יליד 1964, הועסק במחלקת דגים בסופרמרקט. המשיב הכיר בתסמונת תעלה קרפאלית ממנה סובל המערער כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התנ"ה-1995.

3. ועדה רפואית מדרג ראשון התכנסה ביום 4.10.19 וקבעה למערער נכות יציבה בשיעור 0% מיום 1.1.2019. המערער הגיש ערר על החלטה זו.

החלטת הוועדה

4. הוועדה התכנסה ביום 28.1.2020, בהרכב מומחה באורטופדיה, מומחה בנוירולוגיה ומומחה ברפואה פנימית. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער, ולאחר שעיינה במסמכים הרפואיים שהונחו לפניה, התייחסה לממצאי בדיקות דימות:

"EMG 1.1.19 בסיכום נרשם CTS דו"צ בחומרה בינונית וגם תסמונת קוביטלית קלה משמאל ומימין. עיון בתוצאות הבדיקה הערכים מתאימים ל- CTS קל שלא בא לידי ביטוי בבדיקתו הקלינית".

הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, ופירטה את ממצאיה כדלקמן:

"כפות הידיים ללא דלדול שרירים, אזור הטנר מסת שרירים תקינה. כוח שמור בכפות הידיים בפיזור של 3 העצבים. אין הפרעת תחושה בפיזור עצב מדיאנוס. מבחן טינל ופלאן בשורשי כפות הידיים שלילי".

הוועדה אבחנה את המערער כסבול מ"CTS דו"צ", וסיכמה את החלטתה כך:

"לנוכח ממצאי הבדיקה הקלינית, הוועדה דוחה את הערר.

הוועדה עיינה בחוות דעת של ד"ר אריק קפל רופא תעסוקתי מתאריך 10.4.19 ולא מסכימים עם קביעתו ומסקנותיו לגבי אחוזי הנכות שנקבעו בגין CTS דו"צ".

לנוכח האמור, הוועדה הותירה על כנה את דרגת הנכות היציבה בשיעור 0% מיום 1.1.2019.

טענות הצדדים

5. טענת הערעור העיקרית היא שוועדה רפואית לעררים בענף נכות כללית קבעה למערער נכות בגין CTS דו צדדי, ואולם הוועדה דנן קבעה שאין נכות בגין CTS מבלי להסביר את השוני בין קביעותיהן של הוועדות. עוד נטען, כי הוועדה לא הסבירה מדוע אינה מסכימה עם חוות דעת המומחה ברפואה תעסוקתית ד"ר קפל.

6. לטענת המשיב, מדובר בהחלטה רפואית סבירה ומנומקת, המתיישבת עם התיעוד הרפואי שעמד לעיון הוועדה, וקביעותיה נמצאות בשיקול דעתה הבלעדי של הוועדה.

דיון והכרעה

7. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

8. המערער הפנה בטיעוניו להחלטת ועדה רפואית לעררים בענף נכות כללית, שהתכנסה ביום 4.7.2019, וקבעה לו 5% נכות בגין CTS מימין ו- 5% נכות בגין CTS משמאל (לא הוצג הפרוטוקול המלא). לטענתו, לא ייתכן ששתי ועדות, שהתכנסו בפרק זמן קרוב, תגענה למסקנות שונות. דין הטענה להידחות. כבר נפסק כי אין ועדה רפואית לעררים הדנה בפגיעה בעבודה כבולה להחלטות ועדה הרפואית לעררים במסלול הנכות הכללית. ייתכן בהחלט מצב שבו שתי ועדות רפואיות שהרכבן שונה יגיעו למסקנות שונות, ואין ממצאים קליניים של ועדה אחת מחייבים ועדה אחרת. הלכה פסוקה היא שהוועדה לעררים (נפגעי עבודה) יכולה להגיע למסקנות שונות מהוועדה לנכות כללית, כאשר ניתנת לכך הנמקה מספקת (דב"ע (ארצי) נא/99-122 רייזלר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כג 169, 170; עב"ל (ארצי) 333/99 חליווה אשר - המוסד לביטוח לאומי, מיום 8.8.2000).

זאת ועוד: הוועדה הרפואית לעררים בענף נכות כללית יישמה בעניינו של המערער את פריט ליקוי 31(4)(א), הקובע נכות בשיעור 5% בגין "הפרעה תחושתית בלבד עם מבחן טינל או מבחן פאנל חיובי". הוועדה דנן ציינה, כי בבדיקתה נמצא "מבחן טינל ופלאן בשורשי כפות הידיים שלילי". מכאן, שממצאי בדיקת הוועדה אינם תואמים את לשון פריט הליקוי וממילא אין מקום ליישם את פריט הליקוי האמור. משכך, ומשנימקה הוועדה באופן מספק את החלטתה, דין טענת המערער להידחות.

9. אשר לחוות דעת ד"ר קפל, מומחה ברפואה תעסוקתית: מעיון בהחלטת הוועדה עולה שחוות הדעת מטעם המערער עמדה לעיון הוועדה, ובפרק המסקנות קבעה הוועדה ש"עיינה בחוות דעת של ד"ר אריק קפל רופא תעסוקתי מתאריך 10.4.19 ולא מסכימים עם קביעתו ומסקנותיו לגבי אחוזי הנכות שנקבעו בגין CTS דו"צ". למקרא חוות הדעת עולה, שאין בה דיון או תיאור ממצאים, אלא מסקנה בלבד שלפיה המערער "סובל מתסמונת תעלה קרפאלית דו צדדית בגינה איבד מכושרו לבצע לאורך זמן עבודות כפיים גם שאינן מאומצות". בהעדר כל ניתוח או התייחסות לממצאי דימות או ממצאי בדיקה גופנית, לא ברורה טענת המערער שהוועדה לא הסבירה או פירטה מדוע אינה מסכימה עם ד"ר קפל. בנסיבות העניין לנוכח מסקנה לאקונית של המומחה מטעם המערער, התייחסות הוועדה לחוות הדעת ברורה ומספקת וזאת לנוכח הממצאים שמצאה בבדיקתה. טענת ערעור זו נדחית אף היא.

10. לסיום, לא מצאתי ממש ביתר טענות הערעור. כך, למשל, אין בסיס לטענה שהוועדה שללה קשר בין הפגיעה בעבודה ובין ה-CTS. בהינתן שפקיד התביעות הכיר ב-CTS כפגיעה בעבודה והוועדה אבחנה את המערער כסובל מ-CTS, מדובר בפגימה מוכרת, אלא שהוועדה הגיעה למסקנה שהליקוי אינו עולה לכדי נכות המתבטאת באחוזים ומתאימה ליישום פריט ליקוי 31(4). אף אין לקבל את הטענה שהוועדה התעלמה ממצאי בדיקת EMG, משעה שפירטה את ממצאי הדימות "CTS דו"צ בחומרה בינונית וגם תסמונת קוביטלית קלה משמאל ומימין", והסבירה שבדיקת ה-EMG הדגימה CTS קל, אולם ממצאי הדימות אינם באים לידי ביטוי בבדיקה הקלינית. בסיפה לפריט ליקוי 31 לרשימת הליקויים צוינה ההערה "בקביעת דרגת נכות לפי סעיף זה ייעשה שימוש בקריטריונים הקליניים בלבד; בדיקות אלקטרופיזיולוגיות, כגון בדיקת הולכה עצבית, בדיקת EMG, בדיקה ממוחשבת של כוח שרירים וכיוצא באלה, לא ישמשו לקביעת הנכות". לנוכח האמור, ברורה מסקנת הוועדה מדוע אין בממצאי בדיקת ה-EMG כדי לקבוע את נכותו של המערער בגין CTS, ונכותו בשיעור 0% נקבעה על פי הממצאים הקליניים שמצאה הוועדה בבדיקתה.

סוף דבר

11. לאור כל האמור, הערעור נדחה.

12. אין צו להוצאות.

13. לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ד סיוון תש"פ, (16 יוני 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.