1. לפני תביעה לתשלום סך של 34,000 ₪ בגין עמלות סוכן שהתובע טוען כי הנתבעת חייבת לו ובגין עוגמת נפש נוכח אי התשלום.
2. התובע הוא סוכן ביטוח בעל רשיון וגייס לקוחות לכיסוי ביטוחי וחסכון של הנתבעת תמורת עמלה. לטענת התובע, הנתבעת פעלה בחוסר תום לב וסרבה למסור לו מידע אודות עמלות הסוכן המגיעות לו. בסופו של יום ולאחר שפנה בתלונה לרשות שוק ההון, ביטוח וחסכון נמסרה לו הכרטסת המגלה לשיטתו יתרת זכות בסך של 27,777 ₪ שנמסר שאינם משולמים לו נוכח הליכי גביה המתנהלים נגדו בהוצל"פ.

בנוסף, עתר התובע לתשלום פיצוי בסך של 7,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

1. הנתבעת טענה כי התובע נמנע מלחשוף שיש לו חוב פסוק כלפי הנתבעת בגין מקדמות בסך של 51,000 ₪ ששולמו לו ובעטיו אף פתחה נגדו תיק הוצל"פ.

הנתבעת הפנתה לתשלומים שנפרעו בגין החוב (ככל הנראה כתוצאה מעמלות שקוזזו) בסך של 4,460 ₪ ו- 5,686 ₪.

עוד הפנתה הנתבעת לסעיף 9 לנספח A להסכם בין הצדדים (והסכמים נוספים) שבו התחייב התובע לשעבד בשיעבוד ראשון כל זכאות שלו לעמלות כבטוחה לכל חוב שלו. בנוסף, גם בסעיף 11 להסכם העבודה שבין הצדדים הוסכם על זכות קיזוז של הנתבעת מכל תשלום שעליה לשלם לו כסוכן.

1. התובע הגיש כתב תשובה וטען כי תיק ההוצל"פ שנוהל נגדו נסגר לאחר שקיבל ביום 19.7.18 הפטר בתיק פש"ר 14569-04-15.
2. במסגרת הדיון הובהרו טענות הצדדים. התובע הציג את ההפטר הנ"ל ונציג הנתבעת הבהיר כי שיעור העמלות שעוכבו בידי הנתבעת נוכח החוב מסתכם ב- 13,532 ₪ בצירוף מע"מ, בנוסף לשני התשלומים שנפרעו כמפורט לעיל.
3. לאחר ששמעתי את הצדדים, מצאתי כי דין התביעה להידחות.

ראשית, צו ההפטר שהוצג לי מתייחס להפטר בגין כל חוב שחל עד ליום 16.2.17 עת ניתן צו עיכוב הליכים. משכך, ובהתאם להסכם בין הצדדים ובהתאם לסעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, רשאית היתה הנתבעת לקזז כל עמלה שעליה לשלם מחובות שיש לתובע כלפיה לפחות עד מועד זה (וראה גם סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980).

משעלה הנושא בדיון, טען התובע כי לא קיבל כל הודעה אודות הקיזוז, ואולם, הנתבעת נמנעה מלשלם לו את העמלות, ודי בהתנהגותה זו, כדי להביע בפני התובע את עמדתה כי היא מקזזת את החוב. התובע אף קיבל זאת, שהרי לא הוצג בפני שפנה אליה תוך כדי הליך הפש"ר כדי לדרוש תשלום עמלותיו, או שזכות כספית זו דווחה על ידו כנכס בבקשה להסדר שהגיש בתיק הפש"ר.

אף עיון בכרטסת הסוכן שהוצגה לי (כמצורף כנספח ד1 לכתב התביעה), מלמד כי בבסיסה מצוין חוב של 51,000 ₪, וממנו מנוכים תקבולים בגין העמלות.

יוער כי לא הובא בפני כל תימוכין לכך שהכרטסת נערכה בשלב מאוחר יותר, ולא ניתן לבסס ממצא בנושא זה. על כל פנים, מדובר בכרטסת שהציג התובע בפני בדיון והתבסס עליה בכתב תביעתו.

1. עוד הפנתה הנתבעת לכך שבין הצדדים קיימים שורה של הסכמים הקובעים שיעבוד של כל תקבול המגיע לתובע ממנה כסוכן כערובה להבטחת פרעון כל חוב שיש לו כלפיה (ראה ההסכמים שצורפו כנספח א' לכתב ההגנה). התובע לא כפר בכך בתשובתו.

הפסיקה הכירה במעמד תנייה מסוג זה כמשכון מופקד בהתאם לסעיף 4(2) לחוק המשכון, תשכ"ז-1967. אף מטעם זה, הנתבעת היא נושה מובטחת שאינה נדרשת לתביעת חוב וההפטר אינו חל עליה (וראה סעיף 20(ב) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980, וסעיף 22(ד)(2) לפקודה. על היחסים בין נושה מובטח לנושים בהליכי פשיטת הרגל ראה: פש"ר (מחוזי ת"א) 466/93‏ ‏ גרבש נ' בנק משכן (24.12.20)).

בפש"ר (מחוזי נצרת) 4973-11-14 צרפתי נ' כונס נכסים הרשמי (4.2.19), הבהיר בית המשפט את הדברים בזו הלשון:

"עסקינן בנושה מובטחת שלא נדרשה להגיש תביעת חוב בהליך וממילא, אין ההפטר חל עליה והיא תהא זכאית לקזז את החוב שנצבר לזכותה מתוך הערובה (כספי הפוליסה) עת יתרחש אירוע מזכה. ...

בהיותה נושה מובטחת, רשאית המבקשת שלא להיזקק כלל להליך לצורך מימוש ערבותה והיא תוכל לעשות כן חרף צו הכינוס וההפטר שניתן."

1. נוכח כל האמור, מצאתי לדחות את התביעה.
2. התובע ישא בהוצאות הנתבעת בגין הגנתה והתייצבות נציגה לדיון בסך של 1,000 ₪.
3. לבקשת התובע, צו ההפטר שהוצג בדיון יסרק לנט המשפט כמוצג בתיק ופתוח לעיון הצדדים (כרטסת הנתבעת צורפה כנספח ד לכתב התביעה ונסרקה למחשב).
4. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מהיום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים

ניתן היום, ו' אב תש"פ, 27 יולי 2020, בהעדר הצדדים.