1. לפני התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב ובקשה להארכת מועד להגשתה אשר הוגשו בלשכת ההוצאה לפועל והועברו לדיון בבית המשפט. בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, ממועד העברת בקשת הביצוע וההתנגדות לבית המשפט לצורך בירורן יש לראות את בקשת הביצוע כתביעה בסדר דין מקוצר ולדון בהתנגדות כבבקשה למתן רשות להתגונן.
2. בתצהיר תמיכה בנימוקי ההתנגדות, טוענת המבקשת כי אין לה כל קשר לחוב הנטען. עוד נטען, כי מדובר בחובות של הגרוש אשר ניהל את העסקים במסגרתם נצברו החובות, מבלי שהיתה למבקשת זיקה כלשהי לנכסים או לחובות כאמור.
3. המועד לצורך הגשת התנגדות נקבע בתקנה 106(א) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"מ-1979 ולפיכך, מדובר במועד שנקבע בדין אשר לצורך הארכתו יש להעלות טעם מיוחד, וזאת בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

ההלכה היא כי "טעמים מיוחדים כאמור ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו..." (בש"א 5636/06 נפתלי נשר נ' שלומי גפן (פסק דין מיום 23.8.2006; פורסם במאגרים משפטיים).

1. המבקשת לא פירטה בתצהירה מהם הטעמים המיוחדים אשר בגינם יש להאריך המועד להגשת ההתנגדות. עם זאת, בחקירתה, העידה כי האיחור נעוץ בחוסר הבנה באשר למהות ההליך ובקשיי השפה. אין בנימוק זה כדי להוות טעם מיוחד, המוכר בפסיקה. עם זאת, כאמור, כבר בשלב בחינת הבקשה להארכת מועד, על בית המשפט לתת את הדעת גם להליך העיקרי, היינו, לבחון את טענות ההגנה העומדות למבקשת, המהווה השיקול העיקרי והמכריע - כאשר על המחדל הפרוצדוראלי ניתן להתגבר באמצעות פסיקת הוצאות ראויות לטובת הצד שכנגד.

כאמור, טוענת המבקשת כי אין לה כל קשר לחוב הנטען. בחקירתה, העידה כי בעלה לשעבר יצר את החובות, מבלי שהיא הייתה שותפה לעסקים במסגרתם נצברו.

המבקשת לא ידעה להסביר בחקירתה, לאיזה נכס מבין שני הנכסים מושא התביעה מתייחסת התנגדותה. יתירה מזו, הנתבעת העידה כי היא פנתה לבעלים של הנכס אשר ממנו שכר הגרוש את המסעדה וכי הבעלים נתן לה "פתק" בו צוין כי המבקשת הייתה השוכרת של הנכס, תוך שהיא מוסיפה כי מי ששכר את הנכס, הוא הגרוש ולא היא. במילים אחרות, בחקירתה, אישרה המבקשת כי היא אוחזת במסמך הסותר, הלכה למעשה, את טענתה. המבקשת אף אישרה כי היא פנתה אל המשיבה כארבעה חודשים עובר לדיון בהתנגדות וכלל לא טענתה בחקירתה כי נעשתה פנייה בעבר על מנת למחוק את שמה כמי שמחזיקה בנכס ברישומיה המשיבה.

1. ההלכה היא כי בשלב מתן רשות להתגונן מוטל על הנתבע עול הוכחה מצומצם. וראה דברי ביהמ"ש בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פד"י נב(2) 476 כי בבקשת רשות להגן "נותן ביהמ"ש דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו.."

אם כן, הגנת הנתבע, בשלב זה, תבחן מתוך מגמה להרחיב את זכות העמידה של הנתבע על מנת ליתן לו יומו בבית המשפט. גם הגנה לכאורית, ואפילו בדוחק, תזכה את הנתבע ברשות להתגונן. כידוע, המגמה היא להרחיב את מסגרת המקרים שבהם ניתנת רשות להתגונן, וזאת על ידי בחינה לכאורית של טענות ההגנה, ללא צורך בבדיקת הנתונים הראייתיים המבססים אותן (ראו לעניין זה ע"א 2827/06 נופשים אלי נופש ותיירות בע"מ נ' ים המלח רויאל הוטל מנג'מנט בע"מ, [פורסם בנבו] (1/6/08) והאסמכתאות הנוספות המאוזכרות שם).

עוד נקבע כי בשלב בו נדונה בקשה לרשות להתגונן לא ייכנס בית המשפט לבירור אמיתותן של העובדות, הנטענות בתצהיר התומך בבקשת הנתבע, ודי לה לגירסתו שתעמוד לכאורה ולא תקרוס תחתיה לפני מתקפת החקירה הנגדית על התצהיר" (ע"א 544/81 קיהל נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פד"י לו (3), 518.

וכן ראה דברי ביהמ"ש העליון בע"א 469/87 בורלא נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ, פ"ד מג (3) 113, 121 (1989) הקובע:

"בבוא בית המשפט לשקול מתן רשות להתגונן, עליו להניח, כי העובדות שהמבקש טוען להן אמנם נכונות, ובהנחה זו עליו לבדוק, האם יש באלה כדי להצביע על הגנה אפשרית, ולו אף בדוחק.

אך יש להוסיף ולהדגיש, כי באומרנו "בהנחה שהעובדות נכונות" אין כוונתנו להנחה בעלמא. כך, למשל, יכול שההנחה העובדתית שטוענים לה תקרוס לחלוטין בעת החקירה הנגדית של המצהיר (ראה ע"א 102/83 [6], בעמ' 257; זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 619, ופסקי הדין בה"ש 111). כך גם יכול שההנחה העובדתית הנטענת תקרוס אל מול חומר הראיות כולו, כפי שהובא לפני בית המשפט, וזאת כאשר בחינתו של החומר אינה מצריכה לבחון שיקולי מהימנות, וכאשר אין אנו נדרשים להכריע בין גרסאות נוגדות. אלא עניין לנו בגרסה אחת, המופרכת מעצמה".

1. טענות המבקשת הועלו באופן כוללני וסתמי, מבלי שניתן היה ללמוד לאיזה נכס מבין הנכסים הרלוונטיים לחוב, מתייחסת התנגדותה. לא זו אף זו, המבקשת הודתה כי בידיה מסמך העומד בסתירה לטענתה כי לא הייתה שותפה בהסכם השכירות ביחס לאחד העסקים שניהל הגרוש.
2. עם זאת ועל אף האמור, הנני סבורה, כי בשלב הדיוני הנוכחי, לא ניתן להתעלם מטענת המבקשת בכל הנוגע להיעדר הזיקה שלה לנכסים – על אף היותה מעורפלת וכוללנית.

תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 מאפשרת לבית המשפט להתנות מתן רשות להתגונן בהפקדת ערובה מצד המבקש, מקום בו טענותיו הינן חלשות, עד קלושות. נטיית בית המשפט הינה לעשות שימוש בתקנה 210 כאשר המקרה שבפניו הינו מקרה גבול וקיים ספק באשר לרצינות ההגנה וביסוסה. כאשר תצהיר המבקש אינו ברור דיו ונעדר פירוט ראוי, או כאשר פרשנות המבקש לפן העובדתי נראית דחוקה (ראו ע"א 508/85 ברק ושות' סוכנויות בע"מ נ' מירות סוכנויות בע"מ, פ"ד מב (1) 393, 396 וכן ע"א 507/85 פנון נ' שטראוס חברה לשיווק, פ"ד מג (1) 106).

1. לאור האמור לעיל, הנני סבורה כי בנסיבות בקשה זו, יש להתנות מתן רשות להתגונן בהפקדה ראויה וזאת נוכח חולשת טענות ההגנה והיעדר הפירוט הנדרש. בשים לב לגובה החוב אל מול טענות ההגנה, הנני מעמידה את סכום ההפקדה על סך של 5,000 ₪.
2. המבקשת תפקיד סכום זה בקופת בית המשפט בתוך 30 יום. ככל ויופקד הסכום יינתנו הוראות להמשך ניהול התובענה אשר תידון, לאור היקפה, בסדר דין מהיר.
3. ככל ולא יופקד הסכום, תידחה הבקשה למתן רשות להתגונן והמשיבה תהא רשאית להמשיך בהליכי גבייה בלשכת ההוצאה לפועל.
4. למעקב המזכירות בחלוף המועד.

ניתנה היום, ל' תשרי תשפ"א, 18 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.