לפני תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לרכב התובעים בתאונת דרכים שאירעה ביום 20.10.19.

לטענת התובעים פגע רכב הנתבעת בחלקו האחורי של רכב התובעים וגרם לו לנזקים.

הנתבעת אינה חולקת על טענות התובעים ביחס לאירוע התאונה אולם טוענת כי היא אינה אחראית לנזקי התובעים שכן בזמן התאונה נמסר הרכב ע"י נהגו הקבוע לידי נהג מטעם חברה המספקת שירותי חניה לנוסעים בנמל התעופה בן גוריון.

לדיון הראשון שנקבע לא התייצבו התובעים ולפיכך נדחתה התביעה. עם זאת, לאחר שהוגשה בקשה לביטול פסק הדין נערך דיון נוסף אליו התייצבו התובעים, נציגת הנתבעת וכן המחזיק ברכב.

התובע 1 לא זיהה את המחזיק ברכב הנתבעת כמי שנהג ברכב במועד האירוע והסביר כי הנהג ברכב לא התכחש לאחריותו בזמן התאונה ואף טען בפניו כי הוא רק מוביל את הרכב והפנה אותו לחברה המספקת שירותי חניה לנוסעים והם התכחשו לאחריותם ולפיכך לא נותר לו אלא לתבוע את בעלת הרכב. לטענתו סירב הנהג ברכב הנתבעת בזמן האירוע למסור לו את פרטיו האישיים.

נציגת הנתבעת אישרה בדיון כי בהתאם לתנאי השכירות מותרת הנהיגה ברכב לכל נהג שהינו בן 24 ומעלה וכן כי אין המדובר במקרה ראשון בו נמסר הרכב לידי נהגים מטעם החברה המספקת את שירותי החניה בנמל התעופה (להלן" חברת החניה"). עם זאת טענה נציגת הנתבעת כי אין לנתבעת כל אחריות ביחס לתאונה וכי גם לרכב הנתבעת נגרם נזק כבד וכי אין לנתבעת ממי לגבות את הנזקים. הנתבעת טענה כי היה על התובע לקבל את פרטי הנהג האחראי לתאונה ולפנות בתביעה כנגדו. בנוסף טענה נציגת הנתבעת כי הרכב שבבעלותה מושכר למחזיק ברכב וכי מי שנהג ברכב בזמן התאונה לא היה מורשה לנהוג בו בהתאם לתנאי הפוליסה.

לאור טיעוני הנתבעת ניתנה לה האפשרות להשלים טענותיה בכתב וכך עשתה, תוך שהיא מפנה טענותיה כלפי חברת החניה ושבה ומציינת כי היה על התובע להפנות תביעתו כנגד אותה חברה.

עם השלמת הטיעונים בשלה השעה להכריע בתביעה.

דיון ומסקנות-

ביהמ"ש פסקו לא אחת כי מעמדה של חברה המספקת שירותי השכרה והחכרה (ליסינג) של רכבים הינו כמבטחת ביחס לרכבים שבבעלותה וכי הפוליסה התקנית חלה על רכבים אלה כאשר בעלת הרכבים הינה המבטחת לצורך עניין זה . כך קבע המפקח הארצי על התעבורה ב"נוהל בנושא ביטוח צד ג' לכלי רכב המיועדים להשכרה ולהחכרה" מיום 15.12.08. הגיונם של הדברים פשוט- החברה הינה בעלת הרכב ולפיכך בשיקול דעתה האם לרכוש ביטוח לטובת צד ג' או לשאת בו באופן עצמאי, אולם לא ניתן לקבל מצב בו רכב בבעלות הנתבעת יגרום לנזקים אולם בעלת הרכב תוכל לחמוק מאחריות בשל הטענה כי אין לרכב ביטוח המכסה את התנהלות מי שמחזיק בו.

עוד ראו לעניין זה תא"מ (ת"א) 36332-03-17 שלמה פסגה בע"מ נ' מלצר (12.6.18). כן ראו בעמדת היועמ"ש לממשלה ביחס לאחריות חברות השכרה במסגרת רע"א 3643/19 בסט קאר חברה לשירותי רכב בע"מ נ' חיימו בע"מ מחודש נובמבר 2020 בשינויים המחויבים לענייננו.

בהשלמת טיעוני הנתבעת לא שבה היא על טענתה בדיון כי מי שנהג ברכב לא היה מורשה לעשות כן ולפיכך אין לי אלא לצאת מנקודת ההנחה כי מי שנהג ברכב באותו מועד- היה מורשה לעשות כן. הדברים אף עמדו בהלימה עם טענת הנהג שהחזיק ברכב כי קיבל אישור למסירת הרכב לידי נהג מטעם חברת החניה עובר למסירתו לידיו. לפיכך, ככל והמדובר היה בנהג מורשה מטעם הנתבעת, הרי שבהתאם לחוק חוזה ביטוח התשמ"א-1981 הרי שהיא חבה ביחס לנזקים שנגרמו לרכב התובעים בתאונה אשר הנתבעת אינה חולקת שאירעה באחריות נהג רכב הנתבעת.

יצוין כי הנתבעת לא הציגה בענייננו את חוזה ההשכרה או ההחכרה, לא את התניות שבו ולא את הסייגים לו. כך גם לא הציגה פוליסה כלשהיא המסייגת את אחריותה או ביקשה לצרף לתביעה חברת ביטוח.

אמנם, בהינתן החיוב הישיר בין התובעים לבין הנתבעת, רשאית הנתבעת לטעון טענות להיעדר כיסוי ביטוחי הנובעות ממערכת היחסים שבינה לבין המחזיק ברכב בהתאם להוראות ס' 68 לחוק חוזה ביטוח. ואולם, הטענות שהעלתה הנתבעת בנושא הועלו בעיקרן בעלמא ולא הובאה כל ראיה מטעמה בסוגיה, ואף לא הובאה כל עדות ממנה ניתן ללמוד כי פעולות המחזיק ברכב ונהיגת הנהג מטעם חברת החניה היו בניגוד לתנאי הפוליסה באופן ממנו ניתן להסיק כי מי שנהג ברכב לא היה מורשה לעשות כן.

טענותיה של הנתבעת במסגרת השלמת הטיעונים מתמקדות באחריות חברת החניה, אולם היא לא מצאה לנכון להגיש כנגדה הודעה לצד ג' ולא נימקה מדוע יש לדחות את התביעה כנגדה מעבר לטענה כי קיים גורם אחראי נוסף לתאונה. כאמור לעיל, אין בעובדה (שאין בידי הכלים להכריע בה) שגם לחברת החניה אחריות אפשרית לתאונה כדי לשלול מאחריותה של הנתבעת בכובעה כמעין מבטחת של הרכב.

לפיכך לנתבעת אחריות לנזקי התובעים, אשר תמכו תביעתם בחוות דעת שמאי מטעמם שלא נסתרה.

הנתבעת תשלם לתובעים סך של 5,899 ₪ בצירוף אגרה והוצאות משפט בסך 750 ₪. כן תשא הנתבעת בשכר בטלת העד מטעמה בסך 250 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה עד למועד תשלומם בפועל.

הפיקדון שהופקד ע"י התובעים בתיק ביהמ"ש יוחזר לידיהם.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי מרכז שבלוד.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב שבט תשפ"א, 25 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.