תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 18.7.19 ברעננה. התובעת טוענת לנזקים בסך כולל של 15,577 ₪ בגין עלות תיקונים ושכר שמאי.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

התובעת טוענת כי התאונה ארעה בשל כך שרכב הנתבעים (מטאטא כביש) שעמד בצד הדרך, החל לפתע בנסיעה ופגע ברכבה שהיה בנתיבו. הנתבעים טוענים, מנגד, כי רכב התובעת הוא שסטה ופגע ברכבם.

בדיון העידו שני הנהגים. נהגת רכב התובעת גרסה כי נהג רכב הנתבעים נבהל מרכב שחנה מימינו וסטה שמאלה, ובכך גרם לפגיעה. נהג רכב הנתבעים שלל טענה זו והעיד, בהגינותו, כי עד שפנתה אליו נהגת רכב התובעת כלל לא היה מודע לכך שהתרחשה תאונה.

לעיון בית המשפט הוגש סרטון ממצלמת רכב התובעת. מצפיה חוזרת בסרטון ניכר כי רכב התובעת מתקדם ונעצר בין רכב הנתבעים מימין ועגלה חונה משמאל (נקודת זמן 1:28 בסרטון). מיד לאחר מכך מתקדם רכב הנתבעים מעט קדימה וימינה (1:29) ונעצר, ובמקביל – מתחיל רכב התובעת בנסיעה וברגע שהעגלה נעלמת מטווח הראיה של המצלמה (בצד שמאל, כאמור) פוגע רכב התובעת ברכב הנתבעים שמימינו, ואשר מצוי בעמידה באותו רגע (1:30).

אשר על כן, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את אופן קרות האירוע, לגרסתו, אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב הנתבעים, אותה מצאתי מהימנה יותר ותואמת את הראיות האוביקטיביות שתועדו על ידי המצלמה.

משכך, אני קובע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכם נהגת רכב התובעת – והתביעה נדחית.

בנסיבות בהן ניתן היה לגבש הכרעה זו על יסוד הסרטון שהוצג, ללא צורך בעדויות הנהגים (שלא היה בעדויותיהם הכנות כדי לתרום להכרעה), ומשלא ניתנה הסכמה דיונית למתכונת זו, שהיתה מייעלת את הדיון וחוסכת בזמנם של הצדדים ושל בית המשפט – לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, י' כסלו תשפ"ב, 14 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.