לפני תביעה שעניינה התקשרות בין הצדדים כאשר התובע קיים את אירוע חתונתו אצל הנתבעת.

לטענת התובע כפתה עליו הנתבעת הגדלת כמות האורחים בחתונה ביחס אליה התחייבו התובע ורעייתו לשלם לתובעת ומשלא התייצבו אותם האורחים לאירוע דורש התובע שיפוי בגובה תוספת התשלום שנכפה עליו. כן טען התובע כי אחד מן הרמקולים באולם לא פעל ולפיכך נגרמה לו ולרעייתו עוגמת נפש לאור תלונות האורחים והצער שנגרם להם.

הנתבעת טענה מאידך כי לא הייתה כל כפיה מצידה של הנתבעת ביחס להגדלת כמות האורחים אליה התחייבו התובע ורעייתו שכן עוד טרם האירוע אישרו את הגעתם אורחים רבים משמעותית ממס' האורחים ביחס אליהם התחייבו התובע ומשכך המליץ נציג הנתבעת בפני התובע על הגדלת מס' המנות ולאחר דין ודברים בין הצדדים הוסכם על הגדלה של 20 מנות. כן טענה הנתבעת כי לא נפל כל פגם במערכת ההגברה אשר הייתה תקינה במועד האירוע ולפיכך לא נגרם לתובע כל נזק.

במועד הדיון שבו הצדדים על טענותיהם בע"פ. כן הושמעה הקלטת שיחה בין התובע לבין איש המוזיקה מטעמו בו מאשר איש המקצוע כי אחד הרמקולים לא פעל וטען כי האחריות לכשל הינה על הנתבעת. מאידך התייצב איש מערכות התאורה וההגברה מטעם הנתבעת וטען כי לא ידוע לו על כל פגם שנפל במערכת ההגברה באותו ערב , כי היה במקום וכי באולם מוצבים 4 רמקולים ושני סאבים (הגברה נוספת).

לאחר עיון בתביעה אני סבורה כי דין רכיב הנזק ביחס לכפיה ע"י הנתבעת על תוספת מנות להדחות. התובע לא הציג לפני ביהמ"ש כל ראיה כי נעשתה ע"י הנתבעת פעולה כלשהיא בכפיה או בלחץ. העובדה כי הנתבעת שיקפה לפני התובע את מצב העניינים לפיו הוזמנו על ידו 300 מנות וע"פ אישורי ההגעה אמורים להתייצב למעלה מ350 אורחים מהווה פעולה סבירה ואף רצויה מטעמה של הנתבעת.

לו סבר התובע כי הינו מוכן לקחת על עצמו את הסיכון של הגעת אורחים שלא יהיו עבורם מקומות ישיבה, יכול היה להודיע לנתבעת כי אינו מעוניין בתוספת מנות וכי מקובל עליו מצב בו יתכן ולחלק מאורחיו לא ימצא מקום ישיבה. עם זאת, לא ניתן להתרשם מן המסמכים שהציגה הנתבעת וכן מעדותו של התובע עצמו ומעדות רעייתו כי הופעל עליהם לחץ כלשהו.

אין די בחזרה על המילה "הפעלת לחץ" אגב העדות כדי להוכיח קיומה של כפיה כלשהיא וכאמור, התובע לא הוכיח, ולו בראשית ראיה, כי לחץ כאמור הופעל ע"י הנתבעת.

זה המקום להעיר כי כתב התביעה לקה בחוסר דיוק מקום בו נטען בו כי התובע התחייב לרזרווה בהיקף 8% בעוד ההסכם בין הצדדים מתייחס לרזרווה בהיקף 5%. עוד יוער כי התובע לא תמך את כתב התביעה בראיות כלשהן מטעמו ואף את הסכם ההתקשרות לא טרח לצרף ולעובדה זו משקל לעניין קביעת הוצאות ההליך.

באשר לרכיב הנזק בגין עוגמת נפש שנגרמה לתובע בשל תקלה שנפלה במערכת ההגברה, אני סבורה כי התובע הרים את נטל הראיה להוכיח כי אכן אחד מן הרמקולים לא פעל במהלך האירוע והדבר גרם להפרעה מסוימת בניהול האירוע. לא מצאתי כי מקום להטיל ספק בשיחה שנוהלה בין התובע לבין איש המוזיקה מטעמו בו גם הוא מציין כי הייתה תקלה באחד הרמקולים באולם. זאת למול עדותו של איש ההגברה מטעם האולם שהעיד כי לא הייתה במקום כל תקלה- כאשר המדובר בעובד של הנתבעת אשר לא שלל את הטענה כי אחד הרמקולים לא פעל ואך העיד כי לא ידוע לו קיומה של תקלה. כן אני לוקחת בחשבון כי אף הנתבעת עצמה סברה כי יש מקום למתן פיצוי כלשהו לתובע וכי ניתן לראות בכך כהודאת בעל דין בנכונות טענותיו העובדתיות של התובע.

עם זאת, אני סבורה כי הסכום שננקב ע"י התובע בכתב התביעה בסך 14,500 ₪ הינו מוגזם. התובע לא הפריך את טענת הנתבעת כי במקום מותקנים 4 רמקולים ושני סאבים ולאור טענתו כי רק אחד הרמקולים לא פעל, קשה להלום את היקף ההפרעה שנגרמה לאירוע התקין שככל הנראה היתה נמוכה ביותר, למול סכום התביעה הגבוה יחסית.

פסיקת בתי המשפט ביחס לנזקי עוגמת נפש מצאה לצמצמם לאור המימד הסובייקטיבי הגלום בהם; וראה לעניין זה למשל ת"ק 25234-11-14 כהן נ' פלאפון תקשורת בע"מ (7.2.15).

משהמדובר ברכיב נזק שאינו ממוני, אני מוצאת להעמידו על סך 1200 ₪.

לפיכך תשלם הנתבעת לתובע סך של 1,200 ₪ בתוספת אגרה והוצאות משפט בסך 300 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה עד למועד תשלומם בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי מרכז שבלוד.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, כ"א תמוז תש"פ, 13 יולי 2020, בהעדר הצדדים.