לפני: כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

פסק דין

ערעור זה עניינו החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 27.1.2020, אשר קבעה למערערת 30% נכות צמיתה בגין פיברומיאלגיה ודחתה את כל יתר טענותיה לאחר שקיבלה את חוות דעתו של ד"ר כץ אשר מונה כמומחה אורתופדי מטעמה ואשר קבע לאחר שבדק את המערערת ביום 10.1.2020, כי אין למערערת נכות אורתופדית.

טענות הצדדים

1. לטענת המערערת היא סובלת ממגוון בעיות בתחומים שונים. לדבריה, הגם שהציגה בפני הוועדה רשימת מפורטת של שלל בעיות רפואיות שמהם היא סובלת (מכתב מיום 9.1.2020), הוועדה לא נתנה דעתה לבעיות אלה והסתפקה בהתייחסות סתמית וסתומה לתלונה אחת מתוך מכלול הטענות והיא המחלה הריאתית החסימתית, שלגביה נקבע על ידי הוועדה כי תפקודי הריאה תקינים, וזאת מבלי לערוך למערערת בדיקה קלינית.

עוד טענה המערערת, כי הוועדה שגתה בכך שלא נתנה דעתה לחוות דעתו של ד"ר מחאמיד וזאת למרות שהיא הומצאה לה ביום 19.1.2020 ובא כוחה של המערערת אף ציין זאת בפני הוועדה. לטענתה, הוועדה כלל לא בדקה את המערערת והסתמכה באופן בלעדי על חוות הדעת של המומחה מטעמה כאשר חוות דעתו של ד"ר מחאמיד לא הובאה בפניו.

המערערת מוסיפה ומלינה על כך שהוועדה לא התייעצה עם מומחים מטעמה בתחומי הפסיכיאטריה, ריאות וא.א.ג.

2. לטענת המשיב, לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה, קביעותיה הן קביעות רפואיות מקצועיות מובהקות המצויות במסגרת שיקול דעתה הרפואי והמקצועי של הוועדה. עוד טען המשיב כי קביעות הוועדה מנומקות כדבעי ואינן מצדיקות את התערבות בית הדין.

לעמדתו, הוועדה התייעצה עם מומחה בתחום האורתופדי אשר בפניו לא עמדה כל חוות דעת מטעם המערערת אלא רק אמירה עלומה כי היא מתעתדת לצרף בהמשך חוות דעת. היועץ האורתופדי ביצע בדיקה קלינית שממצאיה ברורים וחד משמעיים ומשכך קבע כי נכות עומדת על 0% נכות.

כמו כן, משעה שהמערערת לא גיבתה את תלונותיה הרפואיות הנטענות במסמך רפואי כלשהו, לא היה על הוועדה להתייחס לכל טענה וטענה ולבדוק את המערערת "מכף רגל ועד ראש".

אשר לקביעת הוועדה לעניין הריאות, לעמדת המשיב, אין הוועדה מחויבת בביצוע בדיקות קליניות כאשר היא נסמכת על בדיקת תפקודי ריאות שממנה למדה כי התפקוד תקין.

הכרעה

3. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית-הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד וזאת בהתאם לאמור בסעיף 213 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995.

4. במסגרת סמכותו של בית-הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד בוחן בית-הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק; חרגה מסמכותה; שקלה שיקולים זרים; או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. הפגם המשפטי בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים יכול להתבטא בסטייה מהוראות החוק והתקנות או בפגם בסדרי עבודתה של הוועדה (ראו: עב"ל 10014/98 הוד נ' המסד לביטוח לאומי (28.4.1999)).

5. בהחלטה מיום 24.11.20 נדרשה המערערת להמציא עותק מהמסמכים שהציגה בפני הוועדה הרפואית לעררים. ביום 1.12.20 הוגשו המסמכים לתיק בית הדין.

6. אקדים ואומר כי לאחר עיון במסמכים שבתיק ושקילת טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל ברובו. ואסביר.

7. אשר לטענת המערערת כי הוועדה לא התייחסה לחוות הדעת מטעם ד"ר מחאמיד אשר הונחה בפניה, עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי בסעיף 6 לנימוקי הערר, מציין בא כוחה של המערערת כי לערר צורפו שתי חוות דעת, האחת של פרופ' אבו-שאקרה והשניה של ד"ר מאחמיד. ואולם, בדיון שערכה הוועדה (בסעיף 7 - התייחסות לממצאי בדיקות וצילומים) אין כל התייחסות או אזכור של חוות דעת זו. וכך נכתב:

"פנימי, מאובחנת כסובלת מפיברומיאלגיה כשלוש שנים, אז נבדקה ע"י פרופ' אבו שאקרה ומאז לא היתה בביקורת עד ביקור פרטי ב 3/1/20 מתלוננת על כאבים בכל הגוף כל הזמן.

תלונות של דיכאון וחרדה וחוסר תגובה לטיפול.

דברים אלו מצויינים גם ע"י פרופ' אבו שאקרה במכתבו. הוועדה משנה החלטת דרג 1 וקובעת 30% לפי 35(ו)ד'.

סובלת ממחלה ריאתית חסימתית על רקע עישון, מתלוננת על קוצר נשימה, תפקודי ריאות תקינים, אין שינוי".

8. פסיקת בית הדין קבעה לעניין חוות-דעת רפואיות המוגשות לוועדה על-ידי המבוטח, כי הגם: "שאין ועדה רפואית חייבת לקבל מסקנות שבחוות-דעת רפואית שהוגשה לה על-ידי צד לערעור, אך חייבת היא להתייחס לחוות-הדעת, התייחסות עניינית ומנומקת" (ראו דב"ע ל/01-15 בטרמן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב 147). קרי, הסדר הטוב מחייב שהועדה הרפואית תנתח את חוות-הדעת הרפואית אשר בפניה, תצביע על מה שנחשב בעיניה כטעות בחוות-הדעת ובמידה ואינה מקובלת עליה תנמק הסתייגותה ממנה (דב"ע לד/258-0 הניג - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו' 225).

אמנם חוות הדעת של ד"ר מחאמיד לא עמדה בפני ד"ר כץ אשר מונה כרופא מומחה מטעם הוועדה, אך משעה שחוות הדעת הונחה בפני הוועדה עצמה, היה עליה להעביר את חוות הדעת להתייחסותו של ד"ר כץ או לקיים דיון מדוע עדיפה בעיניה חוות הדעת של ד"ר כץ על פני זו של ד"ר מחאמיד. משלא עשתה כן, נפלה טעות בהנמקתה ועל כן, דין טענת המערערת לעניין זה – להתקבל.

9. כך גם מצאתי כי דין טענת המערערת שלפיה הוועדה לא נתנה דעתה לרשימת המחלות שממנה סובלת המערערת ואשר הועברה על ידיה לוועדה עובר למועד התכנסותה - להתקבל.

הלכה פסוקה היא כי הוועדה היא גוף מעין שיפוטי וככזו מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כז 474). עוד נפסק, כי ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר מהלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולברר אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע מג/1356-01 מרדכי לביא - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130).

שעה שהמערערת הציגה בפני הוועדה רשימת מחלות וליקויים, היה על הוועדה לנמק מדוע היא אינה מקיימת דיון בטענות אלו.

10. אשר לטענת המערערת כי היה על הוועדה למנות מומחים יועצים בתחומי הריאות והא.א.ג בהתאם לאותה רשימת מחלות וליקויים – דינה להידחות.

שעה שהמערערת לא הגישה חוות דעת מומחה בתחומים אלו, לא היה על הוועדה כל צורך להיוועץ עם מומחה בתחום, ודי היה כי בהרכב הוועדה ישבו פנימאי וכירורג אשר להם המומחיות לדון בטענות המערערת אשר לא היו ספציפיות לתחום השמיעה.

יחד עם זאת, יצוין, כי גם אם אין לקבוע שהיתה מוטלת על הועדה חובה להתייעץ עם מומחה ריאות, הרי שמשעה שקבעה הוועדה כי המערערת "סובלת ממחלה ריאתית חסימתית על רקע עישון, מתלוננת על קוצר נשימה....", היתה מוטלת עליה חובה לשקול האם יש צורך להיוועץ עם מומחה בתחום זה, ולפרט את שיקוליה באופן שיאפשר ביקורת שיפוטית עליהם.

11. אמנם בפסק דין עב"ל 425/99 המוסד לביטוח לאומי – יהודה פד"ע לו 186, נקבע כי:

"... כאשר מוגשת לוועדה חוות-דעת אשר ניתנה על-ידי מומחה בתחום הספציפי (כמו – מומחה לכף היד), על הוועדה להתייעץ עם יועץ רפואי המומחה באותו תחום צר, נוסף על החובה לכלול בהרכבה אורטופד מהתחום הרחב".

עם זאת, נקבע גם כי :

"גם כאשר לא הגיש הנפגע חוות-דעת של מומחה מטעמו, רשאית הוועדה לפי שיקול-דעתה, להתייעץ עם מומחה ספציפי בתחום צר יותר, אם מצאה לנכון לעשות כן ותלונות הנפגע מצדיקות זאת ... שיקול-דעתה של הוועדה הרפואית בנושא זה יהיה כפוף לביקורת שיפוטית".

כלומר - הועדה אמורה להפעיל את שיקול דעתה, לבחון ולנמק את השאלה האם להתייעץ עם מומחים חיצוניים. הועדה לא עשתה כן.

12. אשר לטענת המערערת כי היה על הוועדה למנות יועץ מומחה בתחום הפסיכיאטריה בעניינה, מצאתי כי גם דינה להתקבל.

שעה שהמערערת התלוננה בפני הוועדה על דיכאון וחרדה, כפי שגם עולה מפרוטוקול הוועדה (סעיף 7):

"תלונות של דיכאון וחרדה וחוסר תגובה לטיפול.

דברים אלו מצויינים גם ע"י פר' אבו שקרה מכתבו"

ושעה שהרכב הוועדה אינו כולל מומחה בתחום הפסיכיאטריה, היה על הוועדה להיוועץ עם מומחה בתחום זה.

13. יתר טענות המבקשת המכוונות לאופן ביצוע הבדיקה והמסקנות שניתן לגזור ממנה – דינן להידחות. משקביעת הוועדה הסתמכה על חוות הדעת של המומחה מטעמה אשר בדק את המערערת, לא מצאתי בהתנהלות הוועדה או בהחלטתה לעניין זה, פגם משפטי.

הלכה פסוקה היא, כי בית הדין אינו נוהג להתערב בסוג הבדיקה ואופן עריכתה, ועניינים אלה מצויים בלב סמכותה של הוועדה, הרשאית בהתאם לשיקול דעתה המקצועי והבלעדי להחליט על אילו בדיקות וממצאים לבסס את החלטתה כאשר בית הדין אינו מחליף את שיקול דעתה הרפואי של הוועדה.

14. אשר להרכב הוועדה - לא שוכנעתי שקיימת עילה להחזרת עניינה של המערערת בפני הרכב חדש. שכן, לא שוכנעתי כי דעת הוועדה נעולה, והמערערת אף לא הצביעה על נסיבות חריגות אחרות המצדיקות העברת הדיון להרכב אחר.

סוף דבר

15. עניינה של המערערת יוחזר לוועדה בהרכבה קודם כדלקמן:

• 1. הוועדה תעיין בחוות הדעת של ד"ר מחאמיד ותבחן האם יש בה כדי לשנות את קביעתה בעניין האורתופדי.
  2. הוועדה תעיין במכתב המערערת מיום 9.1.2020 ותבחן האם יש מקום למנות מומחה ריאות ותנמק החלטתה לעניין זה. כמו כן, הוועדה תבחן האם יש לקיים דיון בטענות המועלות על ידי המערערת במכתב זה ותנמק את החלטתה.
  3. הוועדה תמנה מומחה פסיכיאטר אשר יבחן את טענות המערערת בתחום הפסיכיאטרי כפי שעולה ממכתבה מיום 9.1.2020 ומחוות דעתו של פרופ' אבו שאקרה.

המערערת ובא-כוחה יוזמנו לטעון בפני הוועדה והחלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת כך שניתן יהא להתחקות אחר הלך מחשבתה.

16. משהתקבל הערעור ברובו, יישא המשיב בהוצאות המערערת בסך של 2,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, ט"ז כסלו תשפ"א, (02 דצמבר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.