27 יוני 2020

1. ניתן בזאת תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים להשבת עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים בהרכבה מיום 4.12.19, על מנת שתתייחס למכתבו של המערער מיום 25.7.19, ותבהיר האם היא רואה לנכון לשנות מהחלטתה בעניין תקנה 15.
2. בנוסף, נרשמה הסכמת הצדדים במסגרת ישיבת ההערכה המוקדמת שהתקיימה בתיק, לפיה ב"כ המשיב יפנה עם המלצה ללשכה המשפטית ולסניף המטפל, שיעשו כל שביכולתם על מנת לזרז את כינוס הוועדה.
3. בכל הנוגע לשאלת ההוצאות בהליך נחלקו הצדדים.
4. לטענת המערער יש לחייב את המשיב בהוצאות לדוגמא, בין היתר, מן הנימוקים שלהלן –
   1. ביום 26.6.19 הופיע המערער בפני הוועדה לעררים בתחום האורתופדי.
   2. בטרם סיכום דיוניה החליטה הוועדה ליתן למערער אפשרות להמציא מסמכים לתמיכה בטענותיו לעניין הירידה בהכנסות והפעלת תקנה 15.
   3. המערער שלח לוועדה מכתב וחומר רלוונטי עוד ביום 25.7.19. לאחר שהחומר נקלט אצל המשיב ביום 5.8.19 (צורפה אסמכתא), ביום 21.8.19 שלח המשיב מכתב התראה בדבר אי קבלת החומר. בהתאם לכך, ביום 22.8.19 חזר המערער ושלח את החומר בשנית למשיב. מסמכים אלה נקלטו במחשבי המשיב ביום 3.9.19.
   4. החלטת הוועדה לעררים התקבלה ביום 25.2.20, באיחור רב וכשמונה חודשים מאז שהתכנסה לראשונה, תוך התעלמות מכלל מכתביו וטענותיו של המערער.
   5. רק לאחר הגשת התביעה והטרחת המערער הודתה הוועדה בכשליה.
   6. המערער נאלץ לעמוד בסד זמנים צפוף שנדרש אליו בהתאם להחלטות בית הדין, עקב התנהלות המשיב והמועד בו שלח תשובתו לערעור.
5. המשיב טוען מנגד כי אין לחייבו בהוצאות, בין היתר מן הנימוקים שלהלן –
   1. בהתאם להלכה הנוהגת (בר"ע (ארצי) מיכאל מגרה – המוסד לביטוח לאומי (מיום 9.11.09)), ככלל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי המסתיימים בהסכמה, אין עושים צו להוצאות.
   2. לאחר שהתבררו העובדות, המשיב נתן הסכמתו להשבת עניינו של המערער לוועדה, וייתר את המשך ניהול ההליך.
   3. הדיון התקיים מאחר והמערער לא פעל כנדרש לאחר שניתנה הסכמת המשיב.
   4. למערער אין זכות קנויה בהגשת "תשובה לתשובה" ולכן אין בסיס לטענת הלחץ בעמידה בלוח הזמנים.
6. שקלתי את טענות הצדדים ואת ההלכות הנוהגות לעניין זה. מחד גיסא הבאתי בחשבון את העובדה שאין מדובר למעשה בערעור כנגד שיקול דעת הוועדה, אלא כנגד התנהלות המשיב, שלא הניח בפני הוועדה את מכתבו של המערער על צרופותיו. מאידך גיסא, את העובדה שייתכן שפניה של המערער למשיב טרם הפנייה לבית הדין היתה יכולה לייתר את ההליך, וכי הלכה למעשה הסכמת המשיב שניתנה טרם הדיון היא זו שהתקבלה על ידי הצדדים גם לאחר שהתקיים הדיון. בנסיבות אלה החלטתי לחייב את המשיב לשאת בהוצאות המערער בסך מופחת של 850 ₪.
7. הסכום האמור ישולם למערער תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין למשיב, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד תשלומו המלא בפועל.

ניתן היום, ה' תמוז תש"פ, (27 יוני 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.